1. לפני בקשה מטעם התובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

2. התובע, יליד 19.1.68, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.4.09. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. בבדיקת התובע הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מדרג ראשון מצאה כי טווחי התנועה האקטיביות של צווארו מוגבלות. חרף האמור, לאחר שהוועדה הרפואית סקרה מספר תאונות קודמות בהם נפגע התובע, נקבע על ידה כי בגין התאונה הנדונה לא נותרה לו נכות אורתופדית או נוירולוגית. הוועדה הרפואית לעררים דחתה את ערעורו של התובע.

3. התובע הגיש תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). הוועדה הרפואית אשר דנה בתביעתו (להלן: הועדה להחמרת מצב או הוועדה) מצאה כי מבחינה אורתופדית קיימת החמרה במצבו ונקבעה לו נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי תקנה 37(5)א לתקנות (פרוטוקול מיום 1.8.12). הוועדה קבעה כי לא חלה החמרה במצבו הנוירולוגי.

4. בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה בתחום האורתופדי התקבלה. בעקבות זאת, מונה ד"ר בייט כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי (להלן: המומחה). המומחה קבע לתובע נכות בשיעור 10% בגין מגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, אולם ייחס לתאונה רק 25% משיעור הנכות, קרי נכות בשיעור 2.5%.

5. התובע מבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה בתחום הנוירולוגי. בשל כאבי ראש בלתי פוסקים מהם הוא סובל, לטענתו, מאז התאונה הוא הופנה על ידי נוירולוג לבדיקת EMG. הבדיקה בוצעה ביום 27.8.15 והדגימה פגיעה בשורשי העצבים בגובה C5-C6 בעמוד השדרה הצווארי. התובע טוען כי בממצא זה יש ככול הנראה כדי להסביר את כאבי הראש מהם הוא סובל מאז התאונה. בדיקה זו בוצעה לאחר הדיון בוועדה ולפיכך לא הובאה לעיונה. לטענת התובע ממצאי הבדיקה מצביעים על שינוי מהותי במצבו בתחום הנוירולוגי. התובע צירף לבקשה גם מסמך רפואי מיום 8.2.16 בו נרשם על ידי נוירולוג שבדק אותו כי הוא סובל מ"כאבי ראש בתדירות של כפעם בשבוע-שבועיים, מגביל תפקודית. בעבר היה מעורב בתאונת דרכים". התובע מוסיף וטוען כי במסגרת תשובות המומחה לשאלות הבהרה המליץ המומחה על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה בעניינו. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

6. לאחר שעיינתי בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ובחומר שצורף לבקשת התובע הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אכן, אחד המקרים בהם יתכן שבית המשפט ייאות ליתן היתר הוא כאשר לא היה בפני הוועדה הרפואית מלוא החומר הרפואי המתייחס לעברו של התובע קודם לתאונה, ואשר לו הוצג לפניה בוודאי היה הדבר מביא לתוצאה שונה. ברם איני סבורה כי המקרה הנדון נכלל בגדר חריג זה. אפרט את הטעמים למסקנתי.

7. בקשת התובע מתמקדת בממצאי בדיקת ה-EMG. ברם המומחה הבהיר במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי התובע כי בבדיקתו לא מצא התאמה קלינית לממצאי בדיקת ה-EMG. כמו כן הבהיר המומחה כי: "ככלל, אין לקשור פגיעה בשורשי העצבים בגובה צווארי 5-6 עם כאבי ראש היות והטריטוריה התחושתית של שורשים אלו הינה בגפיים העליונים ולא בראש". מכאן שהמומחה סבר כי בדיקת ה-EMG אינה מעלה ואינה מורידה לעניין נכות נטענת בתחום הנוירולוגי. במצב דברים זה אין בממצאי הבדיקה כדי להצביע על שינוי מהותי במצבו של התובע וגם אם בדיקה זו הייתה מוצגת לוועדה לא היה מביא הדבר לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע.

8. איני מתעלמת מכך שהמומחה המליץ למנות מומחה בתחום הנוירולוגיה על מנת לברר את תלונותיו של התובע לגבי כאבי ראש. אולם המומחה עשה כן מהטעם שאינו מומחה בתחום זה והבהיר כי "למען הסר ספק, הסיבה למינוי כזה אינה ממצאי ההדמיה או ההולכה העצבית אלא תלונותיו של התובע". התובע התלונן לפני הוועדות הרפואיות על כאבי צוואר הגורמים לו לכאבי ראש ולפיכך טענה זו לא נעלמה מעיניהן. בהעדר חומר רפואי חדש אשר לא עמד לעיונה של הוועדה, ואשר מצביע על שינוי מהותי במצבו של התובע, אין מקום לקבל את הבקשה. מעבר לנדרש יצוין כי בחומר הרפואי שתועד לאחר התאונה לא נרשמו מפי התובע תלונות לגבי כאבי ראש. לעומת זאת, תלונות מסוג זה תועדו לאחר תאונות אחרות בהם נפגע התובע לפני התאונה הנדונה.

9. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. הוצאות הליך זה תובאנה בחשבון, ככול שאתבקש לכך, בעת מתן פסק הדין.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.