<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עוה"ד ליאת שפיר

ב"כ הנאשם – עוה"ד מיכל הלבני

הנאשם – הובא ע"י שב"ס

מתורגמן לשפה הצרפתית – מר יוסף בוכריס

פרוטוקול

<#2#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

הנאשם יליד 1960, הודה והורשע בכתב אישום וכתב אישום נוסף מתוקן לפיו ביום 4.12.12 איים על אשתו. אני אציין כי האיומים האלה נעשו בנוכחות אחר כאשר למעשה הוא מגיע לדלפק קבלה במלון בנתניה ומאיים על המתלוננת בפני הפקיד בדלפק הקבלה כשהוא מבקש מהפקיד להתקשר אליה ודורש שתבוא למקום כי אם היא לא תבוא הוא יהרוג אותה. בתיק הנוסף בהמשך למתואר נאסר על המשיב ליצור כל קשר עם המתלוננת ולמרות אותה הוראה חוקית שנתנה ב-10.12.12 המשיב הפר אותה פעמיים, כ-6 ימים לאחר מכן ביום 16.12. ואחר כך 10 ימים אחר כך שהוא מגיע לביתה של המתלוננת למרות איסור יצירת הקשר ובמועד השני גם דורש ממנה כסף ומקלל אותה.

מדובר בעבירות שהערך החברתי המוגן כאן הוא שלומה ובטחונה של המתלוננת כאשר ניכר כי הנאשם לא חושש לאיים עליה ואפילו לא בנוכחות אחר, דבר המעיד על כך שהוא לא ירא מאף אחד, האובססיביות שלו כאשר מפר הוראה חוקית מספר פעמים ומגיע לביתה. בעברו של המשיב הרשעה אחת שעניינה אף היא עבירות של הפרה חוקית כלפי אותה מתלוננת – מוגש ומסומן ע/1, מאסר על תנאי מוגש ומסומן ע/2.

גם באותה הרשעה בודדת נדון הנאשם למאסר בפועל בן 3 חודשים ולמאסר המותנה אך נראה שלא היה בכך כדי להרתיעו והוא שב וחוזר על מעשיו.

מדיניות הענישה בתיקי אלמ"ב על אף שמדובר כאן באיומים יכולה לנוע בין של"צ ל- 6 חודשי מאסר. במקרה שלנו מדובר במי שלחובתו מאסר מותנה בן 6 חודשים. מדובר במי ששב ומבצע את העבירות כלפי אותה מתלוננת. יש כאן צירוף של עבירות ולכן אנו סבורים שיש להשית מאסר בפועל במדרג העולה על 6 חודשים, שאין להסתפק בתקופת המאסר המותנה בלבד אלא להשית עונש בגין העבירות הנוכחיות במצטבר למאסר המותנה. כמו גם מאסר מותנה הצופה פני העתיד. הנאשם עצור מיום 26.12.12.

ב"כ הנאשם:

אם חברתי בעצם מסכימה שבעקרון טווח הענישה היא בין של"צ ל-6 חודשי מאסר. אני סבורה שיש לגזור את הדין ברף התחתון. אני סבורה לעניין המתחם בגין כל האירוע שיש כאן אירוע אחד של איומים. מדובר בשתי הפרות מסיבה אחת פשוטה שלנאשם אין איפה לאכול ואיפה להתרחץ. הרחקתו מהבית היתה גזירה שלא ניתן לעמוד בה ובנסיבות אלה נסיבות העבירה הקובעות את המתחם. לא מדובר באדם שעשה זאת מתוך זלזול במערכת המשפטית. באישום השני המתלוננת אפילו לא היתה בבית מה שרק מחזק ומביא לכדי הדגמה מוחצת את הטענה שההפרה פה היא לא מהסוג הרגיל. לא היה לו לאן ללכת. הוא היה צריך מקום להתרחץ, הוא היה צריך לישון כי היה חורף רוב הזמן הוא שהה ברחובות. בנסיבות אלה אני חושבת שאפשר לראות את כל הדבר הזה כאירוע אחד עם כל החומרה שלו לאור העובדה שיש לו מאסר מותנה. מלבד זאת ההרשעה הקודמת של התנאי הוא לא איים עליה, כלומר ממדרג האלימות הנמוך ביותר. מפנה לפיסקה הראשונה לגזר דינו. חברתי טועה, האיומים הם לא כלפי אותה מתלוננת בפעם הקודמת. הרקע הוא אותו רקע. זה המדרג הנמוך ביותר בעבירת האיומים.

מאז ועד היום יש לנו שוב עבירת איומים במדרג הנמוך ביותר, המתלוננת לא נמצאת במקום. הפקיד במלון מתקשר אליה והנאשם ברקע צועק אם לא תבואי אני אהרוג אותך. להגיד שזה חוסר מורא ואובססיביות זה רק מהמציאות. אני מבקשת לראות את כל האירוע הזה שמתחם הענישה שלו לא עולה בהרבה על 6 חודשים אם בכלל וגם אם עולה במעט בנסיבות המיוחדות שלו ראוי להישאר ברף התחתון ולהסתפק ב-6 חודשים מאחר וחודשים אלו מחויבים במציאות. אין לי אופציה אחרת בשבילו, אין לי חלופה עבורו, משום צורה שהיא. אין מילה אחת בעברית.

לעניין הטיפול – אם הוא היה בחוץ ואם הייתה לו יכולת שפה היינו יכולים לשלב אותו בהליך טיפולי. מניסיון לצרפתים שלא דוברים עברית אין שום טיפול. יש לי תיק נוסף של אדם אחר דובר צרפתית לאחר חצי שנה הורחק לעיר אחרת כי אין שום טיפול לאדם שלא דובר עברית. האופציה היחידה היא פגישה עם קצינת מבחן אחת לתקופה בנוכחות מתורגמן.

אני מבקשת שהבן יאמר מספר מילים.

לנאשם בעיות בדרכי השתן והוא מבקש לראות רופא.

הנאשם:

אני עייף פסיכולוגית.

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בצירוף של שני כתבי אישום שמקורם במערכת היחסים המעורערת בינו לבין אשתו. במסגרת התיק העיקרי הורשע בעבירת איומים בכך שביום 4.12.12 הגיע למלון בנתניה ובאמצעות פקיד הקבלה התקשר למתלוננת ובמהלך השיחה איים שאם לא תבוא למלון יהרוג אותה. מעובדות כתב האישום המתוקן שצורף עולה כי מספר ימים לאחר מכן נאסר על הנאשם ליצור כל קשר עם המתלוננת, זאת במסגרת הליכי מעצר בבית המשפט. אף על פי כן הפר הנאשם הוראה זו פעמיים. במקרה הראשון ביום 16.12.12 הגיע לבית המתלוננת ומסר למתלוננת כי הוא רעב. גם לאחר שהתבקש לעזוב את המקום דפק בחוזקה על הדלת מספר דקות. בחלוף 10 ימים נוספים התקשר למתלוננת ואמר שהוא מתגעגע אליה. כשהגיע לביתה שם שהה הנאשם פגשה בו. הוא היה בגילופין וקילל אותה.

על הליך זה חלות הוראות תיקון 113, המחייבות קביעת מתחם עונש הולם לכל אחד מהאירועים. אציין כי הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם היו שלומה ובטחונה של המתלוננת, כמו גם שמירת הסדר הציבורי ואכיפת צווי ביהמ"ש. הפגיעה בערכים אלה היתה לא מבוטלת, גם אם לא מהרף העליון. בהתחשב בנסיבות הקלות יחסית של העבירות שבוצעו, במדיניות הענישה הנוהגת ובשיקולים שפורטו לעיל, אני סבור כי לצד כל אחד משלושת האירועים יש לקבוע מתחם הנע בין מאסר על תנאי לבין 6 חודשי מאסר.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ואשר משמשות בשלב גזירת הדין, יש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם כפי שבאו לידי ביטוי בדברי הסנגורית. עוד יש לציין כי למרבה הצער כבר הורשע הנאשם לפני מעט למעלה משנה בעבירות דומות של איומים והפרת הוראה חוקית ונדון ל-3 חודשי מאסר בפועל ול-6 חודשי מאסר על תנאי אשר הינם בני הפעלה במסגרת ההליך הנוכחי. כפי שניתן לראות לא למד הנאשם לקח מהרשעתו הקודמת ובחלוף פרק זמן קצר חזר לסורו. כפי שציינתי כל אחד מהמעשים אינו מרף חומרה גבוה בפני עצמו וניתן גם להבין את הקשיים עימם מתמודד הנאשם, אך בהעדר חלופה טיפולית אין מנוס אלא להשית על הנאשם פעם נוספת עונש מאסר, אשר יבטא את חומרת מעשיו ואת מכלול הנסיבות. לפיכך, אגזור את הדין בתוך מתחם העונש ההולם ותוך מתן ענישה כוללת בגין מכלול האירועים והנסיבות.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 4 חודשים.

2. אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי למשך 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם במסגרת ת.פ. 28634-11-11.

3. המאסר המותנה יופעל חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל מיום המעצר – 26.12.12 ובניכוי 3 ימי מעצר נוספים.

4. 4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור הנאשם אחת העבירות בהן הורשע בהליך זה או כל עבירת אלימות כלפי גוף.

המזכירות תסרוק את המסמכים ע/1 ו-ע/2.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

תשומת לב שב"ס לטענות הנאשם בדבר מצבו הרפואי.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תשע"ג, 09/04/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי דורית סבג