לפני בקשה למתן סעדים זמניים מסוג צו עשה וצווי מניעה שיסללו את הדרך לשימוש המבקשת בשני מבנים הידועים כבית-ספר "נתיב אור" בחדרה, זאת עד להכרעה בהליך העיקרי. ברקע הבקשה מחלוקת הנטושה בין הצדדים על-אודות זכותו של כל אחד מהם לעשות שימוש במבני בית-הספר.

א. האירועים והטענות ברקע הבקשה

1. משיבה 1 (להלן העירייה) הגישה נגד המבקשת (להלן העמותה) תביעה לפינוי וסילוק יד שסעד כספי בצידה בת"א (חד') 19835-11-11; הליך זה מתברר לפני [נספח ד' לבקשה דנן; להלן תביעת העירייה]. תביעת העירייה נסמכת בקליפת אגוז על הטענה כי היא בעלת זכות חכירה מאת מנהל מקרקעי ישראל בחלקה 361 בגוש 7731 למשך 49 שנים לפי חוזה מיום 30.12.2002 (להלן המקרקעין), כי על המקרקעין הוקמו שני מבנים על-ידי העירייה במימון משרד החינוך (להלן מבני בית-הספר או המבנים) וכי העמותה הורשתה להשתמש במבנים במעמד בר-רשות לצרכי חינוך לבנות עד למועד בו תזדקק העירייה למבנים לצרכי חינוך עירוניים.

הוטעם בתביעת העירייה שמחד גיסא נוצר לקראת אוגוסט 2011 צורך במבני בית-הספר לשם הפעלת כיתות לימוד על-ידי הרשות המקומית במסגרת החינוך העירוני שעליו היא אמונה; מאידך גיסא התחוור שהמקרקעין והמבנים אינם בשימוש ומרביתם פנויים ונטושים. בנוסף טענה העירייה להסכמה שגובשה בין הצדדים במהלך סיור שנערך במקום ביום 12.9.2011, על-פיו התחייבה העמותה לפנות לטובת העירייה את המבנה הצפוני של בית-הספר (להלן המבנה הצפוני) ולהגביל את פעילותה למבנה הדרומי שלו (להלן המבנה הדרומי), הסכמה שהופרה על-ידי העמותה באופן שהיא מוסיפה להחזיק בשני המבנים.

בתביעת העירייה התבקש סעד של פינוי בהתייחס למקרקעין בכללותם, לרבות מבני בית-הספר.

2. העמותה התגוננה נגד תביעת העירייה [נספח ז' לבקשה דנן]. בתוך כך טענה כי היא פועלת מזה כ-50 שנה לשם הקמת מוסדות חינוך תורניים לנוער דתי-חרדי מרקע סוציו-אקונומי קשה. במסגרת זו הוקם על-ידה כפר נוער בשטח כ-22 דונם בשכונת בית-אליעזר בחדרה, בו הפעילה פנימייה ובית-ספר (להלן כפר הנוער). לפני כעשרים שנה יזמה העמותה את הקמת מבני בית-הספר על-מנת שישרתו את תלמידי כפר הנוער, חלף הצריפים ששימשו לכך קודם לכן. נטען שהעמותה היא שיזמה את הקמת בית-הספר והיא שעסקה בבנייתו בפועל, בידיעת העירייה ותוך שהיא זוכה לשיתוף פעולה פאסיבי של העירייה בכך.

3. ממועד הגשתה של תביעת העירייה ועד תחילת יולי 2012 נשמר הסטטוס-קוו במקום תוך שהעמותה מחזיקה בשני מבני בית-הספר. ביום 8.7.2012 הגישה העמותה, במסגרת ההליך בו מתבררת תביעת העירייה, בקשה בהולה לצו עשה וצווי מניעה [נספח ח' לבקשה דנן; להלן גם הבקשה הראשונה]. הבקשה הראשונה הוגשה בשל כך שבתאריך 3.7.2012, בעוד תלמידי כפר הנוער שוהים בחופשת הקיץ, תפסה העירייה באורח חד-צדדי חזקה במבנה הצפוני, נעלה את שעריו, הציבה עליו שמירה ומנעה את כניסתם של אנשי העמותה אליו.

הבקשה הראשונה נדונה לפני כב' השופט טורס ביום 30.7.2012. העירייה הגישה תגובה לבקשה הראשונה שלא נתמכה בתצהיר [נספח י' לבקשה דנן; להלן התגובה הראשונה]. בדיון הבהירה העירייה, במענה לשאלת בית-המשפט, כי פעולתה להחזרת המבנה הצפוני לשליטתה נסמכה על כך שנכס זה היה פנוי, זאת בשונה מן המבנה הדרומי שבו לא תפסה העירייה חזקה [עמ' 6 לפרוטוקול הדיון בבקשה הראשונה מיום 30.7.2012; נספח י"א לבקשה דנן]. בדיון הצהיר עו"ד אביעד סיני, מנהל מחלקת הנכסים בעירייה, שעד לפני חודש עמד המבנה הצפוני כשהוא ריק ונטוש [שם, בעמ' 7]. כב' השופט טורס קיים ביקור במקום ביום 1.8.2012 במעמד הצדדים, הורה לעירייה להגיש תצהירים לתמיכת תגובתה וקבע דיון נוסף בבקשה לסעד זמני ליום 2.8.2012 [שם, בעמ' 8].

ביום 1.8.2012 הגישה העירייה תצהירים לתמיכת תגובתה [נספחים י"ב-י"ג לבקשה דנן]. בדיון שהתקיים ביום 2.8.2012 הודיע בא-כוח העמותה כי השמירה במקום מטעם העירייה הופסקה, כי השומר מטעם העירייה מסר לנציג העמותה את מפתחות המבנה הצפוני, החזקה בו הוחזרה לעמותה ואין ביטוי לאחיזה של העירייה במקום. על כן ביקש למחוק את הבקשה לסעד זמני. בא-כוח העירייה שנכח בדיון לא העלה כל טענה הנוגדת את התיאור שמסר בא-כוח העמותה והותיר את מחיקת הבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט. בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים הורה בית-המשפט כך: "לאור השינוי העובדתי שחל בשטח ולבקשת המבקשת (הנתבעת) אני מוחק את הבקשה" [נספח י"ד לבקשה דנן].

4. בקשה זו שלפני הוגשה בשל כך שביום 2.8.2012, זמן קצר לאחר הדיון בו הודיעה העמותה לבית-המשפט על השבת החזקה במבנה הצפוני לידה ומחקה בשל כך את הבקשה הראשונה, שבה העירייה והשתלטה על המבנה הצפוני בסיוע כוחות שיטור עירוני, הציבה עליו שמירה ומנעה גישה של העמותה אליו (כך על-פי הנטען בבקשה). ניסיון של העמותה להשיב לעצמה את החזקה במבנה הצפוני נעשה ביום 27.8.2012 במסגרת טענה למימוש זכות לסעד עצמי לו זכאית העמותה בטרם חלפו שלושים יום מפלישת העירייה למקום; הניסיון לא צלח והחזקה במבנה הצפוני נותרה בידי העירייה. על כן הוגשה ביום 30.8.2012 הבקשה שלפני, בה עותרת העמותה להורות לעירייה להשיב לה את החזקה במבנה הצפוני, להימנע מלתפוס חזקה במבנה הדרומי או במבנים נוספים בשטח בית-הספר, ולהימנע מכניסה לשטחו או מהפרעה לשימוש העמותה בו בדרך של ניתוקו מחיבורי החשמל והמים ללא עילה כדין, כל זאת עד להכרעה בזכויות הצדדים בנכס המריבה. בד-בבד עם הגשת הבקשה הגישה העמותה תביעה בה עתרה להצהיר כי שני מבני בית-הספר הוקצו לה כדין ולהורות לעירייה לחתום על הסכם הקצאה עמה, ככל שהסכם כזה לא נחתם.

5. אין באמור לעיל כדי להקיף את כל האירועים שקדמו להגשת הבקשה שלפני; נדרשתי רק לאותם אירועים שיש בהם כדי להשליך על ההכרעה בה.

דיון בבקשה התקיים ביום 13.9.2012. בתוך כך העיד מר שמואל רבינסקי, אחד המצהירים מטעם העמותה (להלן רבינסקי); העירייה ויתרה על חקירת המצהיר הנוסף מטעם העמותה. מן הצד האחר נחקרו המצהירים מטעם העירייה, עו"ד אביעד סיני שנזכר לעיל ומר שמואל כלפון, מנהל המחלקה לחינוך בעירייה והממונה בה על בניית מוסדות חינוך (להלן עו"ד סיני וכלפון בהתאמה). ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון מיום 13.9.2012 זולת אם צויין אחרת.

ב. דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של בעלי-הדין בבקשה, בתגובה ובנספחיהם ושמעתי את עדות המצהירים מצאתי שיש לקבל את הבקשה בהתייחס לחלק הארי של הסעדים הזמניים שנמנו בה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. אף לשיטתה של העירייה אין מעמדה של העמותה במבני בית-הספר מעמד של פולש נטול זכויות אלא למצער מעמד של בר-רשות שהתנאים שנקבעו להחזקתו ושימושו בנכס מזכים את העירייה במתן הודעה על הבאת הרישיון לידי סיום. כלל הוא שגם באותם מקרים בהם הודיע בעל המקרקעין לבר-רשות על ביטול הרשות, אין בכך כדי להפוך את בר-הרשות למסיג גבול [נינה זלצמן, רישיון במקרקעין הפרקליט מב 24 (1995)]. עו"ד סיני אישר שהעמותה בעלת מתחם ששטחו עולה על 20 דונם וכי הזכויות בנכס מעורבות: חלקן נתונות לעמותה בחכירה, חלקן נתונות לעירייה בחכירה וחלקן בבעלות מינהל מקרקעי ישראל [עמ' 8-7]. שני המצהירים מטעם העירייה, עו"ד סיני וכלפון, אישרו שלעמותה זיקת שימוש במקרקעין מזה שנים רבות ולא ידוע על מחזיק אחר בהם זולתה, אף שהעלו טענות על-אודות טיב והיקף השימוש שעושה העמותה בנכס [עדות עו"ד סיני בעמ' 8 ש' 12-5, עדות כלפון בעמ' 11 ש' 12-11].
2. מלכתחילה ניתן בתביעת העירייה פסק-דין נגד העמותה, בהיעדר הגנה [נספח ה' לבקשה]. פסק-הדין בוטל, לבקשת העמותה וחרף התנגדות העירייה, בהחלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 2.4.2012 [נספח ו' לבקשה דנן]. לאחר שנדרש לטענות הצדדים קבע כב' הרשם שיש לבטל את פסק-הדין נוכח סיכוי הגנתה של העמותה, שעיקרם מתבטאים בפרק זמן רב-שנים בן כשלושה עשורים בהם קיימה העמותה מוסדות חינוך במקרקעין, בהתחשב בכך שמדובר בציבור תלמידי העמותה ומוריהם ובשל כך שהעירייה השתהתה בהגשת תביעתה משך שנים רבות [שם, עמ' 2]. אותם סיכויי הצלחה לכאוריים עומדים לזכות העמותה גם בהליך דנן. תביעתה אינה משוללת יסוד ומגלה עילה הראויה להישמע ולהתברר לגופה, הן בכל הקשור לזכותה להחזיק במקרקעין והן בכל הקשור לזכותה להפעיל את מבני בית-הספר לטובת תלמידיה.

בשלב מקדמי זה של הבירור לא עלה בידי העירייה להראות שאחיזתה של העמותה במבנה הצפוני (או במבנה הדרומי) ריקה מכל תוכן ומשמשת כסות-עלה-תאנה לחסרונה של פעילות ממשית. מעדות רבינסקי בחקירה הנגדית עלה כי העמותה מפעילה במקרקעין בית-ספר בשם "נתיב אור" אשר כולל תלמידים, מורים, פנימייה ומטבח פעיל ברישיון משרד הבריאות אשר משרת ציבור זה; בית-הספר משרת את תלמידי הפנימייה והפנימייה משרתת את התלמידים בבית-הספר [עמ' 3]. בעבר, בחלק הארי של התקופה, פעל במקום בית-ספר לבנות. בשנה"ל תשע"ב, ובמהלכה בלבד, פעלה בבית-הספר וכחלק ממנו מכינה קדם-צבאית. בשל התמעטות התלמידות שינתה העמותה את יעוד בית-הספר ממוסד לבנות למוסד לבנים וקיבלה ממשרד החינוך רישיון לנהל בית-ספר לבנים. לשם כך קלטה העמותה תלמידים והיא מעסיקה מנהל חינוכי חדש. בשנה"ל הנוכחית לומדים במוסד קרוב ל-50 תלמידים, הוא מיועד לנוער דתי-חרדי במצוקה מכל רחבי הארץ והפוטנציאל שלו גדול [עמ' 6-4].

3. בשלב מקדמי זה של הבירור לא הצליחה העירייה לבסס ולו גם לכאורה את טענתה לכך שעוד קודם לתפיסתה חזקה במבנה הצפוני בתחילת יולי 2012 היה המבנה נטוש ופנוי, באופן שסלל את הדרך לכניסתה אליו ולשימושה בו תחת העמותה ובמקומה.

גרסתה של העירייה בדיון בבקשה הראשונה היתה שהמבנה הצפוני עומד ריק ונטוש וכי זה היה מצבו כבר בסוף יוני 2012. בלשונו של עו"ד סיני בדיון לפני כב' השופט טורס: "המבנה עד לפני חודש עמד ריק ונטוש. אני ראיתי את זה בעיני" [נספח י"א לבקשה בעמ' 7 ש' 3]. הצהרה זו ניתנה בטרם הוגשו תצהירי העירייה בתגובה לבקשה הראשונה. יש לשים אל לב שבתצהירים שהגישה במענה לבקשה הראשונה שינתה העירייה את טעמה; שם לא טענה להיעדר שימוש של העמותה במבנה הצפוני אלא הלינה על היקף השימוש, שאינו מנצל את מלוא שטחם של מבני בית-הספר ועומד בניגוד למחסור בכיתות לימוד לתלמידים שעמו מתמודדת העירייה. בלשונו של כלפון:

בביקור שקיימתי במקום עם מר אביעד סיני ביום 12.6.12, ראיתי כי שני המבנים במקום משמשים פעילות של מכינה קדם צבאית המונה למיטב הבנתי מס' מצומצם של תלמידים הלומדים במקום. כאדם האחראי על מוסדות החינוך בעיריה, אני לא יכול להתעלם מהעוול הגדול ומהאבסורד בכך שבשטח כה גדול נעשה שימוש כה מצומצם לעומת בתי ספר אחרים ואף בסביבה קרובה ממש - הסובלים מצפיפות ומשימוש במבנים רעועים וישנים, שהלימודים בתנאים אלה קשים ביותר.

[נספח י"ב לבקשה בסע' 15]. גם בתצהירו של עו"ד סיני שצורף לתגובה הראשונה נכללו דברים דומים, מהם עלה כי שני מבני בית-הספר – הדרומי והצפוני – משמשים את המכינה הקדם-צבאית של העמותה, כשזו עושה שימוש בשני מבנים גדולים עבור מספר מצומצם ביותר של תלמידים [נספח י"ג לבקשה בסע' 14-10].

בהליך לפני לא שבה העירייה לטעון שהמבנה הצפוני ריק ונטוש אלא הצביעה על היעדר הלימה בין מספר התלמידים העושים בו שימוש מטעם העמותה לבין מצוקת המבנים שהיא מנת חלקה נוכח הגידול במספר התלמידים הלומדים בשטח שיפוטה [סע' 4, 7-6 לתצהיר עו"ד סיני נ/1; סע' 5 ו-13 לתצהיר כלפון נ/2]. זאת ועוד, מתצהיר עו"ד סיני הן בתגובה הראשונה והן במענה לבקשה דנן עלה שהוא עצמו לא ראה את המבנה הצפוני כשהוא "ריק ונטוש"; בביקורו במקום ביום 12.6.2012 ראה שבמבני בית-הספר מתקיימת פעילות אלא שהיא "מצומצמת ביותר" [השוו נספח י"א לבקשה בעמ' 7 ש' 3 לסע' 4 ו-7 ל-נ/1]. מדובר בטענות שהשוני ביניהן מהותי; היעדר כל שימוש בנכס המריבה אינו שקול לשימוש בו שלטעמה של העירייה היקפו אינו מצדיק את המשכו.

יתרה מכך, בדיון שהתקיים בבית-המשפט בבקשה הראשונה הצהיר עו"ד סיני שראה בעיניו שהנכס ריק ונטוש. מציאות שונה עולה מתוך תצהירו שהוגש במענה לבקשה דנן; על-פי האמור בו שמע שהמבנה הצפוני עומד ריק ופנוי לחלוטין ממשיב 2 [סע' 10 ל-נ/1]. מטעמים השמורים עמו לא נתן משיב 2 תצהיר לתמיכתה של תגובת העירייה, לא במענה לבקשה הראשונה וגם לא במענה לבקשה דנן. במצב דברים זה אין כוח רב בטענת העירייה כי המצהיר מטעם העמותה אינו המצהיר הנכון וכי יו"ר העמותה, ולא בנו, הוא שהיה צריך לתמוך את הבקשה בתצהיר.

4. תביעת העירייה נגד העמותה הוגשה על-רקע טענת העירייה כי לה כרשות מקומית יש צורך דחוף במבני בית-הספר לשם הפעלת כיתות לימוד עבור תלמידי חדרה, כי שימושה של העמותה אינו ממצה את המבנים למטרתם כך שחדרים רבים בהם עומדים נטושים, וכי קמה לעירייה זכות לבטל את הרישיון שניתן לעמותה להשתמש במקרקעין בעבר ולפנותה מהם [ראו במיוחד סע' 5, 7 ו-13 לכתב-התביעה, נספח ד' לבקשה]. הוסיפה העירייה וטענה כי העמותה שוב אינה משתמשת במקרקעין לשם ניהול בית-ספר לבנות אלא מפעילה במקום שלא כדין מכינה קדם-צבאית וגן ילדים [שם, בסע' 11].

ביום 15.8.2011, עוד טרם הגשת תביעתה, שיגרה העירייה מכתב לעמותה בו דרשה כי העמותה תסלק ידה מן המקרקעין לאלתר והודיעה על כוונתה לעשות שימוש במקום כבית-ספר לילדי חדרה החל משנה"ל תשע"ב [נספח ב' לבקשה]. אף-על-פי-כן גילתה העירייה דעתה, בעצם הגשת התביעה לסילוק יד, שחרף כל טענותיה נגד העמותה, טיב זכויותיה במקרקעין והיקף השימוש בהם אינה עומדת לה זכות לפנות את העמותה מהם באופן חד-צדדי, בגדרו של סעד עצמי, אלא היא נזקקת לשם כך לפסק-דין.

ודוק: במציאות זו לא חל כל שינוי. טענות העירייה שיסודן בהפעלת מכינה קדם-צבאית וגן ילדים במקרקעין, מקומן להתברר לגופן – על הפן העובדתי שלהן והנפקות המשפטית הנודעת להן – במסגרת ההליך בו נקטה העירייה. הוא הדין גם בטענת העירייה כי בית-הספר לבנות שהפעילה העמותה במקרקעין נסגר ותחתיו הוקם בית-ספר לבנים שלא על-דעתה. בכל הטענות הללו אין כדי להקנות לעירייה זכות לנקוט סעד עצמי ולפנות את העמותה מהמקרקעין או ממבני בית-הספר בעוד תביעת הפינוי בה נקטה היא עצמה תלויה ועומדת ובטרם ניתן בה פסק-דין. מצטרפת לכך העובדה שלטענת העמותה ניתן לה רישיון ממשרד החינוך להפעיל במבנים בית-ספר לבנים וכי לחץ שמפעילה העירייה הוא שמונע מהעמותה לקבל עבורו ממשרד החינוך גם סמל בית-ספר. דברי רבינסקי: "[...] קיבלנו רישיון ממשרד החינוך לנהל בית ספר לבנים. אני אוחז ברישיון [...] כיום העירייה מונעת מאיתנו לקבל סמל בית ספר. כפי שנאמר לנו ממשרד החינוך מפעילים לחץ מאוד מאוד גדול כדי שלא לאשר את רישיון בית הספר למרות שהוגשו כל המסמכים ולמרות שהמקום תקין מבחינת משרד החינוך" [עמ' 4 ש' 18-12].

מעדות רבינסקי בחקירה נגדית עלה לכאורה שהיקף פעילות העמותה במבנים ערב תפיסת החזקה במבנה הצפוני בידי העירייה בתחילת יולי 2012 אינו משקף את מלוא פעילותה אלא נובע מפעולות שנקטה העירייה נגד המשך שהותה במקום, מה שגרם לעזיבת המנהל החינוכי הקודם ולהברחת תלמידים [עמ' 4 ש' 29-26]. טענות העמותה בעניין זה, מקומן להתברר אגב בירור ההליך לגופו. יחד עם זאת הן מלמדות שבשלב מקדמי זה יש להתייחס במשנה זהירות להשוואה שמבקשת העירייה לערוך בין מיעוט תלמידי העמותה לבין ריבוי תלמידי חדרה הזקוקים למבנים.

טענות העירייה כי לפי תנאי הרישיון ואופי שימושה של העמותה במקרקעין קמה לה זכות לפנות את העמותה מהמקום ולהשתמש במקרקעין ובמבני בית-הספר לצרכיה, מקומן להתברר בתביעת העירייה. העמותה העמידה נגד תביעת העירייה טענות הגנה הראויות להישמע. אותן טענות עצמן הן יסוד לתביעתה דנן של העמותה נגד העירייה; הן מלמדות על זכות לכאורית העומדת לעמותה להחזיק במקרקעין ולהשתמש במבני בית-הספר לצרכיה.

5. העירייה לא הצביעה על מקור נורמטיבי שהתיר לה לנקוט סעד עצמי ולתפוס חזקה במבנה הצפוני. כאמור, אגב דיון בבקשה הראשונה הטעימה העירייה שזכותה לכך נובעת מהיותו של המבנה הצפוני פנוי. לאחר מכן התחוור שהעירייה לא דקה פורתא בטענתה זו; הנכס אינו פנוי, אף לא "ריק ונטוש" כהצהרת עו"ד סיני בדיון שהתקיים לפני כב' השופט טורס, אלא שהעירייה מלינה על סוג והיקף השימוש שהעמותה עושה בו ומצביעה על כך שניצול הנכס על-ידה ישא אופי מיטבי מזה של העמותה. טענה כזו אינה מקימה לעירייה זכות לעשיית דין עצמית ואינה מתירה לה לתפוס חזקה באיזה ממבני בית-הספר באורח חד-צדדי.

אף לשיטתה של העירייה מעמד העמותה במקרקעין אינו מעמד של פולש; על כן לא חל בענייננו חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים). ממילא לא נקטה העירייה סעד עצמי לפינוי פולש בהתאם לכללים הקבועים בחוק זה. גם סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין אינו חלק בענייננו: העמותה לא תפסה את המקרקעין שלא כדין ותפיסתם בידי העירייה, בין ביום 3.7.2012 ובין ביום 2.8.2012, לא נעשתה תוך שלושים יום מן המועד בו החלה החזקתה של העמותה בהם. החזקתה של העמותה במקרקעין ובמבני בית-הספר נמשכת, בידיעתה של העירייה, זה שנים רבות.

השתלטות העירייה על המבנה הצפוני ביום 2.8.2012 היתה אפוא פעולה של עשיית דין עצמית שהעירייה לא היתה זכאית ורשאית לה; מדובר בפשטות בפעולה שנעשתה שלא כחוק. מעשה כזה נגוע בחומרה יתרה כשהוא נעשה על-ידי רשות ציבורית. יפים דברים שנאמרו בהקשר דומה: "[...] מי שרוממות שלטון החוק בגרונו [...] בל יתייחס בקלות ראש לדרישה כי הוא עצמו יפעל לפי חוק, וודאי כך כאשר המדובר ברשות מקומית" [רע"א 5812/12 בראנץ נ' עיריית בני ברק, בפסקה 3 (טרם פורסם, 13.8.2012)]. אלא שכאן מדובר בחומרה כפולה ומכופלת. במה דברים אמורים?

6. העירייה תפסה חזקה במבנה הצפוני ביום 3.7.2012 ונאלצה להתמודד עם הבקשה הראשונה שהגישה העמותה בשל כך. משיקוליה שלה החזירה העירייה את החזקה במבנה לעמותה ויצאה ממנו ביום בו ביקר בית-המשפט במקום אגב בירור הבקשה, זמן קצר לאחר שנערך הביקור. בדיון לפני ניסו שני המצהירים מטעם העירייה להתחמק מהתמודדות עם השבת המבנה הצפוני לידי העמותה: האחד טען שאינו יודע על דבר מסירת מפתחות הנכס לעמותה וביקש להישמע בטענה שמדובר במחדל הרובץ לפתחו של השומר שהוצב במקום [עדות עו"ד סיני בעמ' 9]. השני טען שבמהלך ביקור בית-המשפט התחוור שאין צורך בשמירה על המבנה הצפוני ולכן הופסקה השמירה מטעם העירייה; לדבריו יש להפנות את השאלה מדוע מסר השומר מטעם העירייה לעמותה את מפתחות הנכס לקצין הביטחון בעירייה [עמ' 13 ש' 23 עד עמ' 14 בש' 2].

מדובר בעדות תמוהה בלשון המעטה; גם בשלב מקדמי זה של הבירור אין בידי לקבלה. מבעלי-התפקיד בעירייה, האחד מנהל מחלקת הנכסים בה והשני מנהל המחלקה לחינוך, ניתן לצפות שידעו אל-נכון את מלוא העובדות הקשורות בתפיסת החזקה על-ידי העירייה במבנה הצפוני ביום 3.7.2012 (ידיעה שעל-יסודה ובעטיה ניתנו תצהיריהם במענה לבקשה הראשונה ובמענה לבקשה דנן), כמו גם את מלוא העובדות הקשורות להשבת החזקה במבנה הצפוני לידי העמותה ביום 1.8.2012. ניסיונם להציג עצמם כחסרי ידיעה בכל הקשור להשבת החזקה בנכס לעמותה ולהציג זאת כשגגה שיצאה מלפני השומר במקום אומר דרשני ופועל לחובת העירייה. כאמור, בא-כוחה של העירייה נכח בדיון בו הצהיר בא-כוח העמותה על השבת החזקה במבנה הצפוני לידי העמותה, על מסירת מפתחות המבנה לעמותה בידי השומר שהוצב במקום על-ידי העירייה ועל יציאת העירייה מן המקום. חזקה על בא-כוח העירייה שהיה נזעק בדיון לו סבר שפעולות אלה אינן על דעתה של העירייה ואינן לרצונה. חסרונה של תגובה כזו בדיון בו נמחקה הבקשה הראשונה מלמד שהצהרת בא-כוח העמותה תאמה את האופן בו התרחשו הדברים לאשורם.

מעתה אמור: ביום 1.8.2012, ביום בו ביקר בית-המשפט במקום, השיבה העירייה את החזקה במבנה הצפוני לידי העמותה, מסרה לנציג העמותה את מפתחות המבנה ויצאה מן המקום. כפועל יוצא נמחקה הבקשה הראשונה מבלי שהוכרעה. בהתנהלות זו, שקיבלה ביטוי בישיבת יום 2.8.2012 שנועדה לבירור הבקשה הראשונה לגופה, יצרה העירייה מצג כלפי בית-המשפט וכלפי העמותה כי הסעדים הזמניים שהתבקשו במסגרת הבקשה הראשונה התייתרו וכי אין צורך בהחלטה שיפוטית על-מנת שהחזקה במבנה הצפוני תושב לעמותה. פעולתה של העירייה לתפיסת חזקה מחודשת במבנה הצפוני ביום המחרת, 2.8.2012, בו ביום בו נמחקה הבקשה לסעד זמני, מהתלת בגלוי בבית-המשפט ובצד שכנגד, שמה לאיל את הזמן השיפוטי שהקדיש מותב קודם לבירור הבקשה ומהווה עשיית דין עצמית שאין להסכין עמה.

7. העמותה הראתה שהיא זכאית לכאורה להחזיק ולהשתמש במקרקעין ובמבנים. העירייה עצמה אישרה שבעבר הורשתה העמותה לכך, במעמד של בר-רשות. העירייה נאלצה להודות בשימוש של העמותה במבני בית-הספר, אף שהיא מעלה טענות באשר לטיב השימוש ובעטיין היא מבקשת לפנות את העמותה מן המקרקעין. פרוטוקול הביקור במקום מיום 1.8.2012 תומך בשימוש שעשתה העמותה במבנה הדרומי. בעניין זה מקובל עלי שיש להביא בחשבון שהביקור במקום נערך בחופשת הקיץ, בעת שבית-הספר מושבת מלימודים, באופן שמשליך על נוכחות של תלמידים במקום. אשר למבנה הצפוני, ביום 1.8.2012 השיבה העירייה עצמה את החזקה בו לידי העמותה ויצאה ממנו. נקודת המוצא לדיון היא כי עובר לתפיסת החזקה ביום 2.8.2012 שבעטיה הוגשה הבקשה דנן החזיקה העמותה בשני המבנים בעודה מצביעה על זכות לכאורית העומדת לה להחזיק ולהשתמש בהם. גם מציאות זו מצדדת במתן הסעד הזמני תוך הבטחת המשך החזקתה של העמותה במבנים עד להכרעה בזכויות בעלי-הדין מחד גיסא, ותוך איון תוצאותיה של עשיית הדין העצמית בה נקטה העירייה שלא כדין וללא זכות מאידך גיסא.

מושכלות יסוד הן ש"להגנה על החזקה מקום מרכזי בדיני הקניין ובדיני הנזיקין [...]. היא משמשת נושא להגנה גם כאשר אין מקורה בזכות אלא במצב עובדתי בשטח. מבחינה זו החזקה הינה עניין שבעובדה אשר המשפט מייחס לו תוצאות משפטיות בעלות משמעות. [...] טעמים שונים שבמדיניות ציבורית הולידו את ההגנה הנרחבת על החזקה – בין מכוח זכות ובין שלא מכוח זכות. הטעם העיקרי שניתן לכך ברוב שיטות המשפט נעוץ ברצון להגן על החזקה כחלק מהשמירה על השלום ועל הסדר הציבורי ולמנוע פתרון מחלוקת בין אדם לאדם בכוח הזרוע. טעם נוסף שניתן להגנה על החזקה קשור בעניין הקיים בשמירה על הרצף וההמשכיות בשימוש בקרקע" [רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי, פ"ד נה(3) 294, 303 (2001)].

נובע מכך שיש להגן על חזקתה העובדתית של העמותה במבני בית-הספר ולאפשר לה למצות את טענתה על-אודות זכותה להוסיף ולהחזיק בהם, בעודה מחזיקה בנכס ומשתמשת בו ללא הפרעה ומבלי שתהא חשופה חדשות לבקרים לעשיית דין עצמית כזו שהעירייה נקטה בה.

8. חלק הארי של הסעדים הזמניים שהתבקשו על-ידי העמותה, מטרתם למנוע שינוי במצב זכויותיהם של הצדדים ולשמר את הסטטוס-קוו עד שיסתיים בירור ההליך. העירייה גילתה דעתה שכדי לפנות את העמותה מן המקרקעין ולסלול את הדרך לשימושה בהם לצרכיה דרוש לה פסק-דין שיורה כך; על כן הוגשה תביעה העירייה. למבוקשה של העירייה לאכוף פסק-דין כזה יש מאין, בטרם ניתן, בדרך של עשיית דין עצמית, תוך שהיא תופסת חזקה במבנה הצפוני שלא כדין, אין יסוד. על כן ראוי להשיב את הגלגל לאחור, בטרם עשתה העירייה דין לעצמה. הדברים עומדים בעינם אפילו שיכנה בינתיים העירייה תלמידים שלה במבנה הצפוני. פשיטא שהיא אינה זכאית ליהנות מפירות עשיית הדין העצמית בה נקטה ואין לראות במצב דהיום במבנה הצפוני משום מעשה עשוי שימנע את השבת הגלגל לאחור באמצעות צו עשה זמני.

מן המקובץ עולה שהעמותה הצביעה על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה הנטענת. גם שיקול מאזן הנוחות מצדד בבקשה. בית-הספר דנן הינו המוסד היחיד המופעל על-ידי העמותה [עמ' 3]. פעילות העמותה במקרקעין, למטרות החינוכיות לשמן נוסדה, היא ארוכה ורבת שנים. הפסקת פעילות זו במבנה הצפוני עד להכרעה בהליך תסב לעמותה נזק לא הפיך והיא עשויה למנוע ממנה לשקם את פעילותה בעתיד, אפילו תתקבל עמדתה בסופו של יום. בה בעת הנזק שייגרם לעירייה אם תימשך החזקתה של העמותה במקרקעין עד תום הבירור אינו נזק בלתי-הפיך. משמעות המשך החזקתה של העמותה במבנה הצפוני אינה אלא זו שיהא על העירייה להוסיף ולשכן תלמידים במבנים אחרים, כפי שעשתה גם בשנת הלימודים תשע"ב, תוך שהיא נושאת בעלות הכספית הכרוכה בכך [עדות כלפון בעמ' 14]. מדובר בנזק שהוא בר-פיצוי בכסף, היה וכתום הבירור תתקבל תביעת העירייה.

אני קובעת אפוא שהעמותה הרימה את הנטל בכל הקשור לזכאותה לחלק הארי של הסעדים הזמניים שהתבקשו, ואלה ניתנים לה בכפוף לאמור להלן.

ג. סיכומם של דברים

ניתנים בזאת צו עשה זמני וצווי מניעה זמניים כלהלן:

1. העירייה תפנה את המבנה הצפוני מכל פעילות המתבצעת בו ותשיב את החזקה במבנה הצפוני לעמותה, זאת עד יום 31.10.2012 בשעה 12:00 כשימי פגרה באים במנין התקופה.
2. העירייה תימנע מלתפוס חזקה במקרקעין או בכל חלק שלהם, לרבות במבנה הצפוני ובמבנה הדרומי.
3. העירייה תימנע מלהפריע את פעילותה של העמותה במקרקעין ובמבני בית-הספר.

החלטה זו תעמוד בעינה עד להכרעה בתביעה העיקרית.

בכפוף לאמור לעיל נדחית הבקשה לאסור בצו זמני את כניסת נציגי העירייה לשטח בית-הספר או לאסור על העירייה לנתק את חיבורי בית-הספר לתשתיות החשמל והמים ללא עילה בדין. מתן צו כזה הוא גורף ולא הונחה תשתית מספקת שתצדיק אותו. חזקה על העירייה שתתנהל בכל הקשור לבית-הספר ולעמותה אך ורק בגדר סמכויותיה, זכויותיה וחובותיה על-פי דין. ככל שלא תעשה כן תישמר לעמותה הזכות לפנות לבית-המשפט בבקשה נוספת.

העמותה צרפה לבקשה דנן התחייבות עצמית לפי תקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. הצווים הזמניים על-פי החלטה זו יכנסו לתוקפם בתנאי שהעמותה תמציא ערבות בנקאית לא מוגבלת בזמן וצמודת מדד על סך 50,000 ₪ אשר תהווה ערבות לפי תקנה 364 לתקנות, זאת עד יום 10.10.2012 כשימי פגרה באים במנין התקופה. הצווים על-פי החלטה זו יהיו בני-תוקף לאחר שהמזכירות תאשר על-גביה את הפקדת הערבות.

העירייה תשלם לעמותה את הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪, כל זאת תוך 30 יום מן המועד בו תומצא לה ההחלטה וללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקס' ידני ותאשר טלפונית את קבלתה.

המזכירות תקבע את ההליך העיקרי לפני מותב שידון בו.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.