15 מאי 2016

לפני:

השופטת נטע רות

החלטה

השאלה שבה נדרש בית הדין להכריע הינה: האם התובעת הוכיחה קיומה של תשתית עובדתית על פי עילת המיקרוטראומה אם לאו.

1. התובעת טוענת כי אופי עבודתה בתקופה שבה עבדה במחלקת קבלת סחורה בחברת הוניגמן בע"מ (להלן – המעסיק ולהלן - המחלקה), החל מיום 19.1.2010 ועד ליום 31.6.2011 מקימה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה. זאת לטענתה מאחר והעבודה אצל המעסיק הייתה כרוכה בביצוע פעולות חוזרות ונישנות של הרמה והורדה של ארגזים במשקלים שונים, משך פעמים רבות במהלך יום העבודה.
2. התובעת, ילידת 1989 החלה לעבוד אצל המעסיק ביום 19.1.2010 משך 5 ימים בשבוע בין השעות 8:00 עד 17:00 ולעתים רחוקות גם בימי ו'. במהלך תקופת עבודתה נדרשה התובעת אף לעבוד מעת לעת שעות נוספות.
3. במסגרת התצהיר שערכה התובעת ביום 19.10.2012 תיארה התובעת את אופי עבודתה כך:

"בכל השעות הארוכות של עבודתי הייתי נדרשת להרים קרטונים בעלי משקלים שונים עם סחורה (בגדים), כאשר הרמת המשקלים הייתה מהרצפה (משטח עץ) לשולחן עבודה, עליו הייתי צריכה לשפוך את תכולת הארגזים, להדביק תוויות, ספירה ומיון סחורה והחזרה לקרטון ומשם הרמה נוספת של הקרטון והשבתו למשטח אחר, מכאן שכל קרטון דרש שתי הרמות מהמשטח לשולחן ואל משטח אחר חזרה. כך הייתי פועלת מדי מספר דקות בודדות של הרמה והורדה של קרטונים כבדים.

כמו כן, לעתים הייתי נדרשת להעביר סחורה מסטנד לסטנד (כמובן בעמידה) כאשר הסחורה הייתה מאוגדת במספר פריטים יחדיו כך שגם המשקלים היו כבדים ולאורך שעות ארוכות תוך לחץ רב על הגב והצוואר." (ר' סעיף 6 לתצהיר התובעת).

התובעת הוסיפה והעידה בתצהירה, כי במהלך תקופת עבודתה אצל המעסיק היא נדרשה, במקביל לעבודתה הרגילה, גם לעבוד בהקלדת נתונים של סחורה במחשב. עבודה שדרשה אף היא הרמת ארגזים כבדים לשולחן המחשב, פיזור הסחורה, העברת ברקוד על פני הסחורה והחזרת הסחורה לארגז. התובעת ציינה כי עבודה זו, שבוצעה כאמור במקביל לעבודה שפורטה לעיל, ארכה כחודשיים בלבד והתבצעה לאחר שעות העבודה הרגילות כשעות עבודה נוספות. בנוסף, ציינה התובעת כי משקלי הקרטונים שהיא נדרשה להרים נעו בין 5 ק"ג עד 15 ק"ג, וכי מדי יום היא נדרשה להרים עשרות רבות של קרטונים במרווח קטן של דקות ספורות בין קרטון לקרטון כאשר עבודתה התבצעה בעמידה. זאת מאחר ועבודה בעמידה אפשרה עבודה יעילה יותר, ומאחר והכיסאות שסופקו על ידי המעסיק לא היו תקינים (ראה סעיפים 6-9 לתצהיר התובעת).

1. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה זאת מהטעמים הבאים: התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרטרטמה; אין ליתת אמון בגרסת התובעת. זאת בשים לב לכך שעדים נוספים שהעידו בבית הדין ובכללם עד התובעת מר יעקב לוי סתרו את גרסתה ומשעולה מעדותם כי התובעת לא נדרשה להרים ארגזים אל משטח העבודה משום שעבודה זו התבצעה על ידי שני עובדים כלליים; מן הראיות עולה כי מרבית הקרטונים הובאו בעגלה שהייתה בגובה שולחן העבודה של התובעת וכי התובעת לא היתה צריכה להרים קרטונים אלא לדחוף אותם לכיוון השולחן; העובדה שדובר בתקופת העסקה קצרה יחסית "מעמידה בספק רב אפשרות של גיבוש תשתית למיקרוטראומה" מה גם שכאבי הגב של התובעת החלו רק לאחר 7 חודשים מתחילת העבודה ושעה שעולה כי התובעת סבלה גם לפני עבודתה אצל המעסיק מעקמת גבית. כן נטען כי גם אם בית הדין יקבל את גרסת התובעת כי "אי פה ואי שם הרימה...דבר מה", הרי שמדובר לא רק במשקלים שונים אלא גם בזויוות והרמות שונות ובעיקר בפרקי זמן רחוקים וכן, בגיוון רב בין פעולת הרמה לעיקר העבודה של מיון הבגדים.
2. אקדים ואציין כי לאחר ששמעתי את עדות התובעת והעדים מטעמה מר יעקב לוי, שעבד במחלקה והועסק כעובד כללי במקביל לתובעת כחודש ימים (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 10.3.14, שורות 10-11 ושורות 15-16); את עדותה של התובעת (פרוטוקול מיום 15.7.13); את עדות חברתה של התובעת לעבודה הגב' יפה ביינה (פרוטוקול מיום 15.7.13); את עדות מר צחי יעל – נציג המעסיק ומי שהיה בתקופה הרלוונטית אחראי על עבודתה של התובעת ואחראי מחסנים אצל המעסיק (פרוטוקול מיום 20.1.14) וכן את עדות העד מר נגה איינאו שהועסק אף הוא במקביל לתובעת כעובד כללי וכסבל (פרוטוקול מיום 2.7.15) הגעתי למסקנה - כי יש לקבל את עמדת התובעת שלפיה הונחה בפני בית הדין תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה זאת כפי שיפורט להלן:
3. תחילה ייאמר - כי גרסתה של התובעת ושל העדים מטעמה (הגב' יפה ביינה ומר יעקב לוי) עשתה על בית הדין רושם אמין. לדעתי, לא עלה בידי הנתבע לקעקע את אמינות הגרסה של עדים אלה ואת עקביותה:
4. התובעת ציינה עוד בטופס התביעה שהגישה לנתבע מיום 7.2.12 ובהתייחס לתיאור הפגיעה כי מדובר בפגיעה בגבה שנגרמה "עקב הרמת קרטונים בעלי משקלים שונים (עד 20 ק"ג) במשך שעות ארוכות מדי יום וזאת במשך שנה וחצי נגרמו לי כאבי גב חזקים והגבלות בתנועות הגב...". (ר' נספח 2 לכתב ההגנה).
5. התובעת חזרה אל גרסה דומה, ודומה אף לזו שאותה מסרה בתצהירה ובעדות בבית הדין, גם במסגרת הודעתה לחוקר הנתבע מיום 27.2.12 (נספח 1 לכתב ההגנה). במסגרת הודעה זו ציינה התובעת כי היא עבדה אצל המעסיק תקופה של שנה וחצי מיום 19.1.10 ועד 31.6.11, תחילה באמצעות חברת כוח אדם ולאחר מכן ישירות אצל המעסיק (ר' עמוד 1 שורות 16-20 להודעה). התובעת הוסיפה ומסרה, במסגרת ההועדה, כי היא עבדה אצל המעסיק בימים א-ה בין השעות 8:00 עד 17:00 וכן שעות נוספות ולעתים רחוקות גם בימי שישי. ביחס לאופי עבודתה מסרה התובעת בהודעתה כך:

"העבודה הרגילה הייתה במחלקת הייצור. העבודה דרשה ממני הרמה של קרטונים במשקלים שונים עם סחורה בגדים הרמה מהמשטח לשולחן העבודה על שולחן העבודה הייתי עובדת, מדביקה תוויות על הבגדים סופרת ומחזירה חזרה את הקרטון למשטח. כך זה היה כל יום כל שעות העבודה כל מספר דקות סיום קרטון וחזרה שוב לקרטון חדש. כמו כן עבדתי גם בהקלדה שהייתי לוקחת קרטון מרימה שופכת על שולחן העבודה ומקלידה פריט פריט במחשב. זה עבודה בעמידה. הייתה עבודה בעמידה של ספירה של סחורה על סטנדים"

(עמוד 2 להודעה שורות 2-19).

בהמשך ההודעה שוב נדרשה התובעת, בעקבות שאלה שנשאלה, לתיאור אופי עבודתה תוך שהיא מוסיפה ומציינת כך:

"אני מייחסת את הבעיה בגב לפעולה בעבודה שביצעתי, התכופפות למשטח הרמה של קרטון אל שולחן העבודה ושוב הרמה והורדה של קרטון למשטח הקרטונים היו במשקלים שונים קלים כבדים כבדים יותר. כמו כן העבודה דרשה ממני ימים של הרבה שעות עבודה בעמידה".

במסגרת ההודעה אף ציינה התובעת כי במהלך יום עבודתה היא נדרשה להרבה פעולות של כיפוף והרמה של קרטונים עם סחורה וכי אופי העבודה היה כרוך בהרמת קרטון, ספירה, הדבקה, סגירת הקרטון. כך כל מספר דקות למשך כל שעות העבודה (ר' עמוד 4 להודעה שורות 19-20; עמוד 5 שורות 1-12 וכן, עמוד 6 שורות 7-8).

1. במהלך חקירתה הנגדית בבית הדין חזרה התובעת למעשה על הגרסאות שמסרה קודם לכן אולם היא הוסיפה ופירטה, בתשובה לשאלה שהופנתה אליה לגבי גובה המשטח שעליו הונחו הקרטונים - כי מדובר במשטח שהיה בגובה הרצפה שעליו היו מונחים זה על גבי זה עשרות קרטונים. משכך, עם התקדמות העבודה גובה הקרטון שהיא נדרשה להרים, יחסית לגובה משטח העבודה, הלך וירד. התובעת אף ציינה כי בכל משטח היו בין 30 ל-60 קרטונים וכי משך העבודה שבוצעה על גבי שולחן העבודה, של ספירה והדבקת מדבקות וברקודים, ארך מספר דקות בממוצע, בין 2 ל-3 דקות לקרטוןן (ר' עמוד 4 לפרוטוקול שורות 12-19).

כמו כן, ציינה התובעת כי במהלך יום העבודה ניתנה לעובדות הפסקה של חצי שעה וכי מרבית העבודה בוצעה בעמידה, בין היתר, בשים לב לכך שהכיסאות שסיפק המעביד לא היו תקינים. התובעת אף חזרה והעידה, בחקירתה הנגדית, על היקף שעות עבודתה וכן על אופי העבודה בקלדנות שנעשה במסגרת שעות נוספות. עבודה שדרשה אף היא הרמה והורדה של קרטונים (ר' עמוד 4 לפרוטוקול מיום 15.7.13 שורות 12-28; עמוד 5 שורות 12 עד 27 ועמוד 6 שורה 4).

1. נוכח העובדה שלא מצאתי סתירות מהותיות בתיאורים שמסרה התובעת, בהזדמנויות השנוות, החל מהגשת התביעה לביטוח הלאומי ועד לחקירתה בבית הדין - הרי שלא מצאתי מקום לפקפק באמינות גרסתה. מה גם שגרסה זו נתמכה בעדות שנים מחבריה לעבודה.
2. כך גם העדה יפה ביינה, חברתה של התובעת לעבודה, מסרה בתצהירה דברים דומים ביחס לאופי העבודה שנדרשה התובעת לבצע. מר ביינה אף ציינה כי במשטחי העבודה היו בין 10 ל-60 קרטונים מסודרים זה על גבי זה וגרסתה בחקירתה הנגדית, ביחס לאופן שבו היו מסודרים הקרטונים על המשטח, ביחס למספרם וביחס לגובה השולחן שהיה לדבריה גבוה בכ-10 ס"מ מגובהו של דוכן העדים - תאמה לגרסת התובעת בחקירתה הנגדית (ר' עמוד 6 לפרוטוקול מיום 15.7.13 שורות 27-28; עמוד 7 שורות 1-7). הגב' ביינה אף העידה כי במחלקה עבדו גם שעות נוספות באופן משתנה וכן ציינה כי התובעת עבדה גם במחלקת ההקלדה משך חודשיים (ר' עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-8).
3. העד מר יעקב לוי שהיה כאמור עובד כללי, אשר עבד משך חודש ימים במקביל לתובעת, העיד על אופי העבודה במחלקה, שתואר באופן הדומה לזה שתואר על ידי התובעת והגב' ביינה. בשונה מהנטען בסיכומי הנתבע - התקשתי להבין מעדות זו כי עבודת התובעת הייתה כרוכה אך ורק בגרירת הקרטונים לעבר משטח העבודה, להבדיל מהרמתם. להבנתי, עדות מר לוי דווקא תאמה את עדות התובעת והגב' ביינה שלפיה, הארגזים הונחו על גבי עגלה מסודרים זה על זה, ומשכך רק כאשר הארגז או הארגזים העליונים היו בראש הערימה יכולה הייתה התובעת למשוך את הארגז לעבר שולחן העבודה ובהמשך - ככל שמפלס הארגזים ירד, נדרשה התובעת להתכופף ולהרים את הארגזים (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 11-14). מר לוי העיד אמנם כי במסגרת תפקידו, כעובד כללי, בנוסף לעובד כללי אחר מר איינהו - היה עליו לסייע לעובדות בהרמת הקרטונים. אלא לדבריו במקביל לסיוע זה היה על העובדים הכלליים לבצע משימות נוספות כמו העמסה ושינוע של משטחים או סיוע במחלוקת אחרות (ר' עמוד 11 לפרוטוקול מיום 10.3.14 שורות 16-26).
4. אשר לעדותו של מר צחי יעל, שהיה נציג המעסיק והיה אחראי על עבודת התובעת ואחראי על המחסנים בתקופה הרלוונטית לתביעה - הרי שעד זה אישר את העובדה כי התובעת נדרשה לטפל בסחורה שנארזה בקרטונים, לרבות ציון מחירים, החלפת ברקודים ומיונים; כי העבודה התבצעה משעה 8:00 עד שעה 17:00 אחרי הצהריים, וכי בתקופות לחץ אף עבדו שעות נוספות. מנגד, ובשונה מן התובעת ועדיה, העיד מר יעל כי התובעת לא נדרשה להתכופף לצורך הרמת קרטונים, מאחר והקרטונים היו בגובה של משטח העבודה. עם זאת, ובה בעת מר יעל לא חלק על כך שבמסגרת העבודה במחלקה היה צורך בהרמת קרטונים מן הרצפה ובהנחתם על שולחן העבודה לצורך מיונם משך 2-3 דקות. משך זמן שעליו מסרה גם התובעת. לדברי מר יעל את עבודת ההרמה ביצעו "בחורים מסתובבים שזה תפקידם". עוד לדבריו, עובדים כללים אלה ממשיכים לבצע עבודה זו "עד היום", כך שהעובדות אינן נדרשות לבצע עבודת הרמה כלל (ר' עמוד 3 לפרוטוקול מיום 20.1.14 שורות 7-23). במהלך חקירתו הנגדית ציין מר יעל כי מי שביצע את עבודות ההרמה במהלך מרבית תקופת ההעסקה הרלוונטית היה למעשה עובד כללי אחד בלבד בשם נגה {איינהו} וכן העיד, כי בתקופה הרלוונטית הוא (מר יעל) נדרש ביעקר לסייר בין המחלקות השונות והמעיט בעבודה משרדית. לשאלת בית הדין מה היה קורה כשעובדת סיימה את עבודת המיון של הסחורה בארגז - השיב מר יעל כי "היא קוראת לבחור שיוריד אותה. בחדר יש 6 עובדות. זה כל התפקיד של הבחור – להרים ולהוריד את הארגזים." (ר' עמוד 4 לפרוטוקול שורות 16-17 1-5). מר יעל אף הכחיש בתוקף את הטענה כי העובד הכללי מר איינהו נדרש לבצע עבודות נוספות כמו שינוע משטחים או עזרה במחלקות אחרות (עמוד 6 שורות 1-5).
5. אשר לדעתי ייאמר כי מצאתי קושי בגרסה של נציג המעסיק מר יעל אשר שלל באופן מוחלט את האפשרות שהתובעת, כמו גם יתר העובדות במחלקתה, נדרשו לבצע עבודות הרמה וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, מדובר בעד אשר עדיין מועסק אצל המעסיק. מכאן שאין לומר כי מדובר בעד אובייקטיבי שאין ליחס לו השפעה, גם אם בלתי מודעת, של רצון להגן על מעסיקו ובעיקר על תנאי ההעסקה שהוא מספק לעובדיו. שנית, מצאתי קושי באופי ההכחשה הגורף והקטגורי של האפשרות שהתובעת כן נדרשה, לפחות מעת לעת, להרים קרטונים ממשטחי עבודה, או של האפשרות שהעובד הכללי נדרש, לפחות מעת לעת, לבצע עבודות אחרות ולא נמצא בסביבת התובעת כל העת. מה גם שמר יעל לא שהה במחלקה, על פי דבריו, במהלך כל יום העבודה. שלישית, עדותו של מר יעל, שממנה עולה כי עובד כללי אחד ויחיד שרת בין 6 ל-8 עובדות שטיפלו, כל אחת, במאות ארגזים מידי יום ובקצב של 2-3 דקות לכל ארגז - איננה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון. בהתאם לכך אף אין זה סביר בעיני כי כל אימת שמי מהעובדות נדרשה להרים להרמה של ארגז, היא המתינה באפס מעשה עד שהעובד הכללי יתפנה לסייע לה.

1. התרשמותי, כפי שפורטה בסעיף הקודם, קיבלה אולי משנה תוקף לאחר ששמעתי את עדותו של העובד הכללי מר איינהו: עד זה, המועסק עדיין אצל המעסיק משנת 2006 ואילך, סירב להעיד בבית הדין ואף לא הופיע לדיון, חרף המצאת ההזמנה לדיון לידיו, ובאופן שבו בית הדין נאלץ בסופו של יום להוציא כנגדו צו הבאה על מנת להבטיח את התייצבותו. נראה כי די בדברים אלה כדי ללמד על הקושי של מר איינהו להתייצב בבית הדין ולמסור גרסה מלאה המשקפת את המציאות כולה כהווייתה, בכל הנוגע לתנאי ההעסקה של התובעת. לא למותר לציין, כי הניסיון של העד להימנע ממתן עדות והצורך להוציא צו הבאה להבטיח את התייצבותו אף גרם לעיכוב משמעותי בדיון. במסגרת עדותו בבית הדין הכחיש גם מר איינהו את עצם האפשרות שהתובעת, כמו גם יתר העובדות במחלקה, נדרשו להרים בעצמן קרטונים ממשטח לשולחן העבודה באומרו "אין מקרים כאלה. רק אני עושה את העבודה הזו" (עמוד 18 מיום 2.7.15 שורות 25-28). מר איינהו העיד כי במחלקה עבדו במקביל 8 עובודת. בהמשך עדותו, ומשנדרש להסביר כיצד היה באפשרות לבצע לבד כעובד יחיד את עבודות ההרמה עבור כלל העובודת במחלקה הוא השיב: "אני מתקתק את הדברים לבד. אם אני לא יכול היא מחכה ולא עושה דבר עד שאני מגיע." (עמוד 17 לפרוקטול עמוד 26-28).

בנסיבות אלה, נראה כי הדברים שנאמרו על ידי בנוגע לעדותו של מר יעל כוחם יפה אף ביחס לעדותו של מר איינהו. בהתאם לכך התרשמותי היא כי הסיוע בעבודות ההרמה שהושיט העובד הכללי לתובעת - היה זניח אם בכלל.

1. לאור האמור, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובעת בנוגע לאופי עבודתה, כפי שפורטה בהודעה שמסרה לחוקר הנתבע, בטופס התביעה לנתבע ובעדותה בבית הדין כפי שיפורט להלן. כאשר על בסיס וכך ועל בסיס תשתית שתפורט להלן, יש למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בקשר לפגימה ממנה סובלת התובעת לבין תנאי העסקתה.
2. להלן התשתית העובדתית שעל יסודה ימונה המומחה הרפואי:

א. התובעת ילידת 1989.

ב. התובעת הועסקה בחברת הוניגמן, בתקופה שמיום 19.1.2010 ועד ליום 31.6.2011.

ג. התובעת עבדה בחברת הוניגמן 5 ימים בשבוע, בין השעות 8:00 עד 17:00 ולעתים רחוקות גם בימי ו'.

התובעת אף הועסקה, מדי פעם, ובתקופות מסויימות גם בשעות נוספות.

ד. במסגרת עבודתה, נדרשה התובעת להרים קרטונים של בגדים במשקל משתנה שנע בין 5 ל-15 ק"ג ממשטח קרטונים אל שולחן עבודה. זאת לצורך מיון הבגדים, הדבקת מדבקות וברקודים.

ה. שולחן העבודה של התובעת היה בגובה של כמטר מעל הקרקע. משטח הארגזים שהכיל ארגזים, שהוטענו זה על גבי זה, היה אף הוא בגובה של כמטר אחד מעל הקרקע והוא הכיל עשרות ארגזים.

ו. במהלך העבודה, נדרשה התובעת ליטול את הארגזים ממשטח הארגזים ולהעבירם לשולחן העבודה לצורך טיפול בבגדים. הטיפול בבגדים שבכל ארגז ארך כ- 2-3 דקות בממוצע. עם תום הטיפול בבגדים נדרשה התובע להניח את הבגדים בארגז ולאחר מכן, להניח את הארגז כשהוא סגור במשטח עבודה אחר. זאת, תוך התכופפות לעבר המשטח האחר, שבו הונחה הסחורה לאחר הטיפול בה.

ז. במהלך ביצוע עבודה זו, ועם התקדמות העבודה, ירד מפלס הארגזים שבהם נדרשה התובעת לטפל באופן שהצריך מהתובעת להתכופף מעת לעת, מידי מספר דקות, על מנת להרים ארגז ממשטח הארגזים למשטח העבודה ולאחר מכן - להתכופף ולהניחו במשטח הארגזים האחר, לאחר המיון והטיפול.

ח. התובעת ביצעה עבודה זו, במהלך כל יום העבודה ולעתים גם במהלך שעות נוספות, למעט הפסקה של חצי שעה.

ט. מרבית העבודה של התובעת בוצעה בעמידה.

1. החלטה נפרדת תישלח למומחה עם העתק לצדדים.
   

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ו, (15 מאי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.