1. ביום 30.7.12 נהג הנאשם קטנוע בשדרות בר-לב בירושלים. משנדרש על ידי ששוטר לעצור נמלט הנאשם והתפתח מרדף, כאשר הנאשם נוסע בניגוד לכיוון התנועה ומסכן המשתמשים בדרך.

משאיבד הנאשם שליטה ונפל, פתח במנוסה רגלית בסופה נלכד.

2. הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו הכוללות נהיגה בפזיזות, הכשלת שוטר ונהיגה ללא בטוח והתיק נדחה לתסקיר.

3. שירות המבחן ניתח אישיותו של הנאשם והתרשם כי "לא קיימים דפוסים עבריינים". הנאשם גם הביע חרטה והסביר האירוע בכך שנכנס ללחץ. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה והציע ענישה בעלת היבט חינוכי מניעתי.

4. המאשימה הרגישה חומרת העבירות ולעמדתה יש להחמיר, היינו להטיל מאסר, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס.

ההגנה ביקשה לאמץ התסקיר כשלעמדתה אין מדובר בפזיזות לשמה אלא בחוסר זהירות. ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהרשעת הנאשם לה משמעויות לגבי עתידו כשהדגיש כי מדובר במעידה חד פעמית. ההגנה ביקשה להימנע מפסילה להימנע ממאסר ולאמץ התסקיר.

5. אשר להימנעות מהרשעה

ההגנה התבססה על התסקיר ועל ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3)337 (להלן: "פס"ד כתב"), הקובע ככלל את הקריטריונים להימנעות מהרשעה שהם מחד שיקולים שיקומיים ומאידך שיקולים שבאינטרס הציבורי ככלל נקבע בפס"ד כתב:

"הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי". (עמ' 344 לפסק דין כתב)

לטעמי חומרת העבירות ונסיבות ביצוען אינן מצדיקות בקשת ההגנה להימנע מהרשעה. עוד יש לומר כי לא השתכנעתי כי הרשעתו של הנאשם תפגע בעתיד הנאשם.

בעבירות תעבורה מקובל להמנע מהרשעה בעבירות קלות יחסית כגון אי שמירת מרחק וגרימת נזק [ראה ת"ד (רמ') 45717/08 מדינת ישראל נ' כהן, (פורסם בנבו, 8.6.11)], ונהיגה בפזיזות ורשלנות [ראה ת"פ (אשד') 1099/08 מדינת ישראל נ' עמר, (פורסם בנבו, 28.3.11)]

במקרה דנן מדובר בצרוף של עבירות חמורות חלקן פליליות וחלקן תעבורתיות. מדובר בעבירות של בריחה ואי ציות לשוטרים תוך נהיגה מסוכנת, עליה על אי תנועה ונהיגה בניגוד לכיוון התנועה.

העבירות בגינן הובא הנאשם לדין ונסיבות ביצוע העבירות, הפכו בשנים האחרונות האחרונה למכת מדינה, במיוחד נהיגה פוחזת ומסוכנת תוך הפרעה לשוטרים ונסיון להימלט מפניהם [ראה ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובשוילי, (פורסם בנבו, 6.2.08)].

סבור אני כי בנסיבות אלה האינטרס הציבורי שבהרשעה במקרה זה יש בו כדי לגבור על האינטרס השיקומי של הנאשם.

בפס"ד כתב צויין כי נסיבות מקלות יש בהן כדי להוות שיקול לקולא בגזר הדין אך לא בהכרח להוביל לאי הרשעה – שבגדרו יבואו מקרים חריגים בלבד:

"גם כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם אין לוותר על הרשעתו אלא, לכל היותר, יש לתת ביטוי לכך באמצעות הקלה בעונש...יוצאים מכלל זה אותם מקרים חריגים שבהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקה שלא להטביע אות קלון של פליליות".

(עמ' 342-343 לפסק דין כתב).

לאור האמור מרשיע הנאשם בעבירות שיוחסו לו.

6. אשר לעונש

הנאשם בן 19 ואין לחובתו עבירות קודמות. הנאשם היה עצור בגין תיק זה שבועיים ומשוחרר, עצור במעצר בית. הנאשם נפסל לדברי בא כוחו עד תום ההליכים מיום 30.7.12. לא ברור אם ישנה הפקדה ולא ברור אם ניתן בנסיבות אלה לחשב את הפסילה כפי המקובל לעשות.

העבירות שיוחסו לנאשם הינן חמורות. מאידך מדובר במעידה חד פעמית ובתסקיר חיובי.

בשוקלי כל האמור, חומרת העבירות, טעוני הצדדים והתסקיר לא מצאתי שיש להטיל מאסר יש במקרה דנן להטיל ענישה שיקומית.

דן הנאשם לעונשים הבאים:

א. של"צ בהיקף של 140 שעות, ב"עזר מציון".

שירות המבחן יהיה רשאי לשנות מקום ההשמה, תוך הודעה לבית משפט.

ב. צו מבחן לשנה.

ג. קנס בסך 500 ₪ או 10 ימי מאסר. הקנס ישולם בשני שיעורים הראשון מ- 25.2.13.

ד. 45 יום מאסר על תנאי על עבירות אלה: נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מעל שנה.

ה. פסילה למשך 6 חודשים. הפסילה תחושב מיום בו נפסל רשיונו של הנאשם עד לתום ההליכים – כפוף להמצאת אישור כי ישנה הפקדה. במידה ואין הפקדה – הפסילה תחל מהיום.

פסק הדין, ככל שנוגע לשל"צ, מועכב לבקשת המאשימה, על אף התנגדות ב"כ הנאשם, למשך 45 יום.

היה והמאשימה תמצא שאינה מתכוונת להגיש ערעור, תודיע על כך לאלתר לבית משפט כדי שהנאשם יוכל להתחיל לבצע את השל"צ.

המזכירות תודיע לשירות המבחן תוך ציון סימוכין שלהם.

ניתנה היום, יג' שבט תשע"ג , 24 ינואר 2013,

במעמד ב"כ המאשימה עו"ד קובטי ב"כ הנאשם עו"ד ארז בר צבי והנאשם