בפני תביעה כספית.

התובע והנתבע פעלו במסגרת שותפות לא רשומה במשך כשנה וחצי בתחום הייעוץ הטכני, הרכש ואספקת מכלולים לחברות בתחום הציוד הרפואי, כאשר הפעילות העסקית בוצעה במסגרת הנתבעת 3.

התובע הינו הנדסאי מכונות שהתמחה בתחום הרכש ובתחום הטכני, והנתבע הינו מהנדס תעשיה וניהול שרכש נסיון בתחום הניהול, המכירות והשיווק. הכרותם של השניים נבעה מעבודתם בחברת דיסקאוטק, בה שימש הנתבע כסמנכ"ל תפעול והתובע היה כפוף לו.

פעילותם העצמאית המשותפת של השניים החלה בפברואר 2009, לאחר סיום עבודת התובע בחברת דיסקאוטק, כאשר הנתבע סיים עבודתו באותה חברה מס' חודשים קודם לכן. הצדדים נדברו ביניהם בתחילת 2009 לפעול במשותף, ופנו יחד בכתב ללקוחות פוטנציאליים שונים. סמוך לאחר מכן, לצורך ביצוע פרוייקט משותף, הקים הנתבע חברה, היא הנתבעת 3 (להלן: החברה). שני הצדדים השקיעו הון התחלתי בחברה ורווחי החברה מהמיזמים המשותפים נמשכו כמשכורות ע"י שני הצדדים, בסכום זהה. ברם, הצדדים לא הגיעו להסכמות על תנאי השותפות בחברה, ולפיכך נותרה החברה רשומה על שם הנתבע כבעמ"נ יחיד. לאחר שנה של פעילות החליט הנתבע להפסיק את השותפות, ומשלא הצליח להגיע להסכמות עם התובע על אופן פירוק השותפות העסקית, לאחר מו"מ שנוהל בין הצדדים משך מספר חודשים, העביר את המשך פעילותו העסקית לנתבעת 2, חברה בשליטתו. מכאן תביעת התובע, הטוען כי מגיעים לו כספים מהנתבעים בגין מיזמים בהם היה שותף, זכויות במוניטין החברה וכן מלאי וציוד של החברה.

המחלוקות בין הצדדים:

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לטיב ההסכמה החוזית ביניהם מלכתחילה, כאשר לטענת התובע מדובר בשותפות לכל דבר, שנרשמה כחברה בע"מ, ואשר הוסכם כי הצדדים יירשמו כבעלי מניות בשיעור של 51% לנתבע ו-49% לתובע. מנגד טוען הנתבע, כי הוסכם בין הצדדים על שיתוף פעולה במיזמים מסויימים, לפי ראות עיני הצדדים והסכמתם אד-הוק ביחס לכל מיזם, בהם יחלקו בהכנסות שיוזרמו לחברה, ולא בשותפות בכל פעילויות החברה, וכי כל צד היה רשאי להתקשר בעסקאות יעוץ או תיווך עם צדדים שלישיים, ללא שיתוף הצד השני באותה עסקה.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהוצגו, אני סבורה כי בעובדות המוכחות יש תימוכין לגרסת הנתבע, לפיה על אף שההשקעה הראשונית למימון פעילות החברה נעשתה ע"י שני הצדדים בחלקים שווים, לא כל פעילויות החברה היו אמורות להתבצע במשותף, אלא רק המיזמים המשותפים עליהם יחליטו הצדדים, תוך הפרדת ההכנסות וההוצאות של מיזמים אלה מפעילויות אחרות שאינן קשורות לתובע. כך לדוגמא לגבי שירותי ייעוץ שהעניק הנתבע באופן אישי לחברות שונות.

אני קובעת, כי לגבי פרוייקטים שהיו קשורים לייצור, רכישה ואספקה של מוצרים ו/או מכונות, היתה הסכמה על ביצועם במסגרת השותפות העסקית, והכנסותיהם חולקו שווה בשווה באמצעות משכורות, בעוד שלגבי מתן ייעוץ, סוכם כי הנתבע לבדו יבצע את העבודה ויהיה זכאי להכנסות בגינה. בהתאם לכך, משך הנתבע מהחברה סכומים נוספים, התואמים את ההכנסות מאותם שירותים שנתן.

אציין כי איני מייחסת כל חשיבות לשאלה, מי מהשניים "הביא" לקוח מסויים או מה היתה תרומתו של כל צד לפרוייקטים המשותפים, או מה היו שיקוליו של הלקוח בהתקשרות עם החברה, שכן ההסכמה הבסיסית ביניהם היתה על חלוקת ההכנסות מפרוייקטים אלה בחלקים שווים, ללא תלות בהיקף ההשקעה והתרומה של כל צד.

לעניין זכותו של התובע למניות בחברה: לא שוכנעתי כי הצדדים הגיעו להסכמה על מיסוד השותפות באמצעות החברה, על אף שזו היתה התכנית המקורית. עובדה היא, כי למרות שהחברה הוקמה זמן קצר לאחר תחילת הפעילות המשותפת, היא נרשמה על שם הנתבע בלבד, כבעל מניות ומורשה חתימה, בידיעת התובע, ומאז, לאורך שנה תמימה של עבודה משותפת, לא נחתם בין הצדדים הסכם מייסדים, והתובע לא קיבל מניות בחברה אלא נרשם כעובד החברה בלבד. הנתבע העיד כי למרות שהיתה מלכתחילה כוונה להרשם כבעלי מניות בחלקים כמעט שווים בחברה, הרי שלנוכח חילוקי דעות שהיו ביניהם בסמוך לרישום החברה לגבי תנאי ההתקשרות וההגבלות שיחולו על כל אחד מהצדדים לאחר פירוק השותפות, ביחס ללקוחות והספקים של החברה, הוסכם ביניהם כי עד שיגיעו להסכמות, חלוקת הרווחים מהמיזמים המשותפים תעשה על דרך משיכת משכורות מהחברה, וכך היה. גרסה זו נתמכת בדוא"ל של התובע לנתבע ב-1.5.09, בה העלה שורת דרישות מפליגות לגבי מגבלות על התקשרות עם לקוחות/ספקים לאחר פירוק השותפות. גרסת התובע, לפיה הסיבה שלא נחתם בין הצדדים הסכם מייסדים, והוא לא קיבל מניות בחברה, היא רק רצונו של הנתבע להמנע מהעלויות המשפטיות הכרוכות בעריכת הסכם מייסדים אצל עו"ד, אינה סבירה בעיני, ואני מעדיפה בהקשר זה את גרסת הנתבע, לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמות בנושאים עקרוניים שעמדו למכשול להתקשרות בהסכם מייסדים, ועל כן פעלו בדרך של הסכמות אד-הוק לעניין המיזמים המשותפים, שהיוו רוב פעילות החברה, שיתוף פעולה בדרך של חלוקת תחומי אחריות וחלוקת ההכנסות באופן שווה.

לגבי הפרוייקטים שהיו בביצוע בעת סיום השותפות, תינתן הכרעה קונקרטית אם נכללו במסגרת הפעילות המשותפת אם לאו.

המחלוקת השניה היא לגבי מועד סיום השותפות. אין מחלוקת, כי הנתבע הודיע לתובע באפריל 2010 כי אינו מעוניין להעביר אליו מחצית מניות החברה כפי שסוכם מלכתחילה, לאחר שהתובע שב והעלה את דרישתו זו. הנתבע דרש, כי הפעילות המשותפת במסגרת החברה תופסק וכל אחד מהצדדים יעבוד כישות משפטית נפרדת.

התובע טען כי הופתע והתאכזב מכך שדווקא כאשר החברה מתחילה לעלות על פסים של רווחיות, הנתבע מתנער מהבטחותיו הקודמות. עם זאת, בטרם הוחלט האם וכיצד ימשיכו הצדדים לעבוד בשיתוף פעולה בעתיד, המשיך התובע לעבוד בחברה בפרוייקטים הקיימים, וזאת עד 1.9.10, ובמועד זה פוטר ע"י הנתבע. בין אפריל 2010 לאוגוסט 2010 היה בין הצדדים מו"מ לגבי אופן פירוק השותפות, שלא הניב הסכמות, כשבמקביל ממשיך התובע את פעילותו בחברה, ועל כן, לטענת התובע, יש לראותו כשותף בהכנסות החברה עד 1.9.10.

מנגד טוען הנתבע כי מאחר שבמשך השנה הראשונה בה פעלה החברה הלך והתגבר אצלו הרושם שתרומתו להכנסות החברה גבוהה משמעותית יותר מזו של התובע, לא היה מוכן להמשיך בחלוקה של 50%-50% בהכנסות וביקש להפסיק את השותפות עם התובע ולהתקשר עמו בעתיד על בסיס עסקאות קונקרטיות ולא במסגרת של ישות משפטית משותפת. הנתבע טוען כי השותפות הופסקה הלכה למעשה ב-1.5.10 וכי התובע זכאי לתשלום עבור המשך עבודתו בפרוייקטים שהיו בביצוע עד 1.9.10 בהתאם למשכורות שקיבל, ולא מעבר לכך.

איני יכולה לקבל השקפה זו. הצדדים עבדו במתכונת של שותפות מלאה בפרוייקטים המשותפים ולא חל כל אירוע "מפסיק" ביום 1.5.10 או בסמוך לכך. הנתבע אמנם הודיע על רצונו לפרק את השותפות ולהתנהל בעתיד במתכונת שונה, אולם היה ברור לשני הצדדים כי מהלך כזה לא ניתן לעשות מהיום למחר, ואכן התנהל ביניהם מו"מ לגבי תנאי הפירוק משך מספר חודשים, תוך שיתוף עורכי דין בשלב מסויים, כאשר בינתיים אין הפעילות המשותפת קופאת על שמריה או מטופלת חד צדדית ע"י הנתבע בלבד אלא ממשיך שיתוף הפעולה כבעבר. התובע הציג מסמכים המעידים על המשך העבודה המשותפת ללא כל שינוי, לרבות בחודש אוגוסט 2010 (נספחים 12, 13). הנתבע יכול היה לנקוט צעדים ברורים אילו רצה להפסיק את השותפות החל ממאי 2010, או מועד סמוך, כגון להודיע לתובע בכתב על כך או לשלוח מכתב פיטורין כפי שעשה ארבעה חודשים מאוחר יותר, אך הוא נמנע מלעשות כן. הוחלפו טיוטות שונות לגבי מתכונת העבודה מכאן ולהבא ולא היתה כל הסכמה על אחת מההצעות, ולמעשה הצדדים המשיכו בעבודה המשותפת על אף משבר האמון שנוצר כתוצאה מהודעת הנתבע על כך שאינו רוצה להמשיך בשותפות. לפיכך אני קובעת כי השותפות נמשכה הלכה למעשה עד 1.9.10.

לאור קביעות אלה, אדרש למחלוקות הקונקרטיות לעריכת ההתחשבנות המסכמת בין הצדדים, לגבי הרכיבים שפורטו בכתבי הטענות והתצהירים.

הנחיות לרו"ח לעריכת ההתחשבנות הסופית בין הצדדים:

יתרת מזומנים נכון ל-1.5.10 – תחולק בחלקים שווים בין הצדדים.

התנהלות הצדדים מלמדת כי עד לאותו מועד נמשכו הרווחים בצורת משכורות ולא היתה יתרה "חד צדדית" לזכות מי מהצדדים שלא נמשכה. כך ביחס לפרוייקט ג'ונסון את ג'ונסון שהנתבע טוען כי השקיע את רווחיו בחברה וכי הפרוייקט בוצע בעיקר על ידו קודם לעזיבת התובע את דיסקאוטק, הוכח כי הצדדים ראו בפרוייקט זה כמיזם של החברה והתחלקו בהכנסותיו בכבל יתר הפרוייקטים המשותפים, והנתבע לא טען כי החברה חייבת להחזיר לו את הכסף ש"השקיע בה" מפרוייקט זה או כי יש לתת לו חלק גבוה יותר מהרווחים שנצברו בגין קיזוז "השקעה" זו. לפיכך ייכללו ההכנסות שהתקבלו מג'ונסון את ג'ונסון בהכנסות המשותפות.

הכנסות שהתקבלו בגין עבודות שבוצעו מ-1.5.10 ועד 1.9.10:

הכנסה מאופטולייט – עבור שירותים/מוצרים שסופקו ללקוח עד 1.9.10 תיזקף לנתבע בלבד.

הכנסה מאורתו ספייס – הכנסות משירותי ייעוץ ממאי 2010 ואילך – ייזקפו לנתבע בלבד.

הכנסה ממיאמבי – עבור שירותים/מוצרים שסופקו ללקוח עד 1.9.10 - בחלקים שווים.

הכנסות מאליום מדיקל – ככל שקיימות במועדים אלה, ייזקפו לתובע בלבד.

פולסקט – התובע זכאי למחצית ההכנסות מהזמנות שבוצעו וסופקו ללקוח עד 1.9.10, בין אם ההכנסות התקבלו בחברה ובין אם בנתבעת 2.

פרסיזן – עבור שירותים/מוצרים שסופקו ללקוח עד 1.9.10 - בחלקים שווים.

VADL (הלקוח הסיני) – ההכנסות בגין המכונה הראשונה (39,000$ שהתקבלו בחברה) - בחלקים שווים. ההכנסות בגין המכונה השניה (39,000$ שהתקבלו בנתבעת 2) – מאחר שנראה מהמסמכים שצרף התובע (נספח 14 לתצהירו) כי בחודש אוגוסט 2010 היה תכנון המכונה השניה בחיתוליו, ועולה כי התובע העביר הערות, נתונים ותגובות לשרטוטים הראשוניים של המהנדס ערן ג'זבי שהחל לתכנן את המכונה. מכאן, שהתובע הספיק לעבוד בנושא זה חודש ימים לכל היותר, ועיקר העבודה, לרבות ההוצאות על חומרי גלם, מכשור ועלויות מהנדס, בוצעו ושולמו ע"י הנתבעים 1-2. לפיכך אני קובעת כי מתוך התמורה שהתקבלה יהיה התובע זכאי לסך של 15,000 ש"ח.

יובהר כי בגין הזמנות פתוחות של מי מהלקוחות, שלא בוצעו ולא סופקו ללקוח עד 1.9.10 – אין לזכות את התובע בהכנסות שהתקבלו לאחר ביצוען, ואולם ככל שהוצאו הוצאות ע"י החברה לצורך רכישת ציוד הנדרש לביצוע הזמנות אלה, יש לזקוף הוצאות אלה על חשבון הנתבעים 1-2 בלבד ולגרוע אותן מספרי החברה.

מלאי – התובע זכאי לשווי מחצית המלאי שהיה בידי החברה ב-1.9.10.

הפרשות לפנסיה/קופת גמל/ביטוח מנהלים – מאחר שיש הפרשים בין רכיבים אלה בין תלושי המשכורת של התובע לאלה של הנתבע, הרי של הנתבעים לשפות את התובע בגין מחצית מההפרשים המצטברים (לטובת הנתבע) מתחילת פעילות החברה ועד ליום 1.9.10. זאת, לנוכח ההסכמה העקרונית בין הצדדים כי ימשכו משכורות שוות.

מוניטין – התובע טוען כי בתקופת פעילותה של החברה, שהיתה כשנה, נוצר לה מוניטין אצל לקוחות וספקים, ומוניטין זה הינו בעל ערך כספי ונותר ברשות הנתבע בעת הפסקת הפעילות המשותפת, בהיותו בעל השליטה בחברה. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעד אורן מלכין, ולנוכח העובדה שהנתבע מיהר להעביר את פעילותו, לאחר הפסקת הפעילות המשותפת, אל הנתבעת 2, תוך מחיקתה של החברה ביולי 2011, והעובדה כי התובע לא היה מוכן להציע סכום כלשהו לנתבע במסגרת התמחרות שהציע הנתבע על שם ומוניטין החברה, שוכנעתי כי לא היה לחברה מוניטין נוסף מעבר למוניטין האישי של שני השותפים שפעלו במסגרתה, התובע והנתבע, כך שלא היה לשם החברה כל ערך מוסף עבור מי מהצדדים לאחר סיום דרכם כשותפים.

הכנסות לאחר גמר העבודה המשותפת – מאחר שההכנסות נבעו מביצוע בפועל של עבודה ולא מידע ייחודי ובלעדי של אחד הצדדים, הרי שלאחר גמר העבודה המשותפת ב-1.9.10 אין אף צד זכאי לחלק בהכנסות הצד השני הנובעות מעבודות שבוצעו לאחר מועד זה.

משכורות שקיבל התובע אחרי 1.9.10, ככל שקיבל – יקוזזו מהסך המגיע לתובע על פי החישוב דלעיל.

לעניין ציוד ורכוש שהיה לחברה – מדובר בפריטים ספורים שערכם בשוק בציוד המשומש – נמוך. לא שוכנעתי כי יש ערך כספי לציוד שנשאר בידי צד אחד, העולה על הציוד שנשאר אצל משנהו, ולכן ימשיך כל צד להחזיק בציוד שברשותו.

העמסת הוצאות אישיות של הנתבע שלא כדין על החברה – לא הוכח כי הוצאות הנהלה וכלליות שנרשמו בספרי החברה אינן משקפות הוצאות שניתן על פי דיני המס לזקוף כהוצאות החברה, לרבות הוצאות ששולמו עבור שכ"ט עו"ד של הנתבע, מאחר שהחברה היתה בבעלות הנתבע והטיפול המשפטי שניתן נוגע לעסקי החברה. לפיכך אני דוחה את התביעה בעניין זה.

הצדדים יודיעו תוך 30 יום אם עלה בידם להגיע להסכמה כספית, לאחר עריכת חישוב ע"י רו"ח מוסכם מטעמם, לפי הפרמטרים דלעיל, וזאת כדי לחסוך בעלויות.

בהעדר הסכמה – ימנה בית המשפט רו"ח מטעמו לעריכת ההתחשבנות המסכמת.

נקבע לת"פ ליום 20.2.15.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.