1. לפנינו שתי תובענות – תביעתו של העובד שהתפטר לאחר כשבע וחצי שנות עבודה (לפיצויי פיטורים, שכר בגין עבודה בשעות נוספות, דמי גמולים לפנסיה ופדיון חופשה), ותביעתו של המעסיק (לפיצויים בגין נזקים שונים שלטענת המעסיק נגרמו על ידי העובד, החזר תשלום ששולם לעובד כדמי מחלה וכן תמורת הודעה מוקדמת).

בתביעת העובד נגד החברה, השאלה המרכזית היא אם הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) והסכום הכולל של תביעתו הוא 582,300 ₪. תביעת המעסיק הועמדה על סך 882,884 ₪.

רקע עובדתי

2. הנתבעת, שהיא גם התובעת שכנגד, היא חברה העוסקת ביבוא ובשיווק רהיטי יוקרה (להלן – החברה).

3. התובע, שהוא גם הנתבע שכנגד, הועסק בחברה מיום 14.11.2004 ועד להתפטרותו ביום 30.4.12.

4. בתחילת עבודתו, התובע שימש כסוכן מכירות. בשנת 2005 התובע קודם לתפקיד מנהל אולם התצוגה ובשנת 2009 מונה למנהל המכירות בחברה, ובו שימש עד להתפטרותו.

5. לתובע שולם שכר חודשי קבוע בסך 5,000 ₪ וכן שולמו לו עמלות חודשיות, באחוזים מסכום המכירות הכולל, שלו ושל סוכני המכירות.

תחילה שיעור העמלות עמד על 0.5% מסכום המכירות הכולל, באוקטובר 2005 שיעור העמלות עלה ל- 0.75% ובפברואר 2011 הועלה שוב ל- 1% מסכום המכירות הכולל.

על פי תלושי השכר, שכרו הממוצע החודשי של העובד, בסיס ועמלות, עמד בשנה האחרונה לעבודתו (5/2011 - 4/2012) על 22,262 ₪ (החברה הגיעה לסכום מעט גבוה יותר, ייתכן בשל הכללת רכיב הבראה ששולם לתובע באותה שנה).

6. ביום 30.9.2010 התובע מסר הודעת התפטרות בכתב (נספח א' לתצהירו של מר איתן שוורצברט, מנהל החברה, להלן - שוורצברט). מכתב זה, כפי שנרשם בו, נכתב לאחר שהתובע ביקש לשפר את תנאי העסקתו ובקשתו לא נענתה. להלן נוסח המכתב:

"במהלך 6 השנים האחרונות כעובד בפיטרו-הכט, מתוכם 4 שנים בתפקיד מנהל אולם התצוגה והמכירות, עשיתי כמיטב יכולתי לפעול לטובת החברה בכל דרך אפשרית שרק ראיתי כמועילה.

ביצעתי את תפקידי בנאמנות ומסירות, כאשר טובת החברה תמיד לנגד עיני.

מאמצי אלה באו לידי ביטוי בהוצאתן לפועל של מכירות רבות, מורכבות, קטנות כגדולות.

בנוסף - תפעול של אולם התצוגה, ניהול והדרכת צוות מכירות, חניכה ולימוד אנשי מכירות חדשים, ועוד מספר רב של פעולות שונות ומגוונות בנושאים שונים שלא קשורים באופן מובהק לתחום המכירות.

לאחרונה העליתי בקשה בפני בעלי החברה לשיפור בתנאי העסקתי - דבר שלא קרה מאז התחלתי את עבודתי בחברה. לאור התגובה כפי שהועברה לי בשיחות שנוהלו מאז - אני מודיע בזאת על הפסקת עבודתי בחברה.

עבודתי בחברה תסתיים בתוך 30 יום מיום הודעתי זאת, קרי בתאריך 30/10/2010.

לאור מאמצי הכנים לטובת החברה ותרומתי לחברה בכל שנות עבודתי, הייתי מבקש לשקול קבלת פיצויים".

7. חודש לאחר מכן, ביום 31.10.2010, שלח התובע הודעת דוא"ל לשוורצברט (נספח ב' לתצהירו), שאף ממנה ניתן להסיק כי התובע מבקש לסיים את עבודתו בחברה, ובלשונו:

"איתן שלום

אני שולח לך את המיל הזה מכיוון שלא הייתה לי הזדמנות לדבר איתך במהלך היום, ומודה שקשה לי לעבור שוב את המהלך הזה מולך. בחודש שעבר מאז שהודעתי על הפסקת עבודתי ולאחר כל השיחות שערכנו וההחלטה להישאר, ניסיתי כמיטב יכולתי להשאיר את הדברים מאחור ולהמשיך כרגיל.

המשכתי במכירות ובניהול הצוות, אפילו יצאתי לתערוכה וניסיתי להמשיך כרגיל בעשיה.

אני מוצא את עצמי היום לאחר חודש, במצב זהה לחלוטין מבחינת הרצון שלי לצאת לדרך אחרת ולתת לעצמי הזדמנות להגשים את השאיפות שלי, בתפקיד ובמקום אחר.

פיטרו-הכט היה לי לאורך 6 השנים האחרונות מקום עבודה מאתגר ומעניין ובהחלט אזכור אותו תמיד לטובה.

אני מודה לך ולדלית על האמון והערכה שנתתם לי לאורך התקופה ומאחל לכם ולחברה הצלחות רבות בעתיד.

כמובן שאמשיך ואמלא את תפקידי במסירות עד לרגע שאעזוב, ואשתדל להעביר הלאה את מירב הדברים שעליהם אני מופקד למי שתחליטו שיחליף אותי בתפקיד.

בברכה,

דותן דהן."

8. בסופו של יום, התובע חזר בו מהודעותיו והמשיך לעבוד בחברה.

9. במהלך שנת 2011 החלה החברה בשיפוצי חנות התצוגה, בשטח של 1,500 מ"ר.

10. במהלך חודש אפריל 2012 התובע נעדר מהעבודה והמציא אישורי מחלה כדלקמן (נספחים ג'1 – 4 לתצהיר שוורצברט):

א. ביום 11.4.12 ניתן אישור מד"ר שטראוס, לתקופה שמיום 9.4.12 עד ליום 12.4.12, בגין PANIC DISORDER ;

ב. ביום 15.4.12 ניתן אישור נוסף על ידי ד"ר שטראוס, ליום מחלה נוסף אחד (15.4.12), וסיבת האישור נרשמה - MEDICAL/SURGICAL PROCEDURE- NO DIAGNOSIS;

ג. יום למחרת, ביום 16.4.12, ניתן לתובע אישור מד"ר בן שטמר, לחמישה ימים, מיום 16.4.12 עד יום 20.4.12, בגין anxiety disorder, unspecified וכן panic disorder;

ד. ביום 22.4.12 מסר ד"ר בן שטמר לתובע אישור רפואי לתשעה ימים נוספים, מיום 22.4.12 עד יום 30.4.12, בגין האבחנות הבאות: adjustment disorder, reaction to severe stress, unspecified, gastritis acute וכןnervousness .

11. ביום 2.5.12 התובע מסר לחברה מכתב התפטרות (נספח ה לתצהיר שוורצברט), שזו לשונו:

"לצערי הרב, עקב מצבי הרפואי, אני נאלץ להתפטר במעמד מפוטר.

מצורף בזה אישור מרופאת תעסוקה, על פיו איני כשיר עוד לעבודה.

אציין, שעל פי הוראות רופאיי עלי לשנות מקום עבודה וסביבת עבודה, מיידית.

אודה לקידום הטיפול, ועריכת גמר חשבון."

למכתב זה צורף אישור רפואי מיום 30.04.2012 ממכון "הדים", חתום על ידי ד"ר אבין ללה, מומחית ברפואה תעסוקתית, בו נרשמו הדברים הבאים:

"לכבוד:

קבוצת פיטרו הכט

אגף משאבי אנוש

א.ג.נ

בתאריך 30/04/2012 בדקתי את העובד/ת במסגרת בדיקת כושר עבודה לעבודתו/ה בתפקיד מנהל מכירות.

על פי בדיקתי ו/או המסמכים שהוצגו בפני אני קובע כי הנבדק/ת:

אינו כשיר לעבודתו הנוכחית. ממליצה על פרישה מהעבודה הנוכחית."

12. באותו יום התובע ואשתו התייצבו במשרדי החברה ונפגשו עם שוורצברט ומר זיאד ג'רוס, מנהל החשבונות של החברה. באותה פגישה התובע הודיע כי לא ישוב לעבודה בשל מצבו הרפואי. השיחה הוקלטה ותמלול השיחה הוגש על ידי החברה.

13. ביום 6.5.12 מסרה החברה לתובע מכתב לפיו:

"הנדון: המשך עבודתך

סימוכין: מכתב מיום 2.5.2012

דותן שלום רב,

1. הננו מאשרים קבלת מכתבך.
2. הננו מקבלים את התפטרותך המיידית והמפתיעה, אם זה רצונך. איננו מקבלים את טענתך כי הנך מתפטר במעמד מפוטר. אנו שומרים על כל טענותינו בעניין זה.
3. הנך מוזמן להתייצב במשרדינו להמשך עבודתך במסגרת מגבלותיך כפי שנקבעו במכתב 'הדים'. אתה לא תועסק כמנהל מכירות.
4. בשולי הדברים, לא שמענו עד כה על גוף בשם 'הדים' אשר לכאורה עוסק בשיקום השמיעה והדיבור. כפי הידוע לנו, רפואה תעסוקתית קבילה הינה זו הניתנת במסגרת קופות החולים.

בכבוד רב,

איתן שורצברט, מנכ"ל

קבוצת פיטרו- הכט בע"מ".

14. ביום 8.05.2012 פנה ב"כ התובע לשוורצברט במכתב לפיו:

"(...) התובע הופנה לרופא תעסוקה כדין, ע"י רופאה מומחית מקופת חולים. אנו מצרפים את ההפניה לרבות מסקנות האבחנה, תוך שהסתרנו פרטים הנוגעים לצנעת הפרט...

משקבע מומחה ברפואה תעסוקתית כאמור, חלות הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים...."

15. ביום 9.5.12 שלחה החברה מכתב לתובע לפיו:

"1. מצורף תלוש משכורתך בגין חודש 4.2012

2. לצערנו הרב, על אף מכתבנו מ- 6/5/12 בחרת שלא להגיע לעבודה.

3. אנו שבים ומבהירים כי יש באפשרותנו להעסיקך באותן תנאים וע"פ

המגבלות שנקבעו במכתב 'הדים'.

4. הנך מוזמן להגיע מיידית לעבודה."

מכאן ואילך החלה מסכת התכתבויות בין החברה ובין ב"כ התובע שעיקרה, עמדת התובע כי על פי ההמלצות הרפואיות, אינו יכול לשוב לעבוד בחברה ואילו עמדת החברה היתה שהיא יכולה להציע לו עבודות מתאימות.

בסופו של דבר, ביום 5.6.2012 שוורצברט כתב לב"כ התובע את הדברים הבאים:

"קראנו בעיון רב את מכתבך ואת המסמכים הרפואיים עליו הנך מתבסס.

אין בטענות המועלות במכתבך ו/או במסמכים הנטענים כדי להקנות למר דהן כל עילה שבדין להתפטר ממקום עבודתו בדין מפוטר. בדקנו נושא זה ביסודיות, ואנו נתייחס לדברים ולנסיבות אשר לטענתנו בגינם החליט מרשך להתפטר, בכל עת שנמצא ונדרש לכך בעתיד.

בהמשך לעזיבתו המפתיעה של מר דהן ולאור העובדה שקראנו לו, מספר פעמים להתייצב במקום העבודה לשלל תפקידים אחרים מכובדים וקלים יותר מ'מנהל מכירות', תוך שמירה וכיבוד למגבלה הרפואית שצוינה ע"י הרופאה התעסוקתית של מכון 'הדים' ולאור מכתבך האחרון אשר מדגיש בהפתעה, 'מקום העבודה הנוכחי הוא מקור הבעיה...' ביצענו מיד בדיקה מקיפה ויסודית של כל ההזמנות שטופלו על ידו במישרין ובעקיפין. מתברר, כי מר דהן גרם ביודעין, לנזקים עצומים לחברתנו בתקופת האחרונה להעסקתו, בסכומים אדירים, אותם נפרט במיוחד בהמשך. אנו שוקדים על גיבוש סכום הנזקים ושומרים על זכותנו להגשת תביעה מתאימה כנגד מר דהן.

אין באמור לעיל מיצוי טענותינו או ויתור על טענה מטענותינו."

16. לאחר חלופת מכתבים זו, ביום 21.6.2012 הוגשה התובענה כנגד החברה. ביום 13.9.2012 החברה הגישה כתב הגנה. ביום 24.9.12 הגישה החברה כתב תביעה שכנגד.

17. להשלמת התמונה נציין כי בתחילת חודש יוני 2012 התובע החל לעבוד כאיש מכירות בחברת WINEX (לא הוצגו ראיות לגבי משך העבודה שם ונסיבות הפסקת העבודה). החל ממאי 2013, התובע עבד בחברת רגבה, כמנהל סניף חיפה.

18. ההליך והעדים

א. ראשיתו של ההליך בבית הדין בתביעתו של העובד לפיצויי פיטורים, תמורת עבודה בשעות נוספות, דמי גמולים לפנסיה ופדיון חופשה. לאחר הגשת כתב ההגנה, הוגשה התביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקים שהתובע גרם במתן הנחות ללא אישור, וכן תמורת הודעה מוקדמת והחזר דמי המחלה ששולמו לעובד.

ב. ביום 6.2.13 התקיימה ישיבת קד"מ שבסופה הצדדים ביקשו ישיבה נוספת במעמד הצדדים, ואולם לאחר מכן, התובע ביקש לבטל את הדיון כיוון שקיבל מכתב דרישה ממשרד עו"ד נוסף המייצג את החברה. בהתאם לכך, החליט בית הדין (כב' השופטת אגסי) כי כיוון שהמחלוקת בין הצדדים התרחבה, אין כל טעם בקיומו של דיון מוקדם והתיק נקבע להוכחות (ר' גם החלטה מיום (24.2.13).

ג. בקשת התובע למחיקת סעיפים מכתב התביעה שכנגד נדחתה (החלטה מיום 28.1.14). כך גם בקשתו לזמן שורה ארוכה של לקוחות החברה (החלטה מיום 3.4.14).

ד. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

ה. הנתבעת הגישה תצהירים רבים מטעמה – תצהירו של שוורצברט, תצהיריהם של ארבעה עובדים שלה – מר סתיו רוזנבאום, גב' דבורה אימאר, גב' דריה חווה כסלו וגב' נורית חליבה. כמו כן הוגש תצהירו של חשב החברה, מר זיאד ג'רוס, תצהיר הקבלן שביצע את השיפוץ בחנות, מר נאדר דבאח, תצהירי שני חוקרים שהחברה שכרה בקשר לחוות הדעת שניתנה על ידי ד"ר אבין – מר בני קליין וגב' אולגה נויפך וכן עדותו של רו"ח זאב ויצמן שנתן חוות דעת בעניין התביעה שכנגד.

בנוסף, החברה זימנה לעדות את ד"ר ללה אבין, הרופאה התעסוקתית.

ו. לאור מספרם הרב של העדים, התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. בישיבת ההוכחות הראשונה, העיד התובע, כעד יחיד מטעמו.

בישיבת ההוכחות השניה נחקרו בחקירה נגדית עדי החברה: מר נאדר דבאח, החוקרים - מר בני קליין וגב' אולגה נויפך, עובדי החברה - מר סתו רוזנבאום, גב' טלי הראל, גב' דריה כסלו וגב' נורית חליבה, רו"ח זאב ויצמן ושוורצברט.

בישיבת ההוכחות השלישית, שוורצברט נחקר שוב, וכן העידו ד"ר ללה אבין וחשב החברה, מר זיאד ג'רוס.

ז. גב' דבורה אימאר לא התייצבה בבית הדין ומשום כך לא נתנו משקל לתצהירה.

19. להלן תמצית טענות התובע

א. התובע התפטר לאור ההמלצות הרפואיות שניתנו על ידי רופאים מתחום בריאות הנפש, אשר אומצו על ידי הרופאה התעסוקתית. התובע הודיע לחברה על התפטרותו, אך זו סירבה להכיר בהתפטרות זו כמזכה את התובע בפיצויי פיטורים. מדובר בהמלצות רפואיות שנבעו מהגברת הלחצים על התובע בעבודה והם התגברו בזמן השיפוצים בחנות.

ב. על החברה לשלם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות. נטען שהתובע עבד במתכונת קבועה, משעה 9:30 ועד 19:30 , בימים א, ב, ג, ה, וביום ו' משעה 9:30 ועד 14:00, ללא הפסקה, כלומר 5.6 שעות נוספות בשבוע.

ג. התובע זכאי ליתרת פדיון חופשה, כיוון שהחברה חישבה את ימי החופשה שמגיעים לו על בסיס 15 ימים בשנה (1.25 ימים בחודש), בעוד שעל פי ויתקו בעבודה, היה זכאי בשנה השמינית ל - 22 ימי חופשה.

ד. על החברה היה לשלם דמי גמולים לחברת הביטוח, בגין ביטוח פנסיוני, על מלוא השכר ומשלא עשתה כן, יש לחייבה בתשלום ההפרשים.

ה. בתשובה לתביעה שכנגד נטען שהחברה לא נתנה בידיו חוזה העסקה הכולל את תנאי עבודתו, כי התובע ביצע עסקאות למען החברה בסך של 40 מיליון ₪, ואילו זו לא העלתה את שכר הבסיס שלו שעמד על 5,000 ₪ משך כל השנים.

עוד נטען כי נהלי המכירה שהוצגו הינם כלפי סוכני המכירות בחברה, כשלתובע הייתה סמכות לקבוע הנחות גבוהות יותר בכפוף לאישורו של שוורצברט, אולם התובע נמנע מכך כיוון שהדבר פוגע בהכנסות החברה ובמשכורתו שלו.

כמו כן, נטען כי גם הנחה של 30% מותירה רווח נאה לחברה, לכן טענות בדבר נזקים כספיים שנגרמו עקב הנחות הינן מופרכות.

בנוסף, לקוחות להם ניתן אישור להנחה מעל 30%, הגיעו עם הצעות מחיר מחו"ל, ולכן, בהתאם להנחיית המנכ"ל זכו לתמחור מיוחד, והכל באישורו של המנכ"ל.

20. להלן תמצית טענות החברה

א. התובע ביקש להתפטר מספר פעמים בעבר וחזר זו, לאחר שהחברה שיפרה את תנאי שכרו. את התפטרותו האחרונה יש לראות על רקע זה ואין ממש בטענה כי הלחץ בעבודה הוא שהכריע את התובע.

ב. התובע התפטר מהעבודה ללא מתן הודעה מוקדמת, תוך הצגת מצגים שקריים בהתבסס על "אישורים" "רפואיים", אשר התבררו כמפוקפקים. כך למשל, הרופאה תעסוקתית היתה לקוחה של החברה, אשר טופלה אישית על ידי התובע שהעניק לה הנחות מפליגות.

ג. לאחר הצגת האישורים הרפואיים, החברה הציעה לתובע לעבוד בתפקידים חלופיים, אך התובע התעלם מהצעות אלה.

ד. התפטרותו של התובע נבעה מרצונו לצאת לדרך חדשה. התובע לא היה נתון ללחץ חריג, לא בעבודתו ולא במערכת היחסים שלו עם שוורצברט, וכל הטענות בנושא נטענו רק על מנת שהתובע יקבל פיצויי פיטורים.

בהקשר זה נטען כי העסק אותו החברה מנהלת הוא ייחודי ומיועד לשכבות אוכלוסייה אמידות. בחודש מבוצעות 60 הזדמנות בלבד, היינו 2 עסקות ביום בממוצע, עם כמות מבקרים קטנה ביותר, לכן אין עומס חריג בעבודה אצלה.

ה. התובע החל לעבוד בחברת ווינקס אלומיניום בע"מ בתפקיד שיווקי ובהיקף משרה ועומס העולים לאין ערוך מהעומס בחברה. אף עובדה זו עומדת בסתירה לטענות התובע בדבר מצבו הנפשי שמנע ממנו לעבוד בחברה.

ו. התובע אינו זכאי לתמורת עבודה בשעות נוספות. חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) לא חל על התובע לאור תפקידו שהוא תפקיד הנהלה אשר דרש מידה מיוחדת של אמון אישי. מסוף שנת 2009 התובע היה עצמאי בעבודתו, זכה לאמון רב, עמד בקשר עם מנהלי מותגי יוקרה מחו"ל וזכה לחופש פעולה נרחב בכל המישורים שנגעו לתפקידו. בכלל זה: ביצוע הזמנות של רהיטים מחו"ל, סגירת עסקאות, תמחור של המוצרים ותאום מדיניות מתן הנחות ללקוחות.

ממילא, שבוע העבודה הרגיל של התובע היה בן 44.5 שעות ואף אותן התובע לא השלים. התובע נהג לצאת להפסקת צהריים בת שעה עם חשב החברה ו/או עם מנהלה.

ז. גם אם התובע זכאי לשכר בגין עבודה בשעות נוספות, יש לחשבו בהתאם לשכר הבסיס ובשיעור של 125%.

ח. בנושא פדיון החופשה, נטען כי ימי החופשה לתובע שולמו על פי ימי עבודה (ב"נטו") ויתרת החופשה שנותרה לתובע קוזזה כנגד ההודעה המוקדמת שהיה עליו ליתן.

ט. השכר המבוטח של התובע היה 8,000 ₪ בחודש. לאחר שהתובע פנה בחודש מרץ 2010 וביקש להעלות את בסיס השכר לפנסיה, זה הועלה ל- 10,000 ₪. מעבר לכך, חישובי התובע שגויים, כיוון שהם כוללים 10% מהשכר, היינו גם את חלק העובד.

י. בתביעה שכנגד נטען שבמהלך שנת 2011 התובע חרג מסמכויותיו ואישר הנחות ששיעורן עלה על שיעור ההנחות המאושר בחברה, וזה הסב לחברה נזקים בסך של מאות אלפי שקלים. ככלל, שיעור ההנחות בחברה עומד על עד 25% מהמחיר הנקוב על המוצרים (מלבד אירועי מכירה מיוחדים בהם נמכרו רהיטים מתצוגה בהנחות גדולות יותר). במקרים חריגים שהיו מקבלים את אישור התובע על פי סמכויותיו, אושרו הנחות עד ל- 30%, מלבד המותג FENDI, בו מאושרת הנחה עד ל- 20% מהמחיר הנקוב.

בניגוד לכך, התובע העניק ללקוחות הנחה העולה על 30%, שיעור ההנחה המירבית שהוסמך לתת, ובהתנהלות זו גרם לנזק ישיר לחברה בסכום העולה על 800,000 ₪.

יא. על התובע להשיב לחברה את שווי דמי המחלה ששילמה לו, כיוון שהאישורים שהציג אינם מצדיקים היעדרות כה ארוכה, לא עולה מהם שהתובע היה חולה, אלא שמדובר ב"מצבים נפשיים" הנמשכים דקות אחדות ולא מצדיקים היעדרות במשך שלושה שבועות.

כמו כן, עליו לשלם לחברה תמורת הודעה מוקדמת כיוון שהתפטר לאלתר.

דיון והכרעה

זכאות התובע לפיצויי פיטורים

21. אין חולק שהתובע התפטר מהעבודה. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, שבו נקבע:

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים."

על פי ההלכה הפסוקה (ע"ע (ארצי) 1214/02 שיטרית – סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838 (2003); להלן – פרשת שיטרית), על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 6, צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים:

א. מדובר במי שהוא במעמד של "עובד";

ב. העובד התפטר עקב מצב בריאותו של או בן משפחתו;

ג. היתה "סיבה מספקת" להתפטרות.

נטל ההוכחה לעניין תחולת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע, קרי עליו להוכיח כי התפטר לרגל מצבו הבריאותי וכן עליו להוכיח כי לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היוו סיבה מספקת להתפטרות. כלומר, על התובע להציג ראיות (תעודות רפואיות) כי מצבו הבריאותי לא איפשר לו להמשיך ולעבוד יותר בשירות הנתבעת והן היוו סיבה מספקת להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים (דב"ע נג/ 3-210 רביוב – נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514 (1994); ע"ע (ארצי) 523/07 עמותת בית הורים "הדקל" - בורק (11.9.08)).

עוד נקבע בפסיקה, כי על העובד להודיע למעסיקו טרם התפטרותו על מצב בריאותו המונע המשך העבודה שעשה עד כה, על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה אחרים, כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות, כלשון הסעיף בחוק (ר' בפרשת שיטרית ור' גם דב"ע לג/ 3-2 זילבר – גלוביס בע"מ, פד"ע ד 53 (1972)).

22. בפרשת שטרית בית הדין הארצי עמד על הרציונל בבסיס הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים וקבע כך:

"תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין היגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו, ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב שבו עובד ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת, בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים. זאת ואף זאת, בענייננו מדובר בסך הכול בפיצוי בגין תשע שנות עבודה."

על רקע כל האמור לעיל יש לבחון את נסיבות התפטרותו של התובע.

23. אין חולק שהתובע התפטר לאלתר. לא הוצגו אישורים רפואיים לאחר יום 22.4.12 (למעט אישור מנובמבר 2012, חודשים רבים לאחר ההתפטרות, ובמסגרת ההליך בבית הדין). בתמלול השיחה מיום 2.5.12, עולה ששוורצברט ניסה להציע תפקיד אחר לתובע אך התובע ואשתו עמדו על כך שלא יוכל לחזור למקום העבודה.

ר' למשל בעמוד 5 לתמלול, שורות 36-37: "כן, אבל אפשר לסדר את זה, אפשר לתת, דותן יכול להתעסק רק במכירות, רק בניהול מכירות פרופר ו – "; בעמוד 15 לתמלול, שורות 1-4: "אז הוא יכול, את יודעת... לעבוד על, לא על, את יודעת, על דבר מסוים רק ב - , רק במכירות, אני , אני אדאג לזה שלא יהיה לך שום עול חוץ מהמכירות"; ור' גם בעמוד 35 לתמלול, שורה 22: "דרך אגב, הייתי מוכן לזה כבר נפשית, אני הייתי מקבל אותו לחצי יום ובאמת שיבריא ו – ".

אך התגובה לדברים היתה אחת ולפיה המלצת הרופאים היא חד משמעית וכי התובע מתפטר בדין מפוטר (ר' למשל עמוד 11, החל משורה 26, עמוד 16, שורה 22 עד עמוד 17, שורה 18). ר' גם בעמוד 4 שורות 22-28 לתמלול, מיד בתחילת השיחה:

"הרבה דברים למדתי מהשבועות האחרונים גם על עצמי וגם על בכלל. והמצב הוא כזה שהיום שאני לפה לא יכול לחזור. לא יכול לחזור. יש לי, זה לא רופא אחד או שניים, והבריאות שלי נפגעה קשות. הבריאות שלי נפגעה קשות והיום המצב הוא שאני לא יכול לחזור לפה. יש לי ממש איסור מ - , לא מרופא אחד, אלא מכמה רופאים, ל - , מקום עבודה, לסוג עבודה כזה אני פשוט אסור לי לחזור, כי הברירה הבאה זה, אתה, זה ייגמר יותר רע והרבה טיפולים, הרבה בדיקות שעשיתי, הרבה, זה בוא נאמר, זה חד משמעי המקום הזה וה - , לאופי עבודה הזה וללחצים האלה אסור לי לחזור."

הנה כי כן, התובע לא אפשר למעסיק לבצע התאמות שיאפשרו את המשך עבודתו אצלו.

24. עוד עולה מהשיחה, שהתובע לא היה מודע לכך שהיא מוקלטת, כי בניגוד לעובדה שהתובע המשיך לעסוק במכירות בתחום עיצוב הבית, בשיחה התובע מסר פרטים שונים לחלוטין למעסיקיו. בעמוד 12 לתמלול כשנשאל מה כוונותיו לעתיד, השיבה אשתו כי התובע "צריך למצוא אפיק אחר" וכן כי התובע צריך "לשנות מקום אחר", והתובע חזר על דבריה. בהמשך אשתו נשמעת מציינת שאולי ילך ללמוד.

25. בהקשר זה יש להעיר כי הפרשנות לפיה התובע לא יכול היה להמשיך לעבוד רק במקום העבודה שהוא החברה, היא תמוהה, במיוחד כאשר האישורים שהציג היו כלליים ואף רופא – מומחה בתחום הנפש או רופא תעסוקתי, לא ביקר במקום העבודה עצמו.

26. בנוסף, קיים פער משמעותי בין עדותו של התובע לגבי מצבו הרפואי ובין העולה מהאישורים הבודדים שהוצגו. התובע עמד על כך שלא נדרש לפרוש בפני ב"כ הנתבעת את פרטי מצבו הרפואי (עמוד 10, שורה 8, עמוד 13, שורות 1-16). התובע תיאר בעדותו בבית הדין באופן דרמטי שפנה לבית חולים (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 24-26):

"אני יצאתי מהעבודה ב – 8 לחודש, נכנסתי לאוטו, התמוטטתי, קרסתי, הגעתי לביה"ח ומאז חודשים ישבתי בבית בניסיון לאפס את עצמי ע"י תרופות וטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי."

(ר' גם בעמוד 13, שורות 30-31: "לא הייתי בפוקוס בכלל. זה היה עד שהכדורים התחילו לעבוד. זה לקח לפחות כמה ימים אם לא יותר. אתה מדבר איתי על שנתיים וחצי אחורה שאני אחרי קריסה נפשית").

אין זו התמונה העולה מהאישורים הרפואיים שהוצגו. האישורים הראשוניים אינם מזכירים אשפוז או פניה למיון והם ניתנו לימים בודדים בלבד. תחילה לארבעה ימים ולאחר מכן יום נוסף.

התובע לא המציא מסמך המעיד על פנייתו לחדר מיון, למרות שמסמך זה, אם קיים, מהווה ראיה נוספת ומשמעותית להוכחת תביעתו. עניין זה פועל לחובתו.

27. זאת ועוד - התובע אישר בחקירתו הנגדית שכבר ביום 15.4.12 היה מיוצג על ידי עו"ד (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 32, עמוד 16, שורות 17-2), עניין שמעורר סימן שאלה כיצד - אם מצבו היה כל כך קשה, יכול היה לנהל את ענייניו לקבל יעוץ ולשם מה. התובע התבקש להתייחס לעניין זה, אך תשובתו היתה מתריסה וללא תוכן ממשי ("את התאוריות שלך תסביר לעצמך").

28. נוסיף כי תיאור סביבת העבודה כמקום שבו התובע חווה התעללות, עולה רק מעדותו של התובע, במסגרת ההליך בבית הדין. עדות זו אינה נתמכת בעדויות של העובדים שהתייצבו להעיד במסגרת ההליך, התיאור אינו עולה מקריאת תמלול השיחה מיום 2.5.12 וגם לא מתכתובות דוא"ל שהוצגו מזמן אמת (צורפו לתצהיר שוורצברט). כך למשל, בתמלול השיחה מיום 2.5.12, נשמעים אשתו של התובע ושוורצברט משוחחים על כך ש"אי אפשר לצעוק" עם התובע, שוורצברט נשמע אומר שבינו ובין התובע היה כבוד הדדי ואמירה זו לא הוכחשה וגם לא נשמעה מחאה בנושא מצד התובע או אשתו (עמודים 10-11 לתמלול).

29. גם התיאור לפיו מדובר בסביבת עבודה מלחיצה אינו מתיישב עם העובדה כי מדובר בחנות המוכרת ריהוט יוקרה ופונה לפלח לקוחות מצומצם מאוד, ועל פי העדויות ששמענו, בממוצע נסגרות שתי עסקאות ביום עבודה (ר' גם בתמלול השיחה מיום 2.5.12, עמוד 5, שורות 8-12). יוזכר כי לפי העדויות, בחנות קיים צוות של אנשי מכירות, כך שגם הלקוחות הבודדים שנכנסים לחנות, אינם מטופלים על ידי עובד אחד בלבד.

ובהקשר זה נוסיף כי לא הוצגה ולו ראיה אחת למיילים באמצע הלילה שהופנו לתובע או לחץ אחר בעבודה.

30. על פי עדות התובע, ד"ר ללה אבין הנחתה אותו בכל הנוגע להתפטרותו (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 7-21). לא למותר לציין כי בין השניים התקיימה היכרות מוקדמת, כלקוחת החברה בין השנים 2009-2012.

כלקוחת החברה, ד"ר אבין ביצעה שש הזמנות בקניית מוצרי החברה ובכולן טיפל התובע, תוך הענקת הנחות בשיעורים לא מבוטלים. כך, ביום 9.6.09 בוצעו שתי הזמנות. הראשונה (מס' 08470) מתייחסת לפריט מהתצוגה עליו ד"ר אבין קיבלה הנחה בסך של 6,000 ש"ח וההזמנה השנייה (מס' 08471) מתייחסת לפריטים בשווי 11,660 ש"ח, עליהם קיבלה הנחה בסך של 2,660 ₪. ביום 25.3.2010 ביצעה ד"ר אבין הזמנה מס' 09028 אשר טופלה על ידי התובע, על סך 18,420 ש"ח, ולאחר הנחה שילמה 13,000 ש"ח. ביום 30.10.11 ביצעה ד"ר אבין הזמנה מס' 10509 אשר טופלה על ידי התובע, על סך 15,518 ש"ח, ולאחר הנחה שילמה 10,800 ₪. ביום 12.3.12 בוצעה הזמנה מס' 10810, על סך 42,700 ₪. זו לא טופלה על ידי התובע, אך על גבי ההזמנה סומן חץ וכיתוב בכתב יד: "הנחה מיוחדת דותן". לאחר הנחה שילמה ד"ר אבין 30,000 ₪.

כמו כן, הוצג אישור הזמנה ממוחשב (הזמנה מיום 13.3.12, מספרהA1210111 ), בגין שתי רכישות בשווי 36,810 ₪, כשלאחר הנחה של 29.74%, ד"ר אבין שילמה סך של 30,001 ₪. מועד ההספקה המשוער הכתוב על אישור ההזמנה הינו "כחודשיים", היינו במקביל לפרק הזמן שבו התובע פנה לד"ר אבין במסגרת השירותים שקיבל ממנה בקופ"ח, עובר להתפטרותו.

זאת ועוד, מהראיות עולה כי לד"ר אבין ניתן מספר לקוח, ובהתאם לאישור ההזמנה, היא סווגה כ"קניה חוזרת".

באישור מספר הזמנה A9100249, אשר כותרתו "הנחיות לביצוע", נכתב על ידי התובע:

"נעמי הי

PLEASE PLEASE PLEASE שזה יגיע מהר ובזמן

עבד לרגלייך לכל הדורות ואמלא כל משאלות ליבך

דותן"

מכאן עולה כי התובע היה מעורב באופן אישי בטיפול בד"ר אבין, כלקוחה בחנות.

31. כאמור, התובע לא הסתיר היכרותו עם ד"ר אבין, ואישר שביום 15.4.2012, שבועיים לפני ההתפטרות, ושבוע לאחר ההתמוטטות, לשיטתו של התובע, הוא התקשר אליה והתייעץ עמה.

"ש. יש לך מושג על מה שוחחתם ב- 15.4.12?

ת. כן, התייעצתי איתה, הייתה...ללה אבין היא לקוחה שליוויתי באופן צמוד בכמה מהרכישות שלה בנתבעת, ומכיוון שהרבה פעמים נוצרו קשרים קרובים ואישיים עם הלקוחות, שוחחנו, היא סיפרה לי במה היא עוסקת, שהיא רופאה שיושבת בוועדות תעסוקתיות, התקשרתי אליה, הייתה במצב נואש, גרוע מאוד, ורציתי לדעת איפה הדברים עומדים ואם היא יכולה לייעץ לי מה לעשות וזה הכל. היא אמרה שאני צריך לפנות לרפואה הרגילה ושהיא לא יכולה להחליט ממה אני סובל, היא רופאה תעסוקתית ושרופאים כמוה מחליטים על סמך קביעות של רופאים מקצועיים שמגיעים אליה".

ור' גם בהמשך עדותו (עמוד 16, שורות 22-24):

ש. אתה קיבלת הפניה כללית לרופא תעסוקה, איך בכל זאת הגעת לד"ר אבין?

ת. איתן מצא אותך בספר טלפונים או שהוא מכיר אותך הרבה שנים? אני מכיר אותה הרבה שנים וזכותי ללכת לאיזה רופא שאני רוצה."

ועוד לעניין קשריו עם ד"ר אבין (עמוד 19, שורות 21-23):

"... כשהיא היתה נכנסת לחנות זה היה ברור שהיא תבוא לרכוש אצלי. אני ידעתי מה הרהיטים שקיימים אצלה בבית והיא מצפה ליחס מיוחד והיא לא שונה מרוב הלקוחות שהיו שם".

32. היכרותו הקודמת של התובע עם ד"ר אבין, אשר כללה מענקים בשיעורי הנחות, כשהאחרון הנחה ע"ס 12,700 עם הכיתוב בכתב יד "הנחה מיוחדת - דותן", ביום 12.3.12, כחודש לפני ההתקשרות עמה כרופאה, מעידה כי אין זו יד הגורל אשר כיוונה את התובע לפנות לד"ר אבין על מנת לקבל את האישור הרפואי. חרף הבעייתיות הקיימת בהקשר זה, גם במסגרת ההליך בבית הדין (בשונה מהצגת הדברים למעסיק, בזמן אמת), התובע לא מצא לנכון לפנות לרופא תעסוקתי נוסף אשר יתן חוות דעתו ותהווה משקל נוסף ובלתי תלוי לחומר הראיות. האישורים הרפואיים שהתובע הציג במסגרת תביעתו הם אישורי המחלה מחודש אפריל שתוארו לעיל וכן מסמך רפואי אחד, מטעם ד"ר וינשטוק דבי מיום 22.11.2012. אלה מעידים על תיק רפואי דל ואישורים הנסמכים בעיקרם ומטבע הדברים, על תחושות סובייקטיביות של העובד.

33. החברה הרחיבה בסיכומיה לגבי עדותה של ד"ר אבין ומשמעות חוות הדעת שנתנה. איננו שותפים לטענות החמורות שהועלו בעניין זה. החברה השקיעה משאבים בעניין ושני חוקרים מטעמה יצרו קשר עם ד"ר אבין, בניסיון להוכיח כי חוות הדעת שניתנות על ידי ד"ר אבין הן מוזמנות. עדויות אלה היו מיותרות ולא תרמו דבר לבירור המחלוקות נשוא ההליך. ד"ר אבין העידה בבית הדין. היא עומתה עם טענות החברה ולא ניתן להסיק מעדותה דבר התומך בטענות החברה. לעניין זה יש להדגיש שד"ר אבין נשאלה שאלות כלליות לגבי אופי עבודתה כרופאה תעסוקתית ובהתאם, גם תשובותיה היו כלליות. אף העובדה שד"ר אבין, בניגוד לתובע, העידה שלא זכרה את התובע, יכולה להתקבל כעדות הגיונית וטבעית, שהרי מבחינתה, התובע היה איש מכירות ולא מעבר לכך, גם אם בנקודה זו בעדותה, ניכר היה כי היא נבוכה מהשאלות בנושא (ויתכן שהמבוכה היא מכך שהתובע לא היה מוכר לה, למרות שטען שהגיע אליה כפציינט או שנתן לה שירות בהקשר אחר, אישי של חייה).

34. לעניין אישורי המחלה מחודש אפריל נזכיר כי תחילה התובע קיבל ארבעה ימי מחלה על ידי ד"ר שטראוס, וביום 15.4.12 קיבל מד"ר שטראוס יום מחלה אחד לפיו הממצא הינו- "ללא אבחנה", המעיד על התרשמות שאינה אקוטית. לאחר מכן, התובע פנה לרופא אחר, ד"ר בן שטמר. את החלפת זהות הרופאים נימק כדלקמן (עמוד 13, שורות 22-24):

ש. מפנה לנספחים א' עד א3 לתצהירך, מדוע עברת מד"ר שטראוס לד"ר שטמר?

ת. אני גר בחדרה לאחר שכל חיי גרתי באבן יהודה והתיק הרפואי שלי נמצא באבן יהודה ומכיוון שד"ר שטמר לא יכול היה לקבל אותי במידי, החלטתי לפנות לרופא קודם באבן יהודה."

תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות לפיהן, התובע פנה פעמיים לד"ר שטראוס, הנמצא באבן יהודה, ורק לאחר שזה נתן אבחנתו כפי שנתן ומצא לנכון ליתן יום מחלה אחד, המעיד על מצבו של התובע בהתאם לאבחנתו, אזי התובע פנה לד"ר שטמר מחדרה, אליו הגיע יום למחרת, ב- 16.4.12.

35. לא נעלם מעינינו מסמך רפואי מיום 11.11.12 מד"ר דבי פרס וינשטוק, בו נרשמו הדברים הבאים:

"הנ"ל נמצא במעקב במרפאתי מחודש אפריל 2012 - עד אז לא היה מוכר למערכת הפסיכיאטרית - אז הגיע לבדיקה במצב של חרדה קיצונית על רקע סטרסורים בעבודתו אז - על רקע קשר מורכב ובעיתי מצד בעל העסק בו עבד אשר לדברי המטופל הפעיל עליו לחצים קשים - תוך דרישות יוצאות דופן - כגון קבלת מיילים ומטלות באמצע הלילה.

בעקבות הלחצים בעבודה אף היגיע לחדר המיון עקב לחצים בחזה- בבדיקות החוזרות ניכר אפקט חרדתי- דכאוני בולט- קשיי שינה וריכוז שהשפיעו על תיפקודו הכללי וכמובן על מצבו הנפשי- עקב כך הומלץ להפסיק את עבודתו באותו מקום עבודה ואף נישלח לרופא תעסוקתי אשר המליץ על שינוי מידי במקום העבודה -

מאז המטופל עדיין לא חזר לעצמו- בבדיקות החוזרות מציג תסמינים התואמים הפרעה הסתגלותית עם סטרס קשה. שיחזורים ופלשבקים על מקום עבודתו ובעל המקום אשר מדמים תמונה של PTSD עם עוררות יתר- התקפי חרדה וקשיים תיפקודיים. עקב מצבו הנפשי מתקשה כעת למצוא מקום עובדה חדש. מטופל -----20 מג'- מומלץ המשך טיפול. "

עם זאת, ברי כי המסמך לא הוצג בפני המעסיק בזמן אמת והתיאור המופיע בו אינו מתיישב עם המסמכים הרפואיים הראשונים שנמסרו לתובע או עם הראיות שהוצגו בהליך. כך למשל, הגם שבמסמך זה מוזכרת פניה למיון, זו אינה מוזכרת באישורים הראשונים שניתנו על ידי ד"ר שטראוס. למעשה, לא ניתן לדעת על סמך הראיות שהוצגו, מתי התובע פנה למיון ואם ארוע זה אכן קרה עובר להתפטרותו.

36. על פי עדות התובע, ביום 8.4.12 הוא חש התמוטטות וקריסה נפשית. החברה הציגה הודעת דוא"ל מאותו יום, אשר נשלחה על ידי שוורצברט, בלשון זו:

"הוצאות השכר עלו בצורה מטורפת ללא שום קשר לתוצאות העסקיות של החברה, (לדוגמא - בלוגיסטיקה יש ארבעה אנשים עם שכר מלא!!! במכירות עשינו טעות - היינו צריכים להגדיל להם את האחוזים ובמקום זאת הגדלנו את הבסיס ב- 20% לפחות לכל איש צוות...!!...."

המייל מביע את מורת רוחו של שוורצברט בנושא מצבה הכלכלי של החברה ועניין המשכורות הגבוהות בעיניו, ביחס למדיניות שהקציב לרכיב זה. מנקודת מבטו של עובד אשר משכורת הבסיס שלו עומדת על 5,000 ₪, המקבל מייל בסגנון, אין לו אלא להבין כי שיפור תנאי שכרו אינו נראה באופק.

עניין זה מוביל לנושא הבא והוא כי במשך תקופה ארוכה התובע לא היה שבע רצון מתנאי שכרו ועניין זה גרם לו בעבר להודיע על התפטרותו. יוזכר כי רק כשנה וחצי קודם לכן, התובע ביקש לסיים את עבודתו, לאחר שדרישותיו לשיפור תנאי השכר התקבלו רק בחלקן.

37. בראות עינינו, התובע גמר אומר להתפטר מעבודתו עקב תנאי העבודה ותחושותיו כי אינו מתוגמל מספיק עבור עבודתו. התובע חש מנוצל עת נדרש לבצע עבודות רבות נוספות, מעבר להגדרת תפקידו, כגון פיקוח על השיפוצים שנעשה באולם התצוגה של החברה, והכל ללא קבלת תמורה ההולמת את השקעתו זו. לעניין זה האמור בסעיף 21 לתצהירו מדבר בעד עצמו:

"לא זו בלבד שאינני כשיר לניהול כל המטלות שהופלו עלי, לרגע אחד לא הפסקתי להיות מנהל החנות, הכל ללא שאיתן שוקל, שלא לומר מציע לי, תגמול ראוי."

ובהמשך:

"גם לפני השיפוץ והבניה לא היו לי רגעי מנוחה בעבודה. עבודתי בחנות נפגעה, והכל כתוצאה מהסבתי הכפויה למשרה שלא חפצתי בה, והכל בעבור 5,000 ₪ כשכר חודשי. אין מחלוקת שעל פיקוח וניהול בניה אין עמלות, ולכן יצא שכרי בהפסדי."

כאשר התובע נשאל בעניין הודעות ההתפטרות שלו משנת 2010 ומשנת 2012, התובע הביע את מורת רוחו ממקום העבודה כשעיקר הטענות הן בנושא השכר והתנאים הנלווים לעומת העבודה שהשקיע (עמודים 8- 9):

ש. בסוף אוקטובר 2010 אתה מבקש להודות על האמון והערכה שקיבלת לאורך כל השנים. אתה זוכר את זה?

ת. כן

ש. אתה מסכים איתי שלנוכח ההתפטרות שלך באוקטובר 2010, לא היית זכאי לקבל פיצויי פיטורים?"

...

ת. לא, אני לא בקיא בחוקי העבודה, בזמנו נכתב מכתב התפטרות בגלל שהרגשתי מנוצל, ביקשתי הטבה בתנאים, לא קיבלתי, והגשתי מכתב התפטרות.

...

ש. במייל הזה לא כתוב מילה וחצי מילה על אי שיפור תנאים אלא כתוב שהנסיבות שלאורן אתה מבקש ללכת הן רצון ללכת לדרך אחרת. איך זה מתיישב כרגע לדבר ניצול?

ת. אתה כנראה לא יודע מה זה חודש מכבש לחצים של איתן, אבל אני פשוט רק רציתי לעוף משם. לא עמדתי יותר במה שהעבירו אותי במקום הזה, לכן ניסיתי בצורה יפה ובכל דרך רק שיניחו לי לנפשי שם.

...

ש. כשאתה כותב שאתה מודה לו ולדלית...?

ת. זה מכתב בסגנון מכובד. זה הסגנון שלי לסיים דברים. בכל מקום שעזבתי בחיי קיבלתי המלצות, זוכרים לי רק טוב וכך אני רגיל לסיים דברים, כפי שניסיתי לעשות פה.

ש. אתה אומר 'אני מת לעזוב אך למרות שאני מת לעזוב כי אני מיואש, שאעשה זאת בצורה מכובדת'?

ת. לא, אתה אומר. אני אסביר בפעם השלישית. בסוף 2010 אחרי 6 שנות עבודה נתתי מעל ומעבר למקום הזה, ואני אשמח לפרט. הרגשתי מנוצל. משכורת של 5,000 ₪ שלעולם לא העלו אותה, נוסע ללקוחות הביתה על רכבי הפרטי, ביקשתי שני דברים: קרן השתלמות ורכב חברה. כיוון שקיבלתי תשובה שלילית חד משמעית ונשאלתי איך אני מעז לבקש - הבנתי שמפה אין לי לאן להמשיך, הגשתי מכתב פיטורים ואז שלחו לי שליחים שאלך לבחור לי רכב ושלא אעזוב. אני מדבר על מכתב התפטרות מספטמבר.

ש. אם היית מקבל היית נשאר?

ת. אני מניח שהדברים היו נפתרים ואולי הייתי עד היום שם. אנחנו מדברים על דברים היפותטיים.

(ההדגשות הוספו – ד.ו.).

הנה כי כן, בהתאם לאמור, ובהתאם להתרשמותנו אנו סבורים כי הסיבה העיקרית להתפטרותו של התובע הינה בדבר תחושותיו כי אינו מתוגמל כראוי בהתאם להשקעתו ועבודתו, וגמר אומר לסיים עבודתו בחברה.

38. בהקשר זה ראוי לציין כי התובע היה ער לכך שאם יתפטר, לא יהיה זכאי לקבל את פיצויי הפיטורים. עניין זה עולה ממכתבו מיום 30.9.10, בו מצא לנכון לבקש מפורשות כי החברה בכל זאת תשקול להעניק לו את הפיצויים לאור השקעתו בחברה.

בנוסף, התובע אישר שטרם התפטרותו פעל לבדיקת זכויותיו בהקשר סיום יחסי עבודה עם החברה ואף פנה לייעוץ משפטי טרם שהגיש את מכתב ההתפטרות (עמוד 16, שורה 16 לפרוטוקול), וכן ביום 15.4.12, היום שבו שוחח גם עם הרופאה התעסוקתית בטלפון.

39. לסיכום האמור לעיל - בבחינת הרובד הפנימי, שהוא בחינת הלך רוחו של העובד בזמן אמת, עולה מהראיות כי משך תקופה ארוכה התובע לא היה שבע רצון מתנאי שכרו אצל החברה וביקש לעזוב על רקע זה. בבחינת הרובד החיצוני, הכולל את הראיות החיצוניות האובייקטיביות בדבר מצבו הרפואי של התובע, הוצגו ראיות דלות ביותר. לכך מתווספת הבעייתיות בהצגת אישור מרופאה תעסוקתית שלתובע היכרות מוקדמת איתה, לרבות העובדה שנועץ בה עובר להתפטרותו.

בנוסף, התובע התפטר לאלתר, מבלי שאפשר למעסיק לבצע התאמות למצבו הרפואי.

40. נבהיר - האישור הרפואי שהוצג אינו כולל המלצה להפסיק לעבוד כליל בחברה, אלא בעבודתו, קרי עיסוקו כמנהל מכירות. ניתן ללמוד כי זו הפרשנות הנכונה בהתאם לממצאי התרשמות הפסיכיאטרית מיום 22.4.12 לפיה העובד מתאר לחץ ועומס בעבודתו - עניין המתקשר לאופי התפקיד ולא למקום העבודה.

זאת ועוד, פרשנות זו תואמת את עדותה של ד"ר אבין אשר העידה כך (עמוד 73 שורות 5-9)–

"מהמסמך הזה עולה שהמעסיק אמור להבין שהתובע לא אמור להמשיך לעבוד במכירות. אנחנו מתייחסים לעיסוק של התובע.

ש. בלי קשר לזהות המעסיק אלא לעיסוק באופן כללי?

ת. בדיוק."

פרשנות זו באה גם לידי ביטוי במכתבו של ב"כ התובע מיום 17.5.12 לשוורצברט, לפיו ביקש לדעת אילו תפקידים נוספים מוצעים לתובע בחברה. הנה כי כן, תחילה מצא גם הוא כי הכוונה, בהתאם להמלצת הרופאה התעסוקתית, היא לתפקיד אותו התובע ביצע בחברה (מנהל מכירות) ולא עצם הימצאותו בחברה. רק לאחר מכן, שינה גרסתו וטען כי האישור הרפואי קובע שינוי של מקום העבודה.

41. לאור כל המתואר לעיל, לא הוכח כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים והתביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

42. בשולי הדיון בנושא זה, מצאנו להבהיר ולחדד כי האישורים הרפואיים שהוצגו הם אישורים רפואיים אשר ניתנו על ידי רופאים מוסמכים וחזקה שהם משקפים את דעתם המקצועית ואת אבחנותיהם בזמן אמת. יש להבחין בין מצבו הרפואי של התובע כפי שאובחן לבין הנטל הראייתי שהיה על התובע להרים להוכחת סעיף 6 לחוק. מסיבה זו, יש לדחות את טענות החברה בדבר הזכות לקבל חזרה לידיה את שווי ימי המחלה ששילמה לתובע על יסוד אותם אישורים.

43. בהקשר זה נוסיף, בהתייחס לטענת התובע לפיה ניתן היה להעמידו לבדיקה על ידי רופא מטעם המעסיק, כי הוראת תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז – 1976, לפיה המעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, חלה רק מקום בו העובד לא הציג תעודה רפואית מקופ"ח (דב"ע תשן/ 3-154 קרייטר – אילוז, פד"ע כב 343 (1990)). מצב דברים זה מעשי הרבה פחות כיום, לאחר חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994. כלומר, למעט הצעה לתובע כי יבוצעו התאמות בתפקידיו במקום העבודה, לא היתה בידי החברה אפשרות לבחון את תוכנה של חוות הדעת (לאפשרות של פנייה ישירה לרופא, נותן האישור ר' הנפסק בע"פ 3779/94 חמדני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (1) 408, 422-423 (1998)).

44. כיוון שהתובע התפטר ואין מחלוקת שלא נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו, החברה היתה זכאית לקזז משכרו האחרון את תמורת ההודעה המוקדמת (סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, תשס"א - 2001).

45. כנגד חובת ההודעה המוקדמת, החברה קיזזה פדיון 15 ימי חופשה שנצברו לזכות התובע. לטענת התובע, החישוב לא נעשה על פי החוק והוא זכאי לפדיון חופשה בן 34.5 ימים.

החברה אישרה בכתב ההגנה שהתובע היה זכאי בארבע השנים הראשונות לעבודתו ל – 10 ימי חופשה (נטו), בשנה החמישית - 12 ימים, בשנה השישית - 14 ימי חופשה, בשביעית- 15 ימים ובשמינית- 16 ימי חופשה נטו.

מעיון בתלושי השכר עולה כי לא כך החברה נהגה בפועל, אלא שעד חודש 10/2011 ניתן לתובע יום חופשה אחד בחודש (קרי 12 ימי חופשה בשנה) ומחודש 11/2011 ניתנו לו 1.25 ימי חופשה בחודש (שהם 15 ימי חופשה בשנה).

46. כיוון שהתובע הגביל את תביעתו בנושא לשלוש השנים שקדמו להתפטרותו, עומדת לזכותו היתרה הבאה: בגין מחצית מהשנה החמישית – יום אחד, בגין השנה השישית – 4 ימים, בגין השנה השביעית – 5 ימים ואילו בגין השנה השמינית (ששה חודשים, מ - 11/2011) – חצי יום. היינו, התובע זכאי להפרשי חופשה בסך 10.5 ימים ועוד 15.5 ימי חופשה שנרשמו בתלוש השכר, אך אין ציון של תשלום פדיונם. סך הכל - 26 ימי חופשה.

47. מכאן נפנה לחשב את שווי פדיון החופשה. במקרה בו חישוב השכר הינו ממשכורת קבועה (בענייננו 5,000 ₪) וכן עמלות, את החלק בגין העמלות יש לחשבו בהתאם לסעיף 10 (ב)(2) לחוק חופשה שנתית ("שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד").

משעסקינן בפדיון חופשה, נבחן את רבע השנה של העבודה המלאה בשנים עשר החודשים שקדמו לניתוק יחסי העבודה. מדובר בחודשים 11/2011 עד 1/2012, בהם התובע השתכר מעמלות 71,517 ₪ ועל כן שווי יום חופשה הוא 795₪ (71,517/90). לסכום זה יש להוסיף את שווי יום החופשה על פי המשכורת החודשית (5,000/20= 250 ₪ ליום).

לפיכך, התובע זכאי להפרשים בגין פדיון חופשה בסך 26 X (250+795) = 27,170₪.

כיוון שבגין תמורת הודעה מוקדמת היה על התובע ליתן לחברה הודעה מוקדמת בת חודש, ואף לשיטתו, זו תחושב על פי השכר הממוצע כולל העמלות (סעיף 63 לסיכומיו), ההפרש בין שני הסכומים מביא לתוצאה לפיה על החברה לשלם לעובד הפרשים בגין פידיון חופשה בסך 4,908 ₪ (22,262 ₪ - 27,170 ₪).

הפרשים בדמי הגמולים לביטוח מנהלים

48. לטענת התובע, כיוון שהחברה שילמה את דמי הגמולים בגין הביטוח הפנסיוני רק בגין משכורתו ולא בגין העמלות, הוא זכאי להפרשים, גם בגין רכיב העמלות.

דין טענות התובע להידחות, וזאת ממספר טעמים שיפורטו להלן.

49. ראשית, לא הוצגו דוחות שנתיים מחברת הביטוח או ראיות אחרות (מלבד תלושי שכר שהחברה הציגה), שיעידו על שיעור ההפרשות. שנית, מתלושי השכר עולה כי הביטוח הפנסיוני כלל גם חלק מהעמלות, עד תקרה של 8,000 ₪ בתחילה ותקרה זו הועלתה ל – 10,000 ש"ח החל מחודש מרץ 2010. ראיות אלה תומכות בגרסת החברה בנושא.

שלישית, השאלה מהו השכר המבוטח מבחינה פנסיונית היא הסכמית. לעיתים, עניין זה מעוגן בהוראות הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה. הצדדים לא הפנו לאף הוראה מסוג זה. לעיתים, הנושא מוסדר במפורש בחוזה העבודה האישי. אין מניעה כי הצדדים לחוזה העבודה יסכימו על גובה השכר המבוטח. בנושא זה יש להעיר כי על פי הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, משנת 2008, החובה החוקית בביצוע הפרשות לקרן פנסיה, חלה לכל היותר (בהעדר הוראה הסכמית אחרת) על שכר בגובה השכר הממוצע במשק (סעיף 6 ג' לצו ההרחבה). בהעדר הוראה אחרת, לא מצאנו מקור נורמטיבי לחייב את החברה בביטוח פנסיוני על כל רכיב העמלות. מה עוד שעובר לסיום עבודתו של התובע, השכר המבוטח עלה על שיעור השכר הממוצע במשק. היינו, מעבר לחובה המעוגנת בצו ההרחבה הכללי (אם היה חל על הצדדים).

תמורת עבודה בשעות נוספות

50. לטענת התובע, הוא עבד בשעות נוספות ולא קיבל גמול תמורתן. לטענת החברה, יש לראות בתובע כמי שמילא תפקיד הנהלה הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ועל כן הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), אינו חל עליו. כבר בשלב זה, נציין כי בתביעה שכנגד, החברה טענה כי התובע פעל בחוסר סמכות עת העניק הנחות מעבר לאלה שהיה מוסמך ליתן. נושא זה קשור מבחינה עובדתית לשאלת תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע, כפי שנפרט בהמשך.

51. על פי הדין, "המדיניות המנחה בפסיקה פרשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק." (ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו–יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000)). בית הדין הארצי שב וחזר על הלכה זו בע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, (28.11.10) ור' גם ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון - עו"ד כץ, (14.10.07)).

הלכה פסוקה היא כי לא השם, הכינוי או התואר יקבעו את מעמדו של "תפקיד הנהלה" אלא טיבו ומהותו האמיתיים של התפקיד, על רקע הנתונים המיוחדים למסגרת הארגונית הנתונה (ע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל – משרד התעשיה המסחר והתיירות נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ, 4.1.09; דב"ע מט/ 2-7 רבות – הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 117 (1989))).

52. בענייננו, החברה עוסקת בממכר רהיטי יוקרה. בשנת 2009 התובע מונה למנהל המכירות. שוורצברט סמך את ידיו על התובע, וניתן לומר כי נתן לו "יד חופשית", לנהל את תחום המכירות, הכולל אישור מתן הנחות ללקוחות בהתאם לשיקול דעתו. כך נוסחו הדברים בסעיף 52 לתצהירו: "התובע זכה לאמון עיוור, כבוד והערכה מצד הנתבעת, מצידי ומצד רעייתי. הוא פעל באופן עצמאי, נהנה ממעמד בכיר..." (ור' גם סעיף 80 לתצהירו).

אין חולק כי התובע היה רשאי לאשר הנחות חריגות ללקוחות, ועובדה זו מצביעה על מידת האמון שניתנה לו. ר' גם בחקירתו הנגדית של שוורצברט בבית הדין (עמוד 55, שורות 25-28):

"ש. כשמיניתם אותו למנהל מכירות ב- 2009 במה זה בא לידי ביטוי לעומת מה שעשה קודם?

ת. קודם כל זה ניהול צוות המכירות, את זה הוא לא עשה קודם, אישור כל ההזמנות, דותן היה חותם על כל הזמנה מאחורה לפני שהיתה מועבר לרכב לעבודה שהוא בדק ומאשר אותה ואישור ההנחות עבר לסמכותו הבלעדית."

עוד העיד (סעיף 83 לתצהירו), כי במהלך שנת 2011, עת החלו השיפוצים באולם התצוגה "נותקתי מניהולה השוטף של הנתבעת, נושא זה הופקד באופן מוחלט בידיו של התובע, בתוקף היותו מנהל המכירות של הנתבעת, ובהתחשב באמון הרב לו זכה ממני".

53. חיזוק לאמור לעיל ניתן למצוא בנוהל שהועלה על הכתב בהודעת דוא"ל מיום 4.11.2009, שנשלחה על ידי שוורצברט לצוות המכירות (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"כל צוות המכירות, שלום רב,

נושא האדריכלים נמצא כרגע בשבלי גיבוש אסטרטגיה ונהלים שילוו אותנו בעתיד.

בשלב זה, ע"מ שלא יפלו דברים בין הכיסאות, להלן מספר דברים שאבקש לפעול בהתאם ולאלתר.

• לאחר ביצוע ההזמנה, שמעורב בה אדריכל, חובה להוציא מייל ולדווח אלי ולזיאד ....
• העמלה שתשולם לאדריכלים הינם בין 5%- 10%. לא תשולם שום עמלה לאדריכלים כאשר ההנחה ללקוח תגיע ל- 30%. אישור לעמלה במקרה כזה, תקף רק באישור דותן".

כך גם עלה מעדויות העובדים שהתייצבו להעיד. הגב' טלי הראל העידה (עמוד 62, שורות 13-14):

"ש. תאשרי לי שדותן חותם על כל הזמנה?

ת. נכון. אני משערת שאין הזמנה שיוצאת בלי שדותן חתום עליה, זה הנוהל."

ובהמשך (עמוד 63, שורות 4-6):

"ש. מי ישב עם הלקוח?

ת. אני, רק לגבי המחיר וההנחות התייעצתי עם דותן. אני הצגתי בפני הלקוח את ההנחות שהיו על המוצרים, והלקוח ביקש עוד הנחה."

הגב' נורית חליבה העידה כדלקמן (עמוד 66, שורות 19-20):

"ש. היום איזה הנחות את מוסמכת לתת?

ת. 20% אך לא מעבר. אז הייתי צריכה לקבל אישור מעבר ל- 20%. "

ובהמשך (עמוד 66, שורה 32 עד עמוד 67, שורה 3):

"ש. אם לקוח רוצה יותר מ- 20% הנחה, מה את עושה?

ת. ניגשת למנהל המכירות כדי לקבל אישור. זה היה דותן או מר צור. צור היה מנכ"ל החברה. נכון שהוא יכול היה לאשר הנחה יותר גדולה. ההנחה היתה תלויה בעסקה עצמה. זה לא באחוזים. לפעמים זה לעגל פינות."

54. התיאור שהובא לעיל, לענין הסמכות שניתנה בידי התובע בנושא הנחות, רלוונטי הן לתביעה שכנגד והן לשאלת תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע.

נדון ראשית בשאלת תחולתו של החוק.

55. לעניין מידת האמון האישי הנדרשת להחלת החריג בחוק שעות עבודה ומנוחה, צריכה להתקיים מידה מיוחדת של אמון אישי, אשר לא הוכחה בעניינו של התובע. כל עובד חייב נאמנות למעבידו ומכאן שכל תפקיד דורש מידה מסוימת של אמון אישי כמו במקרה דנן, שכן "יחסי עובד ומעביד הם ביסודם יחסים של אמון ומהימנות" (דב"ע לג/4-2 רון - המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד 386 (1973)).

56. מעבר לנושא ההנחות, שבמידה רבה נובע ישירות וכחלק בלתי נפרד מתפקידו של התובע כמנהל המכירות, אין סממנים אחרים שיצביעו על כך שמדובר בעובד שהחוק אינו חל עליו. כך למשל, התובע נדרש להחתים שעון נוכחות ככלל העובדים וזאת לעומת הנהלת החברה אשר אינה נדרשה לעשות כן (ר' בעדותו של חשב החברה, בעמוד 87 לפרוטוקול). התובע לא היה חלק מבעלי השליטה בחברה ולא הוכח שהיה שותף בקביעת מדיניות החברה בכלל או בנושאים מסויימים בפרט.

57. אף שיעור המשכורת ששולם לתובע, ללא תנאים נלווים שהתובע עצמו הלין עליהם (רכב צמוד או קרן השתלמות), מצטרף לכלל הנתונים המביאים למסקנה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע. נזכיר שמשכורת הבסיס של העובד עמדה על 5,000 ₪ לחודש והיא נמוכה מהשכר הממוצע במשק (השוו לנפסק בדב"ע נג/188-3 אי. בי. סי. ניוז אינטרקונטיננטל אינק - מור, פד"ע כח, 284, 292 (1995)).

לא נעלם מעינינו כי חישוב שכרו של העובד נעשה גם על בסיס עמלות. אולם, עמלות משולמות בגין מכירות של העובד וצוות המכירות והן מותנות בתנאים, כך שאין להביאן בחשבון בבחינת השכר הרגיל לעובד, שיש בו להעיד על החרגה מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

58. לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים כי לא מתקיימות הנסיבות המצדיקות את החרגתו של התובע מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

59. מכאן נעבור לחישוב השעות הנוספות.

לשיטתו של התובע, הוא עבד במתכונת קבועה: ארבעה ימים בשבוע (א', ב', ג', ה') עבד 10 שעות (מהשעה 9:30 עד השעה 19:30) ובימי שישי עבד עוד 5.5 שעות (9:30 עד 14:00). סך הכל בשבוע עבד 44.5 שעות. לשיטתו, מדי יום הוא עבד 1.4 שעות נוספות שלא קיבל את תמורתן. בהקשר זה נטען עוד כי בדין הנתבעת לא ניכתה את שעות ההפסקה ובדין עשתה כן.

60. החברה המציאה דוחות נוכחות ממוחשבים מינואר 2011. התובע נדרש להחתים שעון נוכחות, ככלל העובדים, אך מסיבות השמורות עמו, החתים כרטיס רק פעם ביום. התובע נשאל בנושא ותשובותיו היו מתחמקות ולא ברורות (עמוד 22, שורות 26-33 ובהמשך, בעמוד 23). מכל מקום, לא ניתן הסבר מדוע כמעט באופן שיטתי, התובע לא הקפיד להחתים כרטיס גם בתחילת יום העבודה וגם בסופו, אלא רק פעם אחת ביום. ממיעוט המקרים שהתובע החתים את הכרטיס פעמים ביום, לא עולה כי עבד בשעות נוספות, החורגות מהמתכונת שתוארה לעיל ופעמים רבות אף עבד פחות מעשר שעות ביום.

את החסר הראייתי בעניין שעות העבודה, ניתן להשלים מהעדויות שנשמעו בישיבות ההוכחות. בנושא זה מקובלת עלינו עדותו של חשב החברה, מר ג'רוס, שהעיד כי התובע והוא עבדו בשעות דומות, שניהם הגיעו מצפון הארץ ושוחחו ביניהם בטלפון בזמן הנסיעה (עמוד 82, שורות 25-31). בכך יש לחזק את העדות בשאלה הכללית אם התובע עבד בשעות נוספות (ר' בסעיפים 2-9 לתצהיר החשב).

מעבר לכך, מר ג'רוס העיד שמדי יום ישב לאכול צהריים עם התובע, לעיתים אף יצא איתו לאכול באחת המסעדות שבאזור (עמוד 86 לפרוטוקול, שורות 21-22). כמו כן, חזר מספר פעמים בעדותו על כך שהתובע התבקש להחתים כרטיס בגלל שלא השלים את שעות העבודה המלאות ואלה לא נוכו משכרו (עמוד 86, שורות 17-18, עמוד 85, שורות 30-32).

על פי המתואר בתצהירו, ארוחת הצהריים ארכה כשלושים דקות. העד לא נשאל לגבי אורך הפסקות הצהריים ועדותו בעניין זה לא נסתרה. לעומת זאת, עדותו של התובע בנושא היתה מתחמקת, אם כי במובלע אישר את תוכן העדות של החשב (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 8-23).

61. המסקנה מן המתואר לעיל היא כי מיום עבודה בן 10 שעות, יש לנכות חצי שעת הפסקה, היינו יום העבודה של התובע עמד על 9.5 שעות, שהן שעה נוספת אחת ביום, ארבעה ימים בשבוע.

כיוון שלשיטת שני הצדדים, יש לכלול את העמלות במשכורת הקובעת (בין לצורך חישוב פיצויי פיטורים – לשיטת התובע, או לחישוב תמורת ההודעה המוקדמת – לשיטת הנתבעת), שכר ממוצע זה יהווה את הבסיס לחישוב השעות הנוספות (לדיון והנמקה מלאה יותר בנושא, גם מבחינת הדין, ר' הנפסק בתע"א (ת"א) 11182/07 בן גל – כ.י.ד. ערוץ הקניות בע"מ, 7.10.12).

בנוסף, כיוון שהתובע קיבל את משכורתו החודשית במלואה, למעשה הוא זכאי לתוספת של 25% בגין עבודה בשעות נוספות ולא לשכר המלא בשיעור 125%.

בהתאם, התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסכום של 43,566 ₪ (שעה נוספות ביום X 4 ימי עבודה בשבוע X 7 שניםX 52 שבועות X 186/ 22,262 ש"ח X 25%).

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (מיום 30.10.09) ועד למועד התשלום בפועל (ר' ע"ע (ארצי)51884-09-11 נוי טבך - אוניברסיטת חיפה, פסקה 66 לפסק הדין).

התביעה שכנגד

62. כפי שפורט לעיל בהרחבה, בידי התובע ניתנו סמכויות להעניק הנחות לקוחות, והוא היה מוסמך לאשר הנחות לאנשי המכירות בחנות, שהיו כפופים לו.

לטענת החברה, התובע אישר הנחות מפליגות שגרמו לה נזקים. כך למשל, ניתנה הנחה בת 30% לזמרת ידועה, כאשר סך ההזמנה היה על 79,664 אירו והתברר כי המחיר לא כלל מע"מ ובשל כך נגרם לחברה נזק בסך 12,746 אירו, קרי 63,730 ₪. בנוסף, החל מנובמבר 2011 החל מו"מ עם משפחת י' שבצעה הזמנת ריהוט בשלושה שלבים. גם כאן ניתן אישור להנחה בשיעור 30% למוצרי FENDI, אולם בהזמנה נרשמה הנחה של 42.5% הנחה. מעבר לכך, בהזמנה מיום 21.11.11, בסכום של 1,450,000 ₪, ניתנה הנחה נוספת בת 10% על הצעת המחיר שניתנה, ובסה"כ ניתנה הנחה של 48.8%. זאת ועוד - ביום 8.12.11 נטען שהתובע אישר לאותה משפחה הנחה בשיעור 59.5% ממחיר המחירון על מנורות ושנדלירים קריסטליים, ובכך גרם לחברה נזק בסך 143,129 ₪. החברה הוסיפה וטענה כי גם בהזמנה מיום 17.1.12 התובע אישר הנחה בשיעור של 57% ממחיר המחירון, וגרם נזק בסך של 21,011 ₪. כך גם ביום 28.2.12, אישר הנחה בת 50% ממחיר המחירון תוך חריגה מסמכות, ונגרם נזק ישיר בסך של 12,834 ₪.

עוד נטען כי בהזמנה מיום 31.12.11, שהתובע טיפל בה, עבור עו"ד ורו"ח ד.י. ניתנה הנחה בשיעור של למעלה מ- 50%, ובגין כך נגרם נזק בסך של 48,830 ₪.

63. לטענת התובע, הזמנתה של הזמרת טופלה על ידי שוורצברט וכך גם ההזמנה למשפחת י' אשר עמדה על למעלה ממיליון ₪, הייתה חשובה לשוורצברט, שעמד על כך כי העסקה תבוצע והיה מעורב בעניין המחירים וההנחה, והתובע כעובד מסור פעל כמיטב יכולתו לקדם את העסקה.

לעניין רו"ח ועו"ד ד.י, נטען שההזמנה לא בוצעה על-ידי התובע, אלא על ידי סוכנת מכירות בשם טלי הראל.

64. מהראיות עולה כי לצד האחריות שניתנה בידי התובע, המידע על העסקאות ועל שיעורי ההנחות היה זמין לכל החפץ לבחון את הנתונים (ר' בעדותה של גב' טלי הראל בעמוד 63 לפרוטוקול). כך גם העיד חשב החברה, מר זיאד ג'רוס, בעמוד 84, שורות 15-24):

"ש. אם מישהו עשה עסקה, מי יכול לראות אותה?

ת. המוכרים, אני.

ש. כמה עסקאות בערך נעשות ביום?

ת. בחודש זה 40-50 הזמנות. תלוי.

ש. ז"א אין בעיה לעקוב אחרי כל עסקה אם אתה רוצה?

ת. כן.

ש. אתה עושה את זה?

ת. לא. מי שצריך לעקוב אחרי זה זה המנהל מכירות.

ש. ואתה מדווח למנהל החברה כל יום- יומיים על המכירות?

ת. פעם בחודש כשאני יושב איתו על המשכורות.

הנה כי כן, עדויות אלה המצביעות גם על מידת האמון האישי, מלמדות כי התובע לא פעל בחוסר סמכות עת אישר הנחות ללקוחות החברה.

65. יתרה מזאת, החברה ובעליה היו חשופים לכל הנתונים בעסקאות שערך התובע, וככל שזה נגד את המדיניות שנקבעה, יכלו להתריע בפני התובע בזמן אמת, שכן בהתאם לכלל העדויות, וכן עדותו של שוורצברט עצמו, הוא נתן לתובע יד חופשית לפעול בהתאם לשיקול דעתו. בנסיבות אלה, אם התובע פעל בשיקול דעת שאינו מתיישב עם שיקול דעתו של מנהל החברה, אין למנהל אלא להלין על עצמו. זאת במיוחד כאשר כל הנתונים בדבר העסקאות היו גלויים והחברה מייחסת לתובע התנהגות בחריגה מסמכות, שנמשכה תקופה לא קצרה.

66. לאמור לעיל נוסיף כי בעניין זה (בניגוד לחלקים אחרים בעדות התובע, כפי שצוין לעיל, בהקשר של נסיבות ההתפטרות), מקובלת עלינו עדותו של התובע לפיה הציג את הדברים בזמן אמת לשוורצברט, שאישר את העסקאות מתוך מטרה ל"סגור" עסקה בסכומים גבוהים, וזאת גם אם על חשבון הנחה חריגה. התובע הבהיר את הלך הרוח ושיקול הדעת שהפעיל בנוגע לכל עסקה שהוצגה לו (ר' בעמוד 25, שורה 25 עד עמוד 26, שורה 5). בין היתר העיד בעניין הזמנת משפחת י', ששיעור העיסקה וכן ההנחה היה גבוה יותר, כי ביצע את העסקה בשיתוף עם שוורצברט (עמוד 26, שורות 23-20):

"ברגע האחרון שישבתי עם ר.י בסביון, והוא אמר לי 'דותן עוד 10% הנחה ואני סוגר עכשיו', אמרתי לו שאני לא יכול להחליט, אני אצא לדבר עם איתן הטלפון, יאשר זה עסק שלו. התקשרתי לאיתן, אישר לי, אמר לי רוץ על זה ואישרנו את העסקה. אני לא הייתי מאשר דבר כזה בעצמי."

גרסתו של שוורצברט לפיה "דותן ניהל את המכירה מול י' באופן אישי ובלעדי, הוא ניהל מס' פגישות עם אדריכלית שהוא הכיר אישית וגם עם המשפחה, ומידי פעם הוא היה מבקש ממני לצאת ולהגיד שלום ולכבד את האנשים ומעבר לזה לא ידעתי כלום ולא הייתי מעורב בזה כלל" (עמוד 49,שורות 5-7), אינה מתיישבת עם יתר הראיות.

67. בנוסף, עדותו של התובע בנושא מתן ההנחות ושיעורן היתה קוהרנטית, ברורה לעניין כל עסקה ועסקה לגביה נשאל, וזאת לעומת עדותו של שוורצברט, אשר פירט באריכות את עניין ה"יד החופשית" שנתן לתובע ואת הסמכויות הנרחבות שניתנו לו, אך בכל הנוגע למעורבותו בעסקאות הפרטניות, נפלו סתירות בעדותו. כך למשל, תחילה העיד שלא נכח בפגישות עם הזמרת ח' ואמרגנה (עמוד 49 לפרוטוקול, שורה 13). אלא רק לאחר שהעסקה נסגרה, וזאת רק בעניין התשלומים (עמוד 48, שורות 25-26). אך בהמשך (עמד 51, שורות 6-7) העיד כך:

"ש. יש הצעות מחיר שמועברות אליך לאישור?

ת. כן. הצעה של ש' הועברה אלי לאישור, אבל זה לא נעשה באופן שוטף."

הגרסה לפיה שוורצברט לא היה מודע לעסקאות אלה, גם אינה מתיישבת עם יתר העדויות שנשמעו, לפיהן היה בידי כל מי שחפץ בכך לראות את כל העסקאות, אינה מתיישבת עם העובדה כי מדובר בעסקאות בעלות סכומים משמעותיים וכן עסקאות עם ידוענים או עם לקוחות בעלי ממון רב (עניין הנלמד מהיקף העסקאות בו מדובר).

68. לאמור לעיל, נוסיף כי על פי הדין, חיוב עובד בנזקים שהוא גרם למעסיק במסגרת העבודה ייעשה בנסיבות חריגות ורק לאחר שהוכח הבסיס העובדתי והקשר לנזק שנגרם. נפסק לא אחת כי אמנם קיימת חובה של העובד לנהוג בזהירות סבירה במסגרת עבודתו, אך לגבי הטלת פיצוי כספי על עובד בשל נזק, יש לנקוט בזהירות, תוך התחשבות בכך שפעולות מוטעות הנעשות בתום לב, במסגרת עבודתו של העובד, הינן חלק מסיכון שהמעביד צריך להיערך לו במסגרת הפעלת עסקו (דב"ע לג/ 3-63 רדיו אקשטיין - קוריאל פד"ע ה 281 (1974), דב"ע נא/ 3-1 עזר - אי.אר.די בע"מ, פד"ע כג 372, 375 (1991)).

לזאת יש להוסיף כי על פי סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 אין המפר חייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין.

הדברים סוכמו בספרות (יצחק לובוצקי חוזה עבודה וזכויות העובד (מהדורת 2008), פרק 7, עמוד 12), והם יפים אף לענייננו:

"עובד יחויב בשיפוי על נזק שגרם למעבידו רק אם יוכיח המעביד 'הפרה בלתי סבירה' של חוזה העבודה או חובת הנאמנות, והקשר בין אלו לנזק שנגרם. ... לטעמנו, הטלת פיצוי כספי על עובד, שהפר את חוזה עבודה כתוצאה מרשלנותו, צריכה להיעשות בזהירות ותוך כדי התחשבות בכך, שפעולה מוטעית – במסגרת יישום הסכם עבודה – היא חלק מסיכון, שהמעביד צריך להיערך לקראתו במסגרת הפעלת עסקו..."

כפי שתואר לעיל בהרחבה, החברה ומנהלה יכלה בשקידה סבירה לוודא הן את ביצוע העסקאות והן את מתן ההנחות בהתאם למדיניות.

69. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין התביעה שכנגד להידחות.

בשולי נושא זה נציין כי לאור המסקנה אליה הגענו, איננו נדרשים לדון בשאלת המשקל שיש ליתן לחוות הדעת החשבונאית שהחברה הציגה ולעדותו של רו"ח ויצמן (נותן חוות הדעת) בבית הדין.

70. סוף דבר –

תביעתו של העובד מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 43,566 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (מיום 30.10.09) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 4,908 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.12 ועד התשלום בפועל.

מעבר לכך, התביעה שכנגד (תביעת החברה כנגד העובד) נדחית (בסייג של קבלת הטענות בנושא תמורת ההודעה המוקדמת, שהובאו בחישוב סכום פדיון החופשה שנפסק לזכות התובע).

לאור התוצאה, כאשר עיקר העדים בהליך, שבעטיים נדרשו שלוש ישיבות הוכחות, היו עדי הנתבעת (התובעת שכנגד) ובשים לב לסכום הנמוך שנפסק בסופו של יום לזכות הנתבעת, הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ו, (29 יוני 2016), בהעדר הצדדים.