בפניי שתי בקשות מטעמה של הנתבעת (להלן: "המבקשת") האחת לתיקון כתב ההגנה והשנייה, בקשה לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

באשר לבקשה לתיקון כתב ההגנה:

בעניין זה מבוקש לאפשר את תיקון כתב ההגנה באופן כזה שתתווסף לו טענת קיזוז כנגד כתב התביעה. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה, יש לדחות את הבקשה שכן חלק מהסכומים לגביהם טוענת הנתבעת לזכות קיזוז כלל אינם קשורים לפרויקט נשוא התביעה ותיקון כתב ההגנה בשלב זה יכביד על ניהול ההליך.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים לעניין זה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה לתיקון כתב ההגנה.

גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, שכן התיקון נועד לאפשר לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת.

בנסיבות אלו ולאחר שבחנתי את הנספחים לבקשה כמו גם את טענות המשיבה- התובעת בעניינם, סבורני כי יש בתיקון האמור בכדי לפרוש בפני בית המשפט את המסכת העובדתית המלאה ולסייע לו להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ככל שאכן יתברר בסופו של יום כי המבקשת הכבידה על ניהול הדיון שלא לצורך, הרי שתהא לכך נפקות בדמות פסיקת הוצאות הולמת. יובהר כי ככל שתבקש המשיבה – התובעת להעלות טענות כנגד כתב ההגנה המתוקן , לא תישמע טענת המבקשת – הנתבעת בדבר הרחבת חזית אסורה.

אשר על כן, אני מתירה את הגשת כתב ההגנה המתוקן המצורף כנספח ה' לבקשת הנתבעת לתיקון כתב ההגנה.

באשר לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה:

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה... אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט... לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין... אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה... בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

למקרא סעיף זה עולה כי כאשר התובעת הינה חברה בע"מ, נקודת האיזון נוטה לטובת הנתבעת כך שעל החברה התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת באם תידחה התביעה.

תנאי מספיק לחיוב חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תדחה תביעתה, הינו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות וכאמור הנטל לסתור הצורך בהפקדת ערובה, מוטל על החברה, שכן בידה מצוי המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי ובנקל יכולה הייתה להביא ראיות שיהא בהם כדי לסתור את הטענה האמורה.

בש"א (ירושלים) 5425/07 יצחק גולדשמיד ואח' נ' חב' אליה ה.ב.מ.ע.א השקעות בע"מ, תק-מח 2007(3), 3430; בש"א (ירושלים) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ, תק-מח 2006(4), 851;

ת"א (חיפה) 645/05 אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' תק-מח 2006(1), 4927; בש"א (חיפה) 947/07 משק אחים צוריאל בע"מ נ' יובל דותן ואח', תק-מח 2007(1), 11550).

לעניין זה התייחסה כב' השופטת גילאור בבש"א (חיפה) 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA ואח' נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ ואח' . תק-מח 2006(1), 1212:

"הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלוונטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לענין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

בענייננו, מעיון בבקשה ובנספחיה עולה כי המשיבה, חברה בע"מ, מופיעה אצל רשם החברות כ"מפרת חוק" בגין אי תשלום אגרות שנתיות והדירקטור ובעל המניות היחיד בחברה מר סולימאן קייס הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, בשניים מבין תיקי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים כנגדו. עובדות אלו לא נסתרו על ידי המשיבה בתגובתה. זאת בניגוד לטענת המבקשת בכל הנודע לשעבוד לטובת בנק ערבי ישראלי, אשר בגינה טרחה המשיבה והמציאה מכתבו של בנק ערבי ישראלי בדבר הסרת השעבוד. כאמור, הנטל להוכיח יכולתה של חברה לשאת בהוצאות הנתבע, מוטל על כתפי החברה עצמה. היה על המשיבה לכל הפחות לצרף תדפיס מעודכן של רשם החברות, אשר בין היתר היה מבסס עוד יותר את טענתה לעניין הסרת השעבוד או אסמכתאות אחרות מהן ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה נכון להיום.

בנסיבות אלו, ברי כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח כי מצבה הכלכלי יאפשר לה לשלם את הוצאות המבקשת, באם תידחה תביעתה.

בהקשר זה אציין כי בנסיבות בהן מבקשת המשיבה להמיר את הערובה בהתחייבותה של אשת מנהל המשיבה דינה קייס ללא שצרפה לבקשתה תצהיר מטעמה של הגב' קייס ואסמכתאות אשר יעידו על מצבה הכלכלי, אין בהפקדת התחייבות כאמור בכדי להוות חלופה ראויה להפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות המבקשת.

משקבעתי כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיה של המבקשת במקרה ותביעתה תידחה, אבחן כעת האם קיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות אי חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.

ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2009(1), 1963 התייחס בית המשפט לשיקולים שיש לשקול בבקשה מעין זו:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש -כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק

לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).
משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל - מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27).".

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות את אי חיוב המשיבה בהפקדת ערובה מתאימה. האיזון בין זכויותיהן הנוגדות של המבקשת והמשיבה, מחייב במקרה אשר בפני וזאת אל נוכח תגובת המשיבה אשר לא הרימה את הנטל הנדרש בדבר יכולתה הכלכלית, דווקא הפקדת הערובה ולא אי חיובה בהפקדה. במקרים כגון אלו כבר שנתה הפסיקה כפי שפירטתי לעיל, כי חיוב חברה בהפקדת ערובה הוא הכלל ולא החריג. אמנם נכון הדבר כי אין להיכנס בהרחבה לסיכויי ההליך אלא אם הללו טובים במיוחד או נמוכים במיוחד, ברם מכלול השיקולים אשר פורטו לעיל והעובדה שלא עלה בידי המבקשת לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, מובילים אל המסקנה כי יש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת.

אשר על כן לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, אני מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת באם תידחה התביעה, זאת לאחר ששקלתי כמצוות הפסיקה את גובה הערובה הנדרשת וסבורני כי מדובר בערובה מידתית, המאזנת את מכלול השיקולים המפורטים לעיל.

הערובה תופקד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן, וזאת עד ליום 2.6.2013.

בהעדר הפקדה עד למועד האמור, רשאית המבקשת לעתור לכל סעד הקנוי לה ע"פ דין.

בנסיבות , איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.