לפני:

השופטת נטע רות

נ.צ. (עובדים) גב' חנה קפלניקוב

נ.צ. (מעסיקים) מר אלעזר פרידמן

החלטה

1. לפנינו תביעה לקבלת קצבת שאירים שהוגשה על ידי שאריו של המנוח ד"ר אבידן רוברמן ז"ל (להלן-המנוח) אשר נפטר ביום 15.7.2010 מאוטם שריר הלב.
2. התובעים עותרים להכיר בפטירתו של המנוח כתאונת עבודה כשמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק) ובמסגרת כך עותרים הם למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי או האירוע המיוחד שאירע למנוח, לטענת התובעים, לבין אוטם שריר הלב שהביא לפטירתו.

אלו הן העובדות וטענות הצדדים:

1. המנוח היה רופא שיניים בכיר בקופת חולים "מאוחדת" בחדרה ומנהל סניף קופת חולים "מאוחדת" בחיפה.
2. לטענת התובעים ביום 15.7.2010 קיבל המנוח שיחת טלפון מאחד ממטופליו מר אלי קנדיוטי (להלן-מר קנדיוטי) בזמן שעבד במרפאתו בחיפה. נושא השיחה היה בעיה שהתעוררה באחד השתלים שהותקנו בפיו של מר קנדיוטי על ידי המנוח, בגינה נדמה היה למר קנדיוטי שאחד השתלים יצא ממקומו, בעייה שהתגלתה בסופו של דבר כחמורה פחות מזו שתיאר מר קנדיוטי בהתחלה ונגעה לצורך לחזק את אחד החיבורים שבין התותבת לשתל.
3. יצוין כי מר קנדיוטי טופל על ידי המנוח במסגרת טיפול השתלה מורכב שנערך מספר שנים קודם לכן, ובמהלכו הושתלו בפיו מספר שתלים שעל בסיסם הורכבו תותבות עליונות ותחתונות. כן יצוין כי אין חולק כי במסגרת הטיפול שעבר מר קנדיוטי התעוררו בעיות שונות וכי מר קנדיוטי תבע לאחר פטירתו של המנוח את קופת חולים מאוחדת, ורופאים נוספים שטיפלו בו, בעילת רשלנות רפואית וגרימת נזק לפיו עקב תכנית הטיפול הכושלת כטענתו. לטענת התובעים זו היתה הפעם הראשונה שבה התנסה המנוח בהרכבת תותבות מסוג מסוים.
4. לטענת התובעים, במהלך יום העבודה במועד הארוע הנטען התקשר מר קנדיוטי אל המנוח מספר רב של פעמים וכשהוא נסער מאוד בקשר לבעיה שהתגלתה בפיו. נטען כי במהלך השיחות הטלפוניות כעס מר קנדיוטי והרים את קולו. בעקבות הלחץ שחש, לטענת התובעים, המנוח התקשר לתובעת, אשתו, מספר רב של פעמים בניגוד למנהגו. לטענת התובעים בעקבות כך היה המנוח נסער ולחוץ, וביטל שני תורים של מטופלים שנקבעו לשעות הערב, באופן חריג ביותר ואף לראשונה כנטען, וזאת על מנת להגיע למרפאה בחדרה לצורך מתן טיפול למר קנדיוטי באותו יום.
5. לטענת התובעים, המנוח ביקש מד"ר בלינקו, שותפו לעבודה במרפאה בחדרה ומי שסייע לו בטיפול במר קנדיוטי, לקבל את מר קנדיוטי במרפאה ולהתחיל את הטיפול בו עד שיגיע למקום. ד"ר בלינקו נענה לכך וטיפל במר קנדיוטי, טיפול שהיה קצר יחסית. בשעה שהמנוח הגיע למרפאה בחדרה הוא פגש את מר קנדיוטי, ווידא שהחיבור שחוזק על ידי ד"ר בלינקו, מחובר כהלכה.
6. לטענת התובעים לאחר סיום הטיפול ביקש המנוח מד"ר בלינקו לשבת עמו במסעדה על מנת להירגע מהאירוע הסוער מבחינתו, וד"ר בלינקו נעתר לבקשתו המנוח. ד"ר בלינקו והמנוח ישבו יחד במסעדה בדרך לביתו של המנוח בשם "בית היין" ליד קיבוץ מעברות. לאחר שהמנוח שתה כוס בירה הוא אמר לד"ר בלינקו כי אינו חש בטוב, ביקש לקרוא לאמבולנס והתמוטט. האמבולנס אשר הגיע בסביבות השעה 21:45, פינה אותו לבית החולים בו נקבעה פטירתו המצערת של המנוח בשעה 22:15 בגין אוטם שריר הלב.
7. לטענת התובעים הונחה תשתית ראייתית לקיומו של ארוע חריג שגרם לדחק נפשי אצל המנוח, ויש למנות מומחה רפואי לשם קביעת הקשר הסיבתי בין הופעת אוטם שריר הלב אצל המנוח לבין הארוע .
8. הנתבע כפר בעצם ביקורו של מר קנדיוטי במרפאה בחדרה במועד הנטען משזה לא תועד בכרטיסו הרפואי. לחילופין נטען כי גם אם טופל מר קנדיוטי הרי שלא הוכחה חריגותו של הארוע בין היתר משום שהטיפול במר קנדיוטי היה קצר וקל יחסית בהשוואה לבעיות קודמות שהיו לו במהלך הטיפול בו, שנמשך מספר שנים.

דיון והכרעה

1. ראשית, אשר לעצם קיומו של הארוע, מצאנו שיש לקבל את גרסת התובעים, חרף כך שביקורו של מר קנדיוטי לא תועד במרפאה, מהסיבות הבאות:

מעדותו של מר קנדיוטי בפנינו עולה ברורות כי ביום פטירתו של המנוח ב- 15.7.2010, הוא שוחח עם המנוח טלפונית בנוגע לתזוזה באחד השתלים בפיו ובהנחייתו הגיע למרפאה בחדרה שם טיפל בו ד"ר בלינקו וזאת עד להגעתו של

המנוח (ר' עמוד 15 לפרוטוקול שורות 1-2; עמוד 18 לפרוטוקול שורות 18-20).

1. מפלט שיחות הטלפון של מכשיר הטלפון הנייד של המנוח, שהוצג במהלך ההליך עולה כי אכן בשעה 16:44 נערכה שיחה טלפונית בין מר קנדיוטי למנוח.
2. מר קנדיוטי מסר בהודעתו לנתבע כי "אני מכיר את ד"ר רוברמן מקופת חולים מאוחדת. אני הגעתי אליו להבחנה ועקירת כל הפה והשתלת שתלים. ד"ר רוברמן עקר לי את השיניים ולאחר תקופת החלמה הועברתי לד"ר גליקשטיין באותה קופת חולים לביצוע השתלות. לאחר החלמה חזרתי אל ד"ר רוברמן להמשך טיפול ... באותו היום שהוא נפטר לערך שעה 16:00 אחר הצהריים אני התקשרתי אלי הוא אותו היום עבד במרפאה מאוחדת בסניף חיפה. כשהוא שמע את הבעיה שאני מעלה הוא [היה] מוכן לפגוש אותי במרפאה בחדרה... אני חשבתי שאחד השתלים זז..."
3. מעדותו של ד"ר בלינקו עולה כי המנוח שיתף אותו בבעיה שנוצרה אצל מר קנדיוטי, אודותיה נודע לו בשיחה טלפונית וכן כי הוא טיפל במר קנדיוטי לבקשת המנוח ועד להגעתו של המנוח למרפאה (ר' עמוד 5 לפרוטוקול שורות 19-20). עוד עולה מעדותו של ד"ר בלינקו כי הוא ביצע פעולה קצרה ולא מורכבת יחסית בפיו של המנוח של חיזוק אחד החיבורים לשתלים, אשר היה רופף (ר' שם, שורות 17-21).
4. שנית, אשר לשאלת היחוד של האירוע, הרי שזה ייבחן הן בהיבט אובייקטיבי הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת היומיום והן בהיבט הסובייקטיבי הנוגע לאופן התגובה של הנפגע ולעוצמתה. הבחינה הסובייקטיבית עוסקת באופן שבו השפיע על הנפגע האירוע בעבודה ולא כיצד היה ראוי שישפיע עליו- ר' עבל 497/99 (ארצי) ישעיהו יוסף – המוסד לביטוח לאומי (10.12.02).

מהעדויות עולה כי מדובר באירוע מיוחד ביחס לשגרת יומו של המנוח, שהתקיים על רקע הדחיפות שראה המנוח בהגעתו למרפאה בחדרה על רקע השיחה הטלפונית עם מר קנדיוטי, שהיה לחוץ ונסער ממצבו, ומרצונו של המנוח לבחון את מצבו של מר קנדיוטי, שלא היה ידוע לו באותה עת.

1. ד"ר בלינקו העיד כי המנוח היה לחוץ וסיפר לו כי מר קנדיוטי כעס עליו ומאוד וצעק עליו (ר' סעיף 4 לתצהירו) .
2. מר קנדיוטי מסר בהודעתו לנתבע כי הוא התקשר למנוח פעם אחת באותו היום, וכי מדובר היה ב"שיחה רגילה" במהלכה לא צעק על מנוח. ואולם במהלך הדיון שינה מר קנדיוטי את גרסתו והעיד כי ייתכן וחייג יותר מפעם אחת וכן כי "רציתי להגיע לזה שמישהו יראה מה קרה לשתל "( ר' עמוד 15 לפרוטוקול שורה 11) וכן העיד "אין ספק שהרגשתי קצת לחץ במשך כל הזמן הזה. הבעתי לחץ, לא הבעתי כעס" (ר' עמוד 16 לפרוטוקול שורה 9). עוד עולה מעדותו כי ייתכן ודיבר ב"קול גבוה" במהלך השיחה, אלא שטען כי כך נהג לדבר "באופן כללי" (שם, שורות 11-12). לא למותר לציין כי לא יהיה זה מופרך לייחס למר קנדיוטי רצון להציג תמונה מתונה באשר לחילופי הדברים שהיו בינו לבין המנוח עובר לפטירתו של המנוח. במיוחד שעה שנטען לקשר סיבתי בין חילופי דברים אלה לבין פטירתו של המנוח. רצון אשר יכול והשפיע גם על תוכן עדותו של מר קנדיוטי ולו באופן בלתי מודע. מכאן, שיש לדלות לטעמנו מתוך דבריו של עד זה רמזים עבים לשיחה קשה שהתנהלה בינו לבין המנוח שהגיעה גם לטונים גבוהים. מסקנה הנלמדת גם מאופן ההתנהלות של המנוח בעקבות אותה שיחה כפי שיבואר בהמשך.

1. לשון אחרת, עולה מן הדברים, כי חילופי הדברים במהלך השיחה שבין מר קנדיוטי למנוח היו חמורים דיים על מנת שיתקיים ההיבט האובייקטיבי שביסודו של "האירוע המיוחד". אשר להיבט הסובייקטיבי- כפי שנראה להלן, עולה מהעדויות כי למנוח נגרם לחץ נפשי עקב השיחה הטלפונית והבעיה שנוצרה בפיו של מר קנדיוטי, לחץ שבעקבותיו בחר המנוח לשנות את סדר יומו הרגיל, לבטל תורים של מטופלים שהיו קבועים לאותו היום, ולנסוע בדחיפות למרפאה בחדרה על מנת לטפל שם במר קנדיוטי.
2. התובעת העידה כי המנוח עדכן אותה שעליו לשנות את סדר יומו ולצאת מוקדם מהצפוי מהמרפאה בחיפה וזאת בשל טיפול דחוף במטופל בחדרה. כן העידה כי המנוח שיתף אותה כי הוא נאלץ לבטל שני תורים של מטופלים שהיו מוזמנים לאותו היום (סעיפים 8-9 לתצהירה).

1. מטעם התובעים הובאה עדותה של גב' גלינה אפשטיין (להלן- גב' אפשטיין) מי שהועסקה כסייעת במרפאה בחיפה ביום האירוע הנטען וכפי שהעידה, היא עבדה עם המנוח 3 ימים בשבוע במשך שנתיים (ר' עמוד 8 לפרוטוקול שורות 19-20).
2. גב' אפשטיין העידה בתצהירה כי " ד"ר רוברמן ביטל את כל המטופלים שנותרו לאותו היום ועשה זאת לראשונה בשנתיים שעבדתי איתו במרפאה בחיפה."
3. בעדותה בדיון חזרה גב' אפשטיין על כך שזכורים לה ביטולים של שני תורים במועד האירוע הנטען וכן העידה כי מדובר היה בפעם היחידה שזכור לה ביטול שכזה בהנחייתו של המנוח (ר' עמוד 9 לפרוטוקול שורות 29-30).
4. כן הובאה עדותה של גב' אילנה טושק (להלן- גב' טושק) שהועסקה כמזכירה בקופת חולים בחיפה במועד האירוע. בהתאם לעדותה, היא עבדה כמזכירה במרפאה בחיפה יחד עם המנוח במשך 6 שנים (ר' עמוד 21 לפרוטוקול שורה 15-16). גב' טושק העידה כי שני המטופלים האחרונים שנקבע להם תור במועד האירוע הנטען לא טופלו וכי הדבר עולה גם מבדיקת תיקם הרפואי (ר' עמוד 22 לפרוטוקול שורות 10-15). כן העידה כי ביטול תורם נבע מהצורך של המנוח לצאת למרפאה בחדרה, וכי למיטב זיכרונה לא היו מקרים אחרים של ביטולים ביוזמת המנוח (ר' עמוד 22 לפרוטוקול שורה 25). יצוין כי הנתבע אישר את הטענה כי בתיק הרפואי של 2 המטופלים האחרונים לא צוין הביקור מיום האירוע הנטען (שם).
5. יצוין כי מדו"ח רישום מטופלים שזומנו ליום האירוע כפי שהוצג במהלך ההליך (צורף לתצהיר התובעת) עולה כי לצד שם המטופלת האחרונה שזומנה לשעה 19:30 צוינו המילים "אי הופעה" ואולם לא צוין כך בנוגע ל מטופל הנוסף שהיה קבוע לשעה 19:30 אשר גם לגביו נטען כי בוטל התור. עם זאת, נראה כי אין ברישום זה לכשעצמו כדי לקבוע פוזיטיבית כי התורים בוטלו או התקיימו, וניתן ללמוד על הביטול מהעדויות שהובאו ומהרישום בתיקי המטופלים כאמור לעיל.
6. כן עולה מעדותה של גב' טושק כי המנוח יצא מוקדם מהרגיל בסביבות השעה 18:30 (ר' עמוד 24 לפרוטוקול שורה 6) ומעדותה של גב' אפשטיין עולה כי המנוח יצא בסביבות השעה 19:00 מהמרפאה (ר' תצהירה). עניין זה עולה בקנה אחד עם עדותו של ד"ר בלינקו לפיה המנוח הגיע למרפאה בחדרה בסביבות השעה 20:15 (ר' ס '7 לתצהירו של ד"ר בלינקו). יצוין כי בכל הנוגע לשעת הגעתו של מר קנדיוטי למרפאה, מר קנדיוטי העיד כי הוא אינו זוכר את שעת ההגעה (ר' עמוד 17 לפרוטוקול שורה 5). לפיכך לא מצאנו ליחס חשיבות לעדותו במקום אחר לפיה המנוח הגיע למרפאה רק באזור השעה 20:30-21:00 (ר' עמוד 14 לפרוטוקול שורות 9-14).
7. לדעתנו, העובדה שהמנוח ביטל תורים ושינה את סדר יומו וכן כי יצא באופן בלתי מתוכנן לטפל במר קנדיוטי במרפאה בחדרה מהווה ראייה נסיבתית המעידה על מצבו הנפשי הסובייקטיבי של המנוח כמי שחווה דחק נפשי מהארוע הנטען.
8. בהתאם לעדותו של ד"ר בלינקו , המנוח חלק עמו את חששותיו ודאגותיו במהלך שיחה טלפונית טרם, שנודע מצבו האמיתי של מר קנדיוטי שהיה יכול להסתבר כחמור יותר וכטומן בחובו סיבוכים נוספים. הדבר אף מסביר את ביטול התורים על ידי המנוח ושינוי סדר היום המתוכנן. מעדותו של ד"ר בלינקו גם עולה כי המנוח גילה סימני עצבנות ולחץ עם הגעתו למרפאת השיניים וכי היה נסער (ר' סעיף 16 לתצהירו) .
9. מעבר לכך, העידה גב' אפשטיין בתצהירה כי "לאחר השיחה הזו ד"ר רוברמן היה מאוד מוטרד ..." וכן כי "ובשעה 19:00 יצא לחדרה במצב לחוץ"
10. מרישום ההודעה של מר קנדיוטי בפני חוקר הנתבע מיום 15.5.2011 עולה כי נראה היה לו שהמנוח לחוץ בשעה שהלה הגיע למרפאה בחדרה (ר' עמוד שני להודעה שורה 5).

1. מר קנדיוטי העיד כי סבר שהמנוח נלחץ מאחר ש "הוא היה מזיע, רץ" (ר' עמוד 17 לפרוטוקול שורה 21). כמו כן הצהרתו של מר קנדיוטי בפני הנתבע כי עם הגעתו של המנוח למרפאה אמר המנוח את המילים "אוי, אני רגוע" מעידה על כך שעובר למועד הגעתו של המנוח למרפאה ובחינת מצבו של מר קנדיוטי, הוא לא היה מצוי במצב של רגיעה, אלא במצב של מתח וכי רק משהגיע למרפאה וראה שלא "כצעקת" – נרגע.
2. התובעת העידה כי עת שוחחה עם המנוח, ניכר היה בקולו ובטון השיחה כי הוא מוטרד ומרגיש אשמה בכל הנוגע למצבו של מר קנדיוטי, וכי היה מדובר בשיחה שאינה שגרתית (ר' סעיפים 10-11 לתצהירה).
3. לכך יש להוסיף כי עולה מעדותו של מר קנדיוטי כי במהלך השיחה הוא הביע לחץ בפני המנוח (ר' עמוד 16 לפרוטוקול שורה 9), מסקנה הנתמכת גם בעדותו של ד"ר בלינקו בנוגע לאמירותיו של המנוח לאחר שיחתו עם מר קנדיוטי, לפחות בחלקן, ובכך שהמנוח חש לחץ בעקבות השיחה.
4. עוד יצוין כי מכתב התביעה שהגיש מר קנדיוטי נגד קופת החולים והרופאים המטפלים עולה כי למר קנדיוטי היו טענות קשות כנגד הטיפול של המנוח, כמי שהיה הרופא המטפל שלו במהלך הטיפול הכושל כטענתו וזאת עקב תקלות חוזרות ונשנות, במהלכן נשברו מוטות בפיו ונגרמה דלקת בפיו וזאת לאורך מספר שנים, וכי הוא הוציא סכום של כ- 50 אלף ₪ על הטיפול. מעדותו של ד"ר בלינקו עולה כי מדובר היה על עבודה מאוד גדולה יקרה ומורכבת שביצע המנוח בפיו של מר קנדיוטי (ר' עמוד 7 לפרוטוקול שורה 12). ראיות אלה, הגם שמדובר בראיות נסיבתיות, יש בהן לחזק הן את ההיבט הסובייקטיבי של ייחוד הארוע ואת התחושה כי המנוח חש לחץ גדול בעקבות השיחה הטלפונית עם מר קנדיוטי וכן את ההיבט האובייקטיבי קרי, את העובדה כי מר קניוטי, אשר קצה נפשו בתקלות החוזרות ונשנות בפיו, הביע מורת רוח גדולה בפני המנוח באותה שיחה טלפונית.
5. לאור האמור נראה כי עלה בידי התובעים לשכנע את בית הדין בקיומו של "אירוע מיוחד" המצדיק מינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין פטירתו של המנוח.
6. החלטה בעניין מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ה, (31 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.