בעניין: פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980

ובעניין: יוסף בראל

החייב

ובעניין: עו"ד אורי סורוקר

המנהל המיוחד

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

1. לפניי בקשתו של המנהל המיוחד למאסרו של החייב, לפי ס' 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה").
2. נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 3.12.2012, לבקשתו של נושה. במסגרת צו הכינוס הושת על החייב תשלום חודשי בסך של 500 ₪. מאז ועד היום לא שילם החייב ולו תשלום חודשי אחד, למעט סך של 10,000 ₪, ששילם בתשלום אחד כדי למנוע את מעצרו לפי צו הבאה שניתן נגדו בעבר. חוב הפיגורים של החייב הינו כ- 15,000 ₪. החייב גם לא הגיש עד כה ולו דו"ח חודשי אחד. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ- 1,856,000 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי.
3. הבקשה נקבעה לדיון, אליו החייב לא התייצב תחילה. לבסוף התייצב, רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה.
4. החייב נחקר בידי המנהל המיוחד, והדיון נקטע באיבו בשל טענתו של החייב שהוא חש ברע.
5. לדיון הבא שנקבע, החייב לא התייצב, ושלח אישורים רפואיים בהם נכתב מפורשות שהם לא נועדו להצגה בפני בית המשפט. חרף זאת, המנהל המיוחד הסכים לדחיית הדיון. בעקבות כך הדיון נדחה פעם נוספת.
6. גם לדיון הנדחה החייב לא טרח להתייצב, ושוב שלח אישורים רפואיים שעליהם נרשם כי הם אינם מיועדים להצגה בבית המשפט. באישורים נרשם שהוא סובל מערכי סוכר גבוהים בדם וכן שהחייב טוען שהוא סובל מהתקף חרדה ושהוא נמצא במתח ואיננו מתפקד. בנסיבות אלה, נדחתה בקשתו לדחיית מועד הדיון, וזה נערך בהעדרו.
7. החייב שלח מכתב לבית המשפט ובו ביקש שימונה לו עו"ד מטעם המדינה. עוד טען שהוא חסר כל ומצבו הנפשי בכי רע. החייב ביקש לעכב את כל ההליכים נגדו עד שימונה לו עו"ד כאמור.
8. לגופו של ענין, לאחר שבחנתי את טיעוני המנהל המיוחד, ולאחר שב"כ הכנ"ר לא התנגדה למאסרו של החייב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכי אין מנוס אלא להורות על מאסרו של החייב לתקופה קצובה, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.
9. ס' 179 לפקודה קובע:

"נאמן, חייב או אדם אחר שלא מילאו אחר צו או הוראה שנתן בית המשפט או הכונס הרשמי או פקיד אחר של בית המשפט מכוח סמכות לפי פקודה זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס או אדם אחר שהורשה כהלכה, לצוות עליהם למלא את הצו או ההוראה, ורשאי הוא, לפי בקשה כאמור, לצוות על מאסרו של הסרבן, וזאת בנוסף על כל זכות ותרופה אחרות לגבי סירוב כאמור."

ככלל, מאסרו של חייב הינו צעד חריג שיינקט רק כאשר כלו כל הקיצין, ואין כל דרך אחרת לגרום לחייב לקיים אחר צווי בית המשפט:

"אכן, מאסרו של חייב בפשיטת רגל בגין אי-קיום חיובי ההליך היא סנקציה חריפה וקיצונית שלא תינתן בנקל אלא כמוצא אחרון ... קודם שיינתן ויבוצע צו מאסר, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות: ראשית, על בית המשפט להשתכנע שהחייב מסוגל לקיים את הצו ואף על פי כן נמנע מלקיימו בכוונה תחילה; שנית, עליו לוודא שאין אפשרות לגרום לחייב לבצע את חיובי ההליך בדרכים אחרות, מידתיות יותר; שלישית, על בית המשפט ליתן לחייב התראה מספקת שאם לא יקיים את הצו – ייאסר (למשל, ליתן לו פרק זמן להימלך בדעתו ולקיים את ההחלטה שהצו נועד לכוף את החייב לבצעה). רביעית, תקופת המאסר צריכה להיות מידתית בהתחשב בכל נסיבות העניין. חמישית, על בית המשפט לשוב ולבחון אם יש מקום להותיר את החייב במאסר בחלוף התקופה שקבע."

(ע"א 3967/13 דן כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 30.10.2013)).

1. בעניננו, מדובר בחייב סרבן שאיננו מקיים אף לא אחת מחובותיו בהליך הפש"ר, מזה כארבע שנים. החייב לא שילם לקופת הפש"ר ולו גם תשלום חודשי אחד (זולת תשלום חד פעמי שנועד למנוע את מעצרו). החייב לא הגיש ולו דו"ח חודשי אחד. בנוגע להתנהלותו של החייב, רב הנסתר על הנגלה. לדיון אליו התייצב החייב, הוא נשא עימו שלושה מכשירי טלפון סלולרי, בלא לספק הסבר מניח את הדעת מדוע הוא נדרש ליותר ממכשיר אחד. עד לאחרונה היו ברשותו ארבעה מכשירים כאלה. התברר גם כי החייב התגורר במגדל יוקרה ברח' דיזנגוף בתל אביב, בלא שסיפק הסבר מניח את הדעת לכך. ברשותו של החייב נמצא מכתב דרישה המופנה כלפי צד שלישי, בנוגע לערבות בסכום של 200 מליון ש"ח. החייב גם החזיק עימו כרטיס ביקור של חברת נדל"ן. החייב סרב למסור מהם מקורות מחייתו וטען שהוא נעזר בגורמים שונים. כל אלה יוצרים את הרושם שהחייב מנהל עסקים כלשהם שאת טיבם הוא מסתיר מהמנהל המיוחד.
2. לא התרשמתי שהחייב איננו מסוגל לקיים את צו התשלומים שהושת עליו, שאיננו על הצד הגבוה, וגם לא הוגשה בקשה להפחתתו. החייב גם לא סיפק כל הסבר לסיבה שבגינה אין הוא מגיש דו"חות חודשיים למנהל המיוחד. הכנת דו"חות כאלה אינה כרוכה בעלות כלשהי. מכאן שהחייב מסוגל לקיים את הצווים שהוטלו עליו אך בכוונה תחילה הוא אינו מקיימם. כך גם שוכנעתי שאין כל אפשרות לגרום לחייב לקיים את הצווים אלא בדרך של מאסר, כפי שקרה בעבר עת שילם החייב תשלום של 10,000 ₪ רק כדי להמנע ממעצר.
3. בכל הנוגע לייצוג המשפטי, דבר לא מנע מהחייב לפנות ללשכה לסיוע משפטי בכל החודשים בהם תלוייה ועומדת נגדו בקשתו של המנהל המיוחד.
4. אשר על כן, ככל שהחייב לא ישלם לקופת הפש"ר סך של 15,000 ₪ תוך 30 יום, הוא ייאסר למשך 15 ימים. ככל שהחייב ייאסר, הוא ישוחרר לאלתר ברגע שיופקד הסכום האמור בקופת הפש"ר.
5. המנהל המיוחד ישלח את ההחלטה לכתובת שמסר החייב.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ו, 21 יוני 2016, בהעדר הצדדים.