לפניי "בקשה דחופה ביותר למתן סעד ארעי במעמד צד אחד", במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו הקובע כי ביצוע פסק הדין לפינוי, נשוא הערעור התלוי ועומד בתיק דנן, יעוכב עד להכרעה בערעור וכן ליתן במעמד צד אחד סעד ארעי הקובע כי פינוי המבקש מהקיוסק המופעל על ידו יבוטל.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין לפינוי קיוסק, שניתן על ידי כב' השופטת יפעת שטרית במסגרת תיקים מאוחדים שמספריהם ת"א 1198/04, ת"א 1578/06 ות"א 3512/06, (להלן: "פסק הדין") וכן על החלטת ביניים שניתנה בתיק ת"א 1198/04 על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) אילונה אריאלי, בטרם אוחד עם שני התיקים הנוספים (להלן: "ההחלטה").

בהודעת הערעור נטען כי בפסק דינו קבע בית משפט קמא מספר קביעות עובדתיות שגויות הסותרות קביעות אחרות שנקבעו על ידו כמו גם בערכאות נוספות בהן התקיימו דיונים בין הצדדים וכן כי בית משפט קמא דן והכריע בסוגיות שאינן נמצאות בתחום סמכותו העניינית. כמו כן נסב הערעור על חלק מההחלטה לפיה ניתנה למבקש רשות להתגונן רק ביחס לשאלה בדבר הסכמת/אי הסכמת המשיב ולא ביתר הסוגיות שנידונו בבקשת הרשות להתגונן.

ביום 16/06/13 הוריתי על עיכוב ארעי כמבוקש, בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב. הסכום לא הופקד, ועל כן, לא נכנס צו העיכוב הארעי לתוקף.

בדיון שנערך בפניי ביום 14/07/13 נחקר המבקש וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

נימוקי הבקשה:

המבקש טען כי פסק דין לפינוי נכס הוא המקרה השכיח בו יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע כאמור, שכן בהליך זה החשש שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך הוא גבוה יותר. לטענתו, המשיב כבר החל לממש בפועל את פסק הדין, כאשר בסמוך לפני הגשת הבקשה הגיע קבלן הוצל"פ מטעמו לסגור את הקיוסק ולהפסיק את פעילותו, זאת למרות פנייתו של ב"כ אל ב"כ המבקש ולמרות שעד עתה הוא נעתר "דה פקטו" לפנייה, ומתוך מטרה להפעיל עליו לחץ נוסף תוך עשיית שימוש לא ראוי ולא הוגן בהליכי הוצל"פ, קיים חשש ממשי להפיכת הסעד המבוקש בערעור ובבקשה לתיאורטי בלבד, במידה שהמשיב יפנה להשלים את הפינוי אותו החל וביצועו של פסק הדין לא יעוכב, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

המבקש טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מאחר שמדובר בפינוי קיוסק שהיווה במשך שנים את מטה לחמו ואשר בשל התנכלות המשיב, שקיבל החלטה אסטרטגית "להעיפו" משם בדרך לא דרך ובתרגילים שונים, נפגעה פעילותו. לטענתו, כתוצאה מהפינוי ייגרם לו נזק בלתי הפיך, כאשר סיכויי הערעור גבוהים ומנגד, דחיית הפינוי לא תסב כל נזק למשיב. כמו כן, לטענתו, יש בסעד המבוקש כדי לאזן בין זכות הקניין החוקתית וזכותו החוקתית לקבל את יומו בתיק דנן אל מול זכותו (השנויה במחלוקת) של המשיב ביחס למקרקעין בהם נמצא הקיוסק, המהווים בכלל שטח של חניה ציבורית, שאינו שייך כלל למשיב, כמפורט בהודעת הערעור.

טענות המשיב:

המשיב טען כי יש להורות על ביטול הסעד הארעי שניתן ביום 16/06/13, שכן בחלוף שבועיים ממועד הגשת הבקשה (13/06/13) ובחלוף 10 ימים ממועד מתן ההחלטה (16/06/13), לא המציא המבקש כדין את מסמכי הבקשה או ההחלטה למשרד בא-כוחו ונודע לו עליה לראשונה רק ביום 23/06/13, לאחר שנסרקה במערכת נט המשפט ורק לאחר שנשלחה אליו החלטת בית המשפט מיום 16/06/13, ולכן, הסעד הארעי פקע לפי הוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

המשיב טען כי המבקש טרם הפקיד את הפקדון בסך 5,000 ₪ שנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 16/06/13 כתנאי למתן הסעד הארעי, אשר נשלחה ביום 17/06/13 למשרד ב"כ בפקס, וכן לא הפקיד את הערבון בסך 15,000 ₪ אותו נדרש להפקיד בהחלטה נוספת של בית המשפט מיום 16/06/13, על פיה אם לא יופקד הערבון תוך 10 ימים, יירשם ערעורו למחיקה, החלטה שהומצאה בפקס למשרד ב"כ המבקש ביום 18/06/13. לפיכך, משלא פעל המבקש על פי ההחלטות כאמור, דין הערעור להימחק ועל כן אף אין מקום לדון בבקשותיו של המבקש לסעדים ארעיים או זמניים בערעור, שיעמדו על כנם עד להכרעה בערעור. כמו כן, לטענתו, משלא הפקיד המבקש את הסך של 5,000 ₪ להבטחת הוצאותיו, הרי שהסעד הארעי מעולם לא נכנס לתוקף ודינו לפקוע גם מטעם זה.

לחילופין ולמען הזהירות, ביקש המשיב כי ככל שלא יבוטל הסעד הארעי שניתן ביום 16/06/13 תינתן לו אורכה להגשת תגובה לגוף הבקשה עד לתום 10 ימים מהמועד בו ימציא המבקש כדין למשרד בא-כוחו את העתק הבקשה על נספחיה ואת ההחלטה שניתנה עליה וכן בתום 10 ימים מהמועד בו יפקיד המבקש הן את הפיקדון בסך 5,000 ₪ והן את הערבון בסך 15,000 ₪.

תגובת המבקש:

המבקש טען כי הגיש ערעור חלקי על החלטת בית המשפט לעניין אי מתן פטור מהפקדת ערובה ומסיבות אישיות של ב"כ הוא לא הספיק להמציא את הערעור לידי המשיב מיד עם הגשתו. כמו כן, לטענתו, על ההחלטה לפיה ניתן צו המעכב את הביצוע בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ למד ב"כ רק מקריאת בקשת המשיב לביטול הסעד הארעי שניתן. על כן, יש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה בעניין הפקדת הערובה כתנאי לאי דחיית הערעור וזאת עד להכרעה בערעור בעניין הערובה.

תשובת המשיב לתגובת המבקש:

המשיב טען כי אף אם נתייחס לתגובת המערער מיום 04/07/13 כבקשה להארכת מועד להפקדת הערבון, אין בכך כדי לסייע למבקש, משום שבקשה זו הוגשה לאחר חלוף 10 הימים שנקבעו בהחלטת בית המשפט להפקדתו והמבקש לא ביקש כל הארכת מועד לכך יחד עם הגשת הערעור וכידוע, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים והוא כבר הסתמך על אי הפקדת הערבון במועד. לטענתו, נודע לו לראשונה מהאמור בתגובת המבקש כי הוא הגיש ערעור על ההחלטה לחייבו בערבון והמבקש הודה כי לא טרח להמציא לו עותק של כתב הערעור האמור ואף מטעם זה דינו של הערעור על החלטת בית המשפט שהוגש ביום 27/06/13 להימחק. כמו כן, לטענתו, התנהלות המבקש עולה כדי עינוי דין, שכן למעלה מ-8 שנים הוא נאבק לפנותו מהשטח אליו פלש שלא כדין בתחומי בית חולים העמק ושכנגדו התקבל פסק דין לפינוי ופינויו בוצע כבר בפועל ונסתיים ואף עוקלו מיטלטליו על פי צווי לשכת ההוצל"פ, כך שממילא אף אין טעם בהליכי הערעור או בבקשות לסעדים ארעיים דנן.

דיון:

בטרם אדון בבקשה לגופו של עניין, יצויין כי הסעד הארעי אשר ניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 16/06/13 אינו תקף מאחר שבהחלטתי התניתי את מתן הסעד הארעי בהפקדת סך של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב, אולם המבקש לא עשה כן ולא הפקיד את הסך האמור.

המבקש אף לא הפקיד את הערבון בסך 15,000 ₪ אותו נדרש להפקיד על פי החלטת בית המשפט כתנאי להגשת הערעור וכן לא המציא למשיב עותק של כתב הערעור שהגיש על החלטת בית המשפט המורה לו להפקידו, אשר אף הוגש על ידו לאחר חלוף המועד שנקבע להפקדת הערבון ומבלי שהגיש כל בקשה להארכת מועד לכך.

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שפורטו בבקשה, בתגובות ובתשובות לה, בכתב הערעור וכן בפסק הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ר' ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1)668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5)403).

השיקולים שעל בית המשפט לשקול כאשר הוא בוחן האם לעכב ביצוע פסק דין הם שניים – האחד, סיכוי ההצלחה בערעור, השני, אם יזכה הצד המפסיד בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע, האם יהיה זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו.

במסגרת שיקולי בית המשפט, עליו לשקול את מאזן הנוחות והפגיעה באינטרסים כל אחד מהצדדים – כלומר, לאזן בין האינטרסים של המשיב למימוש זכויותיו על פי פסק הדין לבין האינטרס של המבקש.

בנסיבות ענייננו, לא ניתן לומר כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו ואין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מההלכה האמורה. הנכס הניצב במחלוקת בין הצדדים אינו משמש כנכס למגורים אלא הוא נכס מסחרי שנועד לצרכים עסקיים. לטענת המבקש, הפדיון ו/או הרווח החודשי שהוא מפיק, הינו סך של 1,000 ₪ בלבד לחודש. אין מדובר בענייננו על עיכוב ביצוע של פינוי אדם מדירת מגוריו. ניתן יהיה לפצות את המבקש כספית, במידה וערעורו יתקבל. כמו כן, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך במידה ובקשתו תידחה ואין בטענתו כי הקיוסק מהווה מקור

פרנסתו, להקנות לו זכויות שאינן עומדות לו על פי דין. המבקש לא הוכיח כי בשל מצבו הכלכלי של המשיב יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע ממנו במידה והערעור יתקבל.

מהעובדות שהתבררו במהלך הדיון והחקירה הנגדית של המבקש, עולה כי למעשה המבקש כבר פינה את הקיוסק, אם ביוזמתו ואם מכח פעולות שביצע המשיב.

לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה בענייננו לטובת המבקש, באופן המצדיק קבלת הבקשה. זאת בין היתר, לאור העובדה שעל פי הראיות שהוצגו בפניי, לרבות מסמכי לשכת ההוצל"פ – דו"ח הפינוי מיום 10/06/13 והחלטת ראש ההוצל"פ בדבר המועדים של ביצוע הפינוי, וכעולה מעדותו של המבקש עצמו (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 25; עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 1) – הקיוסק נשוא הערעור פונה עוד ביום 10/06/13, על כן, אין מקום לעיכוב ביצוע. מה עוד שעל פניו נראה כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד, בין היתר, מאחר שעל פי האמור בהסכם הפשרה, ניתנה למבקש אופציה לשהות בנכס לתקופה של 15 שנים ותקופה זו הסתיימה, בכל מקרה, ביום 28/05/13.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

לפנים משורת הדין, ובהתחשב בהסכמת ב"כ המבקשת, אני נעתר באופן מצומצם לבקשה, ניתן בזה צו המורה למשיב שלא לעשות כל דיספוזיציה בקיוסק – לא להשכירו ולא לעשות בו כל שינוי וודאי שלא להרוס את הקיוסק או חלק ממנו וזאת עד לתום ההליכים בתיק.

צו זה ייכנס לתוקפו רק אם המבקש יפקיד בתוך 10 ימים סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט. ככל שלא יופקד סכום זה ובמועד, אני מורה על דחיית הבקשה.

במהלך הדיון התברר שהמבקש טרם הפקיד את הערובה שנקבעה כתנאי להליך הערעור. על מנת לאפשר למבקש את יומו, אני מורה על הארכת המועד להפקדת סכום הערובה עד ל- 10 ימים לאחר ההחלטה בערעור שהוגש על החלטתי הקובעת את הערובה וזאת בהתחשב, בין היתר, בהחלטת כב' השופט אברהם, שהחליט ליתן ארכה להגשת ערעור תוך חיוב בהוצאות בסך 7,500 ₪.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת