<#2#>

נוכחים:

מטעם המבקשת עו"ד זוהר אקרמן

מטעם המשיבים עו"ד רמי מסאלחה

המשיבים באמצעות שב"ס

<#10#>

החלטה

1. במוצאי יום הבחירות האחרון – 22.1.13 – הצטיידו שני המשיבים בסכינים וניגשו אל שני מתלוננים, ותקפו אותם. המשיב 1 פתח את דלת הרכב בה ישב אחד המתלוננים וניסה לדוקרו ברגלו השמאלית, אולם לא הצליח כיוון שפגע במכשיר הטלפון הסלולרי שלו. לאחר מכן, ניסה לדוקרו פעם נוספת בביטנו, אולם זה הסיט את ידו של המשיב 1, כך שהסכין ננעץ בירכו של אותו מתלונן. לאחר מכן, תקפו שני המשיבים את המתלונן כשהם מנסים לדוקרו וכן את חברו אשר חש לעזרתו, תוך שהם מנסים לדוקרם, אולם ללא הצלחה. עקב התערבות אנשים אשר נכחו במקום, נמנע מן המשיבים להמשיך ולתקוף את המתלוננים. בגין כל אלה, הוגש נגד השניים אישום, ובו הם מואשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329 (א) (1) + (2) במצורף לסעיף 29 לחוק העונשין – התשל"ז – 1977, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)

(1) לחוק הנ"ל והחזקת סכין בניגוד לסעיף 186 לחוק הנ"ל.

2. המאשימה הגישה במצורף לכתב האישום, בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. המשיבים הודו בקיומה של מסכת ראייתית לכאורית, היפה לשלב זה של בקשה למעצר עד תום ההליכים. כן הם הסכימו, מן הצד העקרוני לקיומה של עילת מעצר נגדם. עם זאת, טוענים הם כי ניתן לשחררם לחלופת מעצר הולמת, תוך קביעת תנאי שחרור ראויים.

3. על מנת שאוכל לקבוע האם אכן ניתן לשחרר את השניים תוך קביעת תנאי שחרור, פניתי לשירות המבחן וביקשתי כי יוכנו תסקירי מעצר עבורם, אשר יבחנו את חלופות המעצר המוצעות, תוך שקצין המבחן יביע עמדתו באשר לאפשרות לאיין את מסוכנותם, על ידי קביעת תנאים הולמים.

ואכן, לקראת הישיבה שהתקיימה ביום 26.2.13, הונחו על שולחני שני תסקיריה של קצינת המבחן למבוגרים. ביחס למשיב מס' 1 – ציינה קצינת המבחן כי אין לו כל הרשעות קודמות וכי מדובר במעצר ראשון עבורו. המשיב פירט בפניה את הרקע למעבר העבירה, שעניינו בסכסוך עסקי בין שתי המשפחות, כאשר בעבר נפגע אחד מבני משפחתם של המשיבים על ידי בן המשפחה היריבה. ההתרשמות הינה מאדם נורמטיבי, רחוק ממעורבות בפלילים, וכמי שלהערכת שירות המבחן, מסוגל לעמוד בגבולות חיצוניים ברורים במידה וישוחרר לחלופת מעצר מרוחקת, אשר תאפשר נפרדות מהמתלוננים ומבני המשפחה האחרים המעורבים בקונפליקט. עם זאת, לא נשללה הסיכון להישנות מקרים דומים בעתיד. זאת, נוכח הפער בין אורחות חייו החיוביות, לבין העבירות המיוחסות לו. שירות המבחן בחן את המשמורנים המוצעים על ידי המשיב 1 – שהינם בני משפחת זועבי מנעורה, ומצאם כהולמים, הגם שלבוגר בין השניים חסן הרשעה פלילית בעבר. להערכת קצינת המבחן, מסוגלים השניים להציב גבולות למשיב 1, ולהפחית את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד.

ביחס למשיב 2 – נערך תסקיר, אשר באופן עקרוני דומה לתסקיר שהוגש ביחס למשיב מס' 1. גם למשיב זה אין הרשעות קודמות ואורחות חייו עד כה היו נורמטיביות. התרשמות קצין המבחן הינה כי מדובר באדם נורמטיבי, רחוק מפלילים העשוי גם הוא לעמוד בגבולות חיצוניים כפי אחיו.

עם זאת, הציע המשיב 2 את המשמורנים המוצעים לגבי אחיו המשיב 1. קצינת המבחן לא ראתה לנכון לחבר את השניים ביחד, הגם שהחלופה המוצעת יפה לכל אחד מהם לחוד. הואיל ובפני קצינת המבחן עמדה חלופה אחת משותפת לשניים, היא קבעה כי אמנם מדובר בחלופת מעצר ראויה, אך אינה מתאימה לשהייה משותפת.

4. הסניגור הלין על כך שקצינת המבחן לא הודיעה לו מראש על כך שהינה מתנגדת לחלופת מעצר משותפת – כך שלא היה בידו סיפק להציע לה מקום משמורת שונה, הגם שבאפשרותו היה להציע מקום כאמור. תסקיר המבחן הגיע לידיו רק ערב הדיון. מכאן שלא היתה כל אפשרות לבחינת החלופה ההולמת.

נוכח עובדה זו, הסכמתי לבחון את המשמורנים בחלופה המוצעת לגבי המשיב 2 – שהינה באיכסל ושמעתי את חקירותיהם של שני המשמורנים – שהינם אב ובנו, דודניהם של המשיבים.

5. באת כוח המבקשת התנגדה לכל חלופה למעצר בפועל בתיק זה. לדעתה רבה המסוכנות הטמונה במשיבים נוכח העבירות המיוחסות להם. מי שמעז לנעוץ סכין בגופו של אחר, אינו ראוי לשחרור. במקרה שלפנינו מדובר במתקפה מתוכננת, תוך קשירת קשר ופגיעה במקום הומה אדם במתלוננים בעזות מצח. לשיטתה, לא ניתן לאיין את מסוכנותם של עבריינים העוברים עבירות מעין אלה, על ידי קביעת תנאי שחרור. ביחס לערב מוחמד זועבי, הרי לאור הרשעותיו הקודמות הוא אינו ראוי כלל לשמש כמשמורן ויש לפוסלו על הסף. בהערת אגב אציין, כי לדברי הסניגור ואף לדבריו של ערב זה בעת חקירתו, הוא כבר שימש בעבר כמשמורן בהצלחה.

6. כאמור, החלטתי כי המשמורנים המוצעים, יחקרו באולם בית המשפט, על מנת שאוכל להתרשם מהם במו חושי.

המשיב 1 אמור להיות במשמורתם של מוחמד חסן זועבי ובנו חסן מוחמד זועבי. השניים מתגוררים בכפר נעורה ומנהלים בצוותא חווה לגידול בעלי חיים, המצויה מחוץ לכפר. החווה נמצאת באזור מגודר, ובתוכה מבנה מגורים, בו מתגורר בדרך כלל מוחמד חסן זועבי. כאמור, שני משמורנים אלה הומלצו על ידי קצינת המבחן כמי שמסוגלים לפקח ולשים סייגים למשיב 1. אף אני התרשמתי כך. השניים מודעים היטב לתפקיד המוטל עליהם, והסכימו ליטול על עצמם פיקוח רצוף משך 24 שעות ביממה על המשיב 1, אשר יתגורר ביחד עם מוחמד בחווה, כאשר חסן ישתתף עם מוחמד בפיקוח עליו. סבורני כי מקום משמורת זו הינו מקום ראוי והולם, אשר יהא בו כדי להרחיק את המשיב 1 מבני המשפחה היריבה. איני שותף לחששותיה של באת כוח המאשימה, שמקורן בעברו של מוחמד. בניגוד לאמור בתסקיר, למוחמד מספר הרשעות בעבר, כאשר העבירה האחרונה נעברה בשנת 1997. מאז נראה כי הוא שיפר את דרכיו. עובדה היא כי כבר שימש כמשמורן בחלופת מעצר. יש לזכור כי מאז חלפו 16 שנה והאיש התבגר, ומחקירתו נראה כי אכן הינו יכול וכשיר לשמש בתפקיד אותו נטל על עצמו.

ביחס לבנו, לא טענה באת כוח המאשימה כל טענה שהיא. מדובר באדם בגיר, המודע לתפקידו, מודע לחובת הפיקוח והדיווח שלו ונראה כי מילוי התפקיד בצוותא עם אביו, הולם אותו.

על כן אני קובע, כי החלופה אשר הומלצה על ידי קצינת המבחן, אכן הינה חלופה הולמת.

7. ביחס למשיב 2 – הובאו לבית המשפט מר מוחמד כמאל שדאפנה, שהינו אדם בוגר יליד שנת 1946, המתגורר בכפר איכסאל, ובנו תייסיר מוחמד שדאפנה, המתגורר בסמוך לביתו. שני אלה הציעו כי המשיב 2 יתגורר בביתו של מוחמד ויהיה בפיקוחו. מוחמד נחקר באולמי. נראה היה בתחילה כי אינו מודע מה משמעו של פיקוח הדוק על עציר, המשוחרר בתנאים. שכן, הוא סבר כי יוכל לבקש מאחרים לפקח עליו, שעה שיצא לעיסוקים אחרים, ובמיוחד לתפילות במסגד. רק לאחר שהובהר לו על ידי בית המשפט, ועל ידי עורכי הדין של בעלי הדין, מהו תפקידו, נראה היה לי כי אכן הוא מבין את התפקיד, אולם ביקש כי יוכל לצאת לפחות לתפילת יום השישי, כאשר במהלך תפילה זו יחליפו בנו תייסיר, או משמורן אחר. הבהרתי, ואני חוזר ומבהיר, כי אין להותיר את המשיב 2 ללא משמורן אשר נבחן על ידי בית המשפט ואשר נמצא כראוי והולם. סבורני כי לאחר הבהרות אלה, הבין מוחמד את תפקידו. בנו תייסיר, מודע היטב לתפקיד. הוא אף מודע לכך כי אביו אמור לצאת לתפילות יום השישי – זאת למרות שלא היה כל תיאום מוקדם בין השניים – והוא התחייב להחליף את אביו כל אימת שיצא מהבית, ובמיוחד לתפילות יום השישי.

אמנם שני משמורנים אלה לא נבחנו על ידי שירות המבחן, אולם מחקירתם באולם בית המשפט, מצאתי כי השניים, המוכנים להשתתף במשימת הפיקוח, מתאימים לתפקידם. מדובר באנשים המעוניינים לתמוך ולסייע במשיב 2, בכך שיארחוהו בביתם ויפקחו עליו משך 24 שעות לסירוגין. לטעמי יש בחלופה זו כדי להתמודד עם פוטנציאל הסיכון הטמון בהתנהגותו של המשיב 2 – תוך פיקוח הולם ומילוי חובת דיווח אם זה יפר חלילה את התנאים שיקבעו.

בנסיבות אלה, לאחר ששירות המבחן חיווה דעתו, מן הבחינה העקרונית, כי המשיב 2 יכול להציב לעצמו סייגים ולעמוד בגבולות חיצוניים ברורים, אם ישוחרר לחלופת מעצר מרוחקת, הרי סבורני כי התרשמותי מן המשמורנים, יש בה כדי להשלים את התמונה הכוללת באשר לחלופת המעצר המוצעת.

על כן אני קובע כי חלופה זו שהוצעה על ידי הסניגור, עשויה להוות חלופת מעצר ראויה, שיהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר.

8. אכן, כלל הוא, כי עבירות שנעברו תוך שימוש בנשק קר, מקימות עילות מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו – 1996. דרך כלל, נמצא לנו כי בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, להעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. (ראה בש"פ 876/08 אבו הדואן ואח' נ' מדינת ישראל

(5.2.08)). מיותר לחזור ולציין באכסניה זו, את אשר נאמר בפסיקת בתי המשפט באשר לאותה תת תרבות, המכונה "תת תרבות הסכין", ועל הסיכון הרב הטמון בה. בדרך כלל, קשה לסמוך על מי שעשה שימוש בנשק הסכין, שלא יחזור ויבצע עבירות דומות. (ראה בש"פ 5443/03 לובאני נגד מדינת ישראל (26.6.03)). עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי באותם מקרים, בהם בוצע שימוש בסכין באופן חד פעמי, כאשר הנאשם מנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי, מן הראוי לבחון את אפשרות שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר, אם אכן זו ראויה ויש בה כדי לאיין את מסוכנותו. (בש"פ 1008/11 אטיאס נגד מדינת ישראל (21.2.11)).

במקרה שלפנינו, מדובר בשני משיבים, שהינם נאשמים זו הפעם הראשונה בחייהם. השניים ניהלו עד לביצוע אותה עבירה חמורה, המיוחסת להם בכתב האישום דידן, אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. לשניים אין כל הרשעה קודמת ואף לא נעצרו בעבר. כאמור, לשניים הוצעו חלופות מעצר, אשר נבחנו על ידי ונמצאו כראויות. כאמור, חוות דעתו של שירות המבחן ביחס אליהם הינה חיובית, ונראה כי אכן יוכלו למלא אחר תנאי השחרור.

בנסיבות אלה, סבורני כי השניים שלפני נכללים באותו חריג צר ממדים, לפיו ניתן לשחרר, בנסיבות מיוחדות, גם נאשמים בעבירות שעניינן "תת תרבות הסכין".

9. על כן, אני מחליט לשחרר את השניים לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

1. לגבי המשיב 1 – הוא ישוחרר ויעבור להתגורר בחוותו של מר מוחמד חסן זועבי הסמוכה לכפר נעורה, וישהה שם בפיקוחם של מר מוחמד חסן זועבי, ובנו חסן מוחמד זועבי.
2. לגבי המשיב 2 – הוא ישוחרר ויעבור להתגורר בביתו של מר מוחמד כמאל שדאפנה, בכפר איכסל וישהה שם בפיקוחם של מר מוחמד כמאל שדאפנה ובנו מר תייסיר מוחמד שדאפנה.
3. השניים ישהו במקום המשמורת משך 24 שעות ביממה, כאשר כל העת יפקחו עליהם המשמורנים הנזכרים לעיל לסירוגין, באופן שבכל רגע נתון הם יהיו נתונים למשמרתו של אחד המשמורנים הנ"ל.
4. על המשמורנים לפקח כאמור על המשיבים ולדווח מיידית לתחנת המשטרה על כל הפרה מיד לכשתתרחש.
5. כל אחד משני המשיבים יפקיד סך של 10,000 ₪ במזומן וכן יחתום על התחייבות עצמית על סך של 100,000 ₪ להבטחת קיום תנאי השחרור.
6. כל אחד מן המשמורנים יחתום על התחייבות עצמית בסך של 50,000 ₪ להבטחת קיום תנאי השחרור ומילוי חובתם לפקח על המשיבים.
7. נאסר על המשיבים ליצור כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשייה נשוא כתב האישום, ובמיוחד עם העדים המפורטים בכתב האישום.
8. ניתן צו לעיכוב יציאתם של המשיבים מן הארץ. המשיבים יפקידו את דרכונם במזכירות בית המשפט.
9. משטרת ישראל רשאית לבקר בכל עת במקום המשמורת, על מנת לוודא את קיום תנאי השחרור.
10. יפרו המשיבים תנאי מתנאי השחרור, יעצרו לאלתר ויובאו בפני שופט.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיבים:

מבקש כי הדרכונים יופקדו על ידי המשיבים ביום א'. המשיב 1 אין לו דרכון, לגבי המשיב 2 אני מתחייב כי הוא יפקיד דרכונו ביום א'.

ב"כ המבקשת:

מבקשים עיכוב ביצוע.

ב"כ המשיבים:

אני מתנגד למתן עיכוב ביצוע. לחילופין, אם בית המשפט יעתר לבקשת המאשימה, אני מבקש כי עד למחר יעוכב.

<#11#>

החלטה

א. דרכונו של המשיב 2 יופקד עד ליום א'. רשמתי לפני כי למשיב 1 אין דרכון.

ב. אני מורה על עיכוב ביצוע השחרור למשך 48 שעות, אולם על המבקשת להודיע עד למחר שעה 09:30 האם בדעתה להגיש ערר על החלטתי. במידה ולא תתקבל הודעה, או תתקבל הודעה לפיה יוחלט שלא להגיש ערר, ישוחררו המשיבים לאלתר.

<#12#>

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

מירב.