09 נובמבר 2017

בשם המערער שלומי מור

בשם המשיבים עו"ד נעמי לנדאו ועו"ד דוד מזור

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגת הציבור גב' חנה קפלניקוב; ב"ל 33811-10-12), בו התקבלה תביעת המשיבים לקצבת תלויים.

2. לאחר שבחנו את כלל חומר התיק וטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

3. לאמור נוסיף את הדברים הבאים:

א. על פני הדברים לא מצאנו ממש בטענת המוסד כי בית הדין האזורי הדריך את עצמו במבחן שונה מאשר המבחן בדבר קיומו של אירוע חריג. בית הדין האזורי הסביר בפסק דינו כי השימוש במונח "אירוע מיוחד" בהחלטה מיום 31.8.15 כוון למונח "אירוע חריג" כפי הנדרש לפי הפסיקה בפגיעות מסוג זה.

לגופו של עניין, מהקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 31.8.15, עולה בצורה ברורה כי האירוע מיום 15.7.10 הוא "אירוע חריג" בהתאם למבחני הפסיקה בפגיעות בעבודה מסוג זה.

ב. מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי מחוות דעתו של המומחה עולה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם שסביר להניח כי אירע למנוח.

ג. אשר לטענת המוסד לפיה האירוע כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי לא עונה על מידת החריגות הנדרשת בחוות דעתו של המומחה, קרי לא עולה כדי אירוע "דחק קיצוני וחריג" – טענה זו לא מקובלת עלינו. ראשית, טענה זו לא נטענה בצורה המפורשת כך לפני בית הדין האזורי ולכן מן הסתם בית הדין לא דקדק בהגדרת טיבו של האירוע החריג שהוכר. שנית, וזה העיקר, בית הדין האזורי קרא את חוות הדעת, ואף התייחס במפורש לכך שהמומחה מייחס משקל למידת החריגות של האירוע ולא רק לסמיכות הזמנים, ומצא לנכון לקבוע כי לאור חוות הדעת קיים קשר סיבתי. משמע, בית הדין האזורי ראה באירוע שהוכר כעונה על האירוע כפי שהוגדר על ידי המומחה בשפתו הרפואית.

4. סוף דבר, הערעור נדחה בזאת. המוסד ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ח (09 נובמבר 2017), בנוכחות הצדדים.