<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד בני פסקל

המשיב – הובא

הסניגור- עו"ד אולג פרג'ין, ס. ציבורי בהעברה מעו"ד תומר בן חמו

פרוטוקול

הצדדים:

התיק קבוע היום למתן החלטה בעניינו של המשיב.

<#5#>

החלטה

1 . לפניי בקשת המדינה (להלן: המבקשת) להורות על מעצרו של הנאשם ( להלן: המשיב) עד תום ההליכים המשפטיים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סע' 274 לחוק העונשין (להלן: החוק ), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו- עבירה לפי סע' 275 לחוק , איומים-עבירה לפי סע' 192 לחוק ועבירה של החזקת סכין- עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק.

3. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 25.10.12 בשעת לילה, הגיעו שוטרי סיור של משטרת מעלות (להלן: השוטרים), בניידת משטרתית לחורשת יפה נוף במעלות, וזאת בעקבות תלונת אזרחים על רעש הבוקע מאזור החורשה. השוטרים הבחינו בצעירים שרקדו והשתוללו לצלילי מוזיקה רועשת , וכן הבחינו בבקבוקי אלכוהול על שולחן הצמוד לחבורה. השוטרים ביקשו להנמיך את המוזיקה והחלו לרוקן את בקבוקי האלכוהול, ובתגובה לכך זרק המשיב כוס עם משקה לעבר הניידת. בעקבות זאת, הודיעו השוטרים לנאשם כי הוא מעוכב, וזה האחרון החל להתפרע, לקלל ולאיים על השוטרים. כן, בהיותם בניידת, המשיב תקף את אחד השוטרים וגרם לו לשריטות בצוואר. המשיב אף הגדיל לעשות, כך נטען, ובהגיעם לתחנת המשטרה, הוא שלף מכיסו מכשיר לדרמן ובתוכו סכין, המשיך, לבעוט ולהשתולל, לאיים על השוטרים ולקלל אותם, גם בשלב החקירה.

4. במסגרת הדיון מיום 1.11.12, שטחו הצדדים את טיעוניהם בפניי. לטענת המבקשת, המשיב הפריע לשוטרים במילוי תפקידם, איים ואף תקף שוטר, כל זאת במהלך עיכובו, לאחר מעצרו וכן בחקירתו בתחנה. נטען עוד כי, למבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. משכך, לשיטתה, ומאחר שקיים חשש כי שחרורו של המשיב יסכן את שלום הציבור ובטחונו, כן, מאחר שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית, יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום בירור דינו.

5. מנגד, לטענת המשיב, במקרה דנן אין אישור שפיטה, ובהעדרו לא היה מקום להגשת כתב אישום עד לבירור תלונותיהם ההדדיות של המשיב ושל השוטרים. המשיב טען עוד כי, שבנסיבות העניין השוטרים לא פעלו כדין, כך שלא קיימות ראיות לכאורה ואין כל בסיס לאישומים המיוחסים למשיב . כן, המשיב ציין את עובדת היותו ללא עבר פלילי, וטען, שלא נשקפת ממנו כל סכנה.

6. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בתיק זה. קיבלתי לידי חומר החקירה ועיינתי בכל ההודעות והראיות שבתיק זה. מעיון זה עולה כי, בידי המבקשת ראיות, שלכאורה, הינן בעלות פוטנציאל ממשי להוכחת אשמתו של המשיב . מסקנתי זו, מבוססת על הודעותיהם המפורטות של ארבעת השוטרים שהיו מעורבים באירוע, כן נתמכת בעובדה שהמשיב לא טרח למסור גרסה ושמר על זכות השתיקה.

7. באשר ליתר הטענות שהועלו ע"י הסנגור, כגון הטענה להיעדרו של אישור שפיטה או טענתו כי השוטרים פעלו שלא כדין, סבורני, שטענות אלו ראויות להתברר במהלכו של התיק העיקרי. ועוד, אין בטענות אלה כדי להשליך על מסקנתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה האוצרות בחובן אפשרות ממשית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, גם לא ליטול מעוצמתן הגבוהה של ראיות אלו.

8. זאת ועוד, דומני שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שבנסיבות מתקיימת נגד המשיב עילת מעצר. אמנם, לחובתו של המשיב אין הרשעות קודמות . אולם , הוגשו נגד המשיב שלושה כתבי אישום נוספים, שהדיון בהם עדיין תלוי ועומד בפני בית משפט זה. בכתב האישום הראשון מיוחסים למשיב העבירות של הכשלת שוטר במילוי תפקידו- עבירה לפי סעיף 275 לחוק , איומים-עבירה לפי סעיף 192 לחוק. בכתב האישום השני, מיוחסים למשיב העבירות של תקיפה סתם- עבירה לפי סעיף 379 לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו-עבירה לפי סעיף 275 לחוק, העלבת עובד ציבור-עבירה לפי סעיף 288 לחוק. בכתב האישום השלישי מיוחסים לנאשם העבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי- עבירה לפי סעיף 216(א)(1) לחוק, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו- עבירה לפי סע' 275 לחוק. מכאן, במקרה זה, לכאורה, אין המדובר במעידה חד פעמית שאינה מאפיינת את התנהגותו של המשיב בדרך כלל. אלא דווקא, עפ"י כתבי האישום, סביר להסיק כי עסקינן בדפוס התנהגות המלמד כי המשיב חסר מעצורים, התנהגותו משולחת רסן ואין לו כבוד או מורא לדין ולאוכפיו. גם התנהלותו, הנטענת, של המשיב במהלך האירוע נשוא תיק זה, מעידה על אלימות חמורה המופנית כלפי שוטרים, שמקימה את חזקת המסוכנות.

9. עוד אוסיף, כי האישום בעבירה של נשיאת סכין למטרה לא כשרה , ועוד כאשר הסכין נשלפת בפני אנשי החוק, מוסיף נופך ומחדד את מסקנתי בדבר מסוכנותו של המשיב. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט דנציגר לבש"פ 6511/08 אחמד אבו בכרה נ. מדינת ישראל (פסקה 15 להחלטה) : " סבורני כי עצם נשיאת הסכין למטרה לא כשרה והאיום באמצעותה מהווים נסיבה מיוחדת לחומרה, המעידה על המסוכנות הנשקפת ממי שמיוחסים לו מעשים אלו..." (פורסם במאגרים).

10. יתרה מכך, דבריי אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום שהוגש נגדו בת.פ. 2027-09-11. בהתאם לנטען שם, המשיב שוחרר בהזדמנות אחרת למעצר בית מלא בבית אמו. ביום 9.10.11, הגיעו שוטרים לבית זה בעקבות קריאת אמו של המשיב , אשר חששה שמא לא תצליח למנוע ממנו מלהפר את התנאים שהוטלו עליו. באותה העת, המשיב תקף את אמו, ניסה להתחמק מהשוטרים, קלל והעליב אותם. מעשים אלה המיוחסים למשיב, מחזקים את מסקנתי אודות קיומה של עילת מעצר, נוטלים ממידת האימון שניתן לתת במשיב זה גם מחייבים בחינת כל חלופה שתוצע במשנה זהירות.

11. באשר לחלופת מעצר, הוצעו על ידי המשיב שתי חלופות מעצר. הראשונה , הוצעה במהלך הדיון מיום 1.11.12, ולפיה ייעצר בבית אמו במעלות. השנייה, הוצעה במסגרת הבקשה מיום 4.11.12, ולפיה ישהה המשיב בביתו של מר אלי טולדנו בקרית –ים. קבלת אחת החלופות המוצעות ושחרורו של המשיב למעצר בית, מחייבת שוטרים לבקר תכופות בכתובת המוצעת על מנת לוודא כי המשיב מקיים את תנאי המעצר. מכאן, ולנוכח הנטען בכל כתבי האישום שסקרתי מקודם וזה מושא ענייננו, חיכוך זה בין המשיב לשוטרים טומן בחובו אפשרות ממשית לתגובה אלימה ומאיימת מצדו של המשיב. ועוד, נכון להפנות תשומת הלב לכך שהמשיב בן 19 בלבד, וכבר מיוחסים לו אישומים רבים שעניינן התפרעות אלימה כלפי השוטרים. מכל אלה, ספק בעיניי אם המשיב יצליח הפעם לקיים את תנאי השחרור, ויהיו הדוקים ככל שיהיו, כן לנהוג באיפוק ולגלות ריסון בקרבת אנשי החוק שאמורים לפקוד את הכותבת בה ישהה היה וישוחרר. נוכח כל האמור, מסוכנותו הממשית של המשיב, העובדה ששאלת מתן אמון בו מוטלת בספק, ולפני שאתן החלטה סופית ביחס לחלופות המוצעות, אני רואה לנכון להיוועץ עם שירות המבחן.

12. עניינו של המשיב מופנה לשירות המבחן אשר יתבקש להגיש תסקיר מעצר תוך 30 יום מהיום.

דוחה ליום 27/11/12, שעה 10:30.

שירות המבחן יוכל ליצור קשר עם המשיב באמצעות סניגורו, עו"ד תומר בן חמו, בטלפון שמספרו: 0545444104.

המשיב ישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת.

יובא באמצעות שב"ס.

תיק החקירה מוחזר בזאת לידי בא כוח המבקשת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג חשון תשע"ג, 08/11/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי דליה רוטפלד