1. ביום 18.7.16 קיבלתי את בקשתו של המנוח י' גולדנברג ("המבקש") ואישרתי כייצוגית את התביעה נגד המשיבה. עניינה של התביעה הוא בכך, שלטענת המבקש הנתבעת – המפעילה רשת חנויות נוחות בתחנות התדלוק של חברת דלק – הפרה את הוראות הדין בעת שעיגלה סכומים בגין רכישות במזומן באופן שאינו עולה בקנה אחד עם צו בנק ישראל (ביטול מעות), תשס"ח–2008 ("הצו"), וכתוצאה מכך לא החזירה עודף ללקוחות שרכשו מוצרים במזומן בהתאם להוראות הצו. בהחלטה נקבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה תכלול את כל מי שבתקופה שמיום תחילת תוקפו של הצו החדש, היינו 1.1.08, ועד ליום 3.12.12 (מועד הגשת הבקשה לאישור) רכש במזומן מוצרים בחנויות הנוחות של המשיבה, והסכום לתשלום עוגל כלפי מעלה במקום כלפי מטה.
2. לאחר שהתביעה אושרה כייצוגית הוגש כתב תביעה מתוקן, וסמוך לאחר מכן התברר שעוד קודם לכל אלה הלך המבקש לעולמו. בעקבות כך קבעתי ביום 25.12.16 שהתובע הייצוגי יהיה עיזבונו של המבקש באמצעות בתו, הגב' ש' גולדנברג.
3. לקראת תחילת בירור התובענה הייצוגית הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, ולאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה, את נסיבות העניין ואת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אני מחליט לקבל את הבקשה ולאשר את הסדר הפשרה, הכול כאמור להלן.
4. עיקרו של הסדר הפשרה הוא השבת סכום של 240,000 ₪, המהווה 70% מסכום גביית היתר כתוצאה מעיגול הסכומים כלפי מעלה. על פי הסדר הפשרה, הסכום יושב באמצעות ניכוי של 10 אג' מסכום הרכישה, בכל עסקת רכישה במזומן באחת מחנויות הנוחות של הנתבעת (הפרטים הטכניים לגבי אופן רישום הזיכוי תוארו בסעיף 3.3 של הבקשה הנוכחית, וסקירתם אינה נדרשת לצורך החלטה זו). על פי הסדר הפשרה, ביצועו יושלם כאשר הסכום המצטבר של ההנחות יגיע לכדי 240,000 ₪. לצורך כך תוגש לבית המשפט הודעה מתאימה, שתיתמך בתצהיר של נושא משרה אצל הנתבעת או של רואה חשבון האמון על ביקורת ספריה של הנתבעת.
5. סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006 ("החוק") מונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת שהוא דן בבקשה לאישור הסדר פשרה. לענייננו, יש חשיבות לאמור בסעיף 19(ג)(2)(ב) לחוק, שעניינו הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל לו הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה. בהחלטתי מיום 18.7.16 ציינתי בעניין זה, כי הנתבעת עצמה אישרה שכפועל יוצא מהתנהלותה היא גבתה ביתר סכום של כ-340,000 ₪, ודחיתי את טענתה שכנגד סכום זה ניתן לקזז את הסכומים שהיא גבתה בחסר מציבור לקוחותיה (פסקה 13 של ההחלטה). הנחת היסוד בבקשה הנוכחית היא שהנתבעת אכן גבתה ביתר, וכאמור, באמצעות המנגנון המתואר לעיל יוחזר לציבור הלקוחות הרוכשים במזומן סכום של 240,000 ₪.
6. על פי החלטה מיום 22.1.17 פורסמה הודעה כמתחייב מהוראת סעיף 25 לחוק, ובקשת אישור הסדר הפשרה הועברה לגורמים הרלוונטיים, כאמור בתקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע–2010. היועץ המשפטי לממשלה ("היועץ המשפטי") לא ראה להתנגד להסדר הפשרה והותיר את שאלת אישורו לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף להערות מסוימות כמפורט בהודעתו. עניין אחד שציין היועץ המשפטי היה העדר מתאם ברור בין חברי הקבוצה הניזוקים לבין מי שייהנו מההנחה ברכישת המוצרים כנגד תשלום במזומן, כמתואר בהסדר הפשרה. הערה נוספת שהעלה היועץ המשפטי הייתה החשש שעם מתן הנחה ברכישה במזומן עלולה הנתבעת להעלות את מחירי המוצרים, ובסופו של דבר מתן ההנחה לא ישיג את התכלית שלשמה היא נקבעה. על רקע אלה הציע היועץ המשפטי שהסכום של 240,000 ₪ יועבר לקרן לניהול חלוקת כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות, בהתאם לסעיפים 20(ג)(2) ו-27א לחוק. בתגובה לעמדת היועץ המשפטי הודיעו הצדדים, כי בכפוף להסתייגויות מסוימות אין הם מתנגדים להעברת הסכום האמור כסעד לטובת הציבור.
7. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה שאין מניעה לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו המוצעת. אכן, עניין זה של העדר מתאם בין חברי הקבוצה למי שעתידים לקבל את הפיצוי מעורר קושי, שעל מנת להתגבר עליו נקבעו מנגנונים בסעיף 20 לחוק, ובהם זה הקבוע בסעיף 20(ג) שלפיו כאשר פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות העניין, ניתן להורות "על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא (בית המשפט, א"ק) לנכון בנסיבות העניין". כפי שהזדמן לי להעיר בעת שאישרתי את הסדר הפשרה בת"צ 26199-12-12 נורי נ' ספרינט מוטורס (29.3.15), בפרשת Daar v. Yellow Cab (הנזכרת, בין השאר, בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' תופיק ראבי, פ"ד נז (4) 673 (2003)), בית משפט בארה"ב יישם הסדר שלפיו ניתנה הנחה ללקוחות של חברת מוניות שהפקיעה מחירי נסיעה, על יסוד ההנחה שאף אם לא ניתן לזהות במדויק את כל חברי הקבוצה, ציבור לקוחות החברה מהווה קבוצה מתאימה לצורך הפיצוי. בענייננו ההסדר דומה, ולכן יש בו כדי להשיג את המטרה שלשמה נקבעה סמכותו של בית המשפט בסעיף 20(ג) לחוק, ובמובן זה ניתן לומר שגם אם סכום גביית היתר אינו מוחזר למי ששילם אותו, הרי שהוא מוחזר לציבור בכללותו (וראו בעניין זה את הדברים שנאמרו ברע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (27.5.15)).
8. אוסיף עוד, שהערת היועץ המשפטי בדבר החשש מהעלאת מחירים קודם למימוש הסדר הפשרה, גם אם אינה משוללת יסוד אינה מצדיקה את דחיית הבקשה לאשר את הסדר הפשרה. יש לזכור שהסדר הפשרה חל רק על מי שרוכשים בחנויות הנוחות של הנתבעת כנגד תשלום במזומן, להבדיל מאלה הרוכשים באמצעות כרטיס אשראי. נראה לי שהעלאת מחירי מוצרים רק כאשר הם נרכשים במזומן היא עניין שגם אם אינו בלתי אפשרי, הסבירות לו אינה ברורה במידה שתצדיק את דחיית ההסדר. מכל מקום נראה לי שיש להוסיף תנאי בהסדר הפשרה שלפיו על הנתבעת לציין בצורה בולטת בכל חנויות הנוחות שלה שרכישה במזומן תזכה את הרוכש בהנחה של עשר אגורות וכי הדבר נעשה על פי הסכם פשרה בתביעה ייצוגית שקיבל תוקף של פסק דין.
9. הצדדים ביקשו שההסדר יאושר בהסתמך על הנתונים שבחוות דעת שנערכה בידי רו"ח שגיא בן שלוש, ולאחר ששקלתי את הדבר אני מחליט להיעתר לבקשתם, מפני שבנסיבות העניין ועל רקע ההליכים שקדמו להגשת הבקשה הנוכחית אני סבור שנושא הבדיקה מוצה במידה מספקת.
10. סיכומו של דבר, בכפוף להערה שבסיפא של פסקה 8 לעיל אני מחליט לאשר את הסכם הפשרה, המקיים לדעתי את הדרישה של סעיף 19(א) לחוק, היינו שהוא יהיה הסדר ראוי, הוגן וסביר.
11. הצדדים המליצו שלמבקשת ישולם גמול בסכום של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבאת כוחה בסכום של 55,000 ₪ (בתוספת מע"מ), ולא מצאתי עילה להתערב בכך. בצד זאת, אני סבור שיש מקום להורות שסכום שכר הטרחה יחולק – חלקו ישולם סמוך לאחר אישור ההסכם, ויתרתו לאחר שתוגש הודעה שהסכם הפשרה בוצע, ובית המשפט יאשר אותה.
12. הסכם הפשרה יהווה מעשה בית דין לגבי כל העילות המפורטות בתובענה הייצוגית ולגבי כל חברי הקבוצה, כהגדרתם בהחלטה מיום 18.7.16 שבה אושרה התביעה כייצוגית.
13. הודעה שנייה, כמתחייב מסעיף 25(א)(4) לחוק, בנוסח שצורף להסכם הפשרה, תפורסם בשני עיתונים בעלי תפוצה ארצית. הנתבעת תישא בעלות הפרסום.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, בהעדר הצדדים.