פסק דין

התובענה:

1. תובענת נזקי גוף וכספים, אשר התובע הגיש נגד שלושת הנתבעים.
2. נטען בכתב התביעה כי התובע נמנה על חברי הנתבע מס' 1, שהוא מתנ"ס, עמותה לפעילות קהילתית בכפר מג'אר (להלן: "המתנ"ס") וכי הנתבע מס' 3, איגוד הרוגבי בישראל (להלן: "איגוד הרוגבי") אירגן בחודש 12/1999 "טורניר" משחקי רוגבי בעיר חדרה אשר בו השתתפו קבוצות שונות לשם תחרות ביניהן ובין היתר השתתפה באותו טורניר גם הקבוצה של המתנ"ס ,אשר התובע נמנה על שירותיה והוא כבן 12 שנים באותה עת. כן נטען בסעיף 7 לכתב התביעה כדלקמן:

"במהלך משחק שהתקיים ביום 18/12/99, בו התחרתה קבוצת המתנ"ס מול קבוצה אחרת, שחקן גדול בעל ממדים גדולים, אשר וככל הנראה יותר מבוגר מהתובע במספר שנים, קפץ על רגלו של התובע והפילו ארצה וגרם לו לנזק חמור מאוד, לרבות שבר עם תזוזה בירך שמאל".

האירוע הנ"ל ייקרא להלן: "האירוע" או "התאונה".

התובע טען לנזקי גוף כבדים, שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, כפי שיפורטו בהמשך וטען כי הנתבעים חייבים לפצותו בגין נזקיו אלה.

התובענה הכספית:

1. פורט בכתב התביעה כי מדובר בתובענה כספית בגין הפרת הוראות סעיף 7 (א) לחוק הספורט תשמ"ח – 1988, (להלן: "חוק הספורט") המחייב כל אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד ספורט כי יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידם או מטעמם.

התובע הוסיף וטען כי המתנ"ס ואיגוד הרוגבי לא עשו ביטוח לתובע ולקבוצתו, כך שהם הפרו הוראות חוק הספורט ובגין כך הם חייבים לפצות את התובע בגין כל נזקיו בגין הפרה זו, כאשר תקנות חוק הספורט קבעו סכומי מינימום של ביטוח ועפיה"ם הנתבעים הנ"ל חייבים לשלם לתובע סכום של 59,633 ₪ ליום אירוע התאונה, עבור שיעור הנכות, כאשר בכתב התביעה נטען כי הנכות הקובעת של התובע היא בשיעור של 28% וכן סכומים נוספים עבור אישפוזים ותקופות אי כושר ובסה"כ 70,476 ₪ הכול נכון למועד אירוע התאונה.

ובעניין התביעה הנזיקית נטען:

1. התובע טען בכתב התביעה כי משחק הרוגבי אינו מוכר ע"י משרד החינוך והתרבות, בהיותו מסוכן, כך שהוא נאסר על תלמידי ביה"ס, כך שמתן אפשרות לתובע להשתתף בו הינו בבחינת רשלנות או הפרת הוראה חקוקה ובגין כך הנתבעים חבים בגין נזקיו של התובע.

הוסף בכתב התביעה כי הנתבעים לא הסבירו לתובע או להוריו את מהות חוג הרוגבי והמשחק, את הפעילות שבו וכן את הסכנות הטמונות בו.

בנוסף טען התובע כי התאונה אירעה עקב רשלנותם של הנתבעים, אשר התבטאה, בין היתר, במתן אפשרות לשחקן מבוגר הרבה יותר להשתתף במשחק מול התובע, בכך שאיפשרו לאותו שחקן מגודל לקפוץ על התובע ולהפילו ארצה, בכך שלא פיקחו על התנהלות התחרות ובכך שלא הדריכו את התובע ואת יתר השחקנים על ביצוע משחק בביטחה ובכך שהעסיקו מאמנים ו/או מדריכים לא מוכשרים ולא מיומנים.

1. לעניין הנזק: נטען בכתב התביעה כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור גבוה שגרמה לו לנזקים גבוהים שיש לחייב את הנתבעים לשלמם בנוסף לנזקים נוספים עבור עזרת צד ג' והוצאות שונות, כאשר התובע העמיד הנזקים המיוחדים בתביעה הנזיקית ע"ס 250,000 ₪ וכן ביקש לפסוק לו נזקים כלליים עבור הפסד כושר ההשתכרות, כאב וסבל ואח' כפי שיוכח בביהמ"ש.

הגנת הנתבעים מס' 1 ו- 2:

1. הגנת הנתבע מס' 1 – המתנ"ס – פוצלה לשניים.

הוגש מטעם המתנ"ס והמבטחת שלו, הנתבעת מס' 2, חב' הביטוח אריה, (להלן: "חברת הביטוח") כתב הגנה אשר בו הכחישו את כל הנטען בכתב התביעה, ומסרו שאין עילת תביעה נגדם לעניין חוק הספורט ו הכחישו את קיום עילת הרשלנות המיוחסת להם על כל גווניה.

כן טענו הנתבעים הנ"ל כי במסגרת גלגול קודם של התביעה, שהיה בת.א. 2742/04 בביהמ"ש השלום בנצרת, היו מונחות שם שתי חוות דעת; האחת מטעם התובע, של ד"ר משה דניאל, אשר העניק לתובע נכות בשיעור של 28% כאשר מטעמם הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר ד. קרת, אשר בדק את התובע והעניק לו אך נכות אורטופדית בשיעור של 10%.

לפיכך ולאור הפער בין שתי חוות הדעת מינה ביהמ"ש בנצרת מומחה רפואי מטעמו, ד"ר דוד אנגל, אשר בדק את התובע והעניק לו נכות בשיעור של 10%.

מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה נגדם הן בעילה הנזיקית והן בעילה החוזית.

1. לאור הודעת ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 כי הייצוג שלו לנתבעת מס' 1 וכן למבטחת שלה חב' הביטוח אריה, הינו אך בעניין התביעה הנזיקית, עבר ייצוג הנתבע מס' 1, בעילה החוזית, לעו"ד עאדל עלי, אשר ייצג את המתנ"ס אך לעניין העילה החוזית ואף הגיש תצהיר מנהלת המתנ"ס העכשווית כראייה לעניין היעדר חבות לפי חוק הספורט.

גם עו"ד עלי ביקש לדחות את התביעה נגד המתנ"ס בעילה החוזית.

הודעת צד שלישי שהנתבעים 1 ו- 2 הגישו נגד הנתבעת מס' 3 והמבטחת שלו חב' הכשרת היישוב:

1. מעבר להכחשת עילת התביעה והחיובים המיוחסים למתנ"ס ולחברה המבטחת שלו, הם ,הנתבעים 1 ו- 2, הגישו הודעת צד שלישי נגד איגוד הרוגבי ונגד חב' הביטוח שלו, חב' הכשרת היישוב בע"מ, אשר בה טענו כי התאונה, המוכחשת על ידם, ובאם אירעה כפי שנטען, היא ארעה עקב רשלנות הצד השלישי אשר התבטאה בין היתר במעשים או במחדלים הבאים:

• לא בדקו את גילאי הקבוצה היריבה.
• לא מנעו משחקן מבוגר יותר מ- 14 שנים מלהשתתף במשחק.
• הציבו למשחק שופט בלתי מקצועי או בלתי אחראי.
• לא פיקחו על השחקנים וגם לא הדריכו אותם מספיק ולא נקטו באמצעי זהירות על מנת למנוע את התאונה.

הגנת הנתבע מס' 3, איגוד הרוגבי לכתב התביעה ולהודעת צד שלישי:

1. איגוד הרוגבי וחברת הכשרת היישוב הגישו כתבי הגנה הן כנגד התביעה והן כנגד הודעת צד שלישי נגדם.

איגוד הרוגבי וחב' הכשרת היישוב ביקשו לדחות את התביעות נגדם הן בגין העדר עילה וכן היעדר יריבות וגם טענו לשיהוי.

הנתבעים טענו כי המתנ"ס הוא שהפעיל את קבוצת הרוגבי בה שיחק התובע והוא זה שגבה את כספים מהורי השחקנים לשם אירגון המשחקים ועריכת ביטוחים.

כן טען איגוד הרוגבי להגנתו כדלקמן:

"בהתייחס לאמור בסעיף 6 הרי שהנתבע מס' 3 אכן אירגן פסטיבל רוגבי אשר התקיים במגרש תקני ומאושר למשחקי רוגבי בפרדס חנה. יש להדגיש כי במסגרת ארגון הפסטיבל ניתנו דגשים לחלוקת הקבוצות עפ"י גיל השחקנים, לתקינות המגרש, לנוכחות חובשים, ציוד עזרה ראשונה במגרש.

הנתבע מכחיש האמור בסעיף 7 לכתב התביעה. הנתבע יטען כי במהלכו הרגיל של המשחק "לכד" שחקן יריב, אשר הינו בן גילו של התובע, את התובע ע"י כך שאחז בו והפילו לקרקע, ויודגש – לכידת שחקן באופן הנ"ל הינה פעולה חוקית עפ"י חוקי המשחק המהווה חלק מהמשחק ואינה מוגדרת אפילו כעבירה אלא בתיקול חוקי".

איגוד הרוגבי הוסיף ואמר כי התאונה הינה בבחינת תאונת ספורט רגילה, בלתי נמנעת, המהווה חלק מסיכוני המשחק הרגילים אשר כל המשחקים במשחק לוקחים אותם עליהם מרצון ומהווים סיכון טבעי ורגיל של ספורט זה, כך שלא היתה כל רשלנות שיחוב עליה. כן טען איגוד הרוגבי כי הפסטיבל שהוא אירגן, אינה מהווה תחרות ספורט כהגדרתה בחוק הספורט, כך שלא היתה עליו כל חובה לערוך ביטוח המשתתפים באותו פסטיבל ובכל מקרה המתנ"ס המציא לו אישור כי אכן קיים בטוח לתובע ולקבוצתו כדין.

לפיכך ביקש איגוד הרוגבי וכן המבטחת שלו, חב' הכשרת היישוב, לדחות את התביעה וכן הודעת צד שלישי נגדם.

ראיות הצדדים:

ראיות התובע:

1. מטעם התובע העידו שלושה עדים אלו:

התובע עצמו, אביו סמיר סעד, וכן חברו אשר השתתף באותו משחק – רביע טרביש.

התובע: ביום מתן העדות, היה כבן 26 והוא חייל בצבא הקבע, מסר בתצהיר עדות ראשית בו מסר כי הוא נרשם לחוג הרוגבי במתנ"ס, בהיותו כבן 12 שנים, לאחר ששמע עליו בעצמו מבלי שנדרש להביא את הסכמת ההורים לכך.

כן הצהיר התובע כי:

"ביום 18/12/99 השתתפתי במשחק בו התחרתה קבוצת המתנ"ס מגאר עם קבוצה אחרת, שחקן אחר "גדול" בעל ממדים גדולים, גבוה בהרבה ממני ומבנה גופו יותר גדול ממני ומבני גילי ויתר השחקנים, אשר ככל הנראה יותר מבוגר ממני במספר שנים, קפץ על רגלי והפיל אותי ארצה וכך שגרם לי לנזק חמור מאוד לרבות שבר עם תזוזה בירך שמאל".

• העד סמיר סעד, אביו של התובע, הצהיר כי אכן בנו התובע הודיע לו על רישומו בחוג הרוגבי כל זאת מבלי שהוא ידע מהות אותו חוג וכי מעולם לא נתן הסכמתו לרישום בנו כנ"ל.

העד אישר כי בשלב כלשהו הביאו לו טופס רישום והוא חתם עליו.

כן העד הוסיף כי למאמן החוג, קרוב משפחתו, יוסף טרבוש לא היתה הכשרה להיות מאמן הרוגבי באותה עת.

• העד השלישי מטעם התובע הוא חברו ובן גילו, רביע טרבוש, אשר בעת מתן העדות היה קצין בצבא קבע.

עד זה תיאר את משחק הרוגבי, סיפר כי נרשם לחוג אצל קרוב משפחתו, ללא קבלת הסכמת הוריו וכי כך עשו יתר התלמידים.

כן העד העיד כי:

"ביום 18/12/99 ובמסגרת טורניר שנערך בחדרה, השתתפתי במשחק בו התחרתה קבוצת מתנ"ס מג'אר עם קבוצה אחרת והייתי בקירבת מקום משנפגע "וסים" והייתי מרוחק ממנו מספר מטרים בודדים. אני אמנם לא ראיתי את רגע הפגיעה עצמו, אך שמעתי את צעקותיו של "וסים" וראיתי אותו על הרצפה בוכה ומתפתל מכאביו וראיתי את השחקן האחר שפגע בו והוא היה "גדול" בעל ממדים גדולים, גבוה ומבנה גופו גדול ומבני גילי ויתר השחקנים וככל הנראה מבוגר מאיתנו במספר שנים".

תצהירי הנתבע מס' 3:

1. מטעם הנתבע מס' 3, איגוד הרוגבי, הוגש תצהירו של מר רונן קלעי.

מר קלעי שימש כשופט במשחק בו נפגע התובע וכן מנהל פיתוח באיגוד.

העד ציין כי התובע נפגע עת משחק בין קבוצתו כפר מג'אר לבין קבוצת עמק יזרעאל כאשר שני השחקנים בשתי הקבוצות היו בגילאים 12 עד 14 שנים.

מר קלעי ציין בתצהירו כדלקמן:

"5. מטרת המשחק הינה להעביר את הכדור מעבר לקו השער של הקבוצה היריבה. על הקבוצה היריבה למנוע את העברת הכדור מעבר לקו השער שלה והדרך לעשות כן הינה, בין היתר, ע"י תפיסת השחקן המחזיק את הכדור ומניעת התקדמותו.

6. במועד התאונה, רץ התובע עם הכדור לעבר קו השער של הקבוצה היריבה, מולו הגיע שחקן של הקבוצה היריבה, גבוה יותר מהתובע, ומבנה גופו רחב יותר, תיקל את התובע והפיל אותו לארץ. כתוצאה מהנפילה נפגע התובע ברגלו ופונה לבית החולים.

7. יובהר ויודגש כי המדובר בתיקול חוקי לחלוטין ולא שרקתי לעבירה בגינו".

העד הוסיף ומסר כי אומנם הטורניר אורגן ע"י האיגוד, אך הוא שלח לכל המועדונים כי הקבוצות מחולקות לפי גיל וכי עליהם לדאוג לביטוחים, לבדיקות רפואיות ולכרטיסי שחקן, כי התובע ביקש להצטרף לאיגוד כשחקן וכי הוריו חתמו על טופס ההצטרפות וכן המתנ"ס הודיע בכתב כי התובע מבוטח על ידו.

לתצהירו של מר קלעי צורפו המסמכים הבאים:

• דו"ח פציעת שחקן.
• מכתב אל מנהלי המועדונים.
• מסמך המפרט חלוקת הקבוצות לפי קבוצות גיל.
• טופס הצטרפות חתום לכאורה ע"י אבי התובע.

תצהיר מנהלת המתנ"ס:

1. מטעם הנתבע מס' 1, המתנ"ס, הוגש תצהיר מנהלת העכשווית של המתנ"ס, גב' הודא חיר, מיום 10/7/13, אשר בו ציינה כי המדובר במרכז קהילתי, הרשום כעמותה, העוסק בפעילות תרבות לא פורמאלית וכי המתנ"ס מעולם לא היה רשום כתאגיד ספורט בשום ענף ספורט, לא אצל איגוד הרוגבי ולא בכל איגוד אחר.
2. כל המצהירים הנ"ל נחקרו נגדית על תוכן תצהיריהם בפני ביהמ"ש.

תמצית טיעוני הצדדים:

תמצית טיעוני התובע:

1. המדובר בתובע שהיה כבן 12 שנים, הותר לו להיות שחקן בקבוצת רוגבי, כאשר הוריו לא הסכימו לכך וגם לא הוסבר לו וגם להוריו את הסיכונים הכרוכים באותו משחק.

המאמן של הקבוצה לא היה מוכשר כדין, כך שהוא לא נתן לתובע, הקטין, ההכשרה המתאימה על מנת להכשירו כשחקן צעיר במשחק רוגבי.

כן התובע שותף באותו טורניר מבלי לקבל את ההדרכה המתאימה וכאשר הוא נפגע ע"י שחקן הקבוצה היריבה שהוא גדול ממדים בהרבה מהתובע ואף מבוגר ממנו בלא מעט שנים.

מכאן, כך טען התובע, יש לקבוע כי הנתבעים 1 ו- 3, ביצעו עוולת רשלנות כלפי התובע ויש לחייבם במלוא הפיצויים המגיעים לו שהם, לאור הנכות הרפואית שנגרמה לו בשיעור של 10%,שהיא תפקודית בשיעור של 15%, פיצויים בסך שלא יפחת ממיליון ₪ וזאת עבור ראשי נזקים שונים שהעיקרי בהם הוא הפסד השתכרות לעתיד.

כן טען התובע שיש לחייב את הנתבעים לשלם פיצויים לאור הפרת הוראת חוק הספורט אשר חייב ארגוני ספורט לבצע ביטוחים במשחקי תחרות שהם מנהלים.

תמצית טיעוני הנתבע מס' 1, המתנ"ס, בעניין העילה החוזית:

1. המתנ"ס הינו מרכז קהילתי שיש לו פעילויות תרבות שונות לרבות בתחום הספורט והוא אינו אגודה ולא ענף ספורט כך שהוראות סעיף 7 (א) לחוק הספורט אינן חלות עליו ולא היתה עליו חובה לבטח את התובע בביטוח תאונות אישיות וכי הטופס אשר נחתם לכאורה ע"י המתנ"ס או מטעמם בדבר עשיית ביטוח עפ"י חוק הספורט אינו מחייב את המתנ"ס.

תמצית טיעוני המתנ"ס ומהבטחת שלו לעניין התביעה הנזקית:

1. אין כל עילה נזיקית נגד המתנ"ס בעניין התביעה הנזיקית כאשר מדובר במשחק ספורט, ככל המשחקים, אשר מטבע הדברים יש בו סיכונים שהמשתתפים בו לוקחים עליהם מרצון וכאשר התובע נפגע עקב תיקול חוקי שבגינו לא נשרקה כל עבירה.

בכל מקרה ובאם תתקבל הטענה כי התובע נפגע עקב היעדר פיקוח במשחק עצמו או עקב תיקול לא חוקי ע"י שחקן מבוגר יותר בהרבה ממנו, אזי יש לקבל את הודעת צד שלישי ולחייב את איגוד הרוגבי במלוא סכום התביעה.

בכל מקרה טענו הנתבעים כי נזקיו של התובע אינם גבוהים כנטען ע"י ב"כ התובע בסיכומיו, כאשר הנכות הקובעת שלו הינה אך בשיעור של 10%, שעד כה לא הפריעה לו בעיסוקו, כאשר היום הוא חייל בשירות הקבע של צה"ל, כך שהפיצויים המגיעים, באם יוכח שקיימת עילת תביעה, הינם אך כ- 50,000 ₪.

תמצית טיעוני איגוד הרוגבי:

1. גם איגוד הרוגבי טען כי אין עליו אחריות משפטית לעניין אירוע התאונה.

איגוד הרוגבי טען כי התובע נפגע במשחק רגיל של תחרות רוגבי כאשר אין למצוא כל פסול בכך שהאיגוד חילק את הקבוצות המשתתפות בטורניר לשלוש קבוצות גיל (עד גיל 12, עד גיל 14 ועד גיל 16) וכאשר לא קיים כל עיגון עובדתי לטענה שמה התובע נפגע על ידי שחקן בקבוצת גיל שונה משלו.

כן טען האיגוד כי לא היתה עליו חובה לבטח את התובע בביטוח תאונות אישיות הואיל ועפ"י חוק הספורט יש לעשות את הדבר במשחקים תחרותיים ואילו בענייננו מדובר בפסטיבל של משחקים רגילים.

כן טען איגוד הרוגבי כי באם מוטלת חובת ביטוח כלשהי היא מוטלת על שכם המתנ"ס, שאף המציא לו אישור כי קיים ביטוח שכזה ואף הוא, המתנ"ס, מקבל תשלומים מהתלמידים עבור כך.

מכאן ביקש איגוד הרוגבי לדחות את התביעה נגדו, לרבות הודעת צד שלישי שהוגשה נגדן.

דיון והכרעה:

עובדות רלוונטיות מוסכמות או שיש לקובען עפ"י חומר הראיות כפי שהונח בפני ביהמ"ש ואתמקד בפירוט אך בעובדות שהינן רלוונטיות להכרעה בתובענה:

1. התובע הינו יליד 25/10/0987, כאשר בשנת 1999 הוא נרשם לחוג הרוגבי, כל זאת מבלי שהוריו נתנו הסכמתם לכך בכתב.
2. אין מקום לקבל את טענת התובע כי לא הוסבר לו, או להוריו, את מהות משחק הרוגבי או שהם לא הסכימו כלל להשתתפות בנם בחוג הרוגבי, בין היתר הואיל ומנהל החוג הוא קרוב משפחתו, כמעט מדרגה ראשונה, ומן הסתם מסר לו, כמו גם להוריו, על מהות המשחק.

עובדה היא שהתובע השתתף בחוג לפחות מספר חודשים עובר לאירוע התאונה ומן הסתם שהוא למד והפנים את המשחק והדבר גם הובא לידיעת הוריו.

כן בכל מקרה שולמו דמי חבר לאותו חוג, ומן הסתם הדבר היה בידיעת ההורים.

הינני אומר את הדבר, תוך אי מתן אמון בעדות האבא בנדון, ובלוקחי בחשבון כי בזמן הרלוונטי התובע היה כבן 12 שנים בלבד ומן הסתם כל פעולותיו, לרבות השתתפותו באותו חוג רוגבי ,היו בידיעת ההורים.

1. חוג הרוגבי במתנ"ס היה בניהולו ובאימונו של מר יוסף טרבוש, קרוב משפחה של התובע.

עולה כי בתקופה הרלוונטית כל הכשרתו של מר טרבוש היתה בתחום חינוך גופני לגיל הרך (ראה עדותו בעמ' 50, שורה 12) וכי כל ידיעותיו בתחום הרוגבי הינם אך ממסגרת לימודיו כנ"ל.

לפיכך יש לקבוע כי בעת קבלת התובע לחוג הרוגבי וכן גם בעת אירוע התאונה באותו טורניר, לא היה למר טרבוש – המאמן – כל הכשרה או לא היתה הכשרה מספקת לאמן תלמידים בחוג הרוגבי.

אכן מר טרבוש הגיש תעודות של "מדריך" ושל "מאמן" רוגבי (מוצגים נ/7 ונ/8) אך אותן תעודות הינן משנת 2005 ומשנת 2007, היינו הרבה זמן כחלוף התאונה והן אינן רלוונטיות לענייננו, כאשר חניכת התובע בחוג הרוגבי והתאונה היו עוד בשנת 1999.

תקנה 2 (א) לתקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) תשנ"ז – 1997, שהותקנו מכוח חוק הספורט קובעת:

"2 (א): בענף ספורט תחרותי או שיש בו סיכון גופני כמפורט להלן לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף".

זאת כאשר יתר הוראות התקנות, שמות דגש על תלמידים שגילם פחות מגיל 16 או ענפי ספורט שטמונים בהם סיכון או שהם תחרותיים כאשר ברור לחלוטין כי משחק רוגבי,לאור מאפייניו, הינו משחק שיש בו סיכון לא מבוטל.

בענייננו נזכור כי התובע היה כבן 12 שנים בעת השתתפותו בחוג ובעת התאונה וכי לכאורה אף הטורניר אשר בו השתתף היה טורניר תחרותי.

דרישת הסמכה של מאמן או מדריך ספורט אינה עניין פורמלי או של מה בכך. בכל ענף ספורט, גם מאלה השגורים והידועים לנו, טמונות סכנות לא מועטות וללא הדרכה נכונה ומתמדת, בהחלט תיתכנה תאונות הטמונות בעצם ההשתתפות במשחק.

הדברים אמורים במיוחד במשחק מסוג רוגבי.

רוגבי, אשר אינו נפוץ במדינתנו, הינו משחק בין שתי קבוצות, כאשר כל קבוצה מנסה להביא את הכדור לשער של הקבוצה היריבה וכאשר, ככלל, גם תיקול, לרבות הפלת שחקן היריב, כמו שקרה בענייננו, הינו דבר מותר ואף נדרש.

לפיכך יש לייחס חשיבות מרבית לכך שהתלמידים יעברו חניכה ע"י מדריך ומאמן מוסמך עפ"י דין.

הינה כי כן יוצא כי התובע השתתף בחוג הרוגבי מבלי שהיתה למנהל הקבוצה ומאמנה הסמכה לכך עפ"י דין.

השתתפות בתחרות והתאונה:

1. אין חולקין לגבי עצם השתתפותו של התובע בטורניר אשר בו השתתפו מספר קבוצות, כעשרים וארבע במספר, כאשר הקבוצות חולקו לפי קבוצות גיל כדלקמן: עד גיל 12, עד גיל 14 ועד גיל 16.

כן לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בטורניר שתכליתו היא תחרות על מנת להגיע להישגים מרביים של כל קבוצה וקבוצה, כאשר בתום המשחק מוכרזת הקבוצה המנצחת וכן דירוג יתר הקבוצות המשתתפות.

לעניין חלוקת הקבוצות המשתתפות לפי גילאים: ראו נספח ב' לתצהיר מנהל איגוד הרוגבי. לעניין כי מדובר בתחרות בין קבוצות. באותו נספח צויין: "לפי החלטת וועדת תחרויות", כאשר מדובר בקבוצות העתידות לשחק ביניהם ולגרום לדירוגן לפי ההישגים, כך שברור מאליו כי מדובר ב"תחרות" לכל דבר ועניין.

עצם פציעתו של התובע במשחקי התחרות:

1. עצם השתתפותו של התובע בטורניר משחקי התחרות אינו שנוי במחלוקת.

כך עניין פציעתו בתאונה.

בדו"ח הפציעה של איגוד הרוגבי מיום 19/12/99 החתום ע"י מנהל הטורניר מר רונן קלעי, והמתייחס אל התובע צויין:

"הפציעה קרתה במשחק הראשון של הפסטיבל של קבוצת מג'אר נגד קבוצת יזרעאל עד גיל 14 ... שופט המשחק רונן קלעי הבחין מיד במצוקת הילד, שרק לעצירת המשחק וחובש הפסטיבל אייל גוטמן וחובש המשנה עומר זילס ניגשו לילד וטיפלו בו ... האמבולנס הגיע תוך 10 דקות בערך והמשיך את הטיפול בילד ופינה אותו לביהמ"ש.

מתיאור התאונה ניתן גם לומר כי מדובר בפציעה קשה של התובע, אשר הצריכה פינויו לביה"ח מיידית.

גילו של הנער האחר "הפוגע":

1. כאמור קבוצות הגיל של שתי הקבוצות המתחרות הינו מגיל 12 עד גיל 14 שנים, היינו יכול להיות הפרש של שנתיים, בגיל של השחקנים.

עולה גם כי גילו של התובע הינו בתחתית של קבוצת הגיל הרילוונטית.

כן עולה בבירור כי מבנה גופו וגובהו של השחקן הפוגע הוא יותר מאשר התובע.

אף מנהל הטורניר, שופט המשחק מר קלעי מציין:

"במועד התאונה, רץ התובע עם הכדור לעבר קו השער של הקבוצה היריבה, מולו הגיע שחקן של הקבוצה היריבה גבוה יותר מהתובע ומבנה גופו רחב יותר (ההדגשה לא במקור – ז. סאלח), תיקל את התובע והפיל אותו לארץ. כתוצאה מהנפילה נפגע התובע ברגלו ופונה לביה"ח".

הנה כי כן גם מנהל איגוד הרוגבי ושופט המשחק מאשר כי התיקול היה ע"י שחקן יותר רחב ויותר גבוה מהתובע.

התובע וכן חברו, כאשר שניהם עשו רושם אמין ומהימן עלי, מסרו כי השחקן הפוגע היה בעל ממדים יותר גבוהים מאשר התובע.

התובע אמר, בעמ' 2 לפרו' כדלקמן:

"זה שפצע אותי אני זוכר את הפנים שלו עד היום, מדובר באדם מבוגר ממני בהרבה שנים".

גם חברו של התובע רביע טרבוש אמר דברים דומים ותיאר, בתצהירו ,את השחקן הפוגע כילד גדול בעל ממדים גדולים, גדול מכל השחקנים האחרים ומבוגר מהם במספר שנים.

אציין כי עובדת ציון שופט המשחק,בדו"ח הפציעה, כי מדובר בנער יותר גדול הן מבחינת הגובה והן מבחינת הרוחב ,משמעותו שאותו שוני היה בולט לעין.

לפיכך הסברה שמה היה אותו נער שייך לקבוצת גיל אחרת, מאשר קבוצת התובע, אינה בלתי סבירה.

אציין בהקשר הזה כי נתוני כל השחקנים היו בידיעת איגוד הרוגבי.

ראו בנדון טופס ההרשמה לטורניר, תמורת 100 ₪, אשר היה אמור להיות מאושר ע"י ההורים, נספח ג' לתצהירו של מר קלעי, כאשר עפי"ו היה הכרח לצרף לו גם העתק תעודת הזהות או תעודת הלידה.

משכך הם פני הדברים הינני סבור כי נטל השיכנוע בעניין גילו של הנער הפוגע ושיוכו לקבוצת הגיל של התובע מוטל על שכם איגוד הרוגבי וכי הוא לא עמד בנטל זה.

אף אם אלך לגישה המקלה עם הנתבעים, היינו שהנער הפוגע אמנם שייך לקבוצת הגיל הרלוונטית של התובע, עדיין יש לקבוע כי התובע נפגע, אומנם בתיקול חוקי, עת הופל ארצה בחוזקה, ע"י נער אחר אשר מבנה גופו, רוחב וגובה, הוא רב יותר מאשר מבנהו של התובע, כאשר אותו הפרש היה בולט לעין כל.

האם התובע הוכיח עילת תביעה נזיקית או אחרת נגד הנתבעת או מי מהם?

1. הינני סבור שהתשובה לשאלה הנ"ל הינה חיובית.

תמצית העובדות הרלוונטיות כפי שנסקרו כדלעיל, היא כי התובע כבן 12 שנים, צורף לחוג הרוגבי במתנ"ס כאשר המדריך של החוג היה חסר תעודת הסמכה לאמן או להדריך את חניכי החוג ולמעשה חסר כל ידע בנידון, כאשר התובע, כאמור כבן 12 שנים בלבד, שותף בטורניר תחרותי ביום 18/12/1999, כאשר הוא נפגע, תוך כדי משחק מסוכן, ע"י שחקן גדול ממנו בהרבה בממדי הגוף, הופל ארצה בחוזקה כך שנגרם לו שבר ברגל.

למעשה התובע לא קיבל הכשרה מתאימה, בהעדר מדריך מוסמך, על מנת להשתתף בחוג, לא כל שכן במשחק תחרותי ובכך כשל המתנ"ס.

יסודות עוולת הרשלנות אשר בפקודת הנזיקין הם ארבעת אלה:

• קיום חובת זהירות (מושגית וקונקרטית).
• הפרת אותה חובת זהירות, לפי מבחן האדם הסביר.
• קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההפרה והנזק שנגרמו.
• גרימת נזק.

הינני סבור כי בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית של המתנ"ס כלפי התובע, זאת כאשר המתנ"ס מקיים פעילות תרבותית וספורטיבית, אף כנגד קבלת דמי חבר, כך שחובתו הוא לדאוג לשלומם של המשתתפים באותו חוג.

כן חובת זהירות קונקרטית כנ"ל בהחלט קיימת כאשר מחובת המתנ"ס להעסיק מדריך מיומן ומוכשר, מעשית וגם עפ"י חוק, על מנת להבטיח הדרכה נכונה וגם מניעת כל סיכון מהמשתתפים בחוג.

המתנ"ס הפר אותה חובה עת העסיק מנהל החוג ומדריכו, מר יוסף טרבוש, אדם לא מיומן מעשית וגם אין לו הסמכה עפ"י חוק לעשות כן.

ברור גם כי קיים קשר סיבתי מובהק בין הפרת החובה הנ"ל לבין הנזק הנ"ל, כאשר יש להניח, בהסתברות גבוהה, כי התובע יכל להימנע מאותה היתקלות וכן אולי לסרב להשתתף באותו משחק שבו יש שחקן גדול ממנו.

נזכור כי מדובר בתובע בן 12 שנים והמיומנויות אשר הספיק לרכוש בכוחות עצמו עד גיל זה, אינן בהכרח מספיקות על מנת להחליט ולהשתתף במשחק מסוכן כמו משחק רוגבי.

1. גם איגוד הרוגבי כשל והפר חובת הזהירות כלפי התובע עת איפשר לו להשתתף במשחק רוגבי מסוכן כאשר גילו הוא כבן 12 שנים וכאשר מולו, בקבוצה היריבה, קיים שחקן גדול ממדים לאין שיעור מאת התובע.

נזכור כי מדובר בילדים או בנערים בתקופת הגדילה וההתפתחות כאשר לפעמים הפרש של שנה יכול לתת הפרש משמעותי במימדי הגוף של הילדים, לא כל שכן הפרש של שנתיים.

כן לפעמים, בגילאים אלה, אף הפרש של מספר חודשים, נותן הבדל עצום מבחינת מימדי הגוף בין הילדים. יש ילד שהוא נמוך, רזה וחלש ויש ילד אחר שיהיה גבוה, רחב וחזק יותר.

לפיכך הינני בדעה כי, ראשית, איגוד הרוגבי כשל בכך שחילק את הקבוצות, כאשר הפרשי הגילאים בין משתתפי כל קבוצה הוא עד שנתיים.

לאור גיל ההתפתחות, הגדילה והפרשי הממדים בין ילדים אף הפרש של שנה אחת בגיל הינם לא מבוטלים. היה מקום לחלק את הקבוצות לגילאים של שנתון – שנה אחת בלבד ולא שנתיים או למצער לעשות מיון בין הילדים, כאשר אין מקום לאפשר השתתפות במשחקים לילדים כאשר הפרש ממדי הגוף ביניהם הינו רב ובולט, כמו בעניין שלנו. ילד שנדחף על ידי ילד אחר בן גילו ושווה לו בגוף שונה תוצאותיו מאשר ילד הנדחף על ידי נער אחר שאולי שוקל כפול ממנו או שנדחף על ידי גבר אחר.

מעבר לנדרש הינני מוצא מקום לסברה, ככל שהעניין נדרש במשפט אזרחי, כי אכן אותו ילד פוגע היה שייך לקבוצת גיל אחרת והוא השתתף באותו משחק עקב רשלנות, טעות או חוסר תשומת לב מצד איגוד.

לפיכך גם איגוד הרוגבי "חטא" בעילת רשלנות כאשר איפשר השתתפות התובע או אותו שחקן פוגע בעל מימדי גוף שונים משמעותיים מהתובע באותו משחק בה התרחשה התאונה.

העילה החוזית – העילה של היעדר ביטוח לפי חוק הספורט:

1. כאמור, ייצוג המתנ"ס התפצל בין ייצוג ע"י חברת הביטוח אריה שביטחה אותו כנגד אחריות צד ג' לפי פקודת הנזיקין לבין ייצוג פרטי אחר בעניין העילה החוזית.

אינני סבור שהיה הכרח לאותו פיצול.

סעיף 7 (א) לחוק הספורט מחייב אגודות וארגוני ספורט בביטוח ספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט שאורגנו על ידם או מטעמם.

בפקודת הנזיקין קיימת עילה של הפרת חובה חקוקה, ובעניין זה הוראות סעיף 7 הנ"ל הינם בבחינת חובה חקוקה, כאשר סעיף 63 (א) לפקודת הנזיקין קובע כי:

"מפר חובה חקוקה, הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו עפ"י כל חיקוק, למעט פקודה זו, והחיקוק לפי פירושו הנכון נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו מכוון החיקוק...".

אין ספק כי כל יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה ע"י הנתבעים או מי מהם ,עת לא ביטחו את התובע עפ"י סעיף 7 (א) לחוק הספורט.

לפיכך, ראשית לא היה מקום להבחנה בין עילה נזיקית לבין עילה חוזית.

כפי שהמתנ"ס אחראי לנזקיו של התובע בכך שנתן לו להשתתף בחוג של ספורט מסוכן מבלי שהיה לו מדריך או מאמן מוסמך, בניגוד לתקנות הספורט, כך הוא אחראי לנזקיו של התובע בכך שלא ביטח את התובע בביטוח תאונות אישיות עפ"י חובתו לפי סעיף 7 (א) לחוק הספורט.

1. עיינתי בסיכומי ב"כ התובע לעניין הפרת חובת הביטוח לפי חוק הספורט, המבוססים ומעוגנים היטב, כאשר תגמולי הביטוח המינימליים, שהם הבסיס לחישוב לענייננו, הם בסך של כ- 67,000 ₪, אשר הינם פחות מהרבה מהפיצויים הזכאי להם התובע עפ"י עילת רשלנות או הפרת חובה חקוקה אחת.

לפיכך הינני מוצא את עצמי פטור מלהתייחס ולהכריע במחלוקת שבין הצדדים בעניין חובת הביטוח והפיצויים המגיעים בגין כך ואחשב את הפיצויים לפי העילה המזכה ביותר פיצויים, כאשר ברור מאליו כי התובע אינו זכאי לפיצויים פעמיים בגין אותו נזק.

חרף זאת ובקצירת האומר אציין כי נטייתי המובהקת היא לקבוע כי אכן שני הנתבעים, המתנ"ס ואיגוד הרוגבי, הפרו את הוראות סעיף 7 (א) לחוק הספורט.

הסעיף הנ"ל קובע ורחב דיו בכדי לחייב כל ארגון או אגודה או התאחדות או עמותה או כל גוף אחר, יהיה שמו אשר יהיה, בביטוח הספורטאים, יהיה גילם או ענפם אשר יהיה, כאשר הם מארגנים תחרות ספורט ויהיה שמה אשר יהיה.

עמותה בהחלט יכולה להיות חלק מהעניין באם היא שולחת את חבריה לתחרות ספורט.

תחרות ספורט יכולה להיות כל תחרות שבה משתתפים שחקנים או קבוצות יריבות על מנת לקבוע את דירוגם בין אם יהיה שמם טורניר, פסטיבל או כל שם אחר. הקובע הוא מהות העניין ולא השם שבחרו לו.

הפיצויים המגיעים לתובע, חלוקתם בין הנתבעים וגורל הודעת צד שלישי:

1. ראשית הינני בדעה כי חלקם של הנתבעים בביצוע העוולות, המתנ"ס ואיגוד הרוגבי, הינו שווה ואפשר להגדירם כמעוולים ביחד.

כך שיש לחייבם לשלם לתובע את נזקיו ביחד ולחוד תוך מתן זכות למי מהם לחזור על הצד באם מי מהם ישלם יותר מאשר חלקו בנזקיו – היינו יותר מ- 50% מהפיצויים.

זאת אני קובע אף כי המתנ"ס הגיש הודעת צד ג' נגד איגוד הרוגבי ואילו איגוד הרוגבי לא עשה כן.

החלוקה הנ"ל הינה הואיל והינני מעריך כי כל אחד משני הנתבעים תרם במידה שווה לגרימת הנזקים.

1. התובע היה בן 12 שנים בעת אירוע התאונה והוא הובהל לבי"ח הלל יפה באמצעות אמבולנס, שם נעשה לו קיבוע לשבר ובהמשך עבר מספר אישפוזים ומספר ניתוחים וקיבל מספר רב של טיפולים ומן הסתם נעדר מלימודים לתקופות לא קצרות. רגלו היתה בגבס למשך 4 חודשים.

מומחה מטעם ביהמ"ש קבע את נכותו בשיעור של 10% והיא הקובעת.

התובע סיים 12 שנות לימוד ובגיל 18 הוא התגייס לשירות סדיר בצה"ל לשלוש שנים ולאחר מכן חתם קבע בצה"ל והוא ממשיך בו עד היום בתפקיד של בוחן רכב.

הנתבעים טענו לפיצויים מינימליים בהיקף של כ- 50,000 ₪ ואילו התובע טען לנזקים מעל מיליון ₪.

לא ניתן לומר כי לא נגרם לתובע כל הפסד שכר. אומנם הוא כיום משרת בצבא קבע בתפקיד של בוחן, אבל לא מן הנמנע אילולא הנכות שלו, שהוא היה מגיע ליחידה קרבית ומשתכר יותר מאשר הכנסתו העכשווית.

כן אין ספק כי נגרמו לתובע ולהוריו הוצאות שונות וגם הפסד הכנסה בגין עזרת צד ג', זאת לאור הטיפולים הרפואיים והקיבוע בגבס לתקופה של מספר חודשים.

חישוב אקטוארי לגבי הפסדיו של התובע, לאור גילו ושיעור הנכות שיש לו ( 10%) היה מביא אותנו להפסד הכנסה לעתיד בהיקף של יותר מ- 300,000 ₪.

יחד עם זאת, לאור שיעור הנכות, שאינו גבוה במיוחד, וכן לאור כך שהתובע סיגל לעצמו מקצוע, שהוא מכונאי רכב והוא כנראה יתמיד בשירות הקבע שלו אולי עד גיל פנסיה, יש להעריך את כל נזקיו של התובע לפי השיטה הגלובלית, זאת אף לגבי הפסדיו בעבר.

לאור כל הנתונים הנ"ל הינני קובע כי נזקיו של התובע, הכול מחושבים דהיום ונכלל בהם מן הסתם מרכיב של ריבית, כדלקמן:

• סך של 40,000 ₪ - עבור כאב וסבל.
• סך של 15,000 ₪ - עבור הוצאות ועזרת צד ג' בעבר ובעתיד.
• סך של 150,000 ₪ - עבור הפסדי הכנסה בעבר ובעתיד וכן עבור פנסיה.
• סך של 205,000 ₪ - סה"כ הפיצויים להיום.

התוצאה:

1. הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעים (הנתבעת מס' 1 – המתנ"ס והמבטחת שלה מחד ואיגוד הרוגבי מאידך), לשלם לתובע את הסך של 205,000 ₪.

כן הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות המשפט המוערכים להיום בסך של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לידי התובע באמצעות בא כוחו, תוך 45 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

כן הינני קובע כי באם מי משתי קבוצת הנתבעים כנ"ל ישלם יותר מאשר 50% מסה"כ הפיצויים הנ"ל, אזי הוא זכאי לשיפוי מהנתבע האחר לגבי שיעור היתר שהוא שילם.

הודעת צד שלישי נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.