1. מהבקשה עולה כי קצב מתן ההנחות במזומן לרוכשים בחנויות המשיכה הוא איטי וכתוצאה מכך ניתן עד היום פיצוי, על פי הסדר הפשרה, בסך של כ-60,000 ₪ בלבד (כלומר כ-25% מהפיצוי המוסכם). במצב זה מבקשים הצדדים להורות כי יתרת הפיצוי המוסכם תועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד בהתאם לסעיף 27א' לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006.

2. בבקשה לא הובהר מדוע לא ניתן להגביר את קצב הפיצוי, כלומר את קצב מתן ההנחות לרוכשים. כמו כן אין הסבר מדוע לא ניתן לתקן את ההסדר באופן אחר, שיבטיח כי הפיצוי יינתן בקצב מהיר יותר לרוכשים בחנויות המשיבה (כגון הגדלות סכום ההנחה, הרחבת הפיקוח על מתן ההנחות, הרחבה של ההנחות לרוכשים באשראי בקופת החנות וכדומה).

3. צריך לזכור כי בית המשפט, כאשר אישר את הסדר הפשרה, הדגיש כי יש עדיפות במתן פיצוי לקבוצת הרוכשים בחנויות המשיבה, גם אם אין התאמה בינם לבין קבוצת הנפגעים, שכן קבוצת הרוכשים מהמשיבה היא בעלת זיקה לקבוצת הנפגעים.

4. על כן ובטרם מתן החלטה בבקשה, יפרטו הצדדים תוך 15 יום מדוע יש להעדיף תיקון ההסדר בדרך של העברת הפיצוי לקרן על פני הגדלת והגברת קצב הפיצוי לחברי הקבוצה שהוגדרו.

5. התיק יובא לעיוני בעוד 16 יום.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ח, 16 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.