ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי, כב' השופט י' בן חמו, בע.א. 37822-02-13

מבוא

משך שנים הפעיל המערער קיוסק במתחם בית חולים "העמק" שבעפולה (שבבעלות המשיבה). בהליך שנתקיים בפני בית משפט השלום (כב' השופטת י' שטרית) נתבקש פינויו של המערער מן הקיוסק. התביעה נתקבלה ובית המשפט ציווה על הפינוי. על כך הגיש המערער ערעור לבית משפט זה. בד בבד הוא ביקש לפוטרו מתשלום אגרה, כמו גם מהפקדת ערבון בערעור.

כב' הרשם י' בן חמו נענה לבקשה ופטר את המערער מתשלום אגרה. מאידך דחה כב' הרשם את בקשתו לפטור מהפקדת ערובה, והעמידה על סך של 15,000 ₪. מכאן הערעור, ובו חוזר המערער על הטענה, לפיה אין בידו לעמוד בהפקדת הערובה, ואם תיוותר ההחלטה פירוש הדבר שדלתותיו של בית המשפט תיוותרנה נעולות בפניו. לחילופין הוא מבקש, כי בית המשפט יורה שהסכום שהופקד בקופת בית המשפט כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין בבית משפט השלום ישמש גם להבטחת ההוצאות בערעור. לחילופי חילופין הוא מבקש להפחית את סכום הערבון, ולקבוע כי תשלומו ייעשה לשיעורין. המשיבה מתנגדת לבקשה, כשהיא מפנה לכך שהמערער גורר אותה להליכים אינספור, ואיננו משלם הוצאות הנפסקות כנגדו.

דיון

אמנם נכון הוא, כי הרשם הנכבד פטר את המערער מתשלום אגרה. אלא שהבחנה ברורה יש לערוך בין פטור מתשלום אגרה לבין פטור מהפקדת ערובה להוצאות: בעוד הראשון עניינו ביחסים שבין המערער לבין המדינה, האחר עניינו ביחסים שבין המערער ליריבתו, המשיבה, וכאן עליי לומר, כי מקובלת עליי עמדתה. ראשית אזכיר את קביעתו של כב' הרשם בדבר קלישותם של סיכויי הערעור להתקבל. אף אני מתרשם, בכל הזהירות, כי זוהי דרגתם של סיכויי הערעור. על כך יש להוסיף, כי המערער לא ביסס את טענתו אודות הקושי הכלכלי המונע ממנו להפקיד את הערובה, לא פרש את כלל נכסיו ונכסי משפחתו ועוד כיו"ב. בתוך כך לא הסביר המערער הכיצד מגעת ידו לשכור שירותים של עורך דין פרטי, בעוד שאת הערובה להוצאותיה של המשיבה אין בידו לשלם. על כך יש להוסיף, כי הוצאות שנפסקו נגדו בהליכים הרבים המתנהלים בינו לבין המשיבה (כולם סבים סביב אותו עניין, עשרה מהם נפתחו בשנה האחרונה) אין המערער משלם. מכאן הצורך בהבטחת תשלום הוצאותיה של המשיבה בערעור, למקרה שזה לא יצלח, וכאמור סיכויי הצלחתו קלושים לכאורה.

גם את הבקשה החליפית, לפיה די בהפקדה עליה ציווה בית המשפט כתנאי לעיכוב הביצוע, אין לקבל. המדובר בהפקדות, המשרתות שתי תכליות שונות, האחת – הבטחת פיצוי על נזקיה של המשיבה בשל עיכוב הביצוע, והשניה – הבטחת הוצאות בערעור. את שתי אלה יש להבטיח, כל אחת בנפרד. הפקדה אחת (בסך של 10,000 ₪) לא תבטיח את שתיהן.

אף את הבקשה שנטענה לחילופי חילופין, לפיה יופחת סכום הערבון, שישולם לשיעורין, לא יכולתי לקבל. הרשם הנכבד העמיד את ההפקדה על סך של 15,000 ₪, ונראה שבכך הוא בא לקראת המערער, באשר בית המשפט שלערעור עשוי לפסוק אף סכום גבוה מכך, אם ידחה את הערעור.

מכל הטעמים הללו הנני דוחה את הערעור על החלטת הרשם. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורכי דין בערעור שלפניי בסך של 5,000 ₪ ועוד מע"מ.

זה מכבר עבר המועד להפקדת הערבון. לפנים משורת הדין אתן למערער שעת כושר להפקיד את הערבון. זה יופקד עד יום 31.10.2013 ועד בכלל, שאם לא כן יימחק הערעור.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.