1. לפניי בקשה להארכת מועד הריסת מבנה שנקבע בפסק הדין בתיק זה מיום 14.9.16 (כב' השופטת ל' הר-ציון), כך שיושווה למועד הריסת המבנה שנקבע בהליך הפלילי במסגרת אישור הסדר טיעון ביום 21.12.16 (תו"ב 61121-10-13). הדחיה המבוקשת היא לתקופה של כשנה - מיום 31.3.17 כפי שנקבע בפסק הדין בתיק דנא, ליום 21.5.18 כפי שנקבע בהליך הפלילי.

2. מדובר במבנה שנבנה על ידי המבקש ברכוש המשותף בבית משותף ללא היתר בניה כדין. המבקש טען בהליך האזרחי, בין הייתר, כי המשיבה מנועה מלהתנגד למבנה זה, לנוכח הסכם פשרה בין בעלי הדירות שאושר על ידי המפקח על המקרקעין ביום 6.6.1985 ושהינו בבחינת מעשה בית דין. טענת המבקש נדחתה בפסק הדין. נפסק כי אכן הסכם הפשרה מחייב את בעלי הדין, אולם בניית המבנה נשוא המחלוקת נעשתה בניגוד להסכם הפשרה ולכן המשיבה אינה מנועה מלהתנגד לו. הסכם הפשרה דרש, בין הייתר, כי הבניה תיעשה כדין, ואילו במקרה דנא נפסק שאין מדובר בבניה כדין, משני טעמים: ראשית לא התקבלה הסכמת כל בעלי הדירות כנדרש בחוק המקרקעין; שנית העבודות בוצעו ללא היתר בניה (ס' 80-93 לפסק הדין). פסק הדין הורה להרוס גם גרם מדרגות שנבנה ללא הסכמת כל הדיירים וללא היתר, אולם בין שני הרכיבים בוצעה הבחנה ביחס למועד ההריסה כדלקמן (בסעיף 147 לפסק הדין):

"ניתן בזה צו המורה לנתבע לסלק את המבנים שנבנו ללא היתר בנייה כדין... ולהשיב את המצב לקדמותו:

א. המבנה שנבנה על בסיס המחסן והסככה, לרבות המחסן שבתחומו [זהו המבנה נשוא בקשה זו – א.ל.] יסולק לא יאוחר מיום 31.3.17.

ב. גרם המדרגות יסולק לא יאוחר מיום 31.3.18. זאת על מנת לאפשר לנתבע לקבל את הסכמת בעלי הדירות ולהסדיר היתר בניה כדין, ולחילופין לבצע את ההתאמות הנדרשות בשל בעיית הניידות של הנתבע, לשם נגישותו הבטוחה והעצמאית לדירה או לרכוש המשותף המשמש אותה".

להשלמת התמונה יש להפנות להליך נוסף שהתקיים בין בעלי הדין, שבגדרו נאסר על המבקש לעשות שימוש במבנה לצורך בית כנסת. ביום 18.3.15 ניתן פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בחולון בתיק 73/13 (כב' המפקחת דגנית קציר-ברין). פסק הדין אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.3.16 בעש"א 16091-05-15 (כב' השופטת י' שיצר) שפסק בין הייתר כך "הסכם הפשרה אינו יכול להכשיר את בניית המערער מאחר שלא עמד בתנאי היסודי של בניה 'כדין'. הבניה היא בניגוד לתב"ע הקיימת. היה על המערער להשיג את הסכמות הדיירים לשימוש ברכוש המשותף למטרת בית כנסת, שאיננו בגדר שימוש רגיל וסביר של בניין מגורים" (פסקה 8 לפסק הדין).

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

4. הלכה היא כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין. אולם, היות שמדובר בחריגה מעיקרון סופיות הדיון, השימוש בסמכות זו ייעשה רק במקרים חריגים למניעת אי צדק משווע (ר' למשל רע"א 3143/04 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ, פ"ד נח(6) 789 [2004]; בג"ץ 8887/06 אל נאבות נ' שר הביטחון (25.3.13)).

במקרה דנא בית המשפט כבר נתן דעתו לאפשרות של הכשרת המבנים הלא חוקיים בעתיד, ולעניין זה הוא הבחין בין המבנה נשוא הבקשה לבין גרם המדרגות הנחוץ למבקש לשם הגעה לרכוש המשותף לנוכח צרכיו המיוחדים. ביחס להריסת גרם המדרגות נקבע מועד רחוק יחסית כדי לאפשר למבקש להכשיר את המבנה על ידי קבלת הסכמת הדיירים והיתר בניה או לחילופין למצוא חלופה הולמת שתאפשר לו הגעה לרכוש המשותף. לא כך הדבר לגבי המבנה נשוא הבקשה (ר' סעיף 147(ב) לעומת 147(א) לפסק הדין). הנה כי כן, בית המשפט כבר ערך את כל האיזונים הנדרשים, ודבר זה מצמצמם במידה משמעותית את האפשרות להאריך את המועד שנקצב בשל אפשרות נטענת להכשרת המבנה.

5. בניגוד לטענת המבקש איני סבור כי הסדר הטיעון ואישורו בבית המשפט בהליך הפלילי מהווה במקרה דנא נסיבה מיוחדת המצדיקה דחיית מועד ההריסה בהליך האזרחי. עיון בפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי מיום 21.12.16 מעלה כי לבית המשפט לא הוצג פסק הדין בתיק דנא אשר הורה על הריסת המבנה עד ליום 31.3.17, ואף לא הוצג כלל שהוגש הליך אזרחי שבו עתר בעל דירה להריסת המבנה. כמו כן, הנסיבות שנטענו בפני בית המשפט בהליך הפלילי לאישור הסדר הטיעון על ידי שני הצדדים הן אך ורק נסיבותיו האישיות של המבקש ומצבו הבריאותי והכלכלי. לא נטען כי פרק הזמן נדרש כדי להשיג היתר בניה. המבקש אף לא הביא לפניי כל ראיה אחרת, כגון עמדת המאשימה בהליך הפלילי, המצביעה על כך שהסדר הטיעון ומועד ההריסה על פיו נקבעו כדי לאפשר למבקש להכשיר את המבנה. מכל מקום, עצם העלמת ההליך האזרחי מעיניו של בית המשפט בהליך הפלילי שוללת כל אפשרות לגרימת אי צדק בשל הפערים במועדי ההריסה, קל וחומר של אי צדק משווע כנדרש לצורך דחיית המועד שנקבע בפסק הדין. אוסיף ואומר כי לדידי, לנוכח העובדה שמדובר בהליכים שונים המפעילים מערכת שיקולים שונה - הליך אזרחי מחד גיסא והליך פלילי המאשר הסדר טיעון מאידך גיסא - ובייתר שאת כאשר מערכת הנסיבות שהוצגה לבית המשפט בהליך הפלילי לא כללה את ההליך האזרחי, אף אין מדובר בהחלטות סותרות.

6. למעלה מן הדרוש אוסיף כי גם מהבחינה הפרקטית איני סבור כי האפשרות התיאורטית לקבל היתר בניה מצדיקה את דחיית מועד ביצוע צו ההריסה. המבנה מיועד לפי הטענה לשימוש כבית כנסת. אולם, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי כמו גם בהתאם לפסק הדין דנא, שימוש במבנה לצורך בית כנסת טעון הסכמת כל בעלי הדירות, ואין בהסכם הפשרה כדי להוות הסכמה מראש של המשיבה לשימוש זה, שאינו שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף. בסיום דבריו בדיון לפניי העיר בא כוח המבקש כי אף אם לא ניתן יהיה לעשות שימוש במבנה לצורך בית כנסת, עדיין ניתן יהיה לעשות בו שימוש אחר שאינו דורש את הסכמת כל הדיירים. ברם, ככל שכך הדבר ניטל העוקץ מהבקשה המושתתת על הטענה שמדובר כביכול במבנה שנועד לשמש כבית כנסת - דבר שאילו היה בו ממש אפשר שהיה בו כדי להוות שיקול ייחודי לעניין הבקשה לדחיית ביצוע מועד פסק הדין.

8. בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ז, 22 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.