1. לפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. לצורך הנוחות, תכונה להלן המבקשת – נתבעת, והמשיב – תובע.

2. התובע, יליד 19.1.68, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.4.09. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מדרג ראשון (להלן: הוועדה הרפואית) מצאה בבדיקת התובע כי טווחי התנועה האקטיביות של צווארו מוגבלות. חרף האמור, לאחר שהוועדה הרפואית סקרה מספר תאונות קודמות בהם נפגע התובע, נקבע על ידה כי בגין התאונה הנדונה לא נותרה לו נכות אורתופדית או נוירולוגית. הוועדה הרפואית לעררים (להלן: ועדת העררים) דחתה את ערעורו של התובע. במסקנותיה ציינה הוועדה לעררים כי "קיימת האדרה בלתי פרופורציונלית של הממצאים. הנבדק אינו מזיז את צווארו באופן מוחלט לכל כיוון שהוא ובהעדר סימנים אחרים מבחינה קלינית, כולל היעדר נוקשות ולו מינימלית של שרירי הצוואר, אין זה מתקבל על הדעת כי תנועת הצוואר אמורה להיות מוגבלת".

3. התובע הגיש תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות). הוועדה הרפואית אשר דנה בתביעתו (להלן: הועדה להחמרת מצב או הוועדה) מצאה כי מבחינה אורתופדית קיימת החמרה במצבו ונקבעה לו נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי תקנה 37(5)א לתקנות. בפרוטוקול צוין כי "הועדה עיינה במכתבי קופ"ח המאשרים כאבים בעמ"ש צוארי עוד משנת 28.5.92".

4. לטענת הנתבעת, בקביעת הוועדה להחמרת מצב נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין. בין היתר, נטען על ידה, כי לפני הוועדה לא עמדו מלוא תיקיו הרפואיים מעברו של התובע המוכיחים שהיה מעורב בתאונות קודמות אשר בחלקן נפגע ישירות בצווארו. עוד נטען כי הוועדה לא שיקללה במסגרת מסקנותיה את עברו הרפואי של התובע ולא בחנה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לתאונה הנדונה. בנוסף, לפני הוועדה להחמרת מצב הוצגה חוות דעת פרטית מטעם התובע אשר השפיעה על שקול דעתה והעניקה לתובע יתרון דיוני. כמו כן, נטען כי הוועדה לא הסבירה את הפער בין קביעתה לבין קביעות הוועדות הקודמות לה לפיהן לא נותרה לתובע נכות בצווארו בגין התאונה הנדונה.

5. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, בשנת 2001 הוא אמנם נפגע בצווארו, אולם לפי קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי לא נותרה לו כל נכות בגין תאונה זו. כמו כן, הוא עבר תאונה נוספת במסגרתה נפגע בצווארו בשנת 2005, ברם התלונה האחרונה הנוגעת לפגיעה זו היתה בשנת 2006, כשלוש שנים לפני התאונה הנדונה. מכאן שגם אם היתה פגיעה בצווארו, הוא החלים ממנה עובר לתאונה. התובע נבדק על ידי רופאה תעסוקתית אשר קבעה כי חלה החמרה במצבו, ובעקבות זאת, ולאחר שחלפו ששה חודשים ממועד קביעתה של הוועדה לעררים, הוא הועמד לבדיקה מחדש על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון. לפני הוועדה להחמרת מצב עמד תיקו הרפואי של התובע, תיקו במשרד הביטחון וכן המסמך של הועדה לעררים. לאחר שהוועדה עיינה בחומר הנ"ל, וערכה לו בדיקה קלינית, נקבע לו שיעור הנכות. הוועדה לא קיבלה באופן מלא את חוות דעת שהוגשה לה מטעם התובע, שכן נקבעה לו נכות רפואית נמוכה יותר. כמו כן, הוועדה סמכה את החלטתה לא רק על חוות הדעת שהמציא לה התובע, אלא גם על שורה של מסמכים רפואיים ועל ממצאי בדיקה קלינית.

6. לאחר שעיינתי היטב בכל בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ובמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אחד המקרים בהם יתכן שבית המשפט ייאות ליתן היתר כאמור הוא כאשר לא היו בפני הוועדה הרפואית מלוא החומר הרפואי המתייחס לעברו הרפואי של התובע קודם לתאונה, ואשר לו היו בפניה בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. כמו כן, יתכן שייתן היתר כאמור מקום בו נמצא כי בהחלטת הוועדה הרפואית קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו של הנפגע. המקרה שלפני נכלל בגדר חריגים אלה.

7. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה, התובע נפגע במספר תאונות דרכים עובר לתאונה הנדונה. בשתיים מתוכן, שאירעו בשנים 2001 ו-2005, נחבל התובע בעמוד השדרה הצווארי. התאונה משנת 2001 היתה גם תאונת עבודה. התובע נבדק על ידי הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ונקבע כי לא נותרה לו נכות צמיתה בגין תאונה זו. לאחר התאונה משנת 2005 סבל התובע מכאבים בצוואר, הגבלות תנועה קלות ורגישות.

8. לצורך דיון בבקשה שלפני, אצא מנקודת הנחה לפיה מלוא החומר הרפואי של התובע בנוגע למצבו הרפואי לפני התאונה עמד לפני הוועדות. זאת, למרות שבניגוד לטענת התובע, לא ברור האם תיקו הרפואי ממשרד הביטחון הונח לפני הוועדה להחמרת מצב ואף לא ברור האם התיעוד הרפואי כלל גם תיעוד ביחס לתאונות הנ"ל (ראו: רע"א (מחוזי י"ם) 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (27.1.13) ואסמכתאות שם). עיקר הטעם לקבלת הבקשה הוא שקביעות הוועדות השונות יוצרות תמונה לא ברורה ולא אחידה בנוגע לקשר הסיבתי בין נכותו של התובע לתאונה. אבהיר את דברי.

9. כמפורט לעיל, הוועדה הרפואית מצאה בבדיקתו של התובע כי הוא סובל ממגבלות תנועה בצוואר. חרף האמור נקבע על ידה כי לתובע לא נותרה מגבלה בגין התאונה הנדונה וזאת לאחר שפרטה את מצבו הרפואי הקודם. ניתן להסיק מכך (אם כי הדבר לא נאמר במפורש) שהוועדה הרפואית סברה, כי גם אם התובע סובל מנכות אורתופדית, אין ליחסה לתאונה אלא למצבו הרפואי הקודם. הערעור על החלטתה נדחה בעיקר מן הטעם שוועדת העררים סברה כי התובע לא שיתף פעולה בבדיקה. מכאן שוועדת העררים לא קבעה לגופו של עניין האם אכן נותרה לתובע נכות בצווארו והאם יש לייחסה לתאונה, כולה או חלקה. הוועדה להחמרת מצב בדקה את התובע, וקבעה, בדומה לוועדה הרפואית, כי התובע סובל ממגבלות תנועה בצווארו.

10. מכאן, שהן הוועדה הרפואית, הן הוועדה להחמרת מצב, מצאו כי התובע סובל ממגבלות תנועה בצווארו. בשתיהן קיימת התייחסות למצבו הרפואי הקודם של התובע (אם כי ההתייחסותה של הוועדה הרפואית מפורטת הרבה יותר). ברם מדו"ח הוועדה להחמרת מצב לא ברור אם הנכות שנקבעה לתובע היא בשל החמרה שחלה במצבו מאז נבדק על ידי הוועדה הרפואית או שמא מדובר באותן מגבלות שנמצאו על ידי הוועדה הרפואית. אם מדובר באותן מגבלות, יתכן שקיימת סתירה בקביעות הוועדות השונות בנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה הנדונה. בנסיבות העניין, על הוועדה להחמרת מצב היה לציין במפורש כי קביעתה מתייחסת להחמרה שחלה במצבו של התובע מאז נבדק על ידי הוועדה הרפואית. משלא ניתנה לכך התייחסות בהחלטת הוועדה, לא ניתן להבין מהי עמדתה בנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה, והאם עמדה זו עולה בקנה אחד עם מסקנת הוועדה הרפואית.

11. ודוק; אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי לגופו של עניין לגבי השאלה האם בנסיבות העניין יש מקום לייחס את הנכות או חלקה למצבו הקודם של התובע. על פני הדברים, אין לשלול את טענת התובע לגבי העדר רצף טיפולי בנוגע לצווארו משך מספר שנים לפני התאונה. ברם בכך אין כדי להפיג את הפגם שנפל בהחלטות ועדות המוסד לביטוח לאומי, אשר לכאורה מדברות בשני קולות לגבי הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה. המומחה שימונה מטעם בית המשפט יבחן את התמונה בכללותה ויחליט בעניין זה בהתאם לשקול דעתו.

12. אוסיף, כי לשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה, מצטבר נימוק נוסף המצדיק היעתרות לבקשה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שלפני הוועדה הוצגה חוות דעת פרטית מטעמו של התובע (הממליצה לקבוע אחוזי נכות). אכן, לתובע נערכה בדיקה קלינית עצמאית וההסתמכות על חוות הדעת היתה חלקית בלבד (שכן נקבע במסגרתה שיעור נכות נמוך מזה שנקבע בחוות הדעת מטעם התובע). חרף האמור, השילוב של העדר בהירות בנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה כמפורט לעיל וחשיפת הפוסק לחוות דעת פרטית שהובאה לפני הוועדה מצדיק היעתרות לבקשה.

13. בהמשך לאמור, אני מתירה לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי. בהתחשב בראיות שהובאו אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה ולפיכך יש למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.