בפני תביעה כספית.

לטענת התובעת, העוסקת בעבודות מתכת, נחתם בינה ובין הנתבעת הסכם, לפיו הועבר אליה ביצוע עבודות בניה של שלדי מתכת עבור חברת מרינה פטריות הגליל. התובעת טוענת כי סוכמו תנאי תשלום בסך של 11,875 ₪ +מע"מ עבור כל טון מתכת בתנאי "גב אל גב". לטענת התובעת, בעיצומו של הפרויקט, סירבה הנתבעת לשלם לתובעת או לנושיה אשר הטילו עיקולים על כספי התובעת אצל הנתבעת ובהתערבות נציג מרינה פטריות הגליל, הגיעו ביניהם הצדדים להסכם בדבר צמצום העבודות וסיום ההתקשרות ביניהם. התובעת טוענת כי בהסכם, הצהירה התובעת כי קיבלה את כל התמורה המגיעה לה בקשר עם העבודה אשר נמסרה לה וזאת בהתבסס על מצג שווא שנעשה בידי הנתבעת ביחס לכספים אשר נתקבלו מעם מרינה פטריות הגליל. התובעת טוענת כי בדיעבד הוברר לה שהנתבעת קיבלה ממרינה פטריות הגליל סך של 1,529,235 ₪ עבור עבודת התובעת ולא 1,333,000 ₪ כפי שטענה הנתבעת ולפיכך מגיעה לתובעת תוספת תשלום בסך 149,751 ₪ בצירוף מע"מ,בהתאם להסכם ההתקשרות המקורי ביניהן. התובעת פנתה אל הנתבעת לתשלום הסך דלעיל אך סורבה ומכאן תביעתה אשר בפני.

הנתבעת טוענת כי עם סיום היחסים העסקיים בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם (כאמור, אותו הסכם לצמצום עבודות) ובו הצהירה התובעת כי קיבלה את כל התמורה המגיעה לה וכי לא מגיעה לה עוד כל תמורה. תביעת התובעת הוגשה איפוא בניגוד להסכמת הצדדים אשר היתה מפורשת ובכתב ומעבר לכך, הוגשה כחמש שנים לאחר חתימת הצדדים על הסכם סיום עבודתן המשותפת, בשהוי ניכר ובחוסר תום לב. לטענת הנתבעת היא לא הציגה כלל מצג שווא לתובעת והסכום אשר התקבל ממרינה פטריות הגליל לאחר חתימת הסכם סיום ההתקשרות בין התובעת לנתבעת, כלל אינו רלבנטי, שכן הצדדים סיכמו ביניהם את אופן סיום ההתקשרות והתשלומים שיש להעביר לתובעת באופן ממצה, בהסכם ביניהן.

דיון :

לטענת התובעת, ההסכם עם הנתבעת גובש לאחר שהנתבעת הציגה בפניה מצג שוא באשר לכספים האמורים להתקבל מעם מרינה פטריות ביחס לעבודת התובעת ומשכך יש לבטל ההסכמות אשר נתקבלו במסגרתו של ההסכם ולשלם לה סכום כסף נוסף אותו היא תובעת במסגרת תביעתה.

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 קובע :

"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה , והוראות סעיפים 10,13, ו 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970 יחולו בשינויים המחויבים".

תום לב בניהול משא ומתן הוא פעמים רבות גילוי יזום של עובדות כאשר "על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני"

ראה בספרה של המלומדת גבריאלה שלו , דיני חוזים- החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי , עמ' 149-150 (2005).

חובת תום הלב כוללת את החובה לגלות ולהבהיר עובדות מהותיות לפני כריתת הסכם , אם הדבר מתחייב לאור מהותה של העסקה או נסיבותיו של המקרה.

ראה בד"נ 7/81 פנידר ואח' נ. קסטרו פ"ד לז(4) 673.

מנהל התובעת הצהיר בעדותו (ת/1) כי בטרם חתמו הצדדים על ההסכם לסיום ההתקשרות ביניהם, הציגו לו מנהל הנתבעת עם מנהל החשבונות של הנתבעת מצג, לפיו התובעת העבירה למרינה פטריות 95 טון מתכת ובהתאם הועברה אליה התמורה מהנתבעת. התובעת טוענת כי כעולה מתחשיב הנתבעת (נספח ב' לת/1), אשר הועבר אליה בידי מנהל הפרויקטים של הנתבעת, ביום 22/9/08 סופקו דווקא 112 טון מתכת, אם כי מנהל הפרויקטים מציין על גבי אותו תחשיב כי הכמויות המצוינות בו לא אושרו בידי מרינה פטריות. התובעת טוענת כי נמסר לה בידי הנתבעת שסך כל הסכומים אותם קיבלה ממרינה פטריות עמד על 1,333,000 ₪ המשקפים 95 טון מתכת.

לאחר מכן, ב12/08 נחתם הסכם לסיום ההתקשרות בין התובעת לנתבעת בו מצהירה התובעת כי קבלה את מלוא התמורה המגיעה לה.

יש לבחון, האם מלוא המידע הרלבנטי היה גלוי וידוע לתובעת בטרם החתימה על הסכם צמצום העבודות וסיומן, אשר נחתם בין הצדדים ב 12/08. מחומר הראיות המצוי בתיק עולה כי התובעת היתה מודעת היטב לכל הנתונים אשר נדרשו לה לצורך חתימתה על הסכם סיום ההתקשרות. כאשר נשאל מנהל התובעת בחקירתו מי ערך את התחשיב אשר מצויין בו 112 טון מתכת (נספח ב' לת/1) הוא משיב "ש. אני מפנה אותך לנספח ב' לתצהירך, תסכים איתי שאתה לא ערכת את החישובים והנתונים שמופיעים בנספח ב'? ת. אני עשיתי יחד עם אודי. הוא איש של שתולה. הוא הגיש את החשבון הזה". כלומר מנהל התובעת ערך את התחשיב לפיו סופקו 112 טון מתכת יחד עם אנשי הנתבעת. הדבר עולה ברורות מעדותו. אם כך מנהל התובעת היה מודע היטב לכמות המתכת אשר סופקה למתכת פטריות עוד בטרם חתימת הסכם צמצום העבודות. הוא בצוותא עם אנשי הנתבעת היו עורכים את התחשיב על מנת לשלחו אל מרינה פטריות לצורך אישור ותשלום בהתאם. הדבר מתיישב היטב עם ההגיון המסחרי. מנהל התובעת הוא האיש אשר בידיו המידע המהימן ביותר מהי כמות המתכת אשר סופקה למרינה פטריות, שכן התובעת עצמה סיפקה אותה.

כאשר נשאל מנהל התובעת בחקירתו הנגדית, הכיצד זה לא ידע מהי הכמות אותה סיפק למרינה פטריות הוא ענה "אני יודע , וודאי שאני יודע, אבל לא עד כדי כך מבחינת כמויות" (ראה עמ' 9 שורה 11 לפרוטוקול). מנהל התובעת נשאל מי העמיס אם כן את הסחורה על משאיות והיכן תעודות המשלוח ומנהל התובעת השיב באופן תמוה כי לא ניהל מעקב אחר הכמות אשר הועמסה על המשאיות אבל יש תעודות משלוח. המסקנה המתבקשת היא איפוא, כי המידע הנדרש כמה טון מתכת סופק למרינה פטריות היה מצוי בידי התובעת ועל נקלה בבדיקה פשוטה יכול היה מנהל התובעת ללמוד על כך בטרם חתימת הסכם צמצום העבודות וסיומן, בו הצהירה התובעת כי קבלה את מלוא התמורה תמורת הסחורה אותה סיפקה. יתרה מזו, מנהל התובעת הודה כי ערך תחשיב (נספח ב' לת/1) יחד עם אנשי הנתבעת, עוד בטרם חתימת ההסכם ועל בסיס מידע זה חתם על הסכם צמצום העבודות, משכך, היו מלוא הנתונים פרושים בפני התובעת באמצעות מנהלה.

הלכה היא כי צד שאינו מגלה לצד השני פרט מסויים על סמך הנחה סבירה שהצד השני יכול היה לגלותה בכוחות עצמו , אינו נחשב כמי שמטעה אותו.

ראה בע"א 11/84 רבינוביץ נ. שלב – הקואופרטיב המאוחד פ"ד מ(4) 533.

במאמרה של פרופ' גבריאלה שלו "סעיף 12 לחוק החוזים : תום לב במשא ומתן" משפטים כרך ז' עמ' 118, נכתב בידי פרופ' שלו כי חובת הגילוי משתרעת אך ורק על פרטים מהותיים החיוניים להחלטת המתקשר השני האם להיכנס לחוזה ובאילו תנאים ורק על פרטים כאלה שהמתקשר השני לא יכול היה להשיגם בעצמו.

ברור כי בשלב בו נחתם הסכם צמצום העבודות נוכח העובדה כי התחשיב אשר נשלח למרינה פטריות נערך בידי מנהל התובעת ואנשי שתולה, היה בידיו המידע אודות כמות המתכת אשר סופקה. יתרה מזו, גם אם לא היה בידי מנהל התובעת המידע הנדרש, הרי שלא הייתה כל מניעה מצדו להשיגו על הנקלה, שהרי התובעת היא זו אשר העמיסה את המשאיות עם הסחורה למרינה פטריות וכן הונפקו עבור הסחורה תעודות משלוח. מעל לכל הודה מנהל התובעת בפה מלא, כי ידע בדיוק עבור איזו כמות מתכת אישרה מרינה פטריות את התשלום לנתבעת עוד בטרם החתימה על הסכם צמצום העבודות "ש. ז"א לפני שאתה חתמת על הסכם סיום העבודה עם שתולה , ידעתם שלא הכל אושר בסוף ספטמבר? ת. נכון. אני ידעתי כמה אושר בסופו של דבר . בהתאם לזה הוא שילם" (ראה עמ' 10 שורות 8-10 לפרוטוקול). מהדברים האמורים עולה ברורות כי הנתבעת לא הציגה כל מצג שוא בפני התובעת וכי כל המידע היה זמין נגיש ואפילו גלוי וידוע למנהל התובעת עוד בטרם החתימה על הסכם צמצום העבודות.

לא ניתן להתעלם מכך כי בין הצדדים נחתם הסכם ברור, מפורש במסגרתו הצהירה התובעת באמצעות מנהלה בסעיף 1.2 להסכם "קייס מצהיר כי הוא קיבל את כל התמורה המגיעה לו וכי לא מגיעה לו כל תמורה נוספת משתולה, בקשר עם ההזמנה ובכלל."

מנהל התובעת העיד בפני בית המשפט כי הוא בקיא ומצוי בכל הנוגע לתובעת, הוא הבעלים היחיד, בעלי המניות ו"מבין בחשבונות טוב" כהגדרתו. אין ספק כי בטרם חתימה על הצהרה מחייבת כגון זו אשר בסעיף 1.2 להסכם ערך מנהל התובעת את בדיקותיו בקפדנות וידע היטב מהם הסכמותיו באשר למחיר המתכת עם שתולה וכמה עליו לקבל ממנה מתוך הכספים אשר שולמו לה בידי מרינה פטריות, בהתאם לכמות המתכת אשר סופקה על ידו. לא מצאתי איפוא כי היה כל מצג שוא בהתנהלות הנתבעת, בניגוד לנטען בידי התובעת.

חיזוק למסקנה זו, ניתן למצוא דווקא במסמך אשר שלח מנהל התובעת לנתבעת (נספח ה' לת/1)

בחודש 11/10 כלומר כשנתיים לאחר חתימת ההסכם בין התובעת לנתבעת ובו הוא עורך תחשיב של הסכומים אשר מגיעים לתובעת לטענתה, על אף ההסכם בין הצדדים. הייתכן כי מעיני אותו מנהל בקיא ומצוי חמקו פרטים באשר לסחורה אותה סיפק למרינה פטריות ורק בחלוף שנתיים ימים מיום חתימת ההסכם לסיום העבודות בין הצדדים, הוא שולח תחשיבו למנהל הנתבעת. מנהל הנתבעת תמה על כך גם הוא בעדותו "נראה לך ששנתיים אחרי שהוא סיפק את הסחורה, הוא מזהה שהוא רומה על ידי?" (ראה עמ' 19 שורה 17 לפרוטוקול). הדבר תמוה ועוד יותר תמוהה העובדה כי בתצהיר עדותו, טוען מנהל התובעת ש"סמוך להגשת התביעה", אשר הוגשה ב 1/13, כלומר בחלוף כשנתיים נוספות, התברר לו שאף התחשיב אשר שלח לנתבעת ב 11/10 הוא שגוי, ללמדך על מידת הרצינות אשר יש ליחס לתחשיבי התובעת.

עיון באותו תחשיב מעלה כי כמות הסחורה אשר סופקה, מחושבת לא לפי תיעוד הקיים בידי התובעת בדבר אספקתו כגון תעודות משלוח או תיעוד אחר, אלא באמצעות חלוקת הסכום הכולל אשר לטענת התובעת שולם לנתבעת, בסכום אשר סוכם בין הצדדים כסכום לתשלום עבור טון מתכת. ברור כי אופן החישוב היה צריך להיעשות על פי מידע אשר בידי התובעת אודות כמות סחורה אשר סיפקה, כפול המחיר לטון אשר סוכם בין הצדדים.

התובעת המציאה את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל מרינה פטריות המעידה לטענתה, בהתאם לכספים המתועדים בכרטסת כי שולמו לנתבעת, על כמות המתכת אשר סיפקה התובעת למרינה פטריות. התובעת זימנה לעדות את מנהל מרינה פטריות, מר רחמים בן שושן והציגה לו את הכרטסת, אך עדותו מעבר לכך כי הבהירה שהכרטסת אמינה, לא תרמה דבר להוכחת טענותיה של התובעת. הכרטסת משקפת סכומים אשר הועברו ממרינה פטריות אל הנתבעת, אך אין בה , מטבע הדברים את כמות הסחורה אשר סיפקה התובעת.

מנהל התובעת העיד בעצמו כי לא את כל הסכומים אשר קיבלה הנתבעת ממרינה פטריות היא היתה צריכה להעביר אל התובעת כי אם "החובה של שתולה היא לקבל לפי טונה ולהעביר אלי בהתאם להסכם" (ראה עמ' 10 שורות 24-25 לפרוטוקול) וכזאת, אכן עשתה הנתבעת.

ספק בליבי, באם אכן היו פני הדברים כפי שטוענת התובעת ולו אכן הייתה התובעת מספקת סחורה בכמות הנטענת על ידה למרינה פטריות ומקבלת את שכרה בחסר, באם הייתה שוקטת על זכויותיה משך חמש שנים תמימות ועוד יותר ספק בליבי, באם הייתה חותמת על ההסכם בו הצהירה כי קיבלה מלוא התמורה בגין הסחורה אשר סיפקה מעם הנתבעת.

שתי עדויות אלו , לא היה בהם על מנת להוכיח תביעתה של התובעת וזו בחרה בסיכומיה לטעון כי נטל ההוכחה המוטל על כתפיה הורם היות וגרסתה מסתברת יותר מזו של הנתבעת, על פי מאזן ההסתברויות. מכלול הראיות, מצביע אחרת. גרסת התובעת לא זו בלבד שאינה מסתברת יותר מזו של הנתבעת, אלא שהיא נוגדת מסמך בכתב שערכו הצדדים ואת הצהרתה שלה המפורשת כי קיבלה את מלוא התמורה מעם הנתבעת ואין לה עוד כל טענה או תביעה כלפיה. יתרה מזו, התובעת אשר יכולה הייתה על נקלה להוכיח תביעתה באמצעות תיעוד מטעמה של כמות המתכת אשר סופקה למרינה פטריות, בחרה שלא להגיש תיעוד זה לבית המשפט וטענה כי היא אמנם יודעת כמה סופק למרינה פטריות, אבל "אין חשיבות לחישוב הכמות בידי התובעת". לא ברור כיצד אין חשיבות לחישוב הכמות בעוד ההסכם בין הצדדים בהזמנת הרכש מדבר על מחיר לטון אשר יסופק, בעוד תנאי התשלום הינם קבלת כספים, כאשר ישולם לנתבעת בידי מרינה פטריות ובהתאם לאישורה בדבר סחורה אשר סופקה. ברור כי מי שמצפה לקבל את שכרו, חייב לדעת כמה סחורה סיפק. העדר תיעוד בדבר כמות הסחורה אשר סופקה, פועל לחובת התובעת בהתאם להלכות אשר ציטטה היא עצמה (ראה בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736) אך היא בחרה לטעון כי היה על הנתבעת דווקא, להמציא ראיות אשר יפריכו את עדותו של מנהל התובעת.

הראיות אשר הציגה הנתבעת, בדמות עדות מנהלה דווקא הדגישו את התמיהות אשר עולות מתביעת התובעת ומנהל הנתבעת מבהיר "מה שקיבלתי ממרינה לא צריך לעניין את קייס, מה שמעניין את קייס, כמה אני בהתאם להזמנה שהוצאנו לו, הוא צריך לקבל . ההסכם שלי הוא מול קייס... מהות העסקה שלי עם קייס זה משא ומתן על מחיר לטון שהוא צריך לספק למרינה. קייס התחיל לקבל תשלומים ביום החתימה, בלי קשר למרינה" (ראה עמ' 19 שורות 8-12 לפרוטוקול). כאשר נשאל מנהל הנתבעת באם הוצג מצג שוא לתובעת הוא משיב בשלילה ותמה "איך מצג שוא, אם הוא יודע בדיוק מה הוא מספק" יתרה מזו מנהל הנתבעת מבהיר כאשר הוא נשאל לגבי נתוני הסחורה אשר סופקה ותחשיב הנתבעת לתשלום (נספח ב' לת/1), שאת הנתונים "הוא ערך אותם ביחד עם קייס. הרי אודי לא בשטח, מי שבשטח זה קייס, מי שקונה את החומר זה קייס, מי ששוקל זה קייס, קייס אמר קודם שהוא הכין את הדו"ח ביחד." (ראה עמ' 19 שורות 29-31 לפרוטוקול).

מעבר לעדות זו של מנהל הנתבעת, הביאה הנתבעת בפני בית המשפט שתי עדויות נוספות אשר מהן עלה כי עבודות נוספות אשר ביצעה התובעת עבור הנתבעת בתעשיה האווירית, לא היו ברמה הנדרשת בידי הנתבעת ולמעשה גרמה התובעת לנזקים. כעת, טוענת הנתבעת כי ככל שתחויב בתשלום נוסף לתובעת יש לקזז סכומים אשר לטענתה חבה לה התובעת בגין הנזק אשר גרמה, מכל מה שיפסק לחובתה בתביעה זו.

בחינת מכלול הראיות והעדויות אשר נשמעו בפני מעלה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה ואף לא שכנעה כי גרסתה הינה המסתברת יותר. התובעת נמנעה מלהמציא נתונים אודות הסחורה אשר סופקה על ידה , ביקשה להסתמך על סיכום כספים אשר הועברו ממרינה פטריות לנתבעת, על מנת לחשב את כמות הסחורה שסיפקה היא עצמה וכל זאת בניגוד גמור להסכם עליו חתמה ובו הצהירה כי קיבלה את מלוא התמורה בגין סחורה אשר סיפקה. כנגד אותו הסכם כתוב, לא סופקה כל ראיה המצביעה אחרת, לא שוכנעתי כי הנתבעת נהגה בתובעת בחוסר תום לב בהליכי המשא ומתן והציגה בפניה מצג שוא ואדרבא שוכנעתי כי ההסכם בין הצדדים, נחתם לאחר שהיו בידי התובעת מלוא הנתונים הנדרשים ולכל הפחות הייתה לתובעת הנגישות לאותם נתונים, על נקלה. במצב דברים זה, אין מקום לקבל את תביעת התובעת ויש לדחותה. משכך, איני נדרשת לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת באמצעות העדים מר אופיר חיים ומר בוריס גולדנפלד.

סוף דבר,

אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר הפקדון המצוי בקופת בית המשפט בסך 10,000 ₪ לנתבעת, על חשבון הסכומים אשר נפסקו לחובת התובעת.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.