1. בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, החזיק התובע בכרטיס אשראי חוץ בנקאי מסוג "ישראכרט" המסתיים בספרות 2617 (להלן: "הכרטיס").

2. בכתב התביעה שהגיש כנגדה ביום 17.6.12, טען התובע כי כשנתיים וחצי לפני שהגיש את

התביעה, דהיינו בתחילת שנת 2010, "החליטה הנתבעת שהוא חייב לה סכום של 30,000 ₪" ודרשה ממנו הפקדות חודשיות של 6,000 ₪ וזאת על אף שלטענתו, הוא מעולם לא ביצע עסקאות בסכומים שכאלה.

לטענת התובע, בקשותיו החוזרות ונשנות מהנתבעת לקבל פירוט של העסקאות, לא נענו על ידה ובסופו של דבר הוגבלו כל חשבונות הבנק שלו והדבר גרם לו נזק רב שאותו הוא העריך ב- 18,000 ש"ח.

3. אל כתב התביעה צרף התובע מסמכים שונים מהם עולה התמונה הבאה:

• בתאריך 3.3.08, פתח התובע חשבון מס' 0076604979 בבנק דיסקונט וביום 10.3.08 הוא הודיע בכתב, למנכ"ל הנתבעת כי החל מאותו מועד תועבר משכורתו לחשבון זה ולכן הוא מבקש להעתיק את חיובי כרטיס האשראי שלו מחשבונו בבנק "יהב", לחשבון זה.
• נכון ליום 1.3.10 היה התובע גם בעל חשבון עו"ש מס' 056706 בסניף בנק "יהב לעובדי מדינה בע"מ" בחדרה (להלן: "בנק יהב"). מסגרת האשראי שלו בחשבון זה עמדה על 12,000 ₪ ויתרת החשבון באותו היום היתה 12,972 ₪ - (מינוס).
• דפי פירוט פעולותיו של התובע בכרטיס במהלך חלק מהחודשים בתקופה שבין דצמבר 2009 ל-דצמבר 2010 מלמדים על העסקאות השונות שהוא ביצע במהלך חודשים אלה ועל כך שבשלב מסויים הוחזרו חיובים שלו בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון.
• הן מדפי חשבון של התובע בבנק יהב והן מדפי חיוב חודשיים שהוא קבל מהנתבעת עולה כי התובע החזיק בתקופה זו בכרטיס אשראי נוסף מסוג ישרכארט, המסתיים בספרות 7812 (להלן: "הכרטס הנוסף").
• מאז תחילת שנת 2010 שלחה הנתבעת לתובע הודעות בדבר החזרי חיובים שהועברו אל חשבונו בבנק יהב, בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון והוא התבקש להסדיר את חובותיו.
• ביום 27.3.11 פנה התובע בכתב אל מנכ"ל הנתבעת וביקש להתלונן כנגד פקידה ששמה שיר, המאיימת עליו וטוענת כי "הנושא שלו נמצא בטיפול של עו"ד".
• ביום 5.4.11 השיבה הנתבעת לתובע כי בבדיקה שנערכה על ידה נמצא שעניינו טופל על ידה באופן מקצועי ועל פי הנהלים וכי נכון לאותו מועד לא נפרע חובו אליה.
• ביום 2.5.11 ביקש התובע לקבל מהנתבעת פירוט אודות סכום של 30,000 ₪ אשר נגבה ממנו על ידה וביום 14.8.11 חזר על בקשה זו וביקש לדעת כיצד זה נתנה לו הנתבעת להגיע לרכישות של 30,000 ₪ בשעה שמסגרת האשראי שלו בבנק "יהב" עמדה על 12,000 ש"ח בלבד.
• על אותן שאלות חזר התובע בפניה נוספת שלו אל הנתבעת, מיום 22.10.11.

4. בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי כל הסכומים בהם חוייב התובע על ידה, מקורם בעסקאות

שהוא ביצע בכרטיסו (כשהיא מתייחסת לכרטיס המסתיים בספרות 2617 בלבד) וכי חובו אליה הסתכם בסך של 41,114 ₪, אותם שילם לה התובע בסופו של דבר, כך שנכון ליום בו

הוגש כתב ההגנה, לא היה התובע חייב לה דבר.

בתגובה לטענותיו הנוספות של התובע, הוסיפה הנתבעת וטענה כי על פי פסיקת בתי

המשפט, אין מניעה להגדלה חד צדדית של מסגרת האשראי שכן התובע לא חייב למשוך

מעבר למסגרת המוסכמת עליו.

5. בתגובתו לכתב ההגנה, חזר התובע על טענותיו והוסיף כי הוא חושד שהנתבעת מזייפת

מסמכים שכן חובו עמד על סך של 30,000 ₪ , אותו הוא החזיר רק כדי להימנע מתביעות

משפטיות. לטענת התובע, מעולם לא דברו איתו על חוב של 41,000 ₪.

6. בדיון שהתקיים בפני ביום 31.1.13 חזר התובע ושאל מדוע המשיכה הנתבעת לחייב את החשבון שלו בבנק יהב, על אף שהוא הודיע לה על העברת משכורותיו לחשבון אחר בבנק דיסקונט. בתשובתה אישרה נציגת הנתבעת כי התובע הודיעה לה על המעבר בשנת 2008 ואולם הסבירה כי היה על התובע להמציא לה הרשאה מבנק דיסקונט לחיוב החשבון, אלא שהוא לא עשה כן. נציגת הנתבעת הוסיפה ובקשה להבהיר כי למעשה עד תחילת שנת 2010 כובדו כל החיובים בבנק יהב ורק מאז ינואר 2010 נוצרה בעיה.

כהסבר למקור החוב אשר לטענתה הגיע לסכום של כ- 41,000 ₪, הגישה נציגת הנתבעת את המסמכים נ/2 ובהם טבלה המפרטת את הפקדות התובע וחיובי הנתבעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הם נענו להמלצתי להיפגש ביניהם לשם בירור מקור החיובים ועל פי החלטתי מאותו היום, היה עליהם להודיעני בתוך 30 ימים, האם הצליחו להגיע להבנות.

7. ביום 10.2.13, פנה התובע אל בית המשפט פעם נוספת בטענה כי לאחר שחזר ובדק את

הראיות, הוא הגיע למסקנה כי הנתבעת "מנסה לשבש הליכי משפט ולעשוק אדם בגיל

מתקדם – 78 שנה, אבל צלול בדעתו".

8. הנתבעת מצידה, הודיעה כי כל נסיונותיה לתאם פגישה עם התובע לא עלו יפה וכי הוא

למעשה סרב להפגש עמה.

9. בעקבות הודעה זו של הנתבעת, הוריתי לתובע להודיע לבית המשפט האם אכן אין בכוונתו

להפגש עמה ומתשובתו לכך, אשר כללה בקשה להגדלת סכום התביעה ל- 28,000 ₪, הסקתי כי קשה יהיה להתגבר על ה"קצר בתקשורת" בין הצדדים.

על מנת שאוכל ליתן פסק דין בתיק זה, הוריתי לנתבעת להתייחס אל הטענות הנוספות שהעלה התובע נגדה כאמור.

10. בתשובתה מיום 3.4.13, הבהירה הנתבעת את מה שהובהר כבר על ידי לעיל, והוא שחלק מן הסכומים בהם חוייב חשבון הבנק של התובע במהלך התקופה הרלבנטית, נעוצים בשימושים שהוא עשה בכרטיס האשראי הנוסף (המסתיים בספרות 7812), אשר איננו קשור בכרטיס נשוא התביעה.

עוד הבהירה הנתבעת כי בין השאר, הפקיד התובע סכומים על חשבון חוב של ידיתו הגב' תמר הראל וכי בטענותיו כלפיה הוא מחשב סכומים אלה כאילו שולמו על חשבון חובו.

11. בהודעות נוספות שהמציא התובע לתיק בית המשפט בימים 7.4.13 ו-5.5.13 הוא הוסיף וטען להתנהגות שגובלת בפלילים מצד הנתבעת ולחשש מזיוף חתימותיו על ידה, עד כי נאלצתי להורות לו שלא להמציא עוד הודעות ומסמכים נוספים.

12. לאחר שבחנתי בדקדקנות את כל טענותיו של התובע ותשובותיה של הנתבעת אליהם ועיינתי עיין היטב בכל המסמכים שהומצאו מטעם שני הצדדים – כל אחד לתמיכת טענותיו הוא, הגעתי למסקנה כי טענותיו של התובע כלפי הנתבעת לא הוכחו. ואלה נימוקי:

א. דפי פירוט העסקאות שבוצעו על ידי התובע במהלך החודשים הרלבנטיים לתביעה, מלמדים על עסקאות המסתכמות בסך 29,657 ₪ (ומורכבות מן הסכומים – 6,406 ₪ בחודש דצמבר 2009 – כשהחיוב בוצע ב- 2.1.10, 5,594 ₪ בחודש ינואר 2010 – כשהחיוב בוצע ב- 2.2.10, 1,804 ₪ בחודש פברואר 2010 – כשהחיוב בוצע ב- 2.3.10 ו- 15,853 ₪ ב- 12.3.10).

החיוב ע"ס 6,406 ₪ הוחזר ע"י הבנק בשל העדר כיסוי ולכן חוייב חשבונו של התובע בסכום נוסף של 6,455 ₪ המרכב מאותם 6,406 ₪ ובתוספת עמלה של 48.79 ₪

בנוסף לכך הוחזרו על ידי הבנק מספר חיובים המסתכמים בסכום של 5,200 ₪, שהם חיובים על חשבון החזר החוב הנ"ל.

ב. מכל אלה מתקבלת תמונה של חוב אמיתי המסתכם בכ- 30,000 ₪ אותו חייב היה

התובע לנתבעת בגין רכישות שביצע באמצעות כרטיס האשראי נשוא התביעה

ואילו מקורם של שאר הסכומים המרכיבים את החוב אשר לטענת הנתבעת הגיע

בסופו של דבר לכדי כ- 41,000 ₪, בחיובים שהוא חוייב בגין החזר החוב, ואשר גם

הם הוחזרו על ידי הבנק בשל העדר כיסוי.

ג. התובע אכן הודיע לנתבעת על העברת משכורותיו לחשבון בבנק דיסקונט החל

משנת 2008 ואולם עד תחילת חודש ינואר 2010 הוא לא הלין על המשך חיוביו על

ידה בחשבון בבנק יהב ובמקביל לכך גם לא העביר אל הנתבעת את ההרשאה לחיוב

החשבון בבנק דיסקונט, כפי שנדרש ממנו לעשות.

ד. מן המסמכים שהוצגו בפני עולה כי ככל הנראה, בתחילת שנת 2010 נקלע התובע

לקשיים כלכליים אשר אינם קשורים בנתבעת – כך, אפשר לראות החזרי שיקים

רבים שהוא משך מהחשבון, הן בסכומים נמוכים יחסית והן בסכומים גבוהים

כדוגמת שיק ע"ס 24,000 ₪ שהוחזר על ידי הבנק, בהעדר כיסוי.

בנוסף לכך, קיימים שימושים בסכומים גבוהים, בכרטיס האשראי הנוסף.

ה. העובדה שהנתבעת הגדילה את מסגרת האשראי של התובע בכרטיס (להבדיל מזו

שבחשבון הבנק) באופן חד צדדי, לא העלתה ולא הורידה מהמצב שנוצר.

13. התוצאה היא אם כן, שאני מחליטה לדחות את התביעה ומחייבת את התובע בתשלום סך

סמלי של 500 ₪ לכיסוי הוצאות הנתבעת, אשר נדרשה להמצאת הסברים רבים בתגובה לטענותיו כלפיה, הופיעה בדיון בבית המשפט, ניסתה לתאם עמו פגישות ונתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצידו ואף ספגה ממנו הכפשות חמורות, שלא בצדק.

הנני מוצאת מקום להסביר כי נקבתי בסכום סמלי זה, לאור התרשמותי ממצוקה ממנה סובל התובע, על אף שלגופם של דברים היה מקום לחייב אותו בסכום הוצאות גבוה יותר מזה.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.