06 פברואר 2017

1. ביום 13.6.16 מינה בית הדין בהליך זה מומחה רפואי, ד"ר דוד אנג'ל, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה של התובעת לבין הפגימה שממנה היא סובלת, על בסיס התשתית העובדתית כמפורט להלן:

• התובעת ילידת 1989.
• התובעת הועסקה בחברת הוניגמן בתקופה שמיום 19.1.10 ועד ליום 31.6.11.
• התובעת עבדה בחברת הוניגמן 5 ימים בשבוע, בין השעות 8:00 עד 17:00 ולעתים רחוקות גם בימי ו'.

התובעת אף הועסקה, מדי פעם, ובתקופות מסויימות גם בשעות נוספות.

• במסגרת עבודתה, נדרשה התובעת להרים קרטונים של בגדים במשקל משתנה שנע בין 5 ק"ג ל-15 ק"ג ממשטח קרטונים אל שולחן עבודה. זאת לצורך מיון הבגדים, הדבקת מדבקות וברקודים.
• שולחן העבודה של התובעת היה בגובה של כמטר מעל הקרקע. משטח הארגזים שהכיל ארגזים, שהוטענו זה על גבי זה, היה אף הוא בגובה של כמטר אחד מעל הקרקע והוא הכיל עשרות ארגזים.
• במהלך העבודה, נדרשה התובעת ליטול את הארגזים ממשטח הארגזים ולהעבירם לשולחן העבודה לצורך טיפול בבגדים. הטיפול בבגדים שבכל ארגז ארך כ- 2-3 דקות בממוצע. עם תום הטיפול בבגדים נדרשה התובעת להניח את הבגדים בארגז ולאחר מכן, להניח את הארגז כשהוא סגור במשטח עבודה אחר. זאת, תוך התכופפות לעבר המשטח האחר, שבו הונחה הסחורה לאחר הטיפול בה.
• במהלך ביצוע עבודה זו, ועם התקדמות העבודה, ירד מפלס הארגזים שבהם נדרשה התובעת לטפל באופן שהצריך מהתובעת להתכופף מעת לעת, מידי מספר דקות, על מנת להרים ארגז ממשטח הארגזים למשטח העבודה ולאחר מכן - להתכופף ולהניחו במשטח הארגזים האחר, לאחר המיון והטיפול.
• התובעת ביצעה עבודה זו, במהלך כל יום העבודה ולעתים גם במהלך שעות נוספות, למעט הפסקה של חצי שעה.
• מרבית העבודה של התובעת בוצעה בעמידה.

1. ביום 13.7.16 ניתנה חוות דעתו הראשונה של המומחה ,שבה נכתב כך:

"א. התובעת סבלה מבקע דיסק מותני בגובה LS-S1. היא עברה ניתוח לכריתת הדיסק וקיבוע חוליות בגובה זה.

ב. לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין מחלת הגב. אין בעבודתה גרימת נזקים בלתי הפיכים לגב התחתון במידה שתתרום תרומה ממשית למחלתה. לתובעת עקמת שטופלה במחוך בילדותה. תקופת העבודה עד שהחלו כאבי גב היא כ-7 חודשים בלבד. העבודה אמנם פיזית בחלקה, אולם השפעתה על גרימת מחלתה הינה פחותה מ-20%."

ג. "

ד. מחלת הדיסק יכולה להיות טבעית או מתחלואה שאינה קשורה לעבודה וגם עקמת מעלה השכיחות למחלת דיסק. השפעת העבודה פחותה מ-20%."

1. ביום 13.9.16 הגישה התובעת בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה, כאשר ביום 10.11.16 ולאחר קבלת עמדת הנתבע, אישר בית הדין את הצגת שאלות ההבהרה בשינויים קלים. להלן השאלות ולהלן התשובות שהשיב עליהן המומחה:

א. בתשובה א' ציינת שהתובעת סבלה מבקע דיסק מותני בגובה L5 - S1 האם נכון, כי במידה והמדובר בבקע דיסק הקשור בעברה של התובעת (היינו לפני עבודתה בחברת הוניגמן) ניתן יהיה ללמוד על כך מהשינויים הניוונים הקיימים באזור בקע הדיסק?

לשאלה זו השיב המומחה:

"שינויים ניווניים מתפתחים במשך שנים. התובעת הייתה בת 21 כשהחלו הכאבים ולכן לא תמיד ייראו שינויים ניווניים".

ב. האם בדיקת ה – MRI מיום 28/10/11, אשר בה לא ניתן למצוא עדות על שינויים ניוונים, עמדה בפניך בעת מתן תשובותיך?

לשאלה זו השיב המומחה:

"עמדו בפניי רישומים רפואיים ופענוח בדיקת ה-MRI".

ג. האם ניתן לומר כי מקום בו לא ניתן למצוא שינויים ניוונים בבקע הדיסק, כפי שנצפה בבדיקת ה - MRI שצויינה לעיל, כי בקע הדיסק נוצר בחודשים הסמוכים לבדיקת ה – MRI? אם תשובתך שלילית, אנא נמק אותה.

לשאלה זו השיב המומחה:

"הימצאות או אי הימצאות שינויים ניווניים במקרה זה לא תוכל לקבוע את מועד קרות המחלה ואפשרי גם שאין מועד כזה ובקע הדיסק אירע בהדרגה ולא כאירוע חריף".

ד. לפי המסמכים הרפואיים שעמדו בפניך, האם נכון לומר, שלא הייתה עדות כלשהי לכך שהתובעת סבלה מבעיה דיסקלית כלשהי בעברה (היינו לפני ינואר 2010 כאשר החלה לעבוד בחברת הוניגמן)?

לשאלה זו השיב המומחה:

"אין במסמכים שנמסרו לי רישומים שמציינים תלונה על כאב גב קודם לעבודתה של התובעת בחברת הוניגמן".

ה. האם נכון שבקע הדיסק שנצפה בתובעת אינו אופייני לגילה? אם לא נכון, אנא נמק תשובתך ובסס אותה על ספרות רפואית.

לשאלה זו השיב המומחה:

"פגיעה בדיסק L5 – S1 יותר שכיחה מפגיעה בדיסקים האחרים בגיל צעיר.

בגיל מאוחר יותר דיסק L4 – L5נפגע יותר".

ו. בסיפא לתשובה ב' בחוות דעתך ציינת ש"העבודה אמנם פיסית בחלקה", אולם, בתשתית העובדתית שהועברה לך על ידי בית הדין בהחלטתו מיום 19/6/16 ניתן להבין שצויינו פעולות פיזיות רבות של הרמה והורדה של ארגזים כבדי משקל לאורך כל יום העבודה וזאת לאורך 18 חודשים. האם נכון לומר שעבודה פיזית של הרמה והורדה של קרטונים בעלי משקל של 5 ק"ג – 15 ק"ג לאורך כל יום העבודה, כאשר מדובר בעשרות קרטונים לכל משטח וכאשר התובעת הייתה מבצעת מספר משטחים ביום, אינה מהווה עבודה פיזית בחלקה, אלא עבודה פיזית במהותה?

לשאלה זו השיב המומחה:

"עבודות פיזיות נמצאות על רצף שבצדו האחד יש אדם שעונה על טלפונים במשרד, ובצדו השני סבל שמעביר מקררים על הגב. העובדות השונות נמצאות בנקודה כלשהי על הרצף הזה ולגבי כל מקרה לגופו צריך לשקול את מידת הנזקים הבלתי הפיכים שקורים".

ז. האם מוסכם עליך כי הרמה והורדה של עשרות קרטונים במשקלים שצוינו לעיל לאורך כל יום העבודה וזאת לאורך 18 חודשים יכול להוות גורם לפגיעה בחוליות עמוד השדרה?

לשאלה זו השיב המומחה:

"הכאב החל כ-7 חודשים בלבד מתחילת העבודה הנידונה. זאת תקופה קצרה יחסית. הרמה של משאות בין 5-15 ק"ג היא עבודה פיזית, אולם לא נמצאת בצד הקשה של אותו רצף שתיארתי קודם. להערכתי, לכן, מידת תרומת העבודה פחותה מ-20%".

ח. אם תשובה לשאלה ז' חיובית, האם ניתן לומר שזעזועים אלו גורמים בכל כיפוף ויישור של הגב עם הרמת המשא לנזקים מזערים לחוליות עמוד השדרה? אנא נמק תשובתך.

לשאלה זו השיב המומחה:

"ברוב הפעולות בחיים, כולל הרמת משאות, יש בלאי במפרקים השונים ובעמוד השדרה. זה נכון גם לעבודה המתוארת. השאלה הינה האם הערכה כמותית של מידת התרומה של הנזקים שנגרמים בעבודה. זאת אני שוקל בהתחשב במשקלים ובמשך הזמן".

ט. האם מוסכם עליך שאירוע זעזוע אחד ברמת קרטון בעל משקל שנע בין 5 ק"ג ל-15 ק"ג יכול לגרום לפגיעה בגב ולבקע דיסק?

לשאלה זו השיב המומחה:

"כן. בלט או בקע דיסק יכול לקרות גם באירוע אחד של הרמת משא. זה המצב בתאונת עבודה (להבדיל ממיקרוטראומה). לא ראיתי במסמכים או בהחלטה רישומים המצביעים על אירוע שכזה".

י. האם נכון לומר שזעזוע רב של חוליות עמוד השדרה לאורך שנה וחצי יכול לגרום לבקע דיסק בעמוד השדרה או לכל הפחות להחמיר אותו?

לשאלה זו השיב המומחה:

"הכאב החל כ-7 חודשים בלבד מתחילת העבודה הנידונה. זו תקופה קצרה יחסית. הרמה של משאות בין 5-15 ק"ג היא עבודה פיזית אולם לא נמצאת בצד הקשה של אותו רצף שתיארתי קודם.

להערכתי, לכן, מידת תרומת העבודה הינה פחותה מ-20%".

יא. בהתאם לתשובותיך לשאלות שלעיל, האם נכון יהיה לקבוע שהשפעת העבודה הפיזית של התובעת גבוהה מ 20% לפגיעה בגבה של התובעת? אם לא נכון, אנא הסבר ונמק את תשובתך בהתאם לנתונים הספציפיים של התובעת, החומר הרפואי שעמד בפניך ותנאי העבודה שפורטו על ידי בית הדין בהחלטתו.

לשאלה זו השיב המומחה:

"כל מקרה נדון לגופו. להערכתי תרומת הנזקים שנגרמו בעבודה במקרה זה הינה פחותה מ-20%".

יב. האם ייתכן, כי מצב הגב של התובעת הוחמר בעקבות תנאי עבודתה המתוארים בתשתית העובדתית שבהחלטת בית הדין? אם נכון? אנא ציין בכמה אחוזים הוחמר. אם לא נכון, אנא נמק תשובתך.

לשאלה זו השיב המומחה:

"להערכתי תרומת העבודה, גם להחמרה של מצב קודם הינה פחותה מ-20%".

1. במהלך הדיון שהתקיים בפניי היום, טענה התובעת כי חרף האמור בחוות דעתו של המומחה, יש לקבל את התביעה, וזאת מהטעמים הבאים:

תשובותיו של המומחה אינן מסתדרות עם ההיגיון הסביר ועם העובדתיות של התיק. שכן, לא ייתכן שמצד אחד לא קיימת כל עדות קודמת לעבודתה של התובעת המצביעה על בעיית גב, שהייתה יכולה להוביל לבקע סידטלי ומצד שני עבודתה הקשה של התובעת שהייתה הגורם הפיזי היחיד שפעל על גבה לא תרמה להיווצרות הבקע. בנוסף נטען, כי התובעת הייתה אישה צעירה לאחר הצבא, כאשר החלה לעבוד בחברת הוניגמן וכי היא לא עברה שום טראומה או אירוע שיכול להשפיע על מצב גבה מלבד עבודתה הקשה הכרוכה בהרמת משאות כבדים. כן נטען כי חוות הדעת לא הביאה בחשבון את נתוניה האישיים של התובעת ומכאן הטעות שנפלה בה. עוד נטען כי חוות הדעת מהווה ראיה אחת מתוך ראיות רבות בתיק וכי יש לקרוא אותה על רקע מכלול העובדות והראיות, במיוחד שעה שקביעותיו של המומחה חורגות "באופן חריג" מהעובדות המתארות את עבודתה של התובעת.

1. אשר לדעתי ייאמר - כי אין בידי לקבל את עמדת התובעת, אשר לא השכילה להצביע על טעמים המצדיקים שלא לקבל את חוות דעתו הרפואית של ד"ר אנג'ל בנוגע לקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתה של התובעת לבין הפגימה בגבה. ראשית ייאמר כי אינני סבורה כי ד"ר אנג'ל חרג במסגרת חוות דעתו מהעובדות שפורטו בהחלטת בית הדין המתארות את אופי העבודה של התובעת. הוא אף הבהיר בעניין זה למה כיוון בדבריו עת שהגדיר את העבודה של התובעת כעבודה פיזית בחלקה, באופן יחסי ובהתייחס לעבודות אחרות, מאמצות בהרבה.
2. זאת ועוד, המומחה התייחס באופן ספציפי לנסיבות של התובעת, כאישה צעירה וכן לעברה הרפואי, תוך שהוא מציין בחוות הדעת כי הבקע הספציפי שממנו היא סובלת שכיח יותר בגילאים צעירים ותוך שהוא מציין גם את העובדה שהתובעת סבלה בעברה מעקמת. בנוסף, הוא התייחס לתקופת העבודה הקצרה יחסית של התובעת וכן למשקלים הספציפיים שאותם היא נדרשה להרים, ולאחר ששקלל את כל הגורמים הללו הוא סבר כי אין לקשור בין תנאי העבודה הללו, על רקע הנסיבות הספציפיות של התובעת, לבין הפגימה בגבה.
3. למעלה מן הצורך המומחה אף התייחס בחוות דעתו לשאלת מאזן ההשפעות – על אף שהוא לא היה חייב לעשות כן – לאחר ששלל את הקשר הסיבתי, תוך שהוא מציין למעשה כי אף לו היה סבור כי קיים קשר סיבתי, הרי שתרומת העבודה לנזקים שנגרמו לתובעת הינה פחות מ-20%, וכי כך הדבר גם לגבי החמרה במצבה.
4. מדובר בחוות דעת מנומקת ומפורטת אשר התייחסה ספציפית לתנאי העבודה של התובעת, ולנסיבותיה הרפואיות. חוות דעת שלא מצאתי בה כל פגם המצדיק סטייה מן הכלל שלפיו בית הדין יטה לאמץ את האמור בה בשאלות רפואיות אלא אם עלה בידי התובעת להראות טעמים שלא לעשות כן.
5. לאור האמור, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י' שבט תשע"ז, (06 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.