1. בקשת התובעים אשר כותרתה "בקשה למתן הבהרה בנוגע לסעדים הנתבעים במסגרת פרשת התביעה או לחילופין בקשת תיקון כתב התביעה" .

נקדים ונאמר כי עסקינן בתביעה המנוהלת מזה כשש שנים ובמסגרתה כבר נערכו ישיבות הוכחות רבות ונשמעו עדים רבים. התובעים בתביעתם הנזכרת עתרו לקבלת מחצית מהמניות בחברת "גזיאל את אבנר (2007) בע"מ" (להלן - החברה) וזאת מכח התחייבויות חוזיות נטענות בין הצדדים. החברה מחזיקה, בין השאר, בזכויות בפרויקט בניה בנתניה (להלן- הפרויקט). נקדים כבר עתה ונבהיר כי סעד מסויים זה נבחר על ידי התובעים, בין השאר משיקולי אגרה, על מנת שלא לחוב באגרה בגין תביעה כספית (וראו לעניין זה החלטתי המנומקת והמפורטת מיום 27.3.14). בשל הסעד המבוקש ועל מנת למנוע ריקון החברה מתוכן אף ניתן ביום 17.9.13 צו מניעה האוסר על דיספוזיציה בזכויות הנוגעות לפרויקט בו מעורבת החברה.

והנה, אחר שחלפו השנים התחלף אף היצוג של התובעים בתיק, ומעת שכך באו בקשות חדשות לפיתחו של בית המשפט ובכללן הבקשה שבנדון (יצוין כי מראשיתו של תיק זה הוגשו בו מאות בקשות !).

2. לטענת ב"כ התובעים, בעבר ניסו הנתבעים, המשיבים, להבריח את הזכויות בפרויקט בדרך של רישום משכון על זכויות של הנתבע 2, מר רוברט גזיאל ( להלן – רוברט). כיוון שכך הוגשה ע"י התובעים בקשה ע"פ הפקודה לבזיון בית המשפט ובעניינה ניתן פסק דינו של בית המשפט דהכא מיום 13.3.17 במסגרתו נקבע כי אכן המשיבים 1, 2 ו – 8 פעלו בניגוד לצו המניעה הזמני והם חויבו בקנס בשיעור של 5000 ₪ לחודש כל עוד לא יוסר המשכון שנרשם על הפרויקט ואלם הקנס ישולם אך ורק אחר מתן פסק דין בתביעה הכוללת, וככל שזו תתקבל כולה או מקצתה.

והנה, כך לטענת ב"כ התובעים, ביום 17.10.18 נרשם משכון נוסף על מניות מר רוברט בחברה וזאת לטובת חברה בשם דקמא בע"מ. לטענת ב"כ התובעים רישום זה נועד לסכל פסק דין, ככל שינתן, כנגד הנתבעים בתיק זה.

מתוך שכך עותר ב"כ התובעים לתיקון כתב התביעה באופן שברשימת הסעדים המבוקשים יווסף סעד הצהרתי על פיו התובעים הם הבעלים של 50% מהבעלות בפרויקט להבדיל מהבעלות במניות החברה המחזיקה בפרויקט, זאת בין אם בדרך של הבהרת בית המשפט כי סעד זה נכלל במסגרת הסעדים המבוקשים בתביעה ובין בדרך של תיקון כתב התביעה.

3. ב"כ הנתבעים מתנגד למבוקש. לטענת ב"כ הנתבעים בא כוחם החדש של התובעים מתעלם לחלוטין מהליכים קודמים בתיק. כך הוא מתעלם מהעובדה כי בתחילה הוגשה התביעה כאשר בין הסעדים הנתבעים אכן היה סעד הצהרתי לפיו זכאים התובעים "לחלקים בפרויקט" ואולם לאחרי כן, בין אם מטעמים שבאגרה ובין אם מטעמים אחרים, תוקן כתב התביעה באופן שסעד זה הושמט ונותר רק הסעד של קבלת 50 % ממנות החברה. כעת כאשר אנו עומדים בסיום שמיעת הראיות בתיק, מבקש ב"כ התובעים לשנות שוב טעמו ולהחזיר את אותו סעד אותו ביטלו התובעים כבר בראשית ההליך. לטענת ב"כ הנתבעים הבקשה מוגשת בחוסר תום לב, בשיהוי רב ותוך היתול בנתבעים ובאופן הגורם להם נזק רב וכי אין לקבלה ואין בכך שהתובעים החליפו ייצוג על מנת להוות עילה לתיקונו של כתב התביעה בשלב זה ובאופן המבוקש.

אחר שבחנתי טענות הצדדים ובכלל זה את תגובת התובעים לתשובת הנתבעים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

4. אומנם על דרך הכלל ינהג בית המשפט ביד רחבה עת באה לפניו בקשה לתיקון כתב התביעה וזאת מתוך רצון שלפני בית המשפט יונחו המחלוקות והאמיתיות שבין הצדדים (וראו לעניין זה , כדוגמה – תקנה 92 לתקסד"א, רע"א 2345/98 דנגור נ. ליבנה (1999); ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, עמ' 110), ואולם אין להתיר תיקונו של כתב בי דין ללא הגבלה וכאשר יש בדבר פגיעה של ממש בצד שכנגד.

בנדון ייחדו התובעים את הסעד המבוקש בכתב בתביעתם דווקא לעניין זכותם במניות החברה - הא ותו לא. הדבר לא נעשה כלאחר יד אלא אחר מחשבה, ונבהיר – בתחילה כללה התביעה סעד של קביעת זכויות בפרויקט גופו אלא שעלה אצל התובעים החשש, ובדין, כי סעד זה הניתן לשומה והערכה, יביא אותם לחיוב אגרה משמעותית כתביעה כספית ומכך ביקשו להימנע, כיוון שכך ביקשו את תיקונה של התביעה, כאמור.

כעת אחר שנשמעו עיקר ראיות הצדדים, וכאשר הצדדים מטבעם של דברים מכוונים חקירותיהם באשר לסעדים ולזכויות הנטענות בלבד, מבקש ב"כ התובעים לחזור בו מעמדתם הראשונית של הצדדים ולמעשה לתקן התביעה פעם נוספת, לכך לא ניתן להסכים. הנזק של תיקון התביעה בשלב זה לנתבעים הוא ברור ואין כל טעם שבצדק שיש בו להצדיק את שינוי עמדתם של התובעים ב – 180מעלות. עצם חששם של התובעים כי גם אם ינתן להם הסעד המבוקש בתביעתם הם לא יוכלו לממשו בשל התנהלות הנתבעים אין בו להצדיק בשלב זה את תיקון התביעה שכנגד תרופתו בבקשות שונות המתאימות לעניין. מילים אחרות, לא שוכנעתי כלל ועיקר כי בנדון מתקיימים הטעמים המיוחדים המצדיקים תיקון נוסף של כתב התביעה מכל תקנה 149 (ב) לתקסד"א וזאת אחר שהסעד המבוקש הוא אותו סעד אשר בעבר ביקשו התובעים למוחקו מכתב התביעה ולא הובא לפני בית המשפט נימוק של ממש שיש בו לסבר את הדעת מדוע פעם רצונם במחיקתו ופעם רצונם בהוספת , וודאי שלא בשלב כה מתקדם של ההליך השיפוטי.

5. בנסיבות הנזכרות הבקשה נדחית.

סוגיית ההוצאות תבחן בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ט, 12 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.