לפני תביעה כספית על סך 1,237,415 ₪ וכן תביעה שכנגד על סך 557,317 ₪.

1. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים

טענות התובעת בתביעה העיקרית

1. התובעת, פנסיונרית, בעלת אזרחות ותושבות אוקראינית, מכרה את דירתה לפני כ- 6 שנים תמורת סכום של 600,000 $ ועמו ביקשה לרכוש דירה בישראל שתשמש אותה בעת ביקוריה את ביתה היחידה, ליזה גרישקובה, אזרחית ותושבת ישראל (להלן: "הבת" או "ליזה").
2. כאשר נודע לנתבע מליזה שהיתה בת-זוגו במשך מספר שנים, על כוונותיה האמורות של התובעת, פעל נמרצות כדי להניא אותה מרכישת דירה תוך שהציג בפניה וייעץ לה, בתיווכה של ליזה, בדבר אפיק השקעה חלופי בחברת הזנק "פייר סטרים" (להלן: "החברה"), חברה שהוקמה לשם עיסוק במחקר ופיתוח באמצעות חברות בנות בתחום התוכנה, על ידי חברו, מר גל ארז, המשמש, בין היתר, כמנהל החברה ואף שימש כמפיץ ומשווק חוץ של ההנפקה.
3. התובעת טוענת כי לנתבע לא היה באותה עת רישיון בייעוץ השקעות ולפיכך, חל עליו איסור לייעץ, להמליץ ולהשפיע על רכישת מניות ואף על פי כן, הציג לה בנוכחותה של ליזה ובניגוד לכל דין, מצג על החברה המומלצת, שלימים, התברר כמצג שווא, לפיו, מדובר בחברה המצויה בשלבי סיום פיתוח של מוצר ייחודי ומגייסת משקיעים בטרם הנפקה ומשכך, הסיכוי לקיומם של הפסדים כספיים הוא נמוך מאוד. התובעת, כמי שאינה בקיאה בתחום ההשקעות העדיפה שלא לסכן את הכספים נוכח העובדה שאלו נועדו לרכישת דירה ומשכך מסווגים הם ככספים שייעודם להשקעה סולידית. על אף האמור, המשיך הנתבע לשכנע את התובעת לרכוש מניות בחברה תוך שהתחייב בלחיצת-יד, לערוב לה בערבות אישית על מלוא הכספים שיועברו לידי החברה ובנוסף, התחייב מפורשות לשפות אותה על כל נזק שיגרם לה מירידת ערך המניה. על פי התחייבות זו, התובעת היתה אמורה לקבל לידיה סך של 1,926,800 ₪ בכל מקרה של ירידת ערך המניות ובגין הנזקים הנוספים שיגרמו לה.
4. רק לאחר שהנתבע ערב למלוא הכספים המושקעים והתחייב לשפות את התובעת בגין הנזקים, הסכימה לרכוש 481,700 מניות מקב' ב' בחברה, בשער של 4 ₪ למניה ובסך כולל של 1,926,800 ₪, כל זאת, כשהנתבע מסייע לה בהליכי הבירוקרטיה ובפתיחת חשבון הבנק. בהקשר זה טוענת התובעת כי מעולם לא פגשה נציג אחר של החברה זולת הנתבע, וכל התנהלותה נעשתה מולו כמי שבדיעבד, מסתבר, כי שימש באותם זמנים כמפיץ ומשווק עצמאי של ההנפקה. כך במשך כשנה וחצי התעניינה התובעת, באמצעות ליזה, בהתקדמות פיתוח המוצר אך במקום להציג לה את מצב החברה לאשורו בחר הנתבע להציג מציאות שלא תאמה את המציאות העובדתית בשטח. לטענת התובעת, גם כשהחלה לשמוע שמועות בדבר הקשיים בהם מצויה החברה המשיך הנתבע לדבוק בעמדתו לפיה, על פי הידוע לו, כספי המשקיעים בטוחים ואין חשש שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי בעלי המניות ותשלים את פיתוח המוצר ובשים לב לכך שממילא אין לתובעת כל סיבה לחשש נוכח התחייבותו לשפות אותה בכל נזק שיגרם לה מירידת ערך המניות.
5. משהחברה לא השלימה את הפיתוח על פי היעד שנקבע, נתקבלה החלטה של החברה באמצעות בעלי מניות השליטה מקב' א' לסיים את פעילותה, מה שהוביל לירידת ערך המניה ולנזקים כספיים לתובעת ולבעלי המניות האחרים מקב' ב'. נטען כי הודות לתושייתם של קומץ בעלי מניות מקב' ב' אוגדו כלל בעלי המניות מקב' זו ובכללם התובעת והגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה לפירוק החברה ומינוי כונס נכסים (פר"ק 33726-11-10). בניגוד להסכמתה ולעמדתה של התובעת אושר הסדר החלוקה בין החברה לבין בעלי המניות מקב' ב', הסדר שאינו מיטיב עם התובעת ולפיו, תבוצע רכישה עצמית של בעלי מניות קב' א' של כל המניות המוחזקות על ידי בעלי המניות מקב' ב' כך שכל בעל מניות יקבל 0.95 ₪ למניה באופן מיידי וכן יקבל כל בעל מניות, תשלום נוסף בסך של עד 0.15 ₪ למניה, בכפוף לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד החברה. נוכח הסדר הפשרה קיבלה התובעת לידיה, נכון להיום, סכום של 504,646 ₪ וסך נוסף של 22,524 ₪ אותו עתידה היתה לקבל לידיה.
6. מהאמור עולה כי הנזק הכספי שנגרם לתובעת לאחר קבלת סכום של 527,170 ₪ במסגרת הפשרה עומד על סך של 1,457,415 ₪, סכום המהווה את יתרת סכום המניות וכשסכום ההוצאות המשפטיות עומד על סך של 57,785 ₪, סכום אותו נאלצה להוציא מכיסה. דרישת התובעת להשבת יתרת הסכום, 1,457,415 ₪, נובעת מערבותו והתחייבותו של הנתבע לשפות את התובעת, אשר תחילה נענו. כך ביום 12.12.11 העביר הנתבע לתובעת סכום של 220,000 ₪, אך בהמשך התחמק מלהעביר את 1,237,415 ₪ הנותרים ובשל כך, ביום 05.02.2012 הוצא על ידי משרד ב"כ התובעת מכתב דרישה לתשלום, אולם הדרישה לא נענתה.
7. הנתבע פעל בניגוד לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות"), כשייעץ לתובעת להשקיע בחברה אצלה עסק כמפיץ ומשווק חיצוני של הנפקה ללא שהיה בידיו רישיון יועץ. בהתנהגותו ובמחדלו הפר הנתבע חובה חקוקה תוך שגרם לתובעת נזקים כבדים.
8. התובעת טוענת כי הנתבע הטעה אותה והציג בפניה מצגי שווא בדבר מצבה של החברה והשלב בו היא מצויה בפיתוח המוצר. התובע הפר את התחייבויותיו כלפיה מכוח דיני הערבות ומכוח ההסכם, לערוב למלוא הסכום המצוי בידי החברה. משכך ומשלא היו בידי החברה האמצעים להשיב לתובעת את מלוא הכספים שהועברו לידיה היה על הנתבע להשיב לה את יתרת הסכום כפי שהתחייב.
9. הנתבע הפר גם את התחייבותו לשפות את התובעת בגין כל הנזקים שנגרמו ובגין אובדן כספיה, שנבעו גם מהתנהגותם של בעלי מניות שלא השלימו את פיתוח המוצר ולא יצאו להנפקה כפי שהובטח לתובעת מפורשות על ידי הנתבע. נוכח כל אלו עותרת התובעת כי הנתבע ישלם לה סך של 1,237,415 ₪.
10. התובעת טוענת כי הסכום המדויק שנתקבל במסגרת העברות הבנקאיות ב- 4 פעימות (הראשונה - ביום 01.06.2009 בסך של 20,000$; השנייה - ביום 04.06.2009 בסך של 10,000$; השלישית - ביום 03.07.2009 בסך של 20,000$; הרביעית - ביום 27.10.2009 בסך של 10,000$;) עומד על סך 60,000$, ואינו נתון למחלוקת בין הצדדים. בנוסף התקבל סכום של 20,000 ₪ באמצעות שיק של צד ג', כשסך הכספים שנתקבלו לחשבונה של התובעת עומד על 254,140 ₪ וכשסך הסכום הנתבע עומד על סך 1,203,275 ₪.
11. ביחס לטענת הנתבע בדבר 10,000 $ שכביכול, שימשו לצורך מימון הוצאות הניתוח, למיטב זיכרונה של התובעת, הנתבע שילם סכום של 4,688 $ בלבד ולא כפי שנטען על ידו, כשתשלום זה נעשה מרצונו החופשי תוך התעקשותו כי יינתן במתנה ועל אף סירובה של התובעת.

טענות הנתבע בתביעה העיקרית

1. הנתבע טוען כי הוא איש עסקים אמיד, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עסק בעיקר בתחום ההימורים באינטרנט. בשנת 1999 הכיר הנתבע את ליזה והיה עמה בקשר רומנטי שנמשך כשנתיים ולאחריו, שמרו השניים על מערכת יחסים חברית ואף נפגשו מעת לעת.
2. בשנת 2007 החל הנתבע לגייס הון עבור חברת פיר סטרים בע"מ, חברה אשר עמדה באותה עת לצאת להנפקה, והחל לעניין בחברה גורמים שונים, בהם אביו, חבריו ומכריו וכל זאת בתמורה לעמלה בסך של 9%. החברה שבמרכז עיסוקה עמד פיתוח מוצרי תוכנה וחומרה, הוקמה על ידי מר גל ארז, חברו הקרוב של הנתבע ומי שהיה באותה עת יזם ותיק שהוביל בעברו הנפקות של מספר חברות בורסאיות ידועות וביניהן, חברת אלקטריק פיול, חברה שהונפקה בארה"ב תמורת סנטים בודדים למניה ואשר המשקיעים בה הרוויחו אלפי אחוזים על השקעתם, וכן היה מעורב, בהנפקת חב' די מדיקל, ביוסל-פרוטליקס, ביומדיקס ובהנפקות אחרות. בהקשר זה מציין הנתבע כי מר ארז היה מוכר היטב אף לליזה, בין היתר, נוכח העובדה שזה נמנה על מעגל החברים הקרוב של הנתבע.
3. במסגרת ההנפקה נשוא תובענה זו הושקעו בחברה כספים על-ידי לא פחות מ- 100 גופים ואנשים פרטיים וביניהם, כאמור, אביו של הנתבע, חבריו הקרובים ואנשי עסקים עמם היה בקשרים. בנוסף לאביו של הנתבע ולחבריו, עניין הנתבע גם את ליזה בהשקעה, בין היתר, על בסיס היכרותה עם מר ארז, ושהובילה לבסוף להחלטתה להשקיע את הכספים של אימה במניות החברה. בהקשר זה טוען הנתבע כי הנפקת החברה היתה מוצלחת באופן בו הביקוש הרב למניותיה עלה על ההיצע, הביא לכך שהמשקיעים קיבלו רק 77% מכמות המניות שביקשו לרכוש.
4. נטען כי ליזה סיפרה לנתבע על כוונת הוריה להעביר לידיה את הכספים שנבעו ממכירת מספר דירות באוקראינה ומשכך ביקשה להשקיע את הכספים בבורסה ובשוק ההון, כפי שעשתה עובר להשקעה מושא התובענה. לטענת הנתבע ליזה מעולם לא טענה כי בכוונתם לרכוש דירה או להשקיע את הכספים בהשקעה סולידית כלשהי, להיפך, עיניה היו נשואות לכסף מהיר ולתשואות גבוהות. בהקשר זה מציין הנתבע כי האמין בחברה, אמונה שבלעדיה לא היה מניח לאביו להשקיע בה 200,000 ₪, וכי השקעותיהן של ליזה והתובעת לא היו שונות מהשקעותיהם של יתר המשקיעים והמצגים שנתנו לליזה הוצגו גם למשקיעים האחרים.
5. הנתבע טוען כי לא ערב להשקעותיה של ליזה או להשקעותיה של התובעת, כשם שלא ערב להשקעותיהם של משקיעים אחרים ומשכך, אף לא הבטיח לליזה כי ישפה אותה על נזקים שייגרמו כתוצאה מירידת ערך מניות החברה וכשם שלא הבטיח הבטחות למי מ- 22 המשקיעים האחרים שגייס. בהקשר זה מציין הנתבע כי דרך הצגת הדברים לפיו "רדף" אחרי ליזה היא מופרכת, כשמצב הדברים היה הפוך, ליזה היא זו שביקשה לרכוש מניות בחברה וכשהסתבר לה כי לא תוכל לרכוש את מלוא המניות בהן חפצה חזרה וביקשה שיסייע לה לרכוש את כל המניות בהן היא מעוניינת.
6. העובדה שההשקעה בחברה לא עלתה יפה אינה מובילה למסקנה כי הנתבע אחראי להשקעה, להשלמת יעדי הפיתוח של החברה, למאבקים פנימיים בין קבוצות בעלי מניות ובשים לב לעובדה שחלק מהשקעות, ובפרט השקעות בחברות הזנק, מצליחות וחלק נכשלות. העובדה שהנתבע המליץ לליזה על ההשקעה אין בה בכדי להוביל למסקנה כי הוא אחראי לכך שהשקעה זו לא צלחה. מדובר בהשקעה של אדם בוגר, האחראי למעשיו, כך במידה וליזה אינה יכולה לשאת בהפסדים אל לה לסכן את כספה או הכסף של אמה.
7. ברקע הדברים, נטען כי בתקופה הרלוונטית עסק הנתבע בתחום ההימורים באינטרנט ובעקבות קשיי סליקה של כרטיסי אשראי שהיו בשנים 2006 - 2007 החל לגבות כספים ושיקים ממהמרים בתחום. לצורכי הסוואת פעילותו פעל הנתבע, בין היתר, באמצעות חברות אנגליות שהקים, Superb Solutions ltd. ו- Brentsail ltd.. הנתבע הלבין את ההון שהפיק מההימורים בדרכים שונות ונוכח פעילות זו נעצר בשנת 2009 ובשנת 2010 הועמד לדין. כחלק מההליכים שנוהלו בפרשייה זו הושג הסדר טיעון אשר במסגרתו נגזרו על הנתבע 20 חודשי מאסר וקנס כספי בגובה של מיליוני שקלים. הנתבע טוען כי אינו גאה במעשיו האמורים אך הוא נאשם בגינם, דינו נגזר, הוא נשא בקנס שהושת עליו במלואו והוא צפוי לשלם את חובו לחברה באמצעות ריצוי עונש מאסר.
8. נטען כי התובעת וליזה קשורות לעניינים האמורים בכך שהנתבע עשה בחשבון הבנק של התובעת, בהסכמתה של ליזה ובתמורה ששולמה לה, שימוש בכדי להלבין חלק מרווחי ההימורים שהפיק. במסמך החשדות בעניינו של התובע נטען כי מר משה גרפינקל, מי שהיה איש הכספים של הנתבע, ולימים הפך לעד מדינה, העביר כספים לחשבון התובעת במטרה להסוות את מקורם.
9. על פי סיכום שנערך בין ליזה לבין הנתבע, קיבלה ליזה "עמלה" בשיעור של 10% מהסכומים שהעביר הנתבע לחשבון התובעת מהחברות האנגליות. לדברי ליזה, איש העסקים מר אלי פפושדו שילם לבן זוגה, האדריכל שהיה מעורב בבניית בית מלון עבור מר פפושדו, במזומן וכך היה בידיו כסף מזומן לשם מסירה לליזה ועל מנת שזו תעבירו לנתבע חלף הכספים שהפקיד בחשבון התובעת בניכוי העמלה לה היתה זכאית. נטען כי בניגוד לדברי התובעת, הכספים שהופקדו בחשבונה היו כספים שלא שולמו בגין "ערבות" כלשהי אלא כספים שהופקדו לצורך הלבנתם ואלו הושבו לנתבע, בניכוי עמלה, ובגינם לימים, הועמד לדין פלילי.
10. ביחס להעברה הבנקאית טוען הנתבע כי זו לא בוצעה ביום 12.12.2011 אלא ביום 01.06.2009 כפי שעולה מנספח ב' לכתב התביעה ויום 12.12.2011 הוא היום בו הודפס אישור ההעברה כך שבמקרה הטוב מדובר על רשלנות מצדה של התובעת ובמקרה הפחות טוב מדובר על ניסיון להטעות את בית המשפט. ביחס לסכום ההעברה נטען כי זה אינו עומד על 220,000 ₪ אלא על 20,000 $, כשסך כל ההעברות לחשבון התובעת כפי שהן מתוארות היה 60,000 $. בהקשר זה מוסיף הנתבע כי מי שהעביר את הכספים לחשבון התובעת במטרה להלבינם היתה חברת Superb solutions ולא הנתבע, וכשסך זה של 60,000$ אינו הסכום היחידי שהופקד לחשבון התובעת לשם הלבנה. כך נטען כי לליזה נמסרו סכומים נוספים, 24 שיקים על סך 20,000 ₪ כל אחד, אשר נגבו מאחד המהמרים, מר אליק גולד ולאחר הפקדתם ובטרם פירעונם, נעצר הנתבע על ידי המשטרה, וליזה זומנה לחקירה כמו רבים אחרים.
11. ליזה סיפרה לנתבע כי לאחר שזומנה לחקירת המשטרה, "נלחצה" ומשכה את השיקים מחשבון התובעת והשמידה אותם. לטענת הנתבע במעשה זה גרמו לו ליזה והתובעת נזק כספי הנתבע במסגרת התביעה שכנגד. בהקשר זה מציין הנתבע כי הלבנת הכספים שנעשתה בחשבון התובעת על ידי ליזה היתה שיטתית ובוצעה במקרים רבים ללא כל קשר להשקעה בחברה או לערבות כלשהי ביחס לאותה השקעה, ערבות שלא היתה ולא נבראה. משכך, התובעת וליזה הן אלו שחייבות כסף לנתבע ולא להיפך.
12. ביחס לטיפול הרפואי לו נזקקה התובעת נטען כי הנתבע הסכים להלוות לתובעת סך של 10,000$ באמצעותה של ליזה לשם מימון ניתוח לב בבית החולים מדיקל סנטר בהרצליה, ובפועל, שילם 15,000$. לימים, קיבל בחזרה סך של 5,000 $ שנבע מכך שלא נעשה שימוש ב"סטנט" במהלך הניתוח. סכום זה לא הוחזר לנתבע והוא נתבע במסגרת התביעה שכנגד.

טענות התובע בתביעה שכנגד

1. לטענת התובע שכנגד (להלן: "התובע") הנתבעת 1 והוא כרתו הסכם לשם הלבנת הון השייך לו באמצעות שימוש בחשבונה של הנתבעת 2. הסכם זה כלל העברת כספים ושיקים לנתבעת 1, הפקדתם בחשבונה של הנתבעת 2 ולאחר מכן השבת סכומי ההעברות והשיקים, בקיזוז העמלה המוסכמת, בתשלום במזומן לידי התובע.
2. עסקינן בחוזה פסול לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") שכן תוכנו ומטרתו הם בלתי-חוקיים ומשכך מדובר בחוזה בטל. נטען כי עצם היות החוזה בלתי-חוקי ובטל אינה משפיעה על סעד ההשבה לו זכאי התובע שכנגד. בנסיבות בהן לא הוחל בביצוע ההסכם וטרם התגבשה העבירה הפלילית, אין מניעה לקבוע כי יש להשיב לתובע את השיקים שהעביר לליזה בפועל, ולחילופין, להשיב לו את סכום השיקים.
3. לחילופין, נטען כי עצם העובדה שהתובע ביצע מעשה האסור על-פי דין, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את תביעתו הנזיקית. כלומר, גם בהתקיים התנהגות פלילית מצד הניזוק, אין לשלול את זכותו לתבוע מזיק שגרם לנזק בהתנהגותו הרשלנית או המכוונת, שכן מניעת פיצוי מניזוק בגין התנהגות לא חוקית או לא מוסרית אינה בבחינת עונש. ככל שהנתבעת 1 השמידה את השיקים מושא כתב התביעה שכנגד, נושאות היא והנתבעת 2 באחריות משותפת לפיצויו בגין נזקיו.
4. הנתבעת 2 ידעה או היתה צריכה לדעת כי הנתבעת 1, ביתה, עושה שימוש בחשבונה לשם הלבנת הון, בין היתר, משום שהופקדו בחשבונה סכומים בגובה עשרות אלפי דולרים ללא כל הסבר ומשום שהופקדו בו שיקים מצד ג' שלא היה לנתבעת 2 כל קשר אליו בסכום של 480,000 ₪. הנתבעת 2 התרשלה כשלא וידאה שהנתבעת 1 תמלא את חלקה בהסכם עם התובע ובתוך כך, תדאג להעביר לתובע את המגיע לו על פי ההסכם, תשמור על השיקים שבחשבון ותדאג שלא לנקוט בפעולות שימנעו את פירעונם. לחילופין, נטען כי הנתבעת 2 והנתבעת 1 מעכבות תחת ידן, שלא כדין, את השיקים שהם נכס מיטלטלין שהתובע זכאי להחזיק בו.
5. משלא היתה לתובע ידיעה ולא היתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לכך שהוא לא קיבל לידיו את השיקים או את תמורתם, והשיקים שהיו בשליטתן של הנתבעות בעת שהושמדו או בעת שאירע מאורע אחר שגרם לכך שהם או תמורתם לא הושבו לו והימנעות השתיים מהשבת השיקים או תמורתם מתיישבת יותר עם המסקנה שהן לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהן נקטו זהירות סבירה - הרי שעליהן הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק לתובע התרשלות אשר בגינה הן יחובו.
6. הנתבעת 2 אחראית למעשי הנתבעת 1 מכוח הוראות חוק השליחות, התשכ"ה - 1965, (להלן: "חוק השליחות"). הנתבעות הפרו שורה של חובות חקוקות שנועדו להגן על התובע, ביניהן, הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") והוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").
7. הנזק לו אחראיות הנתבעות הוא אובדן הסיכוי להיפרע מהשיק באמצעות הצגתו בפני הבנק הנמשך ובאמצעות ניכוי השיק אצל צד שלישי או אובדן הסיכוי להיפרע את השיק באמצעות נקיטת הליכי הוצל"פ כנגד מושך השיק, כמו כן, אחראיות הנתבעות להשבת סכום ההלוואה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
8. יש לחייב את הנתבעות לפצות את התובע בסך של 480,000 ₪ בצירוף הפרשי הצדה וריבית מיום העברת השיקים לנתבעת 1 בהתאם למועד הפירעון של השיקים ועד למועד הגשת התביעה שכנגד, בסך של 518,417 ₪. כמו כן, יש לחייב את הנתבעות בהחזר הלוואה בסך 10,000$ כשערם בשקלים חדשים במועד מתן ההלוואה בסך 38,900 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההלוואה למועד הגשת התביעה שכנגד בסך כולל של 44,308 ₪. לבסוף, נטען כי על הנתבעות שכנגד להשיב לתובע סך של 38,900 ₪ בגין ההלוואה שלא הושבה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההלוואה ועד למועד הגשת התביעה ובסך כולל של 44,308 ₪.
9. בכתב התשובה לכתב ההגנה שכנגד מעלה התובע שכנגד מספר טענות, וביניהן, הטענה לפיה תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מאפשרת הגשת תביעה שכנגד ודי בהודאתן של הנתבעות כי שתיהן קיבלו שיקים מהתובע ושתיהן הועמדו בסיכון נוכח ביטול השיקים כדי להקים עילת תביעה גם כנגד הנתבעת 2.
10. ביחס לטענה כי תביעת השיפוי בגין אובדן השיקים אינה מקימה עילה כנגדן הואיל ומדובר בעילה בת-עוולה שבגינה לא תצמח למשיב זכות תביעה, הרי משהחוזה בין הצדדים הוא חוזה בלתי-חוקי, כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים, לבית המשפט נתונה הסמכות ליצור מציאות נורמטיבית הסוטה מתוצאות הרגילות של בטלות החוזה ובתוך כך, לקבוע כי אחד הצדדים פטור מהשבה למרות הביטול או כי אחד הצדדים חייב לקיים את החוזה למרות הביטול. בהיות החוזה הפסול בטל, כל צד צריך להשיב לשני מה שקיבל על פי החוזה, תוך התחשבות בשיקול של מניעת התעשרות שלא-כדין. כמו כן על בית המשפט לשקול את דרגת החומרה של אי החוקיות, מידת האשמה של הצדדים לחוזה ומידת הביצוע של החוזה הפסול. בענייננו, התובע מבקש את השבת השיקים שנמסרו לנתבעת 1 לשם הלבנתם בחשבונה של הנתבעת 2, ולחילופין, את השבת שווים. לטענתו, יש לקבוע כי עומדת לו זכות תביעה נוכח העובדה שהמעשה הפלילי בבסיסו של החוזה לא הושלם, כך השיקים, אומנם, הועברו לנתבעת 1 והופקדו בחשבונה של הנתבעת 2, אך תמורתם מעולם לא הועברה לתובע, ובשים לב לכך שהנתבעות אינן מכחישות את קבלת השיקים.
11. טענת הנתבעות לפיה השיקים הועברו אליהן כחלק מתשלום של התובע הנובע מערבותו בגין רכישת המניות המתוארת בתביעה העיקרית, לא נכללה בכתב התביעה העיקרי ואף להיפך, הנתבעת 2 טענה בכתב התביעה כי התשלום היחידי שקיבלה בגין החוב היה בסך של 220,000 ₪ שהועבר לחשבונה.
12. נטען כי במסגרת ההליך הפלילי בחר התובע שלא להכחיש את הטענות בכתב האישום שהוגש נגדו והסכים לשלם את חובו לחברה מבלי לגרור את המדינה לניהול תיק בבית המשפט במשך מספר שנים ואף שילם קנס של מיליוני שקלים, על כן, יש לסווג את התנהגותו כשיתוף פעולה עם הרשויות וכנסיבה המצדיקה שלא לשלול ממנו את הזכות להשבה. לחילופין, נטען כי שלילת הזכות החוזית להשבה אף אם יהיה מקום לשלול סעד זה בניגוד לטענת המשיב, אינה שוללת ממנו את הסעד הנזיקי. העובדה שהתובע ביצע מעשה אסור אין בה כשלעצמה כדי לשלול ממנו את עילת התביעה. שלילת עילת תביעה בשל מעשה פלילי תלויה במידת הקשר הסיבתי בין מעשהו של התובע לנזק שנגרם לו ומידת החומרה של פליליות או חוסר המוסריות שבמעשה. בענייננו הנתבעת 1 היתה שותפה מלאה למעשה התובע כפי שמעיד מסמך החשדות שצורף לכתב התביעה וכפי שעולה מהודאת המבקשת 2 כי השיקים הופקדו בחשבונה של אימה, הנתבעת 2. כחלק מפעולותיו הבלתי חוקיות של התובע, חייבת הנתבעת 1 בפיצוי המשיב בגין נזקיו כמו גם הנתבעת 2 שנושאת באחריות משותפת לנזקיו.
13. לטענת התובע הנתבעות שינו את גרסתן בכתבי הטענות, בין היתר, ביחס להודאתן בקבלת שיקים. בכתב התביעה המקורי לא התייחסו לשיקים בסך של 480,000 ₪ שנמסרו על חשבון החוב, אולם, משנתפסו, לא היה להן אלא להודות בקבלת השיקים. בהמשך שינו הנתבעות את גרסתן וטענו כי התובע העביר לחשבונה של הנתבעת 2 כסף באמצעות מספר העברות בנקאיות לעומת טענתה של הנתבעת 2 בכתב התביעה כי נעשתה העברה בנקאית אחת בלבד. פעם שלישית שינו הנתבעות את גרסתן, כאשר העלו טענה לפיה התקבל שיק של צג ג' מהתובע, טענה שלא פורטה, ולבסוף, טענו כי סך כל הכספים שנתקבלו בחשבונה של הנתבעת 1 עומד על 254,140 ₪, טענה העומדת בסתירה לגרסתן בכתב התביעה, לפיה נתקבל בחשבונה של הנתבעת 2 סך של 220,000 ₪ בלבד.
14. הנתבעת 2 בחרה באופן יצירתי לתקן את כתב התביעה שהוגש על ידה מבלי להגיש בקשה כדין ומשכך יש לראות את הנתבעות כמושתקות מלהעלות טענות עובדתיות סותרות, וכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

טענות הנתבעות בתביעה שכנגד

1. הנתבעות שכנגד (להלן: "הנתבעות") טוענות כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט בעצם הגשת התביעה שכנגד במסגרתה מבקש לקשור את הנתבעת 1 לתביעה שכנגד מבלי להראות יריבות וכל זאת כדי שיתאפשר לו להגיש תביעת סרק, וכי די בכך כדי לדחות את תביעתו. התביעה שכנגד נועדה לשם התחמקות מתשלום יתרת החוב, לאחר שהנתבעת 1 הגישה את תביעתה המקורית, וכשאין לתובע קצה חוט הקושר אותה לתביעה שכנגד, שכן הנתבעת 1 תטען כי כל הכספים שהתקבלו לידיה הועברו על ידי התובע כחלק מתשלום החוב ובכל מקום אין הוא תובע סכומים אלו בכתב תביעתו.
2. ביחס לשיקים בסך של 480,000 ₪ נטען כי התובע בעצמו טוען כי מסר אותם לנתבעת 2 ולפיכך לא ברור איך בכלל קמה עילת תביעה כנגד הנתבעת 1 אלא אם כן הקשר הומצא על מנת לאפשר הגשת תביעה שכנגד וכדי להטיל מורא על הנתבעת 1 בכדי לגרום לה למשוך את התביעה המקורית. טענותיו של התובע כי בחשבון הנתבעת 1 נעשו פעולות אסורות ולאחר שנכרת הסכם בינו לבין הנתבעת 2 אינן מבוססות ומועלות לראשונה על ידי התובע רק בשלב זה ומטעמים ברורים. דין טענות אלה להידחות היות ואלו נחקרו ונבדקו על ידי המשטרה ונמצא כי אין בהן דבר. אם מי מהצדדים זכאי לפיצוי כלשהו הרי אלו הן הנתבעות שהועמדו בסיכון נוכח התנהגותו של התובע, בכך שהעביר כספים מחברה בחו"ל ובכך שמסר לידיהן שיקים מבוטלים שנתקבלו ללא ידיעתן מפרי עוולתו, ובידיעה כי סכומים אלו מתקבלים לצורך פירעון החוב. היה וקיימת לתובע תביעה כנגד המהמר מר אליק גולד, שנחקר על ידי המשטרה בגין אותם שיקים מבוטלים, עומדת בפניו האפשרות לתבוע אותו מכוח עילה חוזית, אך מאחר והוא מודע לכך שתביעתו תידחה על הסף בוחר הוא להתעמר בנתבעות מתוך רצון מובהק להטיל עליהן פחד ולהתעשר על חשבונן.
3. לעניין תביעת השיפוי בגין אובדן השיקים טוענות הנתבעות כי מדובר בעילה בת עוולה שבגינה לא תצמח זכות תביעה שכן, התובע מבקש מבית המשפט שיכשיר את מעשיו הבלתי-חוקיים והבלתי-מוסריים באמצעות תביעת סרק זו משאין הוא יכול לפעול כנגד המהמר מר אליק גולד שנחקר במשטרה בעניין. לבסוף, ביחס "להלוואה" בסך 10,000$ נטען כי דין טענה זו להידחות שכן אין מדובר בסך של 10,000$ אלא בסכום של 4,688 $ שניתן כמתנה על ידי התובע.
4. דיון והכרעה
5. התובעת טוענת למצגי שווא שעשו על ידי הנתבע ביחס לחברת הזנק ומאמצי שכנוע שנעשו על מנת שתשקיע בחברה סכומים גבוהים. נטען כי לימים ירדה ההשקעה לטמיון וכי הנתבע שהתחייב לערוב לכספים המושקעים על ידה, לא עמד בהתחייבותו. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את הוראות החוק המסדירות את העיסוק בייעוץ השקעות ובין היתר, כשפעל כיועץ השקעות ללא רישיון לעסוק בתחום זה.

הנתבע מתכחש לטענות התובעת, הן ביחס למצגי השווא והן ביחס לערבות ולשיפוי התובע בגין הפסדים של ההשקעה. כמו כן הגיש הנתבע תביעה שכנגד להשבת המחאות שהועברו לנתבעת 1 ולחילופין, השבת סכום ההמחאות. לטענתו, על אף העובדה שההמחאות נתנו כחלק מהסכם להלבנת הון שנכרת בין הצדדים ועל אף העובדה שמדובר בהסכם שתוכנו ומטרתו הם בלתי-חוקיים שדינו בטלות, הרי שאין באלו בכדי להשפיע על סעד ההשבה לו הוא זכאי, כאשר בנסיבות העניין לא הוחל בביצוע ההסכם וטרם התגבשה העבירה הפלילית. משכך לבית המשפט נתון שיקול הדעת להורות על השבת השיקים או השבת סכום ערכם, בשים לב לעובדה כין אין בביצוע מעשה האסור על-פי-דין בכדי לשלול את זכאותו לתביעה נזיקית.

הנתבעות שכנגד מתכחשות לטענותיו של התובע וטוענות כי מדובר בתביעה שנועדה להטיל עליהן מורא על-מנת שימשכו את תביעתן וכי טענותיו בעניין ההסכמות עם הנתבעת 2 נבדקו ונחקרו על ידי המשטרה אשר הגיעה למסקנה כי אין בהן דבר. כמו כן, נטען כי תביעתו לשיפוי בגין אובדן השיקים נכנסת לגדר תביעה בעילה בת-עוולה שבגינה לא תצמח זכות תביעה ומשום שהתובע שכנגד מבקש להכשיר את מעשיו הבלתי-חוקיים והבלתי-מוסריים.

1. בשלב ההוכחות העידו הגב' וירה גרישרובה (ע/ת1), הגב' ליזה גרישרובה (ע/ת 2), מר אייל שואן (ע/ת 3) מטעם התובעת ומר גל ארז (ע/ה 1), מר רן נוסבאום (ע/ה 2), מר ערן מיפאנו (ע/ה 3) ומר שי רביב (ע/ה 4) מטעם הנתבע.

התביעה העיקרית

1. במסגרת סיכומיה תחמה התובעת את גדר המחלוקת בין הצדדים לעניין הפרת ההתחייבות אותה נתן הנתבע בעל-פה לערוב לה למלוא הכספים שיושקעו על-ידה בחברה וכן לעניין התחייבותו לשפות אותה על כלל הנזקים הכספיים שייגרמו לה. בגין אלו עותרת התובעת להורות על השבת סך של 1,203,275 ₪ לאחר ניכוי סך של 254,140 ₪ אותם הפקיד הנתבע בחשבונה במסגרת ההסכם (סעיפים 33 – 35 לסיכומי התובעת). לטענת התובעת הוכח על ידה כי הנתבע גייס אותה כמשקיעה בחברה לאחר שקיים עמה שני מפגשים, אחד, בבנק לשם פתיחת החשבון, והשני, במסעדת טורקיז. בקיומם של מפגשים אלו יש לשיטתה של התובעת בכדי לחזק באופן משמעותי את גרסתה (סעיף 51 לסיכומי התובעת). נוכח האמור, יוגבל הדיון בתביעה העיקרית לשתי הסוגיות האמורות: הצגת מצגי שווא וחבותו של הנתבע לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ושאלת ערבותו של הנתבע.

על מצגים, סיכונים וייעוץ השקעות

1. היכרותם של התובעת והנתבע נולדה על רקע מערכת היחסים ששררה בין ביתה של התובעת, הנתבעת שכנגד 2, והנתבע, מערכת שהחלה בסוף שנות ה- 90 על רקע רומנטי, ולימים, שונה אופייה למערכת יחסים חברית. בשנת 2007 החל הנתבע לעבוד ולפעול לשם גיוס הון עבור החברה בטרם יצאה להנפקה, ובין היתר, פעל לשם שיווקה והפצתה גם בקרב מעגליו הקרובים, הכוללים את חבריו, מכריו ובני משפחתו וכשפעילותו זו מזכה אותו בעמלה בשיעור של כ- 9% (סעיפים 6 - 7לתצהירו של הנתבע; סעיפים 10 – 11 לכתב ההגנה).
2. הצדדים חלוקים בדבר אופי תפקידו ואחריותו של הנתבע. התובעת טוענת כי הנתבע גייס אותה כמשקיעה בחברה ובתהליך הגיוס לא העמיד אותה על הסיכונים הכרוכים בהשקעתה בחברה בשים לב לעובדה כי מדובר בחברת הזנק. הנתבע לעומת זאת, דוחה מכל וכל את טענותיה האמורות של התובעת בדבר סיווג פעילותו כיועץ השקעות במשמעותו לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ועומד על כך שכל תפקידו התמצה כמפיץ בהנפקה, תפקיד אשר אינו מצריך כי יחזיק רישיון כלשהו (סעיף 8 לתצהיר הנתבע; סעיף 18 לסיכומי הנתבע), בעניין זה נתלה הנתבע אף בעדותו של מר ארז, לפיה, אין צורך ברישיון של יועץ כחלק מעיסוק בתחום של מפיץ השקעות (עמ' 54 לפרוטוקול, שורות 24 – 30). לטענת הנתבע, כל תפקידו מתמצה בהפניית לקוחות פוטנציאליים לחברת החיתום ושכרו נקבע על ידי חברת החיתום ואף היה ידוע לכל, לרבות, לביתה של התובעת שידעה כי הוא מקבל כ- 10% מההנפקה.
3. בכדי לבחון האם יש ממש בטענות התובעת בדבר החובות החלות על הנתבע מכוח הדין יש לסווג תחילה את פעילותו ולראות אם היא נכנסת לגדר ייעוץ השקעות. מאחר ואנו נדרשים להתקשרויות שנעשו בעל-פה ולמצגים אשר אין לגביהם ראיות בכתב, יש ליתן משקל למהות העסקה שלפנינו.
4. בעדותו נשאל מר ארז בדבר האופן בו החלו לעבוד ביחד במסגרת ההנפקה מושא תובענה זו, (עמ' 41 – 43 לפרוטוקול) ועל כך העיד:

"ש. אוקיי, אז בעצם הוא לא פנה אליך.

ת. לא הוא שמע שאני עושה הנפקה, הוא אמר את זה.

ש. אוקיי.

ת. אז הוא פנה אליי, זה, אנחנו חברים, הוא, אני יודע מה הוא עושה, הוא, מה שרוצים להגיד.

ש. שכן.

ת. אני אמרתי לו מה אני עושה, הוא אמר לי שהוא יכול להביא, לא פנה אליי והציע את העזרה שלו.

ש. למה? זה היה בפגישה הראשונה שהכרתם?

ת. לא.

ש. אוקיי. אז אתה אמרת לו שבעצם אתה עכשיו,

ת. אני מספר לו במסגרת, אנחנו חברים, לא היה לנו קשר עסקי.

ש. כן. אוקיי.

ת. סיפרתי לו מה, מה אנחנו עושים, על עוד אחת מההנפקות שלנו, הוא אמר שהוא יכול להביא אנשים.

ש. אוקיי.

ת. זה מה שכתוב פה.

ש. טוב, אין בעיה. ואז בעצם אתה הפנית אותו לחברת החיתום.

ת. כן.

ש. אוקיי. החברה שלך עצמה לא התעסקה עם שי, הוא לא היה עובד מעביד שלכם.

ת. לא.

ש. לא היה כל הסכם ביניכם.

ת. לא.

ש. שום דבר, אתה מיד העברת לחברת החיתום.

ת. כן.

ש. עכשיו אני רוצה,

ת. הוא היה אחד מהמפיצים, היו הרבה מפיצים בהנפקה הזאת.

ש. אוקיי, כמה מפיצים היו שם?

ת. אני לא זוכר, אבל היו.

ש. אוקיי. אוקיי. אממ, אני עובר לשאלה אחרת, מתוך הניסיון שלך, כי באמת, אין לי ניסיון בחיתום, אני מודה ומתוודה. בדרך כלל שמפנים, אנו רוצה ללמוד, בדרך כלל שמפנים לחברת החיתום, אז חברת החיתום סוגרת עם המפיצים הסכם בכתב? איך זה עובד?

ת. אני גם חתם עצמאי.

ש. אוקיי.

ת. כלומר, אם אתה חותם הסכם, אז אתה חותם הסכם, אבל אתה לא חייב לחתום הסכם.

ש. זה לא חייב לחתום.

ת. טוב.

ש. לא. לא חייבים לחתום על הסכם.

ת. לא, לא, יש לי מפיצים שאני, על סמך מילה שלי, מוכנים להביא לקוחות להנפקות, ומביאים.

[...]

ש. אז בעצם איך אתה יודע כמה שי קיבל אחוזים?

ת. אני לא יודע.

ש. אתה לא יודע.

ת. אני יודע שבגדול שילמו בסביבות 9%.

ש. כן.

ת. זה מה ש, אני לא זוכר, אבל קראתי אז נזכרתי.

[...]

ש. כמה החברה שלך סגרה עם חברת החיתום על אחוזים?

ת. לא זוכר.

ש. אתה לא זוכר.

ת. אני חושב ששילמו למפיצים כ- 9%"

1. הנתבע, אף הוא העיד על אופן פעילותו מול חברת החיתום ומול מר ארז (עמ' 147 – 148 לפרוטוקול):

"עו"ד דין פרס: אה, שי, היה לך הסכם עם חברת החיתום?

העד, מר רביב: הסכם כתוב?

ש. כן.

ת. לא.

ש. היה לך הסכם בכתב?

ת. לא.

ש. איך בעצם הגעת איתם להסכם?

ת. גל אמר לי מה שתביא מההנפקה אתה מקבל 9%, כל סכום שאני הבאתי ממשקיעים שלי נרשם על שמי, סך הכל אם אתה רוצה לדעת, אני הבאתי 2,100,000, תכפיל את זה כפול 9%, זה מה שקיבלתי. עכשיו תשאל איך קיבלתי את זה?

ש. כן.

ת. התקשרתי למיטב, אמרתי להם שלום, מדבר שי רביב, אמרו לי, כן, באמת רצינו לקבל ממך את החשבון בנק שלך, אמרתי החשבון בנק שלי בחו"ל, זה חשבון של חברה, אמרו לי תיתן לנו את החשבון, נתתי את החשבון, והעבירו לשם את הכסף.

ש. אבל זה בעצם כסף חוק, אז למה העברת לחשבון בארץ?

ת. זה לא כסף חוק, כי אם הייתי מעביר אותו לארץ הייתי צריך לשלם עליו מס הכנסה, ודרך אגב זה מופיע בכתב אישום, מה שסיפרתי לך עכשיו מופיע בכתב האישום.

[...]

ש. איך סמכת על חברת החיתום שבסוף, בסופו של דבר בעצם אם אין שום הסכם בכתב, אין שום דבר,

ת. אם שמת לב, כל ההתנהלות שי בכלל בחיים היא לא התנהלות של הסכמים, אנחנו אנשים ש, אנשי מילה, אנחנו מדברים, אומרים, והכל קורה, אין שום בעיה. אף פעם לא הייתה, אני דרך אגב זה חברת מיטב,

ש. אוקיי.

ת. חברת חיתום, הנחת יסוד שלי, שאם הם לא משלמים עמלות, הייתי שומע עליהם כבר. הייתי יודע שהם לא משלמים. ברגע שהרמתי טלפון למיטב ואמרתי אני שי רביב, מתי הכסף שלי מגיע, נתתי את החשבון בנק, למחרת הכסף עבר."

1. מכלל האמור, מתגבשת התמונה לפיה פעילותו של הנתבע מתאימה באופייה להגדרת פעילותו של מפיץ לפי סעיף 1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") ולפיה:

""מפיץ" – מי שלא התחייב בהתחייבות חיתומית על פי התשקיף, אך התחייב לפעול כדי למכור את ניירות הערך המוצעים, כולם או חלקם, בתמורה לעמלת הפצה".

זאת בשונה, מהגדרתו של מפיץ בתקנות ניירות ערך (חיתום), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות ניירות ערך חיתום") שם התיר מתקין התקנות לתאגיד לשמש כמפיץ במסגרת הצעה לציבור עם התקיימו בו התנאים המפורטים שם (א. רשאי לשמש כחתם; ב. חבר בורסה; ג. הוא תאגיד בנקאי או תאגיד עזר כמשמעותם בחוק הבנקאות, למעט חברת שירותים משותפת;).

1. משהגענו למסקנה כי סיווג פעילותו של הנתבע יכול להיכנס לגדר מפיץ לפי סעיף 1 לחוק ניירות ערך מתבקשת השאלה האם סיווגו ככזה מוציא את האפשרות לראות בו כיועץ השקעות במובנו לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וכפי שמבקשת התובעת לראות בו.
2. בת.א. (ת"א) 2425/01 אלי שירי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 23.07.2007) עמדה כב' השופטת ע' ברון על התכליות העומדות בבסיסו של חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וקבעה:

"...על-פי המבוא לדברי ההסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1994:

"נוכח התפתחות שוק ההון בישראל, נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים וביעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק ביעוץ ובניהול תיקים והן לענין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגודי עניינים." (הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1994, ה"ח 2320, 92).

תכלית אחת של חוק הסדרת העיסוק בהשקעות, כפי שפורשה בבג"צ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367 (1997), היא להגן על ציבור המשקיעים ולהבטיח את רמת השירות המקצועי של מנהלי תיקי השקעות ויועצי השקעות:

"מטרת החוק להבטיח, שהשירות של ניהול תיקי השקעות יהיה מהימן ומכוון להיטיב עם הלקוח. תכליתו של החוק להביא לידי כך שהשירות של ניהול תיקי השקעות יינתן על-ידי גורם כשיר ובעל השכלה ורמה מקצועית נאותה. החקיקה נועדה להגן גם, בין היתר, על ציבור של משקיעים 'לא מתוחכמים' השמים מבטחם במנהלי תיקים. ההגנה על האינטרס של המשקיעים נועדה אף להגביר את השתתפותם בשוק ההון, אשר גודלו וחוסנו הינם אינטרס כלכלי של המדינה." (שם, בעמ' 390).

תכלית שניה של החוק היא ביזור הריכוזיות ויצירת תחרותיות בשוק ההון.".

1. סעיף 1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות מגדיר "ייעוץ השקעות" כ:

"מתן ייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קניה, או מכירה של ניירות ערך או של נכסים פיננסיים; לענין זה, "ייעוץ" – בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות פרסום, בחוזרים, בחוות דעת, באמצעות הדואר, הפקסימיליה או בכל אמצעי אחר, למעט פרסום בידי המדינה או בידי תאגיד הממלא תפקיד על פי דין במסגרת תפקידו;"

1. עיון בחוק ניירות ערך מעלה כי המחוקק לא יצק תוכן לתיבה "מפיץ" המגדיר מה היא הפעילות אותה מתחייב המפיץ לבצע לשם מכירת ניירות הערך והאם זו כוללת בתוכה, לצורך העניין, פעילות של מתן ייעוץ לאחרים בדבר כדאיות ההשקעה, ההחזקה, הקניה או המכירה של ניירות ערך או נכסים פיננסיים כפי שנטען בענייננו ביחס לתובע. מחד גיסא, ניתן לראות בשתיקתו של המחוקק במסגרת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ביחס למפיצים משום הסדר שלילי, המוציא את פעילותם של אלו מגבולות גזרתו [ראה: עלי בוקשפן ואסא כשר "המשפט והאתיקה בתחום התיווך הפיננסי" משפט וממשל טז 249 (2014); רן שורר ואשחר בן-שטרית "שרידי העבר ומשברי ההווה בשוק ההון הישראלי: הרגולציה הפיננסית בישראל והמציאות אחרי רפורמת בכר" משפטים מ 643 (2011)]. מאידך גיסא, ניתן לראות בפעילות הנעשית על ידי מפיץ ככזו הנכנסת לגדרו של חוק ייעוץ השקעות, כך למשל, פעילות של שיווק השקעות וזאת בשים לב, לשיקולי המדיניות עליהם עמדנו מעלה בדבר הגנה על משקיעים.
2. דומה פרשנות המקיימת הרמוניה בין דברי החקיקה השונים שאוזכרו מעלה אינה שוללת רעיונית את תחולתו של חוק ייעוץ השקעות על מפיץ אשר בפעולותיו לשם מכירת ניירות ערך ביצע גם פעולות המסווגות על ידי חוק ייעוץ השקעות ככאלו הנכנסות איזו מהגדרותיו, ומשכך עלינו לבחון את הפעולות הקונקרטיות שנעשו ולראות באם הן נכנסות לגדר מי מההגדרות המנויות בחוק ייעוץ השקעות. במידה והתשובה חיובית, הרי שיש ליישם את ההוראות הרלוונטיות בחוק זה. אף על פי כן, תחולה שכזו, במידה ותעשה, הרי שראוי כי תעשה על ידי המחוקק והרשויות הרלוונטיות, כמו, הרשות לניירות ערך, לאחר הליך מעמיק של שקלא וטריא ובשים לב, להשלכות הרוחביות שיש למהלך מעין זה ובשים לב לשיקולי מדיניות רבים המעורבים בעניין.
3. מאחר ובמסגרת פסק הדין יש להידרש לדין המצוי ולא לדין הרצוי, הרי הפרשנות הסבירה בנסיבות העניין היא זו המוציאה את המפיץ מגדר הוראותיו של חוק ייעוץ השקעות ותחת הגדרת יועץ השקעות אשר לגביה יוחדו טענות התובעת. התובע פעל כמפיץ כהגדרתו בחוק ניירות ערך וככזה אינו נכנס לגדר חוק ייעוץ השקעות. משכך אין לראות בו כיועץ השקעות או כמי שייעץ ללא רישיון.
4. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת, הן ביחס לנסיבות היכרותה עם הנתבע והן ביחס לשתי הפגישות שנטען כי התקיימו עמו בגבולות המדינה, האחת, בסניף הבנק ברמת אפעל, והשנייה, במסעדת טורקיז (עמ' 10 - 13) ועל כך העידה:

"ש. הפגישה שבמסגרתה שי הבטיח שיהיה ערב לכסף שלך. מתי נערכה.

ת. הפגישה נערכה ביוני 2007.

ש. איזה יום בשבוע.

ת. לא זוכרת.

ש. איך הגעת לפגישה.

ת. הפגישה נערכה בבנק, זה היה בנק הפועלים שהיה שם חשבון של שי ושם נפגשנו.

ש. אני שואל אותך על הפגישה במסגרתה שי אמר לך שהוא יהיה ערב להחזר לכסף שלך.

ת. הפגישה הראשונה נערכה בבנק הפועלים ולמחרת הפגישה השנייה נערכה במסעדה.

ש. בפגישה בבנק הפועלים שי דיבר איתך על השקעה.

ת הפגישה בבנק שי לא דיבר על השקעה.

ש. בפגישה שבה הוא כן דיבר על ההשקעה, במסעדה, באיזה תאריך היא נערכה.

ת. לא זוכרת תאריך.

[...]

ש. באיזה שפה דיברתם בפגישה.

ת. אנו דיברנו בעברית פשוטה ומה שהיה לי קשה הבת שלי תרגמה לי.

ש. מה את יכולה להגיד שהיה לך קשה והבת שלך תרגמה לך.

ת. שי פתח מחשב, הוא ניסה להסביר במה עוסקת החברה פיר סטרים. שהחברה הזו שי המליץ להשקיע במניות.

ש. אני שאלתי מה לא הבנת ששי הסביר לך והבת שלך הייתה צריכה לתרגם לך.

ת. מה בדיוק עוסקת החברה, מה התוכן של הטכנולוגיות. זה היה קשור בכל מיני טכנולוגיות שהיה לי קשה להבין במה מדובר ועכשיו אני מתקשה להסביר.

ש. את החלק לגבי הערבות האישית של שי הבת שלך תרגמה לך.

ת. הבת כן תרגמה ושי אמר שהוא יהיה ערב של הכסף, הוא יהיה אחראי על כך שהכסף יוחזר אלי.

ש. זה מה שהבת שלך הסבירה לך ששי אמר לך.

ת. פעמיים שי גר אצלנו באודסה. פעם ראשונה שנפגשתי עם שי ליזה ושי גרו ביחד וכך נפגשנו בארץ, פעם שנייה שהוא אצלנו בביקור באודסה.

[...

ת. אני ידעתי שהוא בן אדם מבוסס שהוא עובד ומרוויח ולכן לא היה לי חשש.

ש. לפי מה ידעת שהוא בן אדם מבוסס.

ת. קודם כל מהבת שלי שהיתה חיה איתו ביחד".

1. ביום 12.01.2010 ניתנה על ידי הנתבעת 1 הודעה במשטרת ישראל (נספח ה' לתצהיר העדות המשלים שניתן מטעם הנתבעת 1) במסגרתה התייחסה לנסיבות ההשקעה (גיליון מס' 2 להודעה במשטרת ישראל, שורות 28 - 42) וציינה כי:

"שאלה: באיזה עניינים את נמצאת בקשר עם שי רביב?

תשובה: היום אני בכלל לא בקשר איתו כמעט, בשנים האחרונות לפני שלוש ארבע שנים הוא סיפר לי על חברת טכנולוגיה שחבר גל ארז חברת פירסטרים הנפיק בבורסה וההורים שלי נכנסו לזה, לפני כמה שנים הם היו פה, ההורים שלי די עשירים באודיסה והם מכרו בדיוק נכסים שלהם, הם העבירו כסף לארץ לקנות בית בשבילי ובשבילם, שי היה מזמין אותנו למסעדה והוא אמר שהוא יכול לעזור להם בהשקעה בחברה וסיפר על פירסטרים ושכנע את אמא שלי להשקיע כל הכסף בחברה הזאת, אבל הוא אמר שאם אנחנו נרוויח כסף בחברה אז היא צריכה לתת לו חצי, ואמר שזה השקעה הכי בטוחה בעולם, ושמנו את כל הכסף בחברה הזאת, הקשר שלי עם שי כל השנים זה לשאול מה קורה עם פירסטרים ותמיד היה אומר שהכול בסדר, החברה קיימת היום, לפני שנה וחצי הזמינו אותי לעורך דין ויקטור תשובה וגל ארז הסביר שהחברה נסגרה והטכנולוגיה לא הצליחה וכל המשקיעים הכסף שלהם נשאר בנאמנות, לא יודעת למה, רק בעוד חמש שש שנים אפשר יהיה לחלק את הכסף שנמצא בנאמנות..."

1. בחקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת שכנגד 1 ביחס לנסיבות ההשקעה (עמ' 20 – 21, 30 - 31 לפרוטוקול) והעידה:

"ש. בסעיף 27 לתצהיר השני שלך – את אומרת שבפגישה המפורסמת במסעדת טורקיז שדובר על השקעה בחברת פיר סטרים שאת הבנת באותה פגישה ששי מציע לאמא שלך את ההשקעה מתום ליבו. מתוך רצון לעזור לה.

ת. נכון.

ש. למה אמרת במשטרה ששי אמר לך שאם תרוויחו כסף מההשקעה הזו תצטרכי לתת לו 50%. את שיקרת במשטרה או בתצהיר.

ת. לא שיקרתי במשטרה ולא בתצהיר, זה הבהיל אותי המילה הזו, שאימי מתום לב שלה ששי סיפר לה על סכומים אסטרונומים אמא אמרה שאם אתה אפילו תעמוד ב- 50% ממה שאתה מספר לנו על הערכים הגדולים אני מוכנה לשפר אותך, להביא לך חלק מהסכומים כדי לקצר את במשטרה את הסיפור כי החקירה היתה על משהו אחר, אני קצרתי אותה במשטרה.

[...]

ת. זה בדיוק מה שאמרתי, אמא שלי אמרה לשי אם אנו נרוויח כל מה שאתה אומר אני אשפר אותך, במשטרה כדי לא להסביר שיחה של שעה במסעדה קיצרתי את זה כדי לא להגיד שאימא שלי כזו מלאך שמתום לב אתה מבטיח לי רווח.....

[...]

ש. במשטרה את אומרת ששי אמר שאם נרוויח כסף מהחברה היא תצטרך לשלם לו חצי, למה כאן את מציג את זה כיוזמה של אמא שלך ובמשטרה אמרת שזה היה דרישה של שי.

ת. לא הצגתי את זה ככה, אני דוברת רוסית, אני רוסיה וכך כנראה זה יצא.

[...]

ש. כן. את אמרת במשטרה, שי אמר שאם אנו נרוויח כסף בחברה אז היא צריכה לתת לו חצי, הוא מציע לך השקעה.

ת. אמא שלי הציעה מיוזמתה ואז הוא נתפס על זה, ושמח מאוד לשמוע את יוזמה של אמא שלי, במשטרה קצרתי את זה מי היה ראשון שהציע את זה.

[...]

ש. הפגישה שלטענתך אמא שלך קיבלה ערבות, ידעת על מה שי רוצה להיפגש עם אמא שלך.

ת. ידעתי.

ש. ידעת איזה הזדמנות עסקית.

ת. ידעתי שגל ארז חבר הכי טוב שלו, עשה הפקה לא יודעת מה זה בכל הפקה, והוא רוצה להציע לאמא שלי, הוא ידע שאמא שלי העבירה סכום גדול לארץ. היא לא תסרב לעסקה.

ש. את גם הכרת את גל ארז.

ת. פעם אחת ראיתי אותו ביום הולדת של שי. איפה שהוא שי הציג לי אותו. אני אישית ראיתי אותו פעם אחת.

ש. זה הספיק לך כדי להשקיע בחברה גם את הכסף שלך.

ת. הכסף שלי היה קטן. אני השקעתי הרבה אחרי ההשקעה של אמא שלי.

ש. מה זה כסף קטן.

ת. בערך 7,000 דולר, בסופו של דבר.

ש. אני אומר לך שהיה 100,000 ₪.

ת. איזה שטויות, לא היה לי סכום כזה. זה היה 10,000 דולר, שבהתחלה זה יצא ואחרי שהם החזירו זה נשאר עד 8,000 דולר, לא היו לי סכומים כאלה בחשבון.

ש. כשאת החלטת להשקיע בחברה את הכסף שלך בחברה קיבלת ערבות משי.

ת. לא הוא הציע רק לאמא שלי, היא הייתה זו שהביא סכום כל כך גדול הוא דאג שחס חלילה לא יקרה לה משהו.

ש. אמרת לאמא שלך שזו חברה טוב.

ת. לא אמרתי לאמא שלי דבר, לא ידעתי מה החברה, כל מה שידעתי על החברה זה מה ששי סיפר לנו באותה פגישה.

ש. למה השקעת כסף.

ת. בגלל הדברים שהוא סיפר.

ש. אמא שלך מספרת שהיא אישה זקנה ולא מבינה כלום בעניינים האלה תעזוב אותי בשקט ודברים כאלה, לא אמרת לה אמא תראי זו חברה טובה.

ת. לא אמרתי לא חשבתי שאני הולכת להשקיע כסף שלי, לא היה לי באותו רגע כסף שלי. לא אמרתי לאמא שלי שזו חברה טוב, פתחתי פקדון ואז היה לי כסף.

ש. אז למה שי באותה פגישה אמר לך אל תספרי על הסכם זה ביני לבין אמא ש כי אני לא מוכן להיות ערב לאף אחד מהמשקיעים אחרים גם לך.

ת. אני מכירה את כל החברים של שי שגם אותם הוא רצה להביא להפקה. הוא אמר לי מאוד פשוט, באותה פגישה שגם אחרים, אבא שלי שם כסף, הוא סיפר שהוא רצה להביא שכל החברים רוצים להביא להפקה. הוא אמר לי שאם אספר כולם ירצו שהוא יתמוך בהם ולא רצה".

1. הנתבע העיד על הפעולות שעשה עם התובעת (עמ' 97 – 99 לפרוטוקול; עמ' 112 – 116) ובעניין זה השיב כי:

"ש. אז האם זה נכון שליווית את גברת גרישקובה?

ת. לקחתי את גברה ורה גרישקובה עם ליזה לבנק שלי ברמת אפעל כדי שהיא תפתח חשבון כי היה לי הבטחה מהבנק שכל לקוח שאני מביא מקבל השוואת תנאים לתנאים שלי בבנק, שידעתי שהם תנאים מצוינים, כגון עמלת קנייה ומכירה של מניות 01, אה, רק שלוש עמלות, בקיצור השוואת תנאים.

ש. לשלך.

ת. לשלי.

ש. כן.

ת. אין לי שום הטבות כתוצאה מזה שהבאתי אותה לבנק,

ש. לא,

ת. אין לי שום גישה לחשבון שלה כתוצאה מזה שהבאתי אותה לבנק, זה אך ורק היה בשבילה כדי שהיא תקבל את התנאים הכי טובים.

[...]

ת. התקשרתי לבנק ואמרתי ל, לפקידה בבנק את מה שליזה אמרה לי, שיש מישהי שאני מכיר שהייתה בת זוגי שלי, שאמא שלה מכרה הרבה נכסים, עכשיו בחוץ לארץ, באוקראינה, והיא רוצה להעביר מיליוני דולרים לחשבון בנק. זה ה, אמרו לי תביא אותה לבנק, מתי היא באה, תאריך, לא ישבתי איתה, בזמן שהיא ישבה עם הפקידת בנק אני לא ישבתי איתה.

[...]

ש. ורה, ורה, עכשיו אנחנו חוזרים לורה, פתחת איתה חשבון בנק,

ת. אני לא פתחתי עם ורה שום חשבון בנק.

ש. לא, ורה,

ת. אני לקחתי את ורה לבנק פועלים סניף רמת אפעל כדי שהיא תפתח חשבון בנק.

ש. אוקיי. והאם זה נכון שלאחר מכן אתה ביקשת להיפגש איתה במסעדה או משהו כזה?

ת. לא.

ש. אוקיי, אז איך זה נעשה?

ת. בגלל שגברת ורה גרישקובה אירחה אותי מאוד מאוד יפה באוקראינה ומאוד מאוד נהניתי, בכל פעם שהיא הייתה בארץ הייתי לוקח אותה למסעדה. פעם לטורקיז, פעם למסעדה אחרת, כאירוח. אוקיי? לא הצעתי לה לבוא למסעדה ולא הצעתי לה שום עסקה במסעדה, המסעדה לקחתי אותה כאירוע, אה, חברי, מפרגן, ומוקיר תודה.

ש. ו, ב, באותה מסעדה, כאילו הצגת לה פרזנטציה?

ת. לא.

ש. לא היה לך שום מחשב, שום כלום?

ת. שום פרזנטציה, שום מחשב, שום לפ טופ, הכל סיפורים.

ש. אוקיי. אז איך בעצם נולד ה,

ת. דרך ליזה. אני כל מה שהייתי אומר לליזה, ליזה הייתה אומרת לאמא שלה.

ש. ו,

ת. אני מעולם לא דיברתי עם ורה גרישקובה אפילו משפט אחד.

ש. אוקיי.

ת. לא דרך מתורגמן, חוץ מבוקר טוב, או פריוויאט, או מילים בסיסיות ברוסית, מעולם אל ניהלתי איתה שיחה, מעולם לא הסברתי לה על שום חברה, שום דבר. אני התנהלי מול ליזה, אני הסברי לליזה בדיוק מה ז החברה, מה הסיכונים הכרוכים, הכל. היא העבירה את הדברים לאמא שלה.

ש. באותה מסגרת של המסעדה?

ת. ממש לא במסעדה, המסעדה זה איזה שהיא המצאה"

1. מהאמור לעיל עולה כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה ביחס לטענותיה בדבר מצגי שווא שהוצגו לה על ידי הנתבע. התובעת היא אדם בוגר שהחליט להשקיע את כספו בחברת הזנק, חברה אשר השקעה בה, על פי אופייה וטבעה מסווגת כהשקעה על הצד היותר ספקולטיבי. לפגישה שנערכה עם הנתבע במסעדת טורקיז בה, כביכול, הוצגו לה המצגים ביחס להשקעתה, הגיעה התובעת בלוויית ביתה, אשר לה, כאמור, היו יחסים קרובים עם הנתבע והכרות מקדימה עם מר ארז, אשר הצדדים חלוקים על אופייה והיקפה. אין חולק כי התובעת השקיעה סכום נכבד בחברה וכי נגרם לה הפסד. אולם, התובעת לא הוכיחה תשתית ראייתית כנדרש לטענתה בדבר מצגי שווא.
2. בכתבי טענותיו עומד הנתבע על אופייה של החברה ועל אופיים של המשקיעים השונים שהשקיעו בה את כספיהם וביניהם, אנשי עסקים מובילים, חב' אחזקות, בנקים, אנשי תקשורת, חבריו הקרובים ובני משפחתו. עוד טוען הנתבע כי במסגרת תפקידו כמפיץ עמדו לרשותו נתונים אובייקטיבים אותם הציג למשקיעים פוטנציאלים, וכי מי שטיפל באופן שוטף בהנפקה, הן מול היזמים והן מול המשקיעים, היו שתי חברות החיתום, כלל פיננסים חיתום בע"מ ומיטב חיתום בע"מ וכן עורך דין ויקטור תשובה הידוע בתחום שוק ההון (סעיפים 23 – 24, 26 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע טרם ההנפקה הוצא תשקיף מפורט לחברה שכלל את פרטי ההצעה, הון המניות של החברה, זכויות נלוות למניות ודו"חות כספיים. במסגרת התשקיף הוזהרו המשקיעים מההשקעה בחברת הזנק וכן הועמדו בפני הסכנות הכרוכות בהשקעה זו, הכוללות סיכון לאובדן התמורה תוך פרק זמן קצר נוכח גורמי הסיכון העיקריים שיש בהם כדי להשפיע על החברה כמו סיכונים מאקרו כלכליים, סיכונים ענפיים וסיכונים ספציפיים (סעיף 27 לתצהירו של הנתבע).
3. מהמסמכים שהוגשו עולה כי החברה בה הושקעו כספי התובעת התאגדה ביום 27.12.2006 כחברה פרטית שעיסוקה, באמצעות חברות הבת שלה, הוא בתחום המחקר והפיתוח של מוצרי תוכנה וחומרה (סעיף 6.1.1 לתשקיף החברה, נספח ד' לתצהיר הנתבע). עסקינן בחברה שתחומי עיסוקה ופעילותה משליכים באופן ישיר על הסיכונים הכרוכים בהשקעה בה, סיכונים שאכן ניתן ללמוד עליהם מהתשקיף, בו צוין כי:

"ההשקעה בניירות הערך של החברה כרוכה בסיכונים המאפיינים השקעה בחברת אחזקות המחזיקה חברות הפועלות בתחום מחקר ופיתוח ולפיכך, כרוכה ההשקעה כאמור בסיכון לאובדן כספי תמורת ההנפקה תוך פרק זמן העלול להיות קצר וזאת, בין היתר, לאור גורמי הסיכון העיקריים שיש בהם כדי להשפיע על החברה, כדלקמן: (א) סיכונים מאקרו – מצב כלכלי בארץ ובעולם; שינוי במצב הביטחוני; שינויים בחקיקה ורגולציה; (ב) סיכונים ענפיים – שינויים בתחום האינטרנט; שמירה על רמה טכנולוגית; יכולת גיוס כספים; תביעות משפטיות; חדירה לאתרי החברה; כוח אדם; תחרות; קניין רוחני; (ג) סיכונים ספציפיים – סיום הליך הפיתוח; איכות המוצר המפותח; ביקוש למוצרי הקבוצה; שיבושים; חשיפה לספקי גישה, מקורות הכנסה לא וודאיים..."

1. הנתבע טוען בסיכומיו כי סיכוני ההשקעה היו ידועים למשקיעים נוכח העובדה שמדובר בהשקעה בחברת הזנק וכי כל משקיע בחר להשקיע את כספו נוכח היכרותו עם היזמים, המפיצים וכן בשל אמונה בטכנולוגיה אותה פיתחה החברה. לטענת הנתבע בפני כל המשקיעים עמדה תמונה ברורה בה היו חשופים כלל נתוני החברה וכשכלל המצגים שהוצגו לתובעת ולביתה הוצגו למשקיעים האחרים בחברה. התובעת, הגיעה לארץ ביום 13.06.2007 ופתחה חשבון בנק בבנק הפועלים סניף רמת אפעל וביום 19.06.2007 עזבה את גבולות המדינה (נספח א' לתצהיר התובעת). לימים, העבירה התובעת כספים לחברה ובגין כך ניתנו לה 192,680 אופציות למניות רגילות בנות 0.01 ₪ של החברה. סד זמנים זה שולל את רלוונטיות התשקיף האמור ביחס לתובעת היות וזו לא הייתה בארץ בזמן שזה הופק, במהלך חודש יולי 2007. הנתבע הודה בסעיף 17 לכתב הגנתו ובסעיף 17 לתצהירו כי גייס משקיעים שונים שהובאו על ידו להנפקה בנוסף לתובעת. אף על פי כן, אין בכך כדי להוכיח את טענת התובעת לפיה הנתבע הציג לה מצגי שווא. טענותיו של הנתבע ביחס לגילוי שנעשה במסגרת התשקיף בדבר הסיכונים הטמונים בהשקעה בחברה וביחס לאופן בו פעל אל מול משקיעים אחרים, היו רלוונטיות אם היה מוכח על ידו כי אלו ננקטו באופן זהה ביחס לכלל המשקיעים וביחס לתובעת הספציפית כאן. משלא הוכח הדבר ביחס לתובעת הרי אין בטענותיו אלו ממש ביחס לשאלת הגילוי.
2. משלא הוכחו טענותיה של התובעת בדבר הפרת הוראות חוק ייעוץ השקעות הרי שאין גם בסיס לטענה בדבר הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין על 5 יסודותיה (ראה: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 71300/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 14 (2003)).

ערבות ושיפוי

1. התובעת טוענת כי במסגרת מסע השכנוע של הנתבע שתרכוש את מניות החברה, התחייב הנתבע בלחיצת יד לערוב לה בערבות אישית על מלוא הכספים שיועברו לחברה וכן התחייב לשפות אותה בגין כל נזק שיגרם לה מירידת ערך המניה (סעיפים 9 – 11, 27 - 28 לכתב התביעה).
2. חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") אינו שולל את האפשרות שערבות תינתן בעל-פה. סעיף 3 לחוק הערבות מורה:

"הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות – משנמסר כתב הערבות לרשות."

1. ברע"א 5404/09 ממ"ג גיאוטק בע"מ נ' החברה לפוטוגרמטריה והנדסה בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 20.01.2010), קבעה כב' השופטת ע' ארבל ביחס לערבות:

"אכן, לשם הוכחת הסכם ערבות אין להסתפק ב"הרהורי הלב של הנושה" (ע"א 714/87 שר נ' כהן, פ"ד מג (3) 159 (1989), ואף בהבעה סתמית של נכונות לערוב אין די (רע"א 1818/05 ניהול גן העיר בע"מ נ' פיק נכסים בע"מ (לא פורסמה, 4.8.05)), ואולם נפסק כי הערבות יכולה לקום גם בלא כתב, גם אם תידרש לפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב (ע"א 457/89 כהן נ' שפילברג, פ"ד מה(2) 177, 183 (1990)).."

1. טענתה של התובעת לפיה הנתבע ערב להשקעתה והבטיח לשפותה אינן נתמכות בראייה של ממש, ומשכך, הרי יש לדחותה. בסיכומים הוסיפה התובעת וטענה בהקשר זה כי חיזוק לטענתה בדבר הערבות שנתן לה הנתבע ניתן למצוא בעובדה שבאותם זמנים לא היה לנתבע קושי כלכלי לערוב לה היות ועיסוקו הניב לו הכנסות במיליוני שקלים וכל זאת עת שהאמין בהצלחת החברה בכל ליבו (סעיף 60 לסיכומי התובעת). טענה זו אין בה כדי לחזק במאומה את גרסת התובעת שכן העובדה שלפלוני יש יכולת כלכלית ליתן ערבות אינה מוכיחה כי זה אכן התחייב לערוב. כך גם לגבי טענת התובעת לפיה התובע האמין בכל ליבו בחברה, ולא סבר כי אפשרי תרחיש לפיו היא תפסיק את פעילותה, ולכן לא הייתה לו בעיה להתחייב ולערוב. בכך אין כדי להוכיח כי הערבות אכן ניתנה.
2. התובעת העידה בחקירתה הנגדית לגבי הערבות הנטענת של הנתבע (עמ' 11 – 13 לפרוטוקול):

"ש. את החלק לגבי הערבות האישית של שי הבת שלך תרגמה לך.

ת. הבת כן תרגמה ושי אמר שהוא יהיה ערב של הכסף, הוא יהיה אחראי על כך שהכסף יוחזר אלי.

ש. זה מה שהבת שלך הסבירה לך ששי אמר לך.

[...]

ש. האם את זה ששי יהיה ערב לכסף את הבת מזה שהבת שלך הסבירה שזה מה שהוא אמר.

ת. אני מבינה קצת מילה ערבות וגם לפי זה הבנתי.

ש. בתוך מה ששי אמר לגבי הכסף שלך מה שאת יודעת ששמעת את המילה ערבות. זה מה ששמעת ממנו עצמו.

ת. הוא גם אמר בעצמו, במשך השיחה היה לי קשה להסכים רוב הזמן לא הסכמתי הוא אמר אני גרנטי, זה מה שהוא אמר.

[...]

ש. אני שואל אותך שאלה אחרת, את מספרת למה סמכת על שי. אני שואל אותך למה כדאי לשי לתת ערבות של 2.5 מיליון ₪ בעניין שחשבת שלא יצא ממנו כלום.

ת. הוא הסביר בצורה כזו שהחברה מוגבלת במניות, הוא מציע את המניות לאנשים קרובים ולחברים, שהוא בעצמו השקיע בחברה 150,000 דולר, ולזכרוני הוא גם אמר שאביו השקיע בחברה. ולכן הוא בטוח שאין סיכון.

[...]

ש. אם החברה תצליח לשי לא יוצא מזה כלום, הוא לא שותף שלך, אבל אם החברה תיכשל הוא צריך להחזיר לך 2.5 מיליון ₪ למה זה טוב לו?

ת. אני לא יודעת מה משתלם לו מכך, העובדה שהוא כן התחיל להחזיר.

ש. שאלת אותו.

ת. מה.

ש. למה אתה כזה בחור טוב ומוכן לתת לי ערבות של 2.5 מיליון ₪ סתם.

ת. לא שאלתי מה אמרת, אמרתי לו שאם אנו באמת נצליח להרוויח אתה סכום אני אגיד לו תודה.

[...]

ש. את בדקת את המצב הכלכלי של שי באיזה שהוא אופן.

ת. לא.

ש. יש בן אדם שאת אומרת שאת מחליטה להשקיע 2.5 מיליון ₪ בחברה רק על סמך הערבות שלו. למה לא בדקת שאם תהא בעיה הוא יכול להחזיר לך 2.5 מיליון ₪.

ת. חוץ מהסבר של שי, וחוץ מה ששי אמר לי לא היתה לי אפשרות לבדוק פרטים נוספים, כמו את מצבו הכלכלי.

[...]

ש. אחרי הפגישה החתמת את שי על מסמך.

ת. לא.

ש. את ביקשת אולי מאיזה שהוא עורך דין שיסדיר את ההתחייבות שלו.

ת. לא חתמתי איתו מאחר ואחרי פרק זמן מסוים חזרתי לאוקראינה מאודסה.

ש. את ביקשת ממנו לחתום על מסמך כלשהו.

ת. לא.

[...]

ש. את רצית להחתים את שי על מסמך לא יכולת לעשות את זה כי נסת לאוקראינה.

ת. אולי עשיתי ראש קל אך יכול להיות שלא ביקשתי ממנו לחתום על שום מסמך".

1. בעדותה של הנתבעת שכנגד 1, התייחסה אף היא לעניין הערבות (עמ' 30 – 32 לפרוטוקול):

"ש. כשאת החלטת להשקיע בחברה את הכסף שלך בחברה קיבלת ערבות משי.

ת. לא הוא הציע רק לאמא שלי, היא הייתה זו שהביאה סכום כל כך גדול הוא דאג שחס חלילה לא יקרה לה משהו.

[...]

ש. אז למה שי באותה פגישה אמר לך אל תספרי על הסכם הזה ביני לבין אמא ש כי אני לא מוכן להיות ערב לאף אחד מהמשקיעים אחרים גם לך.

ת. אני מכירה את כל החברים של שי שגם אותם הוא רצה להביא להפקה. הוא אמר לי מאוד פשוט, באותה פגישה שגם אחרים, אבא שלי שם כסף, הוא סיפר שהוא רצה להביא שכל החברים רוצים להביא להפקה. הוא אמר לי שאם אספר כולם ירצו שהוא יתמוך בהם ולא רצה.

[...]

ש. למה היה רלבנטי היה להגיד ששי לא מוכן לתת לך ערבות כי לא היה לך כסף.

ת. ברגע השיחה הוא ביקש שהוא לא מוכן לתת לאף אחד ערבות למעט אמא שלי, זה היה כולל אותי אף אחד זה כולם, אני הכנסתי את עצמי לכולם. שי אמר לי אני לא אתן לאף אחד חוץ מאמא שלך.

[...]

ש. כשי הציע ערבות לאמא שלך לא חשבת לתעד את זה בכתב.

ת. לא."

1. אין בעדויות האמורות של התובעת והנתבעת שכנגד 1, כדי לבסס את טענתן ביחס לערבותו של הנתבע באופן שיקים את חבותו. באופן דומה אין בעדותו של מר אייל שואן להקים את חבותו של הנתבע, בין היתר, נוכח העדר מסוימות מספקת בעניין הערבות ובשים לב, להיות עד בעל עניין. מר שואן, שהיה בן זוגה של הנתבעת שכנגד 1, ונטען כי הוא זה שהסיע אותה ואת התובעת בחזרה מהפגישה עם הנתבע, העיד כי בדרכם מהפגישה שמע מהן על שארע (עמ' 34 – 35 לפרוטוקול):

"ש. מה הייתה ההצעה שהבנת?

ת. הבנתי שהייתה הצעה שאמא של ליזה תשקיע כסף ואני הייתי נגד זה ולא אהבתי את העניין הזה אבל הבנתי ששי נתן לה ערבות מוחלטת שאם היא תפסיד את הכסף הוא יפצה אותה על הכסף.

[...]

ש. אז אני מבין שכשתיארו לך מה היה בפגישה במסעדה, סיפרו לך גם על ההשקעה של כסף של אמא של ליסה וגם על ההשקעה של ליסה?

ת. לא. דובר רק על הכסף של אמא של ליזה.

ש. אמרו לך ששי ארביב נתן ערבות לכסף של אמא של ליזה?

ת. כן. לפי הבנתי נתן ערבות לפצות אותה בכל הפסד אשר יהיה.

ש. גם ליזה קיבלה כזו ערבות?

ת. אני לא יודע.

ש. לא שאלת אותה?

ת. לא.

[...]

ש. בת הזוג שלך אומר לך שהיא משקיעה את הכסף הפרטי שלה, במקביל להשקעה של אמה שלה, אתה יודע שאמא שלה קיבלה ערבות ואתה לא שואל אותה אם גם היא קיבלה ערבות?

ת. לא עניין אותי.

משיב לשאלת ביהמ"ש:

ש. מצד אחד אתה אומר שכל העניין לא נראה לך ועכשיו אתה אומר של מעניין אותך?

ת. היה דבר אחד דיי ברור. אמא של ליזה השקיעה סכום נכבד.

[...]

ש. אתה אומר שאחרי שאספת את ליזה ואמא שלה מהמסעדה, שי התקשר וליזה ענתה לו מהדיבורית, למה?

[...]

ש. מה בדיוק שי אמר?

ת. שי אמר שאל תדאגו הכל יהיה בסדר, תרגיעי את אמא שלך ובכל מקרה אני אדאג לפצות כל הפסד באשר יהיה בעסקה הזו. אתם יכולים, להירגע, היה כייף בארוחה. זו הייתה שיחה חברית."

1. בנסיבות כמפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר ערבותו והתחייבותו של הנתבע לשפות. אותה, ודין התביעה להידחות.

התביעה שכנגד

1. במרכזה של התובענה שכנגד עומדת הטענה לפיה בין התובע שכנגד (להלן: "התובע") לבין הנתבעת שכנגד 1 (להלן: "הנתבעת 1") נכרת הסכם להלבנת הונו של התובע באמצעות שימוש בחשבונה של הנתבעת שכנגד 2 (להלן: "הנתבעת 2") תוך השבת הסכומים שהועברו בקיזוז עמלה מוסכמת במזומן (סעיפים 7 ו- 9 לכתב התביעה שכנגד; סעיף 114 לסיכומי התובע).
2. התובע מבקש לבסס את התזה האמורה על מסמך החשדות שהוצא ע"י פרקליטות המדינה לקראת שימוע שנערך לו (סעיף 8 לכתב התביעה שכנגד; סעיף 116 לסיכומי התובע) ובו נכתב [עמ' 22 ל "מסמך החשדות בעניין שי רביב ואח'" מיום 28.04.2010, נספח ג' לתצהיר עדות משלים של הנתבעת שכנגד 1 ( להלן: "המסמך")] :

"העברות כספים לחשבונות ורה גרישקובה

62. במטרה להסתיר את זהות הבעלים בכספים שמקורם בחשבון Superb ובחשבון Brentsail ולהסתיר עשיית פעולה בהם, הורה חשוד 1 לגרפינקל להעביר עודפי כספים שנותרו כל שבוע בחשבון Superb לחשבון בנק על שם ורה גרישקובה שמספרו 180733 בבנק הפועלים סניף 524 רמת אפעל (להלן: "חשבון גרישקובה"), שהיה בשליטתו או בשליטת מי מטעמו.

63 העברות הכספים מחשבון Superb לחשבון גרישקובה היו תמיד בסכומים עגולים ולפי בקשה מפורשת של החשוד 1.

64. בהוראת חשוד 1 העביר גרפינקל בתקופה שבין 27.5.09 לבין 22.10.09 סך כולל של 60,000 דולר לחשבון גרישקובה מחשבון Superb."

1. עמדת התובע כפי שהובאה על ידו בסעיפים 116 – 117 לסיכומיו ולפיה, "די בכך שרשויות החוק ראו בחשבונה של וירה צינור להעברת כספים לשי, העמידו אותו לדין והרשיעו אותו, כדי לספק את התימוכין הנדרשים" אינה יכולה לעמוד. המסמך דנן נושא את הכותרת "מסמך חשדות בעניין שי רביב ואח'" וככזה אינו יכול להוות הוכחה לקיומו של הסכם להלבנת הון בין הנתבעת 1 לתובע. מדובר במסמך חשדות כנגד התובע וכנגד 9 חשודים נוספים, ביחס לשורה של עבירות וביניהן: 1. ארגון ועריכת משחקים אסורים והימורים (עמ' 11 – 15 למסמך); 2. הלבנת הון (עמ' 16 – 32 למסמך); 3. עבירות מס הכנסה (עמ' 33 – 36 למסמך); 4. סחיטה באיומים (עמ' 36 למסמך); 5. סחיטה באיומים (עמ' 37 למסמך); 6. אספקת סם והחזקת סמים (עמ' 37 – 38 למסמך); 7. החזקת סם (עמ' 38 למסמך); התובע לא הגיש מסמכים בדבר תוצאות ההליכים הנטענים, לא ביחס אליו ואף לא ביחס לנתבעת 1.
2. בתצהיר לאקוני העיד מר נוסבאום כי כשביקר בביתו של התובע בטרם מעצרו של האחרון, הגיעה הנתבעת 1, נתנה לתובע שקית ואמרה לו יש כאן את מה שסיכמנו. לאחר שעזבה, שאל נוסבאום את התובע לפשר השקית וזה השיב כי הוא מפקיד המחאות של שחקנים בחשבונה של הנתבעת 1 ובתמורה היא מקבלת עמלה העומדת על אחוז מסוים מסכום ההמחאות (סעיף 9 לתצהירו של מר נוסבאום). נוסבאום העיד כי הוא מכיר את התובע כ- 12 שנים (עמ' 65 לפרוטוקול, שורות 19 – 20) וכי ידע במה הוא עוסק, אך לא ידע באם מדובר בעיסוק חוקי או לא ואף לא ידע כי הנתבע מלבין הון (עמ' 65 לפרוטוקול שורות 23 – 30). ראוי להפנות לעדותו של מר נוסבאום, איש עסקים ודירקטור במספר חברות בורסאיות ופרטיות, ובעל ותק של שנים רבות בניהול והשקעה בחברות, על פי עדותו שלו (סעיף 1 לתצהיר מר נוסבאום). למרות זאת, כשנשאל לגבי האירוע המתואר לעיל (עמ' 81 – 82 לפרוטוקול) וכאמור בסעיף 9 לתצהירו, העיד:

"עו"ד דין פרס: גברתי, מותר לי לשאול את זה בצורה, מותר לי לשאול את זה בצורה הזאת. אתה טוען שכמה חודשים לפני מעצרו של שי, במהלך, ראית שליזה באה, שזה, ואמרה בסגנון, יש כאן את מה שסיכמנו. האם אתה זוכר את השקית?

העד, מר נוסבאום: האם אני זוכר את השקית? אני זוכר שהיא נתנה לו שקית. אני לא זוכר כאילו מה הגודל שלה, אם היא ענקית או כזאת או באיזה צבע.

[...]

ש. ואתה לא ראית את תוכנה של השקית.

ת. לא.

ש. אוקיי. ליזה אמרה יש כאן את מה שסיכמנו,

ת. משהו כזה.

ש. ואתה לא ראית.

ת. לא.

ש. נכון? ואחרי זה אתה טוען,

ת. אה-הא.

ש. שהוא הסביר לך שהוא מפקיד המחאות של שחקנים בחשבונות.

ת. נכון.

[...]

ש. של צ'קים.

ת. באמת כל מה שכתבתי בתצהיר נכון.

ש. לא, אני לא, קודם כל אני סומך עליך, שהוא מפקיד המחאות וזה היה כמה חודשים לפני.

ת. כן.

ש. ובתמורה היא גם מקבלת עמלה.

ת. נכון."

1. העולה מהאמור הוא כי התובע לא הוכיח גיבושו של הסכם להלבנת הון בינו לבין הנתבעת 1 ואף אם נקבל את העמדה, לפיו התגבש הסכם בלתי-חוקי כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), הרי, שנסיבות העניין אינן נכנסות לגדר אלו המצדיקות שימוש בסעיף 31 לחוק באופן בו יש לחייב את הנתבעת 1 בקיום החיוב ובעניינו, בהשבה. התובע טוען כי משנקודת המוצא לעניין השבה היא כי בהיות החוזה הפסול בטל, הרי כל צד צריך להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, קמה לו הזכות להשבת השיקים שנמסרו לנתבעת 1 לשם הלבנתם בחשבונה של הנתבעת 2 ככל שאלו לא הושמדו, ולחילופין, קמה לו הזכות להשבת שווים (סעיפים 15 – 18 לכתב התשובה לכתב הגנה שכנגד), וכנגזרת מהרציונל לפיו יש למנוע התעשרות שלא כדין. בהקשר זה מפנה התובע לשיקולים שנמנו בבג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, מט (4) 749 (1995) (להלן: "עניין זגורי") בדגש על שיתוף פעולה עם רשויות השלטון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה. לטענת התובע, במסגרת ההליך הפלילי הוא בחר שלא להכחיש את הטענות בכתב האישום שהוגש כנגדו והסכים לשלם את חובו לחברה באופן מיידי ומבלי לגרור את המדינה לניהול תיק בבית המשפט במשך מספר שנים ותוך תשלום קנס של מיליוני שקלים למדינה (סעיף 27 לכתב התשובה לכתב ההגנה שכנגד) ועל כן, בנסיבות אלו הרי ששיקולי המדיניות תומכים בעמדתו.
2. התובע לא הגיש אסמכתא בדבר שיתוף פעולה שלו עם הרשויות, וחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים, הכולל את החקירות של התובע במשטרה לא תומך בגרסה זו של סיוע לרשויות, ולרוב בחר התובע לעשות שימוש בזכות השתיקה. לפיכך נשמט היסוד לטענה זו של התובע.
3. בע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 12.07.2010) עמד בית המשפט על התכליות העומדות בבסיסו של חוק איסור הלבנת הון וקבע:

"233. לפי דברי ההסבר של הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט – 1999 [ה"ח תשנ"ט, 420 (להלן – הצעת החוק)] "הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש". הלבנת הון היא תופעה בעלת פוטנציאל הרס עצום, ובפרט מבחינה כלכלית וחברתית. הלבנת הון היא שמאפשרת לעבריינים לבצע ואף להרחיב את מנעד העבירות שבביצוען הם נוטלים חלק [על הנזקים הכלכליים והחברתיים שגורמת התופעה של הלבנת הון ראו יאיר דגן המדריך למניעת הלבנת הון ומימון טרור 95-97 (2006) (להלן – דגן)]. חוק איסור הלבנת הון רואה בעבירה של הלבנת הון עבירה עצמאית, תוך הכרה כי הפעולה של הלבנת תוצריה של העבירה הפלילית מהווה, כשלעצמה, פגיעה בערכיה של החברה, שכן פעולה זו היא שמאפשרת לעבריין ליהנות מפירותיה של העבירה שביצע. למעשה, העבירה של הלבנת הון עונה, באמצעות ספר החוקים, על השאלה "האם הפשע משתלם?" ומנסה ליתן לה מענה שלילי ואפקטיבי [יעל גרוסמן ורוני בלקין איסור הלבנת הון – להלכה ולמעשה 16-17 (2006) (להלן – גרוסמן ובלקין)].

על מהותו של חוק איסור הלבנת הון ותכליתו הבסיסית עמד המשנה לנשיא מ' חשין בעניין שם טוב וקבע:

"חוק איסור הלבנת הון [...] חוק חדש הוא עמנו, וכשמו כן הוא: ייעודו הוא להילחם בתופעה של "הלבנת הון" [...] מעשה הלבנת הון מהווה עבירה חמורה, והעושה אותו צפוי לעונשים חמורים. ודוק: עניינו של החוק אין הוא בעבירות המקור עצמן; אלו תטופלנה בדרך הרגילה [...] עניינו של החוק הוא אך בפירות אותן עבירות מקור ובכספים וברכוש ששימשו את ביצוען או שאיפשרו אותו. תכלית החוק היא, בעיקרה, לחלט לאוצר המדינה אותם כספים שהחוק רואה בהם כספים אסורים..."

[שם, בעמוד 401; ההדגשה במקור].

חוק איסור הלבנת הון נחקק מתוך הכרה בדרכים הרבות והמגוונות שבהן מתבצעות עבירות של הלבנת הון. הסכנה החברתית הטמונה בעבירות אלה היא רבה וחמורה, כאשר המאבק בתופעה של הלבנת הון מהווה אמצעי למאבק בעבריינות ובפשיעה [ראו: דברי ההסבר להצעת החוק, בעמודים 420-421; בש"פ 10157/03 איסקוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.12.03); עניין שם טוב, פסקה 23 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין, בעמודים 412-413]. ודוק – הגם שהעבירות הניצבות בבסיס המהלך שהוביל לחקיקתו של חוק איסור הלבנת הון הינן עבירות חמורות ביותר הקשורות במישרין להתגברותה של תופעת הפשיעה המאורגנת, כגון עבירות הקשורות לסחר בסמים, זנות, סחר בנשק, הימורים וכדומה, הרי שהרציונאל האמור חל ביחס לכל העבירות הכלולות בתוספת הראשונה לחוק, שכל אחת מהן עשויה להפיק לעבריין שביצע אותן פירות אסורים שלא ניתן להשלים עם הטמעתם במערכת הפיננסית או במערכות "כשרות" אחרות, באופן שיאפשר לעבריין את המשך ביצוען של עבירות או למצער, הנאה מפירות אלו [להרחבה אודות תכליתו של חוק איסור הלבנת הון ראו: דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 420-422; דגן, בעמודים 201-202; גיורא עמיר "על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000" מיסים טו(6) 2001, א-83; רות פלאטו-שנער "הסודיות הבנקאית וחובת האמון על מזבח המלחמה בהלבנת הון – סקירה השוואתית" מאזני משפט ג (2003-2004) 253; עניין שם טוב, פסקה 25 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין, בעמוד 415]."

1. בנסיבות המקרה דנן גם לו היינו מקבלים את טענת התובע לפיה נחתם הסכם להלבנת הון, טענה שלא הוכחה, אזי, איזון אינטרסים הכולל שיקולי מדיניות משפטית כללית בדבר אי-מתן תוקף להסכמים הסותרים את הוראות חוק איסור הלבנת הון ואינטרסים של הצדדים הספציפיים לחוזה ושל צדדים שלישיים מוביל למסקנה כי אין הצדקה להורות על השבה (ראה: עניין זגורי (שם), 782 – 784, שם נדון העניין בהקשר של חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985).
2. יוער בהקשר זה כי התובע הפנה בסעיף 152 לסיכומיו לע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' ר' בן שבח ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(3) 489 (להלן: "עניין אררט"), אך עיון בנסיבות המקרה ובמסקנות המשפטיות שנפסקו בו מוביל למסקנה כי אין מקום לאנלוגיה משם לענייננו. בעניין אררט(שם) הובא לפתחו של בית המשפט מקרה בו אלמנתו ובנותיו של מנוח שנהרג בתאונת דרכים תבעו את נזקיהן כתלויות בו וזאת שעה שהמנוח מסר דיווח לא נכון לרשויות המס ביחס לשכרו, כך ששכרו היה גבוה באופן משמעותי מההכנסה שדווחה על ידו. משכך, נקבעה הכנסתו על סמך ההוצאות החודשיות של המשפחה וללא ניכוי מס הכנסה. בנסיבות מעין אלו, שונים האיזונים מענייננו, בין היתר, נוכח העובדה שתלוייו של המנוח אינם אחראים לדיווח אותו מסר ואין הצדקה לשלול מהם חלק מהפיצוי המגיע להם (ראה, עניין אררט (שם), 500).
3. הנתבעת 1 התייחסה בעדותה במשטרה לעניין ההמחאות (הודעת הנתבעת 1 במשטרת ישראל מיום 12.01.2010, גיליונות מס' 2 – 3) ושם העידה:

"…כשסגרנו את העסקה הוא סיפר שיש לו הרבה עסקים ושהוא יחזיר את הכסף שההורים שלי נתנו, הוא לא החזיר כסף חוץ מהעזרה בטיפול, והבטיח שהוא ישלם כל חודש כסף עד שיהיה פירוק של החברה ויחזור חלק מהכסף, לפני חודש בערך באחד מהדיבורים שאלתי איפה הכסף והוא אמר שהוא מכר עסק של וודקה שהיה לו והביא לי שני צ'קים ואמר שזה של בן אדם שחייב לו כסף מהצפון, הפקדתי את הכסף לחשבון של אמא שלי והצ'ק חזר ואז איבדתי אמון בו, הוא נתן לי עוד צ'ק שנפרע ועוד צ'ק שהופקד בבנק.

[...]

שאלה: אני מציג לך מסרונים שמסומנים בשיחות 6904 ו 6905 שעברו ממך אל שי, הסבירי נא למה המסרונים האלה קשורים.

תשובה: הראשון הוא ממנו אלי, זה בקשר לצ'ק שהוא נתן לי להפקיד והתשובה שלי גם מתייחסת לצ'ק."

1. בחקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת 1 ביחס להמחאות אלו ולפערים הקיימים בין הגרסה שנתנה במשטרה לבין זו אותה היא מוסרת בהליכים אלו (עמ' 25 – 26, 28 – 29 לפרוטוקול) והעידה:

"ש. למעט שני התשלומים של 30,000 דולר היו עוד שני תשלומים שקיבלת, 20,000 דולר אחד ביום 3.7.2009 ו- עוד 10,000 דולר ביום 27.10.09 למה את התשלומים האלה לא הזכרת במשטרה.

ת. כי לא שאלו אותי. עניתי לשאלות במשטרה, מה שיכלתי להיזכר ברגע שהייתי תחת חקירה, הייתי לחוצה. אם היו שואל אותי תאריכים, כמויות איך וכמה הייתי עונה.

[...]

ש. את ידעת שהכספים האלה הועברו כחלק מהסדר בינך לבין שי להלבנת הון ולכן היה לכם אינטרס ברור להסתיר אותם מהמשטרה כי את ידעת שארבעת התשלומים לא קשורים לשוב החזר של שום חוב אחרת היית זוכרת אותם בדיוק כמו שזכרת תשלם של 4,700 דולר ואת הסכומים האחרים הגדולים שכחת, יש סיבה לכך?

ת. לא.

[...]

ש. חוץ מזה שלא התקבלו 220,000 ₪ בשנת 2011 לכן לא התקבלו 220,000 ₪ בשנת 2009.

ת. מדובר ב- 60,000 דולר כפול שער של אותו יום, ושער כל הזמן משתנה, וזה הסכום הכללי, לא יכולנו לחשב את זה כי לא ידענו את השער.

[...]

ש. תסבירי בכתב התביעה שלך אמך בסעיף 20 – למה נאמר אותו דבר וגם הוספתם שהסכום העובר העברה בנקאית.

ת. אני אומרת שהסכום היחיד שקיבלנו בשנת 2009, 60,000 דולר, קשה מאוד לחשב כל פעם לפי שער משתנה וכנראה רפי עשה טעות והכניס תאריך לא נכון הוא כתב את זה בשנת 2011 וזה היה בשנת 2009.

[...]

ש. 254,140 ₪ זה סכום שכולל 60,000 דולר, 20,000 שקל ועוד 4,700 דולר על מדיקל סנטר.

ת. נכון.

[...]

ש. חוץ מהשיק של 20,000 ₪ היו עוד שיקים.

ת. נכון. עוד שניים.

ש. למה אל סיפרת.

ת. אני סיפרתי את זה בעדות שלי.

[...]

ש. איך את יודעת שהוא בחר שיקים על סך 480,000 ₪.

ת. שי הראה לי את השיקים בסכום של 480 ואמר שכל חודש הוא יחזיר כל חודש 40 וכדי שיהיה ברור ושאנו לא נדאג הוא הראה לנו את השיקים...

[...]

ש. למה אמרת במשטרה שהשיקים כאן ממכירת עסק של מכירת וודקה שהיה לו בצפון.

ת. שי אמר שזה היה לקוח שלו, היה לו מלא שקים של שיקים, לא יודעת מי לקוח ואו עסק, אני חשבתי שזה לקוח שעוד איתו בחב' וודקה.

ש. הרגע אמרת שמדובר בחברת אבטחה.

[...]

ת. אני קיבלתי שלושה שיקים.

ש. לא, את אומרת בנוגע לשיקים בסך של 480,000 ₪.

ת. זה הבטחה של שי לאמא שלי להחזיר 480,000 ₪ והוא שמר את זה בעצמו.

[...]

ת. אני הסברתי לעורך הדין שלי, שאני קיבלתי כמה שיקים מתוך ה- 480,000 ₪ שהוא הבטיח לאמא שלי, סביר להניח שזה ההסבר. אני מסרתי שאני קיבלתי כמה שיקים מתוך ה- 480,000 ₪ שהוא הבטיח לאמא שלי כדי להחזיר לה חוב במשך שנה."

1. על אף "התזוזות" בגרסתה של הנתבעת 1 לא מצאתי כי יש באלו כדי להביא לתמיכה בטענתו הבסיסית של הנתבע ביחס לסכום זה של 480,000 ₪ אשר לגביה אין בנמצא ראיות פוזיטיביות, וכאשר אין במסמך החשדות בכדי להוות ראייה שבגינה ניתן לקבוע כי המחאות בסך של 480,000 ₪ (420,000 ₪ + 60,000 ₪) (סעיפים 146 – 149 לסיכומי התובע) הועברו לידיה של הנתבעת 1.
2. ביחס לטענת התובע לפיה הנתבעות מעכבות תחת ידן שלא כדין את ההמחאות שהינן נכס מיטלטלין שהתובע זכאי להחזיק בו (סעיף 28 לכתב התביעה שכנגד) הרי שטענה זו לא נזכרה בסיכומי התובע ומשכך נראה כי ויתר עליה, ומה גם שלא הוכח שהמחאות אלו נמצאות בידיהן של הנתבעות או שהועברו אליהן.
3. משלא הוכיח התובע כי ההמחאות האמורות הועברו לידי הנתבעות, הרי שנשמט היסוד לטענתו לפיה הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה ביחס אליהן (סעיף 29 לכתב התביעה שכנגד).

הלוואה בגין דמי טיפול רפואי במרכז הרפואי "מדיקל סנטר"

1. התובע טוען כי הסכים להלוות לנתבעת 1 סך של 10,000$ לצורך ביצוע ניתוח לב אותו היתה צריכה הנתבעת 2 לעבור במרכז הרפואי "מדיקל סנטר" (סעיף 18 לכתב התביעה שכנגד). לפיכך הוא תובע השבת סך של 38,900 ₪, המהווה את הסכום בשקלים, עפ"י השער במועד מתן ההלוואה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההלוואה ועד למועד הגשת התביעה שכנגד, בסך כולל של 44,308 ₪ (סעיף 36 לכתב התביעה שכנגד).
2. הנתבעות טוענות כי הסכום ששולם על ידי התובע בגין ניתוח זה עמד סך של 4,688 $ ולשם תמיכה בטענותיהן הגישו את החשבונית שהוצאה לתובע על ידי המרכז הרפואי "מדיקל סנטר" (נספח ב' לכתב ההגנה שכנגד) (סעיף 36 לכתב ההגנה שכנגד). כמו כן טוענות הנתבעות כי כספים אלו ניתנו על ידי התובע כמתנה ועל אף התעקשותה של הנתבעת 1 כי זה ינוכה מיתרת סכום החוב.
3. בסיכומיו לא עמד התובע על טענתו בעניין סכום "ההלוואה" ובחקירתו הנגדית העיד בעניין זה (עמ' 126 – 127 לפרוטוקול):

"עו"ד דין פרס: אוקיי, עכשיו יש לי שאלה נוספת, אה, אתה שילמת מהכרטיס אשראי שלך למדיקל סנטר.

העד, מר רביב: אה-הא.

ש. אוקיי? בהתחלה 10,000 דולר ואחרי זה גם החזירו לחשבון, ועל זה אין מחלוקת, נכון?

ת. ברור שלא.

ש. לא, זה,

ת. חד משמעית אין מחלוקת.

ש. אוקיי, וזה יוצא 4000, כמה בסוף שילמת? 4000 דולר?

ת. לא, 4667,

ש. דולר, זה מה ששילמת.

ת. כן.

[...]

ש. אני, שואל אותך האם היה הסכם שהיא צריכה להחזיר לך את הכסף?

ת. לא היה שום הסכם שהיא צריכה להחזיר לי את הכסף, את הכסף הזה אני שילמתי בגלל שליזה באה אליי וטענה בפניי שאני זה שהורג את אמא שלה בגלל ההנפקה, שאמא שלה עומדת על ערש דווי והיא חייבת דחוף ניתוח לב פתוח, תקשיב, הוצאתי את הכרטיס אשראי שלי מהכיס,

ש. כן.

ת. ונתתי לה אותו.

[...]

ש. כן.

ת. אז אני לא עושה באותו רגע הסכמים ואני אומר, בואי, תצטרכי להחזיר לי את זה, לא תצטרכי להחזיר לי את זה, לא ראיתי את זה, וגם אני אחדש לך עוד משהו, כל חבר שיבוא ויגיד לי שאמא שלו צריכה לעבור ניתוח לב פתוח, אם אני יכול לעזור לה, אני ישר נותן את הכרטיס אשראי. במקרה של ליזה, פשוט הוצאתי אותו מאוד מהר, כי לפי מה שהציגה לי עוד שנייה אמא שלה מתה.

ש. אוקיי.

ת. ובגללי, היא האשימה אותי במפורש שזה בגללי. לכן הוצאתי, לא הלוויתי ולא שום דבר."

1. לאור האמור לעיל, דין התביעה שכנגד ברכיב של השבת סכום "ההלוואה", להידחות.
2. פסיקתא
3. התביעה והתביעה שכנגד, נידחות.
4. בנסיבות אלה, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ו, 28 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.