1. בשני התיקים שתוארו לעיל הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 26.5.2014, על ידי כב' השופט זיאד סאלח, בבית משפט השלום בעכו בת.א. 9229-10-08 (להלן: "פסק הדין").

2. בפסק הדין חוייבו המבקשים בבקשה שהוגשה בתיק 12208-07-14 (להלן: "המתנ"ס" ו"המבטחת" בהתאמה) והמבקש בתיק 21000-07-14 (להלן: "איגוד הרוגבי") לשלם למשיב סך של 205,000 ש" וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

3. בבקשות נטען כי סיכויי הערעור של המבקשים טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. זאת משום שקיים חשש שאם יבוצע פסק הדין וישולמו תשלומים למשיב, המבקשים יתקשו להשיב המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל. נטען כי המשיב הינו בחור צעיר שטרם הספיק לחסוך כספים ויקשה עליו להשיב הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק הדין אם יתקבלו הערעורים.

המבקשים אינם חולקים כי המשיב עובד למחייתו כבוחן רכב בצבא ואולם טוענים כי הוא לא המציא פרטים על השתכרותו.

עוד נטען כי מרבית הסכום שנפסק למשיב בפסק הדין נפסק כפיצוי בגין הפסדי השתכרות עתידיים ולפיכך מדובר בהקדמת פיצוי, ומשכך, עיכוב ביצוע פסק הדין בשלב זה לא יגרום למשיב נזק של ממש.

4. המשיב התנגד לבקשות וטען בתשובתו כי גם הוא הגיש ערעור על גובה הנזק שנפסק לטובתו בפסק הדין, בטענה כי מדובר בסכום נמוך, וכן ערעור על דחיית תביעתו על פי חוק הספורט.

המשיב טען כי ערעורי המבקשים הינם ערעורים טקטיים חסרי סיכוי בעוד שסיכויי ערעורו גבוהים.

המשיב טען עוד כי מדובר בבקשה לעכב ביצוע פסק דין כספי שחייב בתשלום פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו וקיימת הלכה ברורה כי אין מקום לעכב ביצוע פסק דין כספי בנסיבות כאלה.

נטען עוד הכי המבקשים לא צרפו תצהיר בתמיכה לטענותיהם באשר לחוסנו הכלכלי של המשיב ויכולתו להשיב כספים ששולמו לו היה וערעורי המבקשים יתקבלו.

ב"כ המשיב טען כי המשיב משרת בצבא ובשל המבצע בעזה לא הייתה לו יכולת להשיג תלושי השכר שלו, ואולם טען כי הטענות לענין מצבו הכלכלי לא הוכחו.

5. בתשובה לתגובת המשיב הפנה ב"כ המתנ"ס ומבטחתו לתצהיר שהגיש המשיב בשנת 2010, בו לא נמסר מידע על השתכרותו. אין מחלוקת כי גם בתצהיר זה נכתב שהמשיב משרת כחייל בצבא קבע. עוד נטען כי המשיב בחור צעיר שטרם התבסס כלכלית וקיים חשש שלא יוכל להשיב כספים ששולמו לו.

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובתשובה לתגובות, אני סבורה כי דין הבקשות להידחות.

אני סבורה כי צודק ב"כ המשיב בטיעוניו. כלל הוא כי עצם הגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. כלל זה נכון ביתר שאת שעה שמדובר בפסק דין שחייב ביצוע תשלום כספי כפיצוי בגין נזק גוף שסבל אדם. אין הגיון כי אדם שסבל נזק גוף בגינו מצא בית משפט מוסמך שהוא זכאי לפיצוי, יוסיף וימתין לתשלום הנדרש לו בגין נזק זה רק משום שהוגש ערעור על פסק הדין.

7. לטעמי, מבלי שיהיה צורך לדון בסיכויי הערעור, אני סבורה כי המבקשים כשלו בהוכחת קיומם של התנאים הנדרשים כדי שבימ"ש זה יחרוג מהכלל האמור בסעיף 6 לעיל.

הלכה היא כי כדי לחרוג מהכלל האמור בסעיף 6, על המבקש חריגה כזו להוכיח שני תנאים מצטברים – האחד כי סיכויי הערעור גדולים והשני, כי מאזן ההסתברות נוטה לטובת המבקשים באופן שבו יוכח כי היה ולא יינתן הסעד הזמני המבוקש, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור.

נטל זה לא הורם במקרה דנן.

8. אין מחלוקת כי המשיב חייל בצבא קבע ומשתכר למחייתו.

לא הובאה כל ראיה כי המשיב לא יוכל להשיב כספים שישולמו לו היה ויהיה צורך בכך, והטענה כי מדובר באדם צעיר שטרם התבסס כלכלית אינה מספיקה בנסיבות הענין.

כמו כן, לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענות המבקשים, לא צורף תצהיר ותצהיר המשיב שצורף לתשובת ב"כ המתנ"ס ומבטחתו אינו תומך בטענות המבקשים ואינו מספיק כדי לקבוע שהוכחו התנאים הנדרשים כדי להעתר לבקשה.

9. אשר על כן, הבקשות נדחות.

המבקשות, המתנ"ס ומבטחתו מחד, ואיגוד הרוגבי מנגד, ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ כל אחד.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ד, 24 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.