1. בפסק דין שניתן על ידי ביום 29.5.13 דחיתי את תביעת התובע כנגד הנתבעת תוך שקבעתי כי טענותיו כלפיה, לפיהן היא גבתה ממנו סכום כולל של 30,000 ₪ שלא כדין, בטענה כי הוא חייב לה סכום זה, לא הוכחו.

2. התובע פנה אל בית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת רשות ערעור ובפסק הדין שניתן על ידי כב' סגנית הנשיא ש. וסרקרוג אשר החליטה לדון בבקשתו כבערעור, הורתה היא על החזרת התיק אלי לצורך בירור חוזר של חלק מסכום החוב, קרי סך של 15,853.12 ₪. זאת, לנוכח העדר תשובות לשאלות כיצד הצטבר סכום זה בכרטיס האשראי של התובע מאז אוגוסט 2009 ועד מרץ 2010 ומדוע רק ביום 11.3.13 (צ"ל 11.3.10 – ר.ס.מ) ניסתה הנתבעת לחייב את חשבונו בסכום הנ"ל.

3. בדיון הנוסף שהתקיים בפני ביום 15.12.13 הסבירה נציגת הנתבעת הגב' אורלי בן יוסף, כי בתאריך 11.3.10 הגישה הנתבעת לפרעון את כל יתרות החובה של התובע בכרטיס האשראי המסתיים בספרות 2617, שכן בסמוך לאותו מועד החלו לחזור חיובים מחשבון הבנק שלו, וכדבריה: "החלטנו לפרוע את כל יתרות החוב של הלקוח ולהגיש אותן לגבייה".

את פירוט החיובים – נ/3 הסבירה הגב' בן-יוסף באופן שלהלן:

כל העסקאות שבוצעו מאז 19.8.09 ועד 13.1.10 הנן עסקאות בתשלומים, כשסכום העסקה

הכולל מופיע תחת הכותרת "סכום עסקה", ואילו יתרת החוב לגביהן מופיעה תחת הכותרת "סכום החיוב בש"ח":

• בתאריך 19.8.09 נפתחה בנוגע לתובע "בקשה לאשראי מהיר" בסך 9,000 ש"ח, דהיינו בקשה טלפונית, שבמסגרתה הלקוח מתקשר למוקד ומבקש אשראי מהיר שהוא למעשה הלוואה לפרעון במשך 24 חודשים. יתרת החוב שנגבתה מהתובע בגין הלוואה זו עמדה ביום 11.3.10 על סך של 6,816.85 ₪.
• בתאריך 20.10.09 נפתחה בנוגע לתובע בקשה נוספת לאשראי מהיר בסך 3,000 ₪ כשגם הפעם מדובר היה בבקשה טלפונית. יתרת החוב שנגבתה מהתובע בגין הלוואה זו עמדה ביום 11.3.10 על סך של 2,014.10 ₪.
• בתאריך 11.11.09 שילם התובע חוב בסך 679.60 ₪ למועצה המקומית ב 18 תשלומים. יתרת החוב שנגבתה מהתובע בגין תשלומים אלה עמדה ביום 11.3.10 על סך של 569.33 ₪.
• בתאריך 29.11.09 רכש התובע מטבע חוץ ב - 2,997.20 ₪ באמצע כרטיס אשראי ב- 10 תשלומים, ובתאריך 2.12.09 רכש הוא מטבע חוץ בסך 3214.08 ₪ באמצעות כרטיס אשראי ב - 10 תשלומים. יתרות החוב שנגבו מהתובע בגין רכישות אלה עמדו ביום 11.3.10 על סך של 2,048.24 ₪ ועוד 2,739.80 ₪.
• בתאריך 24.12.09 רכש התובע כרטיסי פיס בסך 332 ₪, אותם הוא שילם בעסקת קרדיט של 3 תשלומים, וביום 12.1.10 ביצע רכישה דומה נוספת בסכום של 827.50 ₪ ב - 4 תשלומים. רכישה נוספת של כרטיסי פיס בסך 1,000 ₪ בוצעה ע"י התובע ביום 13.1.10 ושולמה על ידו ב- 10 תשלומי קרדיט. יתרות החוב שנגבו מהתובע בגין רכישות אלה עמדו ביום 11.3.10 על סך של 111.08 ₪, 621.87 ₪

ו- 901.78 ₪.

• ביום 8.3.10 שילם התובע סך של 10 ₪ בגין שירותי בריאות.
• שאר הסכומים המופיעים בדף פירוט חיובים זה הינם חיובי ריבית בסכומים נמוכים של 2.11 ₪ ו- 6.72 ₪.

סך כל הסכומים הנ"ל – 15,853.12 ₪.

4. לנוכח העובדה שבמהלך הדיון אישר התובע את רכישות כרטיסי הפיס, המט"ח והתשלום למועצה המקומית, ולעומת זאת הכחיש באופן מוחלט את הטענה בדבר נטילת הלוואות מהנתבעת בדרך של "אשראי מהיר", כשהוא אומר על כך: "לא היה ולא נברא", שאלתי את הגב' בן יוסף כיצד ניתן לבדוק טענותיו אלה והיא השיבה כי בכל פעם שבה נתבקשה הלוואה בדרך של אשראי מהיר, אמור סכום ההלוואה שהתבקש להופיע בטור סכומי הזכות בחשבון הבנק של התובע - במקרה זה חשבונו בבנק יהב.

5. ואכן, כשעיינתי בתדפיסי תנועות החשבון אותם צירף התובע למסמך טענותיו שסומן על ידי ת/1, מצאתי כי ביום 21.10.09 זוכה חשבונו ע"י הנתבעת בסכום של 3,000 ₪. ואולם, בחיפושי אחר דף החשבון הרלוונטי ליום 19.8.09, לא מצאתי דף זה, ולכן הוריתי לתובע לפנות אל הבנק ולבקש את תדפיס התנועות בחשבון הבנק שלו בבנק יהב, נכון לחודש אוגוסט 2009, החל מ- 1.8.2009 ועד ל - 31.8.2009.

6. ביום 24.12.13 הגיש התובע לעיוני מסמך מודפס שבסעיף 2 בו כתב הוא בין השאר כדלקמן: "...ניגשתי לבנק יהב בתאריך 18.12.13 וקיבלתי דפי חשבון מתאריך אוגוסט 2009, ולא נמצאה הלוואה בסך 9,000 ₪ שכביכול קיבלתי, כפי שטענה הנציגה אורלי בן-יוסף..."

למסמך זה צירף התובע תדפיסי תנועות חשבון לחודש אוגוסט 2009, החל מיום 2.8.09 ועד ליום 18.8.09 והחל מיום 24.8.09 ועד ליום 31.8.09. הדפים המתייחסים לימים 19.8.09 ועד 23.8.09 לא צורפו.

בתגובה לכך טענה נציגת הנתבעת כי אין לה ספק שדפי החשבון הוגשו ע"י התובע בחסר, בכוונת מכוון.

במצב דברים זה, ועל מנת לאפשר לתובע להמציא את הדפים החסרים בכל זאת, נעתרתי לבקשתו ליתן לו ארכה לעשות כן עד ליום 11.1.14.

7. ביום 5.1.14 הגיש התובע לבית המשפט הודעה נוספת אליה צורפו תדפיסי התנועות בחשבון הבנק שלו, לרבות דף המתייחס לימים 18.8.09-23.8.09. בבחינתי את הדפים האלה אכן לא מצאתי בהם כניסת הלוואה של 9,000 ₪, אלא שבשונה מכל דפי התדפיסים האחרים, נראה צילומו של דף זה כצילום שעבר עריכה או שינוי, בדיוק במקום הרלבנטי למחלוקת, דהיינו בשורות המתייחסות לתנועות החשבון ביום 20.8.09 (ואבהיר – בעוד שבכל שאר הדפים מופיעים המספרים השונים בטבלה בקו ישר אחד, נראית בדף הרלבנטי "תזוזה" בשורות הנ"ל בהן אמור היה להופיע סכום של 9000 ₪ אם אכן קיבל אותו התובע כהלוואה מהנתבעת במסגרת "אשראי מהיר").

8. משכך, ולנוכח העובדה שהשאלה בדבר קיומה של הלוואה בסך 9,000 ₪ נותרה השאלה היחידה שאותה היה עלי עוד לברר במסגרת הבדיקה שהטיל עלי בית המשפט המחוזי לעשות, ציוויתי על בנק יהב סניף חדרה, להמציא לתיק בית המשפט דף תדפיס של תנועות חשבון התובע מר יצחק מיו, ח-ן מס' 56706.

9. דף זה הוגש על ידי הבנק לתיק בית המשפט ביום 20.2.14.

ואכן, בהשוואה בינו לבין הדף שהוגש על ידי התובע מצאתי כי בעוד שבדף שהוגש על ידי הבנק, מופיעה בשורה של יום 20.8.09 כניסת 9,000 ₪ בטור הזכות, חסרה שורה זו בדיוק במקום שנראה היה לי ככזה שעבר עריכה או שינוי בדף שהוגש על ידי התובע.

9. הנני מוצאת בדף החשבון שהוגש על ידי הבנק ראיה לכך שהתובע אכן קבל מהנתבעת הלוואה בסך 9,000 ₪ ביום 20.8.09 ולפיכך מקבלת גם את הסברי נציגתה לגביית יתרת החזר הלוואה זו בדרך של חיוב חשבון התובע בבנק יהב בסכום של 6,816.85 ₪ ביום 11.3.10.

10. בשולי הדברים אציין כי במהלך הזמן שחלף מאז הדיון הנוסף שהתקיים בפני ביום 15.12.13 ועד כה, הגיש התובע לתיק בית המשפט בקשות והודעות שונות בהן העלה הוא טענות מטענות שונות אשר אין בדעתי להתייחס אליהן, בהיותן בלתי מבוססות ובלתי רלבנטיות לנושא הדורש את הכרעתי במסגרת פסק דין משלים זה.

11. סוף דבר – לאחר שמלאתי את מצוות בית המשפט המחוזי (כב' השופטת וסרקרוג) בפסק הדין שניתן ברת"ק 34260-06-13 ובחנתי את השאלה האם יש לאשר את סכום חובו של התובע לנתבעת בסך 15,853.12 ₪, שוכנעתי כי התובע אכן היה חייב לנתבעת סכום זה, אותו גבתה היא ממנו באמצעות חיוב חשבונו, כדין.

הנני חוזרת אם כן ודוחה את תביעת התובע, תוך חיובו בתשלום הוצאות הנתבעת בסך נוסף של 1,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.