<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המבקש:

אנו מדברים על 10,000 ₪ שכב' סגן הנשיא הטיל עלינו להפקיד ועל הרישומים של השעבודים על המשאית שצריך לבטל אותם, אני הסברתי זאת בבקשה. בנוסף לזה אנו מבקשים לפי הצהרת המשיבה 2 שבאה בתגובה שלה בסעיף 14 שהיא תסכים להחזיר את כל המוצגים אם יימצא שאין צורך בהמשך החזקתם. אני מפנה לתגובתה של המשיבה 2 לבקשה להחזרת תפוסים.

האישום הוגש לא נגד המבקשת שהיא חברת אבן ג'אבר בע"מ, שהיא אישיות משפטית נפרדת, אלא נגד המנהל. המשאית רשומה על שם המבקשת בלבד ועל כך אין ויכוח. אם בית המשפט רוצה לעיין במסמכים של הבקשה המקורית, הגשנו את רישיון הרכב של המשאית והיא רשומה על שם המבקשת. זה חשוב כי לפי החלטת כב' השופטת בית-אור, התנאים שהוטלו על המשאית נועדו להבטיח את חילוטה של המשאית במידה והנאשם יורשע. מצטט מסעיף 39(א) לפסד"פ מעצר וחיפוש [נוסח חדש]. מר אלגבור הוא לא בעל החפץ, וגם אם הוא יורשע או יזוכה אי אפשר לחלט לגביו את המשאית. הרציונאל שעמד בבסיס החלטת בית המשפט שהיה ציטוט של בש"פ 5550/08 של בית המשפט העליון לא עומד כאן. המשך התנאים האלה לא משרתת שום מטרה.

לגבי מכלי הגז- נתפסו מכלי גז משני סוגים, חלק שיש עליהם הטבעה של חברת חורה גז בע"מ שהיא סוכן מורשה ומפיץ ועל כך אין ויכוח, ואז כל מכלי הגז הוחזרו בהסכמה. מדובר ב- 235 מיכלי גז שעליהם אין הטבעה של חברת חורה גז שהיא עובדת כיום. לגבי הבלונים האלה, יש בתצהיר הראשון שהוגש ע"י נציג המבקשת, מר אלגבור בעצמו, שהסביר שאת המכלים הוא מקבל מלקוחות ואז הוא מחזיר אותם לחב' חורה גז שהתחייבה בהסכם להחליף את הבלונים האלה עם הבלונים שלה. זה כתוב בהסכם. אנו נמצאים היום במצב אחר, עברו 6 חודשים מיום תפיסת הבלונים, ולפי סעיפים 22-23 לחוק הגז, יש חובה להחזיר אם לא הוגש כתב אישום בתוך התקופה הזאת. זאת אומרת שכתב האישום במקרה שלנו הוגש ביום 13.5.2013 והתקופה של 6 חודשים הסתיימה ביום 9.4.2013. בתגובות שלהם הם לא השיבו למה כשהגיע 6 חודשים או יום לפני זה הם לא הגישו בקשה להארכה ולמה הם לא החזירו את זה ממה שהחוק קובע. לכן כבר ביום 30.4 המכלים היו צריכים להיות אצל המבקשת או להיות בבית משפט עם בקשה להארכת המועד. עכשיו הם באים ואומרים שהוגש כתב אישום אז לפי פסק דין פרידנברג הם מבקשים הארכה רטרואקטיבית. פסק דין פרידנברג לא חל בעניינו, כיוון שעפ"י סעיף 6 לצו סימון מכלי גז יש אפשרות להטביע את הפרטים של החברה הנוכחית במכון התקנים וכמו שעושים בהחזרת רכבים מזויפים, תופסים רכב מזויף, אומרים שהוא מזויף, כאשר אין מי שטוען שהוא בעל הרכב, הרכב משופשף ומשרד הרישוי לא יודעים מה היה המקור, לכאורה הוא מזויף, הולכים למכון התקנים.

המבקש מוכן להתחייב כי היה ובית המשפט יורה על החזרת הבקבוקים, הדבר ייעשה בכפוף לכך שנכשיר אותם, לרבות הטבעה וביצוע כל הפעולות הנדרשות על מנת שיעמדו בתקנים הנדרשים. כתב האישום לא נגד החברה, זאת אומרת שהחברה לא עברה שום עבירה בשום חפץ ועל כן עפ"י מה שאמר ב"כ המשיבה 2 בסעיף 14 לתגובה הוא אמר שחובה להחזיר את המוצרים האלה. מר אלגבור נמצא כאן כיוון שהוא נתן תצהיר, הוא לא נחקר על זה וגם לא על התצהיר הראשון. אני מבקש להחזיר את הבקבוקים לחברת אבן ג'בר ומר אלגבור הוא מנהל החברה. בית המשפט יכול לתת צו שהבקבוקים יחזרו לחברה בכפוף לכך. אני מתחייב בשם החברה.

מאחר וכתב האישום הוא נגד מר אלגבור ולא נגד החברה, בשלב זה החברה חפה מפשע מכל דבר וזכאית מכל עבירה. אי אפשר לבוא ולהגיד שהיא מחזיקה כדין או לא כדין כי היא לא נאשמת. אם החברה לא מחזיקה כדין, איפה האנשים שכן החזיקו כדין וזה שלהם, אף אחד מהם לא הגיש בקשות להצטרף לתיק, הם לא צד פה, ואם הם צד אז הם יכולים להגיש תביעה אזרחית, אבל בית המשפט לא יכול להפוך את ההליך הפלילי. אם ירצו יגישו תביעה נגד החברה בתביעה אזרחית. נגיד ויגידו שהם צריכים את המוצגים לצורך ניהול המשפט, אני עוד לא ראיתי משפט שהביאו משאית ו-400 בלוני גז לבית המשפט. אין דבר כזה. הם היו צריכים לצלם את זה, היה להם הרבה זמן לעשות את זה. אני לא מתנגד בהתאם לכלל הראיה הטובה ביותר שיוגשו צילומים. למדינה אין שום זכויות במוצגים האלה, לא במשאית ולא במכלים. היא לא צריכה את זה למשפט כי בכך היא גורמת לנו נזק. בהתאם לחוק כבוד האדם וחירותו אי אפשר לפגוע לנו בנכסים.

ב"כ המשיבה 2:

אני רוצה להפנות את תשומת לבו של בית המשפט למטרה של התנאים המגבילים שנובעת באופן מפורש וישיר מהחלטת כב' סגנית הנשיאה. הרי למה המיכלים, גם של חורה גז, שלכאורה מבקשת מסוכן מורשה של חברה זו, לא הוחזרו ישירות למבקשת, אלא הוחזרו בתנאי שהם יוחזקו במחסן של חורה גז? מכיוון שלמבקשת אין מחסן גז מאושר עפ"י חוק. המבקשת מבקשת להחזיר לה 400 מכלים, איפה היא תחזיק אותם? אין לה מחסן מאושר. צריך לקחת בחשבון את הדבר הזה. בן אדם מנהל עסק והוא מחזיק מחסן להחזקת מכלים בלב שכונת המגורים שלא מאושרת עפ"י החוק. יש לנו חוות דעת של המסוכנות ואנו מציג אותה לבית המשפט.

לגבי הטענות של חברי- זה לא סתם שהמשאית נתפסה, היא שימשה כבסיס לביצוע העבירה. חברי הפנה לסעיף 39(א) לפסד"פ אני מפנה לסעיף 39(ב), יש תנאי שמדבר על כך שאדם צריך להיות בעל החפץ ואז אפשר לחלט. אבל כשאנו מדברים על אמצעי לביצוע עבירה התנאי הזה כבר לא הכרחי, אפשר לחלט.

לגבי הטענה של אישיות משפטית נפרדת- אמנם המבקשת היא אישיות משפטית נפרדת, אולם לא היא קובעת נגד מי יוגש כתב האישום, ולא היא קובעת כי אם כתב האישום לא הוגש כנגדה אז צריך להחזיר לה את החפצים. מחומר החקירה נובע כי החברה למעשה היא כלי מעטפת לפעולה של מוחמד אלגבור. יכול להיות שדבר זה יתוקן. לפי חומר החקירה, ברוב כתבי האישום יש חברה ובדרך כלל מייחסים את זה לחברה וגם לבעל החברה, כאן רואים שהנאשם מייחס את כל הפעילות באופן אישי לעצמו, הוא אומר שזה המכלים שלו, המחסן שלו, הבקבוקים שלו. לצורך התחשבנות הוא מגיש חשבוניות של החברה, בגלל זה הוגש כתב אישום נגד הנאשם ולא נגד החברה. גם אם כתב האישום יישאר בצורה כפי שהוא הוגש היום, כאשר החברה היא מעין כלי לפעילות עבריינית, זה שהחברה היא אישיות משפטית נפרדת, זה לא מאפשר להחזיר אליה את המכלים כאשר בעצם הם חוזרים למוחמד אלגבור, הנאשם בכתב האישום. השאלה היא האם כתב האישום הוגש בגין הפרשה בגין הדברים שנתפסו, כתב האישום הוגש בגין התפוסים שנתפסו. אני מפנה לסעיף 37. מוחמד אלגבור עבר עבירה לגבי החפצים האלה, במכלים ובאמצעות המשאית, בית המשפט רשאי לצוות כסעיף 34. בדרך כלל הסיטואציה היא קצת אחרת, יש חברה שהיא גוף וזה לא בן אדם אחד, ואז יש מנהל. התיק הזה יחסית מיוחד ביחס לתיקים אחרים שאנו מטפלים בהם. כשאנו רואים את חומר הראיות ואת האמרות של הנאשם, מה שנובע מהאמרות האלה שהוא אומר שזה הוא, מקום שלו, בעלות שלו, והחברה היא כלי של המסמוך לגבי החשבוניות. אני מפנה להודעה של הנאשם.

לפי ההחלטה, שוחררו חלק ממכלי הגז, זה היה שחרור בהסכמה לאחר ששונו התנאים, שהם יוחזקו במחסן מאושר, לאחר שחברת חורה גז הצהירה שהמבקש הוא סוכן מורשה שלה, כיוון שיש עבירה פלילית מאוד ברורה, ויש איסור ברור שספק גז לא יאחסן מכלים שהם בעלי סימון של ספק אחר. המכלים האלה בינתיים מוחזקים בחברת חורה גז. חורה גז אישרו שהמבקשת היא סוכן מורשה שלהם, לפי המדיניות שלנו, למרות שלמבקשת אין ספק גז, כשהיא סוכן מורשה של ספק גז שמצהיר את זה. המכלים שאנו מחזיקים הם לא של חורה גז אלא של חברות אחרות שלא אישרו שהמבקשת תחזיק את המכלים שלהם. מה שהוחזר אמור להיות בחברת חורה גז, לפי ההחלטה. לפני שיצביעו על כך שיש מחסן מאושר, אי אפשר להחזיר את המכלים האלה למבקשת. לגבי שאר המכלים, בית המשפט לא נתן החלטה להחזיר אותם בשום תנאי. לבוא ולבקש היום להחזיר אותם כשאין מחסן מאושר ולטעון שהמכלים האלה הוחזקו ע"י המבקשת זה לא סביר.

לגבי בג"צ- החזקתם אסורה ע"י המבקשת. לאבן ג'בר אין רישיון ספק גז, מה שהיא יכולה להיות זה סוכן מורשה. בעוד מס' חודשים ייכנס חוק לתוקף שגם סוכנים מורשים יצטרכו לקבל רישיון. חורה גז אישרה בתצהיר שחברת אבן ג'בר סוכן מורשה שלהם. אבן ג'בר פועלת כזרוע של חורה גז.

אנו מבקשים מבית המשפט להאריך את החזקת התפוסים עד לסוף ההליך. המכלים שלא קשורים לחורה גז, יש סמכות למדינה, בלי קשר להליך פלילי, לחלט את המכלים האלה. אני מציג צו פיקוח סעיף 7, שם מדובר על חילוט מנהלי. אם המדינה תחזיר בעלי סימון של ספק אחר, בעצם אנו נאפשר לבצע את העבירה לפי סעיף 3. אם אנו נחזיר את המכלים האלה אנו תורמים להמשך ביצוע העבירות. המכלים מזוהים, יש שם כל מיני חברות גז שונות. מההתחלה כשהתבקשה ההחזרה של המכלים לא נטען כי המבקשת היא סוכן מורשה של חברות אחרות אלא רק של חורה גז. אנו מראים בתגובות שהוגשו לבית המשפט שבאיזה מקרים חריגים אפשר להחזיק את המכלים. לדוגמה ספק גז מגיע למקום מסוים ומחליף ספק גז אחר, הוא צריך לאסוף את המכלים ולאחסן אותם במקום נפרד ולא להשתמש בהם לצרכי מסחר. כל מה שמבקשת המבקשת בבקשה זה פוגע לנו באיסוף.

אנו לא הגשנו בקשה להארכת מועד בשל תקלה. צריך לבחון את היקף התקלה, יכול להיות שמדובר בחריגה של שבועיים. אני שב ומדגיש מה הייתה המטרה באי שחרור של המכלים, בעצם אנו מחזירים את 400 המכלים למבקשת, אין לה מקום חוקי לאחסן אותם. מעבר למחסן גז צריך להיות משאיות מאושרות.

לגבי הטענה של סימון מחדש ע"י מכון התקנים- הטענה נטענה. במועד תפיסת המכלים הם לא סומנו מחדש, לא קל לסמן סימונים במכלים, מכון התקנים דורש הסכמה מפורטת של בעל מכלים קודם. בנוסף לזה כאן מדובר בספק שאין לו רישיון ספק גז ולכן גם המדינה לא תאפשר את העניין הזה כי זה יהיה הטעייה של הציבור. אין למבקשת אישור של ספק גז. במשך השנים היו ספקי משנה שהם היו סוכני גז מורשים ללא רישיון, ולכן לא מיוחסת להם עבירה של פעילות ללא רישיון.

לגבי פסק הדין שחברי מפנה אליו- עם כל הכבוד מדובר בסיטואציה אחרת לחלוטין, שם מדובר באדם שאוחז ברכב בתום לב מבלי לדעת שהוא אוחז ברכב של מישהו אחר. כאן אנו מדברים על עשרות מכלים שהם לצרכי עסק.

ב"כ המשיבה 1:

המשיבה 1 מצטרפת לנאמר ע"י המשיבה 2.

באשר לטענתו של חברי כפי שעלתה בבקשתו לעניין התפוסים שלא נרשמו בכתב האישום- אין הוראה בחוק שצריך לתפוס תפוסים ברשימת עדי תביעה.

הוכן כתב אישום מתוקן בה נכללה החברה. ההקראה בתיק של מוחמד אלגבור נקבע ליום 7.6.2013 בפני כב' השופטת רובין-לביא בקרית גת. לדעתנו כל הבקשות צריכות להיות מוגשות בקרית גת.

הנאשם מודה בחקירתו כי הוא מנהל החברה, הוא הקים את החברה, הוא עוסק בזה הרבה שנים, אני מפנה לכתב האישום כפי שהמשיבה 2 צירפה לתגובתה.

ב"כ המשיבה 2:

לפי חוק הגז שאין סמכות להאריך מעבר לשישה חודשים, אני מפנה לכך שהחוק לא נועד לגרוע ולא להוסיף. אני מפנה לחוק שאפשר להאריך מעבר לשישה חודשים.

ב"כ המבקשת:

אני מוחה על הטעיית בית המשפט על כך שנאמר שלמבקשת אין איפה להחזיק את המכלים. בהחלטת השופטת בסעיף 22 נאמר שאנו צריכים להמציא אישור לגבי מחסן גז שמתנהל ברישיון של משרד האנרגיה והמים אשר מוכן לאחסן את המכלים של חורה גז או מכלים אחרים של חורה גז או של מכלים אחרים. בהמשך להחלטה זו, שלחתי לעו"ד מורין מכתב עם תצהיר של חב' חורה גז והוא יודע מזה שמוכנה ומחזיקה את בלוני הגז. הוא בא ואומר שאת הבלונים הנותרים אי אפשר יהיה לשים שם. איך הוא קובע את זה?

הוא בא עכשיו עם טענה של מסוכנות, הרי גם הבלונים הקודמים, בין שאם מסומנים חורה גז או לא, גם הם יכולים להיות מסוכנים, זה לא משנה הסימון. אם בלון גז מתפוצץ זה לא משנה הסימון. אם הם החזירו את בלוני הגז של חורה גז אז אין הבדל בינם לבין הבלונים האחרים.

עוד אומר נציג המשיבה 2 איך הם יובילו את בלוני הגז, הרי הם הסכימו להחזיר את המשאית ויש לנו את כל האישורים שהמשאית כחוק יכולה להוביל בלוני גז, יש נהג מוסמך ורכב מוסמך והכל כדין.

לעניין הסימון- הסימון יכול להיעשות ע"י צו של בית המשפט. החברות האחרות לפי סעיף 22-23 לחוק הגז, סימון בטיחות נאמר שם במפורש שאם תוך 6 חודשים לא מוגש כתב אישום, הבלונים מוחזרים לידי מי שהחזיק בהם ואנו לא צריכים להוכיח בעלות. בעלות זאת המצאה של ב"כ המשיבה 2. מדברים פה על חזקה ולא על בעלות. אין כאן בעלות.

כתב האישום הוגש בגלל שאנו הגשנו בקשה לבטל את התנאים, אם לא היינו מגישים את הבקשה אז גם כתב האישום לא הוגש. אנו התחלנו בזה לפני שהוגש כתב האישום לכן הסמכות היא בבית משפט זה. כאן ניתן צו להחזיר את המשאית ואת בלוני הגז למבקשת. כתב האישום בא אחרי זה ולא לפני. הטענה היא טענה שאין לה שום בסיס, והיא נועדה למשוך את זה לבית משפט בקרית גת אך אין בכך טעם.

מה זאת אומרת שאין חובה בחוק לכתוב את המוצגים? זה לא אמת. בכל כתב אישום שמוגש לבית המשפט, המשטרה או הפרקליטות כותבים מוצגים שיובאו לבית המשפט ע"י רשם המוצגים. עכשיו כדי לחסום לנו את האפשרות לקבל אומרים שאין מוצגים ואי אפשר להביא את המשאית והמכלים לבית המשפט.

מה שנשאר זה לסמן. ברגע שמסמנים לפי סעיף 6 לצו, אז יש זכות מלאה להחזיק בזה. בשביל זה עשו את האפשרות לסמן. זה לא המשך עבירה. להחזיק במוצר שסומן מחדש ע"י מכון התקנים אין כאן עבירה.

ב"כ המשיבה 1:

מס' הפקס שלנו הינו 08-6476035.

<#2#>

החלטה

ההחלטה תימסר לצדדים בנט-המשפט.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיון תשע"ג, 05/06/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הצדדים:

הצדדים מבקשים במשותף לבצע הקפאת מצב בהליך דנן, מבלי שמי מהצדדים יפגעו, ומבלי שתינתן כל הצהרה ע"י מי מהצדדים וזאת בכדי לקדם את ההליך ולחסוך מזמנו השיפוטי של בית המשפט. הצדדים יתאמו ביניהם פגישה, בה ינסו להגיע לעמק השווה. לאחר הפגישה תימסר הודעה לבית המשפט. אנו מבקשים כי חומר החקירה יוחזר לב"כ המשיבה 1.

<#6#>

החלטה

בשים לב להצהרת הצדדים, בשלב זה המשך הדיון בבקשה מסתיים.

רשמתי בפניי כי כל אחד מהצדדים שומר לעצמו הזכות לטעון מלוא טענותיו היה ולא יגיעו להסכמה כוללת בתיק. במקרה זה תוגש בפניי בקשה בהתאם.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיון תשע"ג, 05/06/2013 במעמד הנוכחים.