28 נובמבר 2013

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באירוע תאונתי שאירע לו, לטענתו, בכתפו הימנית ביום 14.03.2011 כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק") ולתשלום דמי פגיעה בגינה.

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 25.01.2012 מן הטעם שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי כלשהו שארע תוך כדי ועקב עבודת התובע.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

2. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 18.04.2013 נשמעו בפנינו עדויות התובע והעובד הנוסף שעבד עימו ביום 14.03.2011 , מר אחמד דרוויש- אשר מסרו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית.

3. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

העובדות הצריכות לענייננו:

4. התובע יליד שנת 1959. בזמנים הרלבנטיים לתביעה והתובע עבד כאיש אחזקה, מסגר ומנהל עבודה בחברת סגלוביץ' העוסקת בעבודות עפר ופיתוח.

5. במועד הרלבנטי לתביעה, עבד התובע באתר עבודה בנמל אשדוד (להלן-"הנמל") בבניית חדר סניקה, שהינו חדר תת קרקעי שבחלקו התחתון ממוקמת משאבה המחוברת לצנרת, והמובילה ביוב מאתרים בנמל לעבר שוחת ביוב.

6. על פי הנטען, ביום 14.03.2011, בעת שעבד בנמל, השחיל התובע צינור באורך של 6 מטר, בקוטר 6 צול, ובמשקל של כ-130 ק"ג לעומק של 8 מטר דרך פתח ברצפה העליונה וזאת לצורך חיבור הצינור למשאבה. החיבור נעשה כך, שאחד העובדים יורד לתחתית הבור ומוביל את הצינור למשאבה ועובד אחר נשאר בפתח העליון ומשחיל את הצינור כלפי מטה.

ביום האירוע, מר דרוויש ירד בסולם לתחתית הבור על מנת לחבר את הצינור, בעוד שהתובע אחז בצינור והחל בהשחלתו. במהלך השחלת הצינור, מר דרוויש מעד והצינור החליק מאחיזתו. כתוצאה מכך, התובע אחז בצינור בחוזקה, כדי למנוע את נפילת הצינור על מר דרוויש.. אחיזה זו גרמה לכך, שכל כובד משקלו של הצינור משך את ידו הימנית של התובע, בבת אחת, כלפי מטה והתובע חש לטענתו, בכאב חזק ופתאומי בכתף ימין.

לאחר הפגיעה, התובע המשיך לעבוד בפיקוח על יתר חדרי הסניקה, אך לא בעבודה פיסית.

7. טופס בל/250 מטעם המעסיק, ניתן לתובע ביום 17.04.2011 (ת/1).

8. לתובע הוצאה "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" בתאריך 25.09.2011 (נספח ה' לכתב התביעה). בסמוך להוצאת התעודה הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה.

9. לאחר התאונה, התובע לא נעדר מהעבודה. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי לאחר התאונה לא עבד בעבודה פיזית, אלא בניהול ופיקוח על עבודתו של מר דרוויש לרבות הסעתו לעבודה (עמ' 7 ש' 21-31, עמ' 8 ש' 1-2, עמ' 11 שורות 23-24 לפרוטוקול).

10. לתובע אירעה תאונת עבודה נוספת בתאריך 26.04.2011. במהלכה נחבל ביד שמאל, בכתף ימין והשוק שמאל. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה.

דיון והכרעה:

11. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

כלומר, על הנפגע, התובע, להוכיח שני תנאים מצטברים לצורך הכרה באירוע שקדם לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן - "תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי - "עקב עבודתו". באשר לכך נפסק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה, ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל.

12. בקביעה העובדתית אם הייתה תאונה אם לאו, יש לייחס משקל רב להתבטאויותיו של התובע לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על התבטאויות מאוחר יותר של התובע במועד הגשת התביעה. במסגרת זו, יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים, מתוך הנחה כי חולה ימסור את העובדות הנכונות על מנת לקבל את הטיפול הרפואי המתאים [עב"ל (ארצי) 248/98 פרץ - המל'ל, פד"ע לג(29) 24, 26 (2000); עב"ל (ארצי) 686/08 חכם - המל''ל (20.12.2009)].

13. במקרה שבנדון, עדות התובע הותירה עלינו רושם אמין ומהימן. התובע היה עקבי בתיאור גרסתו, הן בטופס התביעה שהגיש לנתבע, הן בהודעה לחוקר, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית.

לא נעלם מעינינו, כי בתיאור האירוע בטופס התביעה טען התובע כי נחבל חבלה סיבובית בכתף ימין לאחר שהצינור החליק והוא ניסה להחזיקו תוך כדי משיכה, בעוד שבהודעה לחוקר ובחקירתו הנגדית טען שחש בכאב פתאומי בכתף ימין לאחר שידו הימנית נמשכה כלפי מטה בעקבות משקל הצינור שנמשך כלפי מטה. אנו סבורים כי אין מדובר בשוני מהותי בגרסת התובע, שכן לטעמנו, המדובר בשלבים שונים של האירוע, כאשר בתחילה מיד לאחר שמר דרוויש שחרר את אחיזתו בצינור, משקל הצינור משך את הצינור כלפי מטה וכתוצאה מכך, ידו של התובע נמשכה כלפי מטה ואולם התובע שחשש שהצינור יפול על מר דרוויש אחז או משך את הצינור בחוזקה (חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 6 ש' 1-15 לפרוטוקול).

כך גם, לא מצאנו סתירה בין גרסת התובע בנוגע להתרחשות לאחר האירוע. בהודעה לחוקר, ציין התובע כי לאחר האירוע "הצינור נח כבר למטה, והיינו צריכים עוד עובדים כדי לחברו, לכן הלכנו להמשך עבודה, הלכנו לבדוק את החדרים שכבר עשינו, פיזי, כבר לא עבדנו באותו היום"(עמ' 2 ש' 37-38 להודעה לחוקר). גרסה עולה בקנה אחד עם עדותו התובע בחקירתו הנגדית, לפיה לאחר הנפילה של מר דרוויש ובכדי למנוע מצב שם אחיזתו בצינור תשמט, הוא הורה למר דרוויש לקום באופן מיידי ולסייע לו להוריד את הצינור למטה. עוד העיד התובע כי לאחר האירוע נשאר במקום העבודה, אך לא עבד בעבודה פיזית (עמ' 7 ש' 14-15 לפרוטוקול).

נציין כי הנתבע בחר שלא לחקור את מעבידו של התובע לגבי האירוע הנטען, למרות שבהודעתו לחוקר, טען התובע שסיפר לממונה עליו על האירוע באותו היום ולכן ניתנה לו עבודת בקרה ופיקוח חלף עבודה פיזית (עמ' 3 ש' 55-58 להודעה לחוקר).

14. לא נתנו משקל לעדותו של מר דרויש שהעיד בחקירתו הנגדית כי לאחר שמעד לא היה לו אומץ להסתכל למעלה מה קורה עם התובע (עמ' 13 ש' 16-17 לפרוטוקול) וזאת בניגוד לנטען בתצהירו (ס' 1(ג) לתצהיר). כך גם, מר דרויש טען בתצהירו שלאחר האירוע הנטען, הוא והתובע המשיכו בעבודה, אך לא בעבודה פיזית (ס' 1(ד) לתצהיר).

בחקירתו הנגדית הוא העיד שלאחר האירוע הם לא המשיכו לעבוד באותו היום(עמ' 13 ש'10-11, ש' 14-15 לפרוטוקול). עם זאת, לא מצאנו כי עדותו של מר דרוויש סודקת את עדותו העקבית והמהימנה של התובע.

15. אומנם, התובע פנה לטיפול רפואי רק ביום 14.04.2011, כחודש לאחר האירוע ואולם במסגרת הביקור התלונן התובע כי "לפני חודש במהלך עבודה נשמת (צ.ל נשמט- א.ר) צינור והחזיק אותו, חש כאבים בכתף ימין"(ההדגשה בקו תחתון שלי- א.ר). התובע העיד שהגיש את התביעה לנתבע רק לאחר שקיבל ייעוץ משפטי מספר חודשים לאחר תאונת עבודה נוספת שעבר ביום 26.04.2011 (עמ' 11 ש' 23-29 לפרוטוקול). לפיכך, נתנו משקל לעובדה שהתובע ציין בפני הרופא כי הכאבים בכתף ימין נובעים מהאירוע הנטען וזאת בטרם קיבל את הייעוץ המשפטי. בניגוד לנטען בסיכומי הנתבע, לא מצאנו קושי בשני המסמכים הרפואיים שהונפקו על ידי ד"ר קפלן מיכאל (נ/3 ו –נ/4), כאשר בנ/3 מצוין בסיבת ההפניה כי התובע "..נוטל NSAID עקב כאבי כתף ימין ושמאל" מבלי לציין את האירוע הנטען ואילו במסמך נ/4 שהונפק כשלוש דקות לאחר מכן, האירוע מתואר בסיבת הפניה: "לפני כחודש במהלך עבודה נשמת (צ.ל נשמט – א.ר.) צינור והחזיק אותו, חש כאבים בכתף ימין". התובע העיד בחקירתו הנגדית כי היה אצל הרופא בביקור אחד באותו היום, במסגרתו שוחח עימו הן על בדיקות הדם שלו והן על הכאבים בכתף כתוצאה מהאירוע הנטען (עמ' 10 ש' 30-32, עמ' 11 ש' 1-3 לפרוטוקול). עדות התובע מתיישבת עם המסמכים הרפואיים מהם עולה כי מסמך (נ/3) ניתן לתובע לצרכי קבלת תרופות שיגרתיות ובהמשך הביקור (נ/4) התובע תיאר את תלונתו בנוגע לכאבים בכתף כתוצאה מהאירוע הנטען, נבדק בקשר לתלונתו והופנה להמשך בירור אצל רופא אורתופד. גם בביקור אצל האורתופד ביום 20.05.2011, התובע חזר ודיווח על כאבים בכתף ימין מזה כחודש לאחר חבלה בעבודה.

16. זאת ועוד, התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי לא פנה מיידית לקבלת טיפול רפואי מאחר ולקח משככי כאבים אותם הוא נוטל על דרך השגרה בשל בעיות גב וכי לצורך קבלת המרשם הוא לא נזקק לביקור אצל הרופא (עמ' 8 ש' 3-9, ש' 20-29, עמ' 9 ש'-1-5 לפרוטוקול).

איננו מקבלים את טענת הנתבע בסיכומיו לפיה "אין זה סביר" שאדם הסובל מכאבים עזים כפי שתואר על ידי התובע ישתהה כחודש עד לקבלת טיפול רפואי. התובע הבהיר בחקירתו הנגדית שבאותה תקופה היה שרוי בלחץ בעבודה ועקב כך התקשה להגיע לרופא. התובע הוסיף כי סבל מכאבים ואולם הוא "חרק שיניים" כלשונו, כי היה חייב לעבוד. עמדת התובע מתיישבת עם המרשמים שקיבל התובע למשככי כאבים בסמוך לאירוע הנטען (נ/2), מרשמים שניתנו "בהעדר המטופל", היינו ללא ביקור אצל הרופא.

17. כך גם, איננו סבורים כי העובדה שתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה לתובע רק ביום 25.09.2011 (נספח ה' לכתב התביעה), בחלוף כחצי שנה ממועד האירוע, מחלישה את גרסתו. מקובל עלינו הסבר התובע בחקירתו הנגדית כי מאחר ולא נעדר מהעבודה לאחר האירוע, הוא לא ראה צורך בהגשת התביעה לנתבע. רק לאחר התאונה השניה מיום 26.04.2011 בגינה נעדר מהעבודה, הוא פנה לייעוץ משפטי במסגרתו נאמר לו להגיש תביעה בגין האירוע מיום 14.03.2011 (עמ' 11 ש' 23-30, עמ' 12 ש' 1-7 לפרוטוקול).

יצוין כי טופס בל/250 שהוצא לתובע על-ידי מעסיקו ביום 17.04.2011 (ת/1) תומך בגרסתו של התובע וזאת עוד טרם הפנייה של התובע לייעוץ משפטי כאמור לעיל.

18. למרות ששוכנענו שביום 14.03.2011 ארע לתובע תאונת עבודה, התובע אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה.

סעיף 92 לחוק קובע כדלקמן:

"(א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה.

(ב) לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות".

19. אין חולק כי התובע לא הפסיק לעבוד כתוצאה מהתאונה ביום 14.03.2011, כפי שעולה מעדותו (עמ' 8 ש' 3-4 לפרוטוקול).

בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שהוצאה לתובע בגין התאונה, ביום 25.09.2011, צוין כי התובע "מסוגל להמשיך בעבודתו ו/או בעבודה מתאימה אחרת" (נספח ה' לכתב התביעה). לא הוצגה בפנינו, אף לא תעודת אי-כושר אחת שניתנה לתובע בגין האירוע מיום 14.03.2011. בנסיבות אלו בהן לא נגרמה לתובע אי מסוגלות לעבודתו או לעבודה אחרת, והתובע לא הפסיק לעבוד, אף לא ליום אחד, בשל התאונה מושא תביעה זו, הרי שאין הוא זכאי לקבלת דמי פגיעה בגינה. מטרת דמי הפגיעה להחליף את הכנסתו של הנפגע בתקופה בה הוא אינו מסוגל לעבוד עקב התאונה וכפועל יוצא הוא אינו מקבל שכר. משעה, שהתובע המשיך לעבוד לאחר התאונה הוא אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה.

20. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את עדות התובע לפיה ביום 14/3/11 ארעה לו תאונת עבודה שבעטיה נגרמה לו פגיעה בכתף ימין. לפיכך, ימונה מומחה יועץ רפואי מתחום האורתופדיה לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע מיום 14/3/11 המתואר לעיל לבין הפגימה הנטענת בכתף ימין.

21. החלטה על מינוי המומחה הרפואי תינתן בנפרד.

22. כמקובל בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לערער על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, (28 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.