לפני: כב' השופט משה טוינה

נציג ציבור מעבידים – מר יאיר כפיר

פסק דין

1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר וקסלר לאוניד (להלן: "התובע") ועניינה ביטול חובו למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע").

2. במקור הוגשה התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בקריית גת בחודש מאי 2012. בהחלטה מחודש ספטמבר 2012 הועבר הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

3. בטרם נדרש לטענות הצדדים, נביא בקצרה את העובדות שאינן במחלוקת והן כדלקמן:

א. התובע, מר וקסלר לאוניד ואשתו, גמלאים שניהם, קיבלו לחזקתם עוד בשנת 94' בצו שיפוטי חזקה על שני נכדיהם בן 6 ובת 4 נכון דאז.

ב. בשנת 97' הגישו התובע ואשתו בקשה לנתבע לתשלום גמלת ילד נכה המתייחסת לנכד מ.ס. (להלן: "החסוי") הגמלה אושרה ושולמה לתובע ולאשתו גמלה רטרואקטיבית לשנה, בהתאם להוראות הדין דאז (להלן: "הגמלה"). גמלה כאמור שולמה לבני הזוג עד לחודש מרץ 2004.

ג. מחודש מאי 2001 מצוי החסוי בפנימייה במימון הרשויות; ולפיכך לא היו השניים זכאים לגמלת ילד נכה, עבור החסוי מאותו מועד.

ד. בחודש מרץ 2004, משהתקבל המידע כי החסוי שוהה בפנימייה, נשללה הזכאות לגמלה החל מחודש מאי 2001 ונוצר החוב נשוא התביעה שבפנינו (חוב שמקורו בתשלום גמלה שלא כדין, מחודש מאי 2001 ועד לחודש מרץ 2004, להלן: "החוב").

ה. התובע ואשתו נדרשו להחזר החוב בערכים נומינאליים.

ו. במהלך שנת 2012 הגיש התובע באמצעות עורכת הדין אושרי בקשה לביטול החוב. בהחלטת הוועדה לביטול חובות, הופחת החוב במחצית.

4. לטענת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף, וזאת מאחר והתובע היה מודע לקיום החוב, עוד משנת 2004 ולכל המאוחר משנת 2006; ומשפנה לערכאות רק במהלך שנת 2012, דין התביעה להימחק משהוגש בחלוף המועד להגשתה, כאמור בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (המועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969.

5. נקצר ונאמר כי בדיון שהתקיים בתביעת התובע היום, עלו העובדות הבאות:

א. הודעות על קיום החוב נשלחו לתובע ולאשתו לכתובת מגוריהם.

ב. בשנים 2005 ו-2006 פעלו בני הזוג למסירת מידע שיש בו כדי ללמד שהחלטת פקיד התביעות על החוב, הגיעה לידם כבר אז. לעניין זה נפנה לעדותה של פקידת התביעות בפנינו:

"... התביעה הוגשה ב-97' וזזים אחורה שנה אחת לשנת 96'. החוק אומר שמשלמים שנה רטרואקטיבית ומאידך החוק אומר אם הילד נמצא בפנימייה והוא מקבל שם שיקום, שירותי רפואה וסיעוד, אז הוא לא זכאי לקבל את מלוא הגמלה. יותר מזה, כאשר הורים או הסבא טוענים שהם ממנים את כל הוצאות האשפוז והפנימייה, אז המוסד כן משלם. אני פניתי אליך (לתובע, הוספה שלי-ט.מ.) וביקשתי ממך שתביא אישורים מהמוסד שבו הילד נמצא, על מנת שנדע שאתה זה שנושא באחזקתו (מציגה את המסמך, מכתב פקידת התביעות לתובע מחודש אפריל 2006 שבו נאמר בין היתר "בעקבות הפסקת זכאות לקצבת ילד נכה בשל היותו בפנימייה, נוצר חוב בסך 70,530 ₪, נא להגיע לסניף להסדר החוב. במידה והשהות בפנימייה מממונת על ידכם, נא להמציא אישור על כך מהפנימייה", הוספה שלי-ט.מ.) ואתה החזרת את המכתב שלי עם מכתב מהעירייה שבו אתה מראה שהעירייה מממנת את שהות הילד במוסד. אז אתה ידעת מזה..." עמ' 8 לפרוטוקול מיום 24.4.2013, שורות 8-14.

6. משנמצא כי התובע היה מודע לקיום החוב, עוד משנת 2006 והפניה לערכאות נעשתה רק בשנת 2012 - דין התביעה להידחות מנימוקי הנתבע.

7. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

פסק הדין ניתן במותב חסר, בהתאם להחלטה שהתקבלה בפתח דיון ההוכחות.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, (29 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.