בפני שתי הודעות המתייחסות לפסק הדין בעניין רע"א 2408/12 כאשר המשיבה טוענת כי פסק הדין משליך על תיק זה ואילו העוררת טוענת כי אין לו השלכה כזו.

אינני רואה מקום להכריע "חלקית" לפני שתושלם מלאכת הבאת הראיות והטענות, יחד עם זאת אומר כי לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות דעתי היא כדעת שני הצדדים.

פסק הדין הנ"ל (מאת בית המשפט העליון) משליך על תיק זה ועל תיקים אחרים בעיקר מבחינת הנטל הראייתי המוטל על ניצולי השואה ומבחינת העיקרון שגם אם מדובר בניצולי שואה, לא ניתן ליצור חבויות יש מאין ויש להוכיח עובדות גם ממרחק השנים שחלפו.

מצד שני, פסק הדין הנ"ל איננו נותן מענה ברור לשאלות העקרוניות בכלל והממוקדות בתיק זה בפרט ולמשל האם המכבסה המאולתרת בה עבדה העוררת היא מחנה? אם לא, מהו המחנה בעיר טקוץ? האם כשנרשם שם העיר הכוונה היא למחנה אחד או למספר מחנות? ושאלת השאלות-האם כשמדובר במחנה בו אפשרו לעובדי הכפייה לצאת לביתם מתמלא התנאי של "מחנה שעבדו בו עבודת פרך" ?

לכן לטעמי, יש להמתין לחוות הדעת ההיסטוריות/המשפטיות.

ולבקשת ב"כ העוררת-אין מניעה לתת פסק דין כבר עתה ללא המתנה לחוות דעת או להשלמת הטיעונים והוועדה איננה מחייבת איש להמתין ברם כאן יש סיכון מסוים שאם מבקשת העוררת ליטול אותו, תודיע על כך בבקשה נוספת למתן פסק דין.

מנגד, מתבקשת המשיבה להשלים את חבות הדעת בהקדם. החוק משנת 2007 וסבורני כי הגיע הזמן להכריע בשאלות העקרוניות הנ"ל.

התיק קבוע לעיון ליום 1.5.13 ויש לקוות שעד אז תוגש הודעה ביחס לחוות הדעת ואופן המשך ההליכים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.