האם יש להכיר בפגימה הרפואית שממנה נפטר המנוח מר אבידן רוברמן ז"ל (להלן – המנוח) כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב, התשנ"ה – 1995) אם לאו. זוהי השאלה שבה נדרשים אנו להכריע.

1. התשתית העובדתית שעל בסיסה מונה מומחה רפואי בהליך הינה כדלקמן:

המנוח היה רופא שיניים בכיר בקופת חולים "מאוחדת" בחדרה ומנהל סניף קופת חולים "מאוחדת" בחיפה.

ביום 15.7.2010 קיבל המנוח שיחת טלפון מאחד ממטופליו בזמן שעבד במרפאתו בחיפה. נושא השיחה היה בעיה שהתעוררה באחד השתלים שהותקנו בפיו של המטופל על ידי המנוח, אשר סבר כי אחד השתלים יצא ממקומו. יצוין כי מדובר בטיפול מתמשך שנמשך מספר שנים ובמהלכו התעוררו מספר רב של בעיות רפואיות עקב הטיפול.

במהלך שיחת הטלפון הביע המטופל לחץ רב ודחיפות בטיפול במצבו הרפואי ומשכך אף הרים את קולו על המנוח.

המנוח ביקש משותפו למרפאת השיניים שמוקמה בעיר חדרה להתחיל לטפל במטופל עד להגעתו של המנוח כאשר המנוח מצידו ביטל תורים שהיו קבועים במרפאה בחיפה ופנה בדחיפות למרפאה בחדרה.

לאחר סיום הטיפול ישב המנוח עם שותפו במסעדה בדרך לביתו של המנוח.

לאחר שהמנוח שתה כוס בירה הוא התמוטט במסעדה ולמרבה הצער נפטר.

1. על בסיס תשתית זו, מונה כאמור מומחה יועץ רפואי ד"ר ידעאל הר-זהב, מומחה למחלות לב, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין התשתית העובדתית שפורטה לעיל לבין פטירתו של המנוח.
2. במסגרת ההחלטה מיום 6.1.16 התבקש המומחה להשיב לשאלות כמקובל ובכלל כך אף להתייחס לשאלה מה היה הליקוי שממנו נפטר המנוח והאם המנוח עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שהוצג בפניו וכן לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אשר יכול ואירע למנוח.
3. במסגרת חוות דעתו מיום 26.1.16 התייחס המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן:

אשר לשאלה הראשונה מה היה הליקוי שממנו נפטר המנוח השיב המומחה כי לא ניתן לענות בוודאות על שאלה זו מאחר ולא בוצעה נתיחה שלאחר המוות ומשום שאין פרטים אודות מחלות הרקע של המנוח ככל שהיו כאלה. עם זאת, המומחה ציין כי הסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי מחוץ לבית חולים הינה סיבה קרדיאלית זאת תוך שהוא מפנה ומאזכר מאמרים וסקירות אפידמיולוגיות.

1. אשר לשאלה האם המנוח עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת בית הדין, חזר המומחה על דבריו בתשובה לשאלה הקודמת, בציינו כי בחומר הרפואי אין אינפורמציה אודות רקע קרדיאלי או נוכחות גורמי סיכון למחלה לבבית, מה שמקטין את הסבירות לאירוע, לבבי אך אינו שולל זאת.
2. אשר לשאלה השלישית האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בתשתית העובדתית לבין האירוע הלבבי (ככל שהיה כזה) אותו עבר המנוח, השיב המומחה כי על מנת להכריע בשאלה זו יש להשיב תחילה על שתי שאלות והן: האם המנוח עבר אירוע לבבי והאם האירוע בעבודה עונה להגדרה של אירוע דחק קיצוני וחריג. בהמשך לכך יש לבחון האם אירוע זה גרם למותו של המנוח. המומחה התייחס לשאלות אלה וכך כתב:

"על השאלה באם המנוח לקה באירוע לבבי חד שהביא למותו, לא ניתן לענות בוודאות. ניתן רק לקבוע כי סיבת המוות הפתאומי מחוץ לבית החולים השכיחה ביותר הינה סיבה לבבית, ומבין סיבות אלה הסיבה השכיחה ביותר היא מחלה קורונרית, שביטויה השכיח הוא אירוע לבבי חד, בהנחה שסיבת מותו של המנוח הייתה אירוע לבבי חד, וזו הנחה בלבד, יש להניח כי התובע לקה באוטם חריף בשריר הלב, ומה שגרם למותו הייתה הפרעת קצב המופיעה בעת הופעת האוטם, או פרפור חדרים, אך כאשר הגיעו אנשי מד"א והוא חובר למכשיר אק"ג מתואר cardiac arrest, דהיינו חוסר פעילות חשמלית מוחלטת של שריר הלב, ככל הנראה עקב משך הזמן הממושך בין הופעת פרפור החדרים ובין פעולות ההחייאה."

1. המומחה התייחס לגורמי הסיכון לאוטם שריר הלב ובכלל כך ציין כי קיימים לכך גורמים חיצוניים העלולים לגרום לאוטם ובכלל אלה מצבי דחק גופני או נפשי, קיצוני וחריג, וזאת באמצעות מנגנונים שונים כמו הפרשת יתר של קטכואמינים וחומרים שונים, שינויים בלחץ הדם ובקצב הלב שפועל על טסיות הדם, עווית של העורק הקליני, פגיעה בתפקוד האנדותל ועוד.
2. אשר לשאלה האם האירוע בעבודתו של המנוח עונה להגדרה של אירוע דחק נפשי קיצוני וחריג, כתב המומחה כי מדובר בעניין סובייקטיבי אשר מטבע הדברים אינו מדויק וכי במקרה שלפנינו מדובר ברופא שיניים שנדרש שוב לטפל בבעיה רפואית שטופלה בעבר כנראה באופן לא מוצלח שדרש תיקון, דבר שקורה לעתים ואף בסבירות לא נמוכה. המומחה הוסיף וכתב כי מתיאור המקרה נראה כי האירוע לא חרג מאירועים דומים העלולים לקרות במהלך עבודתו של רופא שיניים, כי לא תוארו סימני מצוקה של המנוח, ואין תיאור של הופעת סימפטומים קרדיאליים או אחרים. "משכך נראה כי במקרה זה קשה לקבוע כי האירוע עונה להגדרה של 'אירוע דחק קיצוני וחריג.'"
3. בנוסף כתב המומחה כי "מאחר ולא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת המוות, כמוות מסיבה קרדיאלית אלא לשער זאת, ומאחר ועל פי ההערכה הסובייקטיבית נראה שאין מדובר באירוע דחק קיצוני וחריג, לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין מותו של המנוח ביום 15.7.10 ובין האירוע בעבודתו באותו יום. מנגד כתב המומחה כי מאחר וקביעות אלה אינן מוחלטות יכול בית הדין להתרשם אחרת ולהגדיר את האירוע בעבודה כאירוע דחק קיצוני וחריג ואז במקרה כשזה, שבו קיים אירוע דחק קיצוני וחריג וסמיכות זמנים של מספר שעות בלבד בין אירוע זה ובין מותו של המנוח, ולאור העובדה כי סטטיסטית סיבת המוות הפתאומית השכיחה ביותר הינה קרדיאלית עקב אירוע לבבי חד, כי אז ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודתו של המנוח ובין מותו."
4. אשר לשאלה האם לדעת המומחה סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה או שסביר יותר להניח כי אלמלא האירוע בעבודה מועד ההתרחשות היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר, כתב המומחה כי הדבר תלוי בקביעת בית הדין בכל הנוגע להגדרת האירוע כאירוע של דחק קיצוני וחריג.
5. בעקבות חוות הדעת סיכמו הצדדים את טענותיהם כאשר כל צד הדגיש את אותו חלק בחוות הדעת התואם את עמדתו. התובע טען כי לאור הקביעה של בית הדין - ביחס למהות האירוע כ"אירוע חריג" - הרי שהמסקנה המשתמעת מחוות הדעת הינה כי ניתן להסיק על אירוע לבבי כמו גם על קשר סיבתי שבינו לבין האירוע בעבודה וזאת לאור שכיחות מקרי המוות הפתאומיים בעטיין של סיבות קרדיולוגיות וסמיכות הזמנים שבין האירוע בעבודה לבין מותו של המנוח. הנתבע מאידך, הדגיש את העובדה כי חוות הדעת מושתתת על הנחות והשערות וכי מדובר בחוות דעת בלתי קוהרנטית, אשר מכל מקום אינה מצביעה על קשר סיבתי מוכח בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי הנטען.
6. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק ובכלל כך את חוות דעת המומחה ואת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית ייאמר כי אכן המומחה מציין בחוות דעתו כי לא ניתן לענות בוודאות על השאלה מהו הליקוי שממנו נפטר המנוח מחמת העובדה שלא בוצעה נתיחה שלאחר המוות. עם זאת, הוא מסתמך על מחקרים וסקירות אפידמיולוגיות המצביעות על שכיחותו של הגורם הקרדיאלי כגורם לפטירה פתאומית מחוץ לבית חולים (56%-66%), משמע קיים סיכוי של מעבר ל-50% על בסיס הנתונים הרפואיים המחקריים כי הגורם לפטירת המנוח היה אכן קרדיאלי. המומחה היה ער לכך שלא ניתן ללמוד מתוך התיק הרפואי של המנוח על מחלה קרדיאלית, אולם יחד עם זאת הוא לא שלל את האפשרות כי המוות הפתאומי גם בנסיבות אלה נגרם מאותו טעם שכיח לפטירה פתאומית. אין לקבל את הטענה של הנתבע שלפיה, דבריו של המומחה בהקשר הזה התבססו על הנחות והשערות. שכן מדובר בדברים שהתבססו על ידע מקצועי רפואי המעוגן במחקרים רפואיים שאליהם הפנה המומחה, המהווים חלק מהידע המקצועי של המומחה. כך גם האפשרות להתבסס על ידע מחקרי על מנת להסיק ממנו מסקנות ביחס למקרה פרטני הינו עניין שבמומחיות, לרבות מסקנות ביחס למקרים שבהם אין בתיק הרפואי מסמכים המלמדים על רקע קרדיאלי.

1. אשר לשאלת הקשר הסיבתי - הרי שמתוך חוות דעת המומחה ניתן ללמוד כי יש לייחס משקל מחד למידת החריגות של האירוע ומנגד לסמיכות הזמנים שבין האירוע לבין פטירת המנוח כאשר במקרה זה אין מחלוקת כי פטירת המנוח הייתה סמוך ביותר להתרחשות האירוע בעבודה ואילו ביחס לחריגות האירוע קיבל בית הדין את עמדת התובעים עת שקבע את התשתית העובדתית באופן המקפל בתוכו את ההנחה ביחס להיות האירוע בעבודה חריג. לא למותר לציין כי במקרים של ספק בנוגע לחריגות האירוע, מפנה בית הדין שאלה ספציפית בעניין זה למומחה, מה שלא נעשה במקרה זה. לעניין הנימוקים שהובילו את בית הדין להכיר באירוע כ"חריג" אין לנו אלא להפנות על הדברים שנכתבו בהחלטה מיום 31.8.15 המהווים חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.
2. לאור כל האמור משהמומחה הצביע על השכיחות הגבוהה של הגורמים הקרדיאליים כגורמים לפטירה פתאומית מחוץ לבית חולים, וזאת גם אצל נפטרים שאין להם רקע קרדיאלי קודם, משהמומחה הצביע על חריגות האירוע ועל סמיכות הזמנים כפרמטרים קריטיים להוכחת הקשר הסיבתי ומשפרמטרים אלו התקיימו במקרה של המנוח, הרי שיש לקבוע כי הקשר הסיבתי הוכח במידה הראויה ומכאן שיש לקבל את התביעה.
3. לאור התוצאה אליה הגענו, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, 19.12.16, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

.

נ.צ. (ע) גב' חנה קפלניקוב

נטע רות, שופטת