המבקשת (המשיבה 2 בהמרצת הפתיחה) עותרת לסילוק התביעה נגדה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית והעברתה לוועדת ערר שהוקמה לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995.

בהתאם להלכה הפסוקה, מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערר יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר עקיפתה. עם זאת, בפסיקה אף נקבע כי בכך לא נשללת סמכותם של בתי המשפט ויתכנו נסיבות בהן תתאפשר העלאת הטענות בבית המשפט (רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ ואח' [פורסם בנבו] 3.6.2008, פסקאות 8 – 11 בפסק הדין).

מעיון בהמרצת הפתיחה נשוא בקשה זו, מסתבר שבמסגרתה עותר המשיב 1 (המבקש בהמרצת הפתיחה) לפסק דין הצהרתי שלפיו הרכב נשוא המרצת הפתיחה איננו בבעלותו ואיננו בחזקתו מאז 2002. בכך מבקש המשיב 1 להתמודד עם שלל תביעות המוגשות נגדו על ידי גופים רבים (הם המשיבים 2 – 8) בהנחה שהוא אשר בצע עבירות וצבר חובות במהלך השימוש ברכב.

אם תתקבל בקשה זו להעברת הדיון לוועדת הערר, משמעות הדבר תהיה ששאלת בעלותו והחזקתו של המשיב ברכב תתברר בבית המשפט ביחס למשיבים רבים ותתברר שוב, בנפרד, ביחס למבקשת. כך ייאלץ המשיב להתדיין פעמיים, כך ייאלצו הן בית המשפט והן ועדת הערר להיזקק לאותן טענות וכך גם אפשר ויתקבלו החלטות סותרות. אין היגיון במצב זה וודאי שאין בו ביטוי לשאיפה להתדיינות יעילה והכרעה אחת במחלוקות. מצב זה אף יגרום למשיב עיוות דין. ודאי לעלויות התדיינות כפולות. זה איפוא ביטוי לאותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן האפשרות למשיב להעלות טענותיו בבית המשפט גם ביחס למבקשת.

לפיכך, הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית נדחית בלא צורך בתגובה. יתר הטענות יתבררו במועד הקבוע לדיון.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.