הנתבעות ביקשו לקבל ולהגיש כראיה מסמכים שונים הנוגעים לפעילותו הכלכלית של התובע. התובע טען שאינם בידיו ואינם בשליטתו והנתבעות הגישו את ראיותיהן בכתב. דומה שבעקבות קדם-המשפט האחרון שבו דנו הצדדים ובית-המשפט בראיות שהוגשו התהפכה הערכת המצב של הצדדים. התובע סבור שהגשת המסמכים תועיל לו. הוא חיפש אחריהם וכעת הוא טוען שמסמכים שקודם "אבדו" נמצאו והוא מבקש להגישם. הנתבעות, שקודם רצו בהגשת המסמכים, מגלות כלפי תהליך מציאת המסמכים מידה של חשדנות, מתנגדות להגשתם המאוחרת ומתנות תנאים לה.

משפט אינו משחק שחמט. מטרתו אינה לברר מי מהצדדים היטיב להתנהל דיונית, אלא לברר את האמת. לכן נוטה בית-המשפט לפתוח את דלתותיו ולקבל גם ראיות רלבנטיות שהוגשו באיחור תוך שיבוש סדרי הדין הרגילים. מחאת הנתבעות על כך מובנת לגמרי.

הליך אזרחי מתנהל "בקלפים פתוחים" ובעלי-דין נדרשים לחשוף בפני הצד שכנגד בהליך גילוי המסמכים גם מסמכים רלבנטיים שאינם נוחים להם. הסנקציה הרגילה על הסתרת מסמך היא שלא ניתן להגיש כראיה מסמך שלא גולה. סנקציה זו אינה תמריץ ממשי לחשוף מסמך מזיק ואכן, בעלי-דין נוטים פשוט להסתיר מסמכים כאלה. עונשם מגיע, כאשר לעתים מתברר באיחור שהערכת האינטרסים היתה שגויה ומה שמתחילה נראה להם כמסמך מזיק הוא למעשה מסמך מועיל. "מציאתם" של מסמכים שקודם "אבדו" (ואי מציאתם של מסמכים אחרים), בנסיבות הדיוניות שתוארו אכן מעוררת שאלות נוקבות. דומה שהשלכתן על מהימנות התובע חשובה יותר ממשמעותן כראיות פרטניות לטענות נזק ספציפיות ודומה שבעלי-הדין נוטים להתעלם מכך.

הדברים אכן טעונים בירור. איני רואה טעם לעורכו באמצעות תצהיר נוסף, את שהיה לתובע לומר בענין הוא כבר אמר ואת תשובותיו בחקירה הנגדית ישמח בית-המשפט לשמוע. מכיוון שהראיות ללא ספק רלבנטיות, אני מתיר את הגשתן – בשלב זה "על תנאי" ובכפוף להחלטה מאוחרת יותר שתנתן לאחר סיום שמיעת עדות התובע. ככל שיבקשו הנתבעות להגיש ראיות נוספות, תשקל בקשתן בשים לב ל"גילוי המאוחר" של מסמכים רלבנטיים על-ידי התובע.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ז, 09 מאי 2017, בהעדר הצדדים.