זוהי תביעה בגין נזק גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. התובע מבקש שיותר לו להביא ראיות שיסתרו את קביעת הוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). ועדה מדרג ראשון קבעה שהתובע סובל מ- 10% נכות בתחום הא.א.ג ואילו ועדות אחרות קבעו שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו של התובע. נכותו של התובע נקבעה בועדה הראשונה בשל טנטון וירידה בשמיעה לאחר חבלת ראש ולאור חוות דעת מומחה מטעם המל"ל. לאחר שנקבעו שיעורי הנכות הקבועים של המבקש, הוא הגיש ערר ובהחלטה מיום 2.9.10 שלל המל"ל את הקשר הסיבתי בין תלונות המבקש בתחום הא.א.ג לבין התאונה. התובע תקף בבית הדין לעבודה קביעה זו ואז הסכים המל"ל לשוב ולדון בועדת העררים בשאלה זו בלבד. גם הפעם לא הוכר הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין תלונותיו של התובע. גם בהליכים מאוחרים יותר לא שוכנע המל"ל בקשר הסיבתי ואף נקבע כי לתובע לא נגרמה חבלת ראש מהסוג שיכול לגרום לנכות בתחום זה. על סמך השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, טוען התובע כי החלטת המל"ל נעשתה שלא על בסיס נתוני אמת ותוך כדי התעלמות ממסמכים רפואיים המתעדים בבירור שלתובע נגרמה חבלת ראש.

המשיבה טוענת שלא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה להתרת הבקשה. מהפן הדיוני, טוענת המשיבה שדין הבקשה להידחות אף ללא דיון לגופה משלא צורף לה תצהיר. לגופו של ענין, לטענת המשיבים, כל עניינה של הבקשה בניסיון ערעור על קביעת המל"ל. המשיבים מפנים למסמכי המל"ל ובייחוד לדיון מעמיק בשאלה האם לתובע נגרמה חבלת ראש. לטענת המשיבים, במל"ל נקבע שלמרות שלתובע נגרמה חבלת לסת, ובמובן זה נפגע בראשו, לא נגרמה לו חבלה לגולגולת ולא ניתן להצביע על גורם תאונתי חיצוני לתלונות המבקש. עוד מצביעות המשיבות על עברו הרפואי של המבקש ועל העובדה שהמבקש עובד בסביבת עבודה רועשת.

בעניינו של התובע התנהלו הליכים רבים. ועדה רפואית ראשונה קבעה קשר סיבתי בין טנטון וירידה בשמיעה לבין התאונה. כעולה מהמסמכים, ועדה זו יצאה מנקודת ההנחה המטיבה עם התובע שנגרמה לו חבלת ראש. ועדות מאוחרות יותר התעמקו יותר באיפיונה של אותה חבלה וקבעו שלתובע לא נגרמה חבלת ראש שדי בה כדי לגרום לנזק שמיעתי. הנושא התברר בועדות שונות ובבית הדין לעבודה. כולם הגיעו למסקנה שלתובע לא נגרמה נכות בתחום הא.א.ג לאחר שלתובע ניתנה הזדמנות לטעון את מלוא טענותיו, לרבות לענין חבלת הראש הנטענת. אין לומר שהקביעה התקבלה בהליך לא תקין, מבלי שנשקלו טענות התובע או מבלי שהתבררו העובדות כראוי. אף אין לומר שכעת מבקש התובע להביא לבירור טענות חדשות או עובדות חדשות. למעשה, פשוט אין התובע מסכים עם הקביעות והוא סבור שהן שגויות. בכך בלבד אין כדי להצדיק קבלת רשות להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל.

הבקשה נדחית. הצדדים יסיימו את ההליכים המקדמיים תוך 14 ימים מהיום ויגישו תחשיבי נזק כדלקמן: התובע עד ליום 15.1.13, הנתבעת עד ליום 15.2.13.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.