26 אוקטובר 2015

1. בפנינו תביעה שהגישה התובעת (14.4.13) כנגד החלטת הנתבע מ- 16.4.12 הדוחה תביעתה להכיר בפגיעות הבאות כפ"ע: כאבי גב, כתפיים, מרפקים, צואר וברכיים.

הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה, תוך שציין כי התובעת הגישה לו תביעה להכיר באיברים הנ"ל ככאלה שנפגעו בעבודתה, תביעה שנדחתה, למעט פגימה בכף יד שמאל שהוכרה. להגנתו צרף התביעה שהגישה התובעת מינואר 2012.

ביום 28.10.13 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת הבכירה, השופטת

מ. לויט. ב"כ התובעת הפנה לפס"ד שניתן בהליך של תובעת אחרת באותו מקום עבודה (בל 6880-11-10, פס"ד מ- 11.7.13, מפי מותב בראשות כבוד השופט
ש. טננבוים; "פסה"ד"). יוער כי פסה"ד הכיר בפגיעה בכתף ימין ודחה התביעה בכל הקשור לצואר ולעש"צ, ולאחר שמונה מומחה.

בהודעתו מ- 6.1.14 הודיע הנתבע כי לא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה לפגימה בשורש יד ימין, צוואר, מרפקים וברכיים.

באשר לפגיעה בכתפיים ופסה"ד – עסקינן במקרים שונים, בממצאים ותיעוד רפואי שונים.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ותצהיר הגב' תקווה ארזוני, מנהלת המתפרה ("האחראית").

ביום 28.12.14 נשמעו בפנינו עדויות התובעת.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (28.1.15; 17.6.15).

2. ולהכרעתנו -

א. קשה היה להתרשם מעדות התובעת, אם מעידה היא על העובדות, מתארת היא את עבודתה – או שמא, עסקינן במילים שהכניסה לפיה, נכתבו בשמה, תוך מתן גרסה שהתובעת לא ממש ידעה ליתן בפנינו...

לא בכדי מפנה הנתבע ברישא סיכומיו ולו לעובדות שבבסיס התביעה/ההליך – שהרי אם התובעת לא הגישה תביעתה לנתבע, אם אינה חתומה על תביעה כאמור, אם לא השיבה על השאלון, או אם התשובות (העובדתיות) נכתבו עבורה – הרי אין בפני הנתבע תביעה, שהיה עליו לדון בה, וממילא, אף לא בפנינו – ומאידך, אם אכן היא זו שהגישה התביעה ופעם גרסתה כי לא חתמה עליה או על השאלות, או כן חתומה היא על מה מהם – בצדק נטען כי עסקינן במי שלא ניתן לרכוש אמון בגרסתה, משגרסאותיה אינן אמינות, אינן אמיתיות ואינן עקביות...

ויובהר – אין זה ההליך הראשון בו מוגשת ומנוהלת תביעה לנתבע בייצוג משפטי. אף אין זה ההליך הראשון בו מגיש תובע עדות ראשית שהוכנה עבורו ע"י פרקליט.

אלא, שנדרשים אנו לראיות לעובדות שבבסיס הטענות וכמו בכל הליך, הנטל על התובע להוכיח טענותיו.

עוד יש להזכיר – ואין הדבר נצרך כלל להכרעתנו – לא בכדי גם טוען הנתבע בסיכומיו כי ככל שחוזרת בה התובעת מהגרסה שנתנה בשאלון – ע"מ שיכיר ביה"ד בפגימות דנא, ברי כי חוזרת היא בה מגרסתה לענין הפגימה שהוכרה, שאז ידרש הנתבע לבחון בשנית הכרתו בתביעה (ביד שמאל).

ונבהיר – לטעמנו, כך עולה גם מפניית התובעת בדיון הקד"מ, שהרי כעולה מפסה"ד – התביעה שם נתקבלה רק בהתייחס לכתף ימין ונדחתה ביחס לצוואר ועש"צ. האם אמנם ביקשה התובעת בדיון הקד"מ כי על בסיס פסה"ד – יסכים הנתבע להכיר בתביעתה ביחס לכתף ימין, הא ותו לא?! – ספק בעינינו אם כך...

ב. נבחן להלן העובדות:

התובעת טענה כי היא יושבת על כיסא, כשרק בשנתיים האחרונות גובה הכיסא מתכוונן.

המחשב מצוי על השולחן משמאל והמכונה מימין, ואת שניהם היא מכוונת באצבע המורה או באגודל. הדגמים עליהם היא עובדת מונחים מימינה. דגם במכונה זה בסביבות 5 דקות, יש דגמים שיותר ויש שפחות. הגומי נמצא מאחורי שולחן התפירה מונח על מוט שגבוה מעל לראשה, צריכה לפרום הקשרים שבגומי ולהחליף החוטים שנמצאים מימין. הגומי הוא ס"מ או 2 ס"מ. כדי להפעיל המכונה משתמשת בדוושה ברגל. הדוושה הימנית היא כדי לעצור המכונה ודוושת שמאל מפעילה המכונה. עם רגל אחת עובדת כ- 2 דקות. כדי לעצור לכיווץ או לתפירה חלקה, זה לקח כשניה, עוצרת, מכוונת ביד ושוב על הדוושה. כדי לכוון עם האצבע היא צריכה להתכופף כי היד שלה לא מגיעה למחשב, כל הזמן הגב שלה בצורה מכופפת, וגם הראש כל הזמן זז, במחשב, לבדוק שהחוטים לא נתפסים, בגומי.

כשעומתה עם טענתה (באמצעות ב"כ) כי עבדה בתנוחה כפופה, כשהגב כפוף והראש מוטה כלפי מטה והכתפיים במאמץ כדי להחזיק כלפי מטה – היא משיבה: נכון.

עבדה רק עם מכונה עם 2 דוושות. כשעומתה עם טענתה לנ/5 היא משיבה שיכול להיות שהמכונה האחרונה שהיתה לה, היתה עם דוושה אחת וכי כבר 5 שנים אינה עובדת.

תאורה בסעיף 5-6 מתייחס רק למכונת הגומי. עובדות אחרות עובדות בצורה אחרת מבחינת הידיים והראש.

הגומי מונח בקופסא שעל הרצפה, הגומי עולה למעלה ועל המוט למעלה יש גלגלת, משחילה את הגומי לגלגלת ומשם לתוך המכונה. הרבה פעמים הגומי עולה מהקרטון עם קשרים והיא מושיטה כל הזמן את הידיים לפרק הקשרים בגומי, היא מרימה את עצמה, מתרוממת מעל השולחן, הגומי נמצא למטה. צריך להרים את הידיים ולהתכופף חצי כיפוף. רק על הגלגלת יכולה לגלות את הקשרים, כשרואה שמשהו נתפס לה. מגיעה למעלה כשמרימה הידיים, זה קורה כל הזמן, פעם בחצי שעה-שעה. רואה את הבעיה, עוצרת, משחררת וממשיכה.

מעניין לציין שרק במענה לביה"ד, לראשונה, מציינת התובעת שהגומי עובר 3 גלגלות, רוחבו כ- 10 ס"מ, השניה 5 ס"מ, משהו כזה והשלישית המחוברת למכונה הוא 3 ס"מ, שהגומי נכנס ישר למכונה. (מה שלא "מתאים" כ"כ לתיאור הקודם של הגומי,לעיל)

האחראית העידה כי התובעת עבדה הרבה על הגומי, שנים ישבה על הגומי, נתנו לה מעט דברים אחרים, הגומי זה בעיקר, 99% הגומי.

היו עוד בנות שעבדו על גומי. התובעת שבפסה"ד (אותה ציינה התובעת כעדה לעבודתה) היתה במחלקה אחרת מהתובעת. העבודה שלהן שונה לחלוטין – הגם שיוער כי התובעת דנא נסמכה כאמור על פסה"ד ובפסה"ד יש תאור זהה, ולו בסעיף 2 ד' , למה שמתארת התובעת דנא, בהליך (ראה עדותה וראה ס' 5,6 לתצהיר התובעת דנא עד שורה 3 ובהתאמה/העתקה: תצהיר האחראית, ס' 4,5 ).

לתובעת היתה מכונה ממוחשבת שהיתה צריכה לכוונה לפי הדגם, פעם לכווץ ופעם למתוח, יד אחת במחשב ויד אחת בכפתור אחר, והגומי היה מסתלסל.

התובעת היתה מקבלת שקית של דגם עם סיכה, מוציאה הסיכה, לפתוח, לקרוא ההוראות, להחליף החוטים, לתפור הדגם (בד לייקרה), למכוּוץ או תפר חלק, לבדוק שהתפר לא מתפוצץ (ואם כן, לפרום ולתפור מחדש), לכוון המכונה לפי הדגם.

כל דגם לוקח לפעמים 5 דקות ולפעמים שעה, במיוחד דגמים שצריך להחליף חוטים, 5-7 דקות. יש בגד שצריך להחליף כמה פעמים את החוטים, הנמצאים קצת יותר מגובה הכתפיים שלה, שהיא צריכה להתמתח, החוטים חצי מטר פלוס מטר, מימין. הגומי נמצא למטה ברצפה מאחורי המכונה, התובעת צריכה לקום, להשחיל אותו למכונה, יש גלגלת שהיא צריכה להשחיל אותו, מהקרטון.

ביום עושים 100 יחידות כאלה, לפעמים יותר לפעמים פחות. בשקית יש לפעמים חתיכה אחת, לפעמים 10. זו מכונה עם 2 דוושות, ברגל ימין לוחצת כדי שתעבוד. 3-4 שנים אחרונות עבדה התובעת על מכונה עם דוושה אחת (לוחצת קדימה – עובדת; לוחצת אחורה ומרימה רגל – להפסקתה). הכיסא היה מעץ, שאפשר לכוון מושב ומשענת, אך היה קשה מאוד לכיוון, עד שהוחלף לכיסא מרופד.

בנ/1 (29.6.11, שאלון לנתבע) טענה התובעת לליקויים מ- 2009 ובתארה את עבודתה לענייננו, ציינה כי מבצעת היא פעולות חוזרות מאות פעמים ביום, לאורך כל שעות העבודה – רק ביד שמאל!

עוד טענה כי מבצעת היא פעולות אלה "כאשר הראש באופן קבוע נמצא כלפי מטה, דבר שגרם לכאבים עזים באזור הצוואר והגב וכל הגוף נמצא בתנוחה לא נוחה ומ(ק)כופף, וכך במשך שנים רבות מהבוקר עד הערב"

ובהמשך, במענה לשאלות הקשר בין המחלה לעבודה – "קודם כל ישיבה במשך שעות רבות, כאשר הגב כפוף וראש נמצא כלפי מטה לכיוון הבגד ומכונת התפירה".

"עשיתי את אותן הפעולות בידיים שהצריכו ממני כוחות ומאמץ רב וכן הייתי צריכה להפעיל את דוושות של המכונה עם הרגליים וכל הפעולות גרמו לכאבים עזים בצוואר, גב, שכמות, ידיים...".

נ/2 (20.6.12, תה"ש, בהידרותרפיה - שיקום) – עבדה בתפירה עם הראש למטה, עבודת ידיים".

נ/3 (10.11.11; מכתב ב"כ התובעת לתביעתה הראשונה מ-27.6.11) נטען כי הפגיעה נגרמה לשתי הידיים וכן בעש"צ, עש"מ, כתפיים וברכיים. עוד נטען לישיבה רצופה, כשהראש עולה ויורד כלפי מטה ומבוצעות תנועות חוזרות ונשנות עם הידיים, כתפיים ורגלים (תוך שהפנה לתיאור העובדתי דלעיל, לענייננו, בנ/1).

עוד נטען כי התובעת סובלת מהגב והצוואר כתוצאה מ"ישיבה בתנוחה כפופה, כשהראש במשך שעות רבות מוטה כלפי מטה..." – ערעור ממנו חזרה התובעת (במכתב בא כוחה, נ/4, 12.8.12).

נ/5 (25.3.12, הצהרה שמסרה התובעת בפני פ"ת בתביעה הראשונה שהגישה) – " הבגד כל הזמן נמצא בידיים, אשר הם באוויר, המחשב חצי מטר ממנה ויד שמאל כל הזמן באוויר ע"מ ללחוץ על המחשב ולהעביר ממצב למצב, פעולות שחוזרות מאות פעמים ביום ברציפות כמעט ללא הפסקה "והראש והצוואר כל הזמן עולים ויורדים... כל החלפת חוטים עלי להתכופף למכונה... בממוצע עלי להחליף חוטים כל 5 דקות לערך. כי כל רגע אתה מחליף בגד ים... לאחר כל תפר... היה עלי לבדוק שהתפר לא(ו) "מתפוצץ" משמעות הדבר שאני עם הידיים מותחת חזק את הבגד...".

הכאבים בצוואר ובכתפיים החלו לפני 10 שנים, הידיים כל הזמן באוויר, פעולות שביצעה מאות פעמים ביום בסדרות חוזרות ונשנות לאורך כל היום; "מהבוקר שאני באה הראש מורכן כלפי מטה ועולה ויורד אל המחשב, ע"מ לשנות פעולה במחשב ופעולה זאת מתקיימת מאות פעמים ביום... בנוסף כאבי הכתפיים נובעים מן העובדה שכאשר אני תופרת יש מאחורי המכונה ארגז גדול של גומי לתפירה... יש המון קשרים בגומי ועלי להושיט את ידיי ולפרום את הקשרים כולם... ובגלל זה הכתפיים עובדות קשה... ועלי להושיט ידיים קדימה ולשחרר אותו.

כאבים בגב תחתון החלו לפני 10 שנים "בגלל שהייתי יושבת כפופה כל היום אל המכונה היום אני סובלת מפריצות דיסק... לא יכולתי להישען על המשענת לרכון לכיוון המכונה... התמחיתי בכל המכונות בכל פעם שמישהו לא הצליח אני הייתי עושה במקומו.

ב- 10 השנים הראשונות לעבודה היתה צריכה מספר פעמים ביום לקחת ארגז בגדי ים שהיה עליה לתפור. אין לה הערכה למשקלו.

כשהיא עובדת על המכונה, כל היום הרגליים שלה על הדוושה פעם רגל ימין פעם רגל שמאל. "קדימה זה לתפור ואחורה זה לעצור".

"היו בעבר מכונות שימין זה לתפור ורגל שמאל זה לעצור לכן שתי הברכיים כואבות לי כך זה נמשך לאורך כל היום במשך 30 שנים כל היום הרגל על הפדל".

כל הכאבים החלו לפני 10 שנים. בידיים לפני 3 שנים. לפחות 10 שנים מטופלת.

נ/6 (פרוטוקול מ- 25.10.11,בהליך בו ניתן פסה"ד) - האחראית מספרת כי התובעת שם, כל הזמן היתה כפופה ומזיזה את הידיים והכל עשתה בצוואר עם הידיים. היו צריכות בנות לקום ולעשות לה מסז' – מול תצהירה דנא המייחס לתובעת בענייננו "כמו גם תופרות אחרות", כשראשן וצווארן עולים ויורדים כל הזמן למטה ולמעלה...." !! – גרסאות סותרות, ודאי כששם התייחסה רק לתנועה כל הזמן של הידיים. (כל ההדגשות הוספו(.

לא בכדי נשאלה הכיצד העלתה ענין הסתלסלות הגומי – משעלה בבירור כי עסקינן היה בעניין שהועלה לפתע, רק לאחר שהתובעת העלתה אותו בדיון.

שוכנענו כי הצדק עם הנתבע בשאלות ובתהיות שהעלה כלפיה בהקשר זה – די בכך שהאחראית, בתצהיר (שנחתם 5 ימים טרם הדיון) שרובו ככולו הוא העתקה מדויקת של תצהיר התובעת (מה שוודאי תמוה) והגרסה החדשה של סלסול הגומי של פרימת הקשרים בגומי- שלא נזכרת כלל בתצהירה, עולה רק בדיון – הן ע"י התובעת ולאחריה גם אצל האחראית...

ודאי וודאי כך, כשעסקינן, כטענתן החדשה, בריבוי פעמים ובריבוי פעולות (חוזרות ונשנות, כמובן) של האיברים הנדונים בתביעה – וכל אלה לא הוזכרו כלל בתשתית העובדתית שהציגה התובעת ובייצוג משפטי.

בל נשכח שבתביעתה לבית הדין, אין כל זכר לטענות עובדה רלבנטיות!

כך הוא אף באשר לגירסאות התובעת – התובעת בתביעתה הראשונה מ- 2011 טענה לליקוי בידיה (כעולה מנ/3, על ידי בא כוחה דאז) ואף באיברים הנידונים כאן (ראה שם ס' 2, סיפא).

דא עקא, כאן ושם – הוכרעה התביעה כפי שהוגשה; לענייננו, התביעה הנדונה כאן היא אך זו כפי שהוגשה לנתבע, כאמור במכתב הדחייה שצרפה התובעת לתביעתה, התביעה שצירף הנתבע להגנתו – קרי: תביעה מ- 2.1.12 הטוענת לליקוי בגב, כתפיים, מרפקים, צוואר וברכיים.

מכך נגזר כי כל טענות התובעת בהתייחס ליד ימין – אינן נדונות כלל בהליך שבפנינו. נוסיף ונבהיר, למעלה מן הצורך, כי עולה לכאורה מנ/3 כי אז ערערה התובעת על אי הכרה גם ביד ימין וחזרה בה מערעורה, מה שודאי מלמד כי עסקינן בעניין חלוּט.

כך או כך, פגיעה בידיה של התובעת – אינה נדונה בהליך שבפנינו.

נוסיף ונציין לפיכך, כי התובעת גם כאן נופלת לטעות משפטית בהקשר זה (ככל הנראה, כפי שנפלה בנ/3, עת טענה כי יש להכיר גם בפגימות בע"ש וכו') – שהרי סמכות ביה"ד נגזרת אך ורק לבחינת שק"ד הנתבע, בתביעה שהוגשה בפניו ושהוחלט בה, כאמור, בתביעה ובהחלטה.

עולה איפוא, כי אין שחר גם לעתירת התובעת בסיפא סעיף 17 לסיכומיה בהתייחס ל"שורש כף יד ימין" (ראה גם טענותיה ברישא דיון הקד"מ).

כאן המקום להבהיר – לא נמָנע מלדון בתביעה ביחס ל"ברכיים" למשל, הגם שהתובעת בתביעתה (שורה אחת לפני הסוף) לא הזכירה איבר זה כלל, שהרי מכתב הדחייה שצורף לתביעה דן גם באיבר זה.

ומנגד, ראוי להבהיר כי דוחים אנו כבר עתה, התביעה בהתייחס למרפקים – בעיקר משלא הוכחו בפנינו תנועות חוזרות ונשנות באלה (אלא ההיפך) אלא גם, משהתובעת לא חזרה על עתירתה בהקשר זה (ראה סיפא סעיף 17 לסיכומיה...).

לאחר שהבהרנו אלה – נדון להלן אך באיברים הרלוונטיים שנותרו להכרעה – גב, כתפיים, צוואר, ברכיים.

לא נוכל שלא ציין, ביחס ל"ברכיים" – התובעת לא ממש מפרטת תנועות ברכיים שביצעה.

לדבריה, מרבית תקופת עבודתה עבדה על מכונה לה 2 דוושות, אחת לכל רגל, אותן הפעילה לסירוגין (האחת לתפירה, השנייה לעצירה).

מכך, לא נגזר תנועתיות בברכיים, אלא דווקא תנועות חוזרות ונשנות בכפות הרגליים. ודאי כך, כשישבה כל השעות על כיסא!

בהקשר זה לא נוכל שלא להזכיר כי בנ/1 (בתביעה הראשונה) כשנשאלה על הליקוי והפעולות בעבודה בברכיים, הגם שלא ציינה ליקוי רפואי בברכיים(ראה ס' 1), גם בתארה את עבודתה והקשר בינה לליקוי (ס' 5 שם) והגם שהזכירה הפעלת הדוושות עם הרגליים – אינה מאזכרת, ולו כאבים, בברכיים! ודאי אינה מתארת תנועות בברכיים.

עוד ראוי להזכיר כי גם עת זכתה לטיפול בשיקום – הידרותרפיה (נ/2 – וכחצי שנה לאחר התביעה דנא) אין כל אזכור לליקוי/כאבים בברכיים! (ודאי חשיבות לדבר, כשחלק מהתרגילים שהותוו לה, התייחסו לפעולות ברגליים ובברכיים, ע"מ לשפר הליקויים בגב/צוואר וכתפיים!).

עוד נזכיר כי בנ/3, הגם שנטען להכרה בליקוי בברכיים – אין כל אזכור לפעולות כלשהן בברכיים (גם לא כמיקרוטראומה) בעבודתה.

קשה גם לקבל "אמינות" גרסתה, ולו בנ/5, שהרי תשובתה הראשונית, כשנשאלה על הברכיים – התייחסה דווקא להפעלת הדוושה האחת, תוך שטענה כי "בעבר" היו מכונות עם 2 דוושות... (והכל, אף אם נקבל הטענה של האחראית כי רק ב- 3-4 שנים האחרונות לעבודתה מדובר במכונה עם דוושה אחת, ועל רקע כל האמור לעיל).

אלא שלא בגין כך, כאמור דוחים אנו טענתה לענין הברכיים, אלא, משלא הוכיחה תנועות חוזרות ונשנות בברכיים, בעבודתה בישיבה, בלחיצה על הדוושות.

משלא שוכנענו בפעולות חוזרות ונשנות שביצעה התובעת בעבודתה בישיבה, מדי יום, פעולות ברכיים – אין לנו אלא לדחות תביעתה זו.

לא נוכל שלא להזכיר כי התובעת הכחישה כי עבדה על מכונה בעלת דוושה אחת (עמ' 11 שורות 4-5) וכך שוב כשהופנתה לנ/5 – ורק כשהופנתה לדבריה על עבודה במכונה של דוושה אחת – "תירצה" תשובתה בכך שכבר אינה עובדת 5 שנים...

"תירצה" אמרנו - שהרי, לשיטתה זו, קשה ליתן משקל כלשהו לעדותה בפנינו (כולל בתצהירה), המאוחרים לגרסתה שבעבר... – ודאי, כשלא ביקשה, ולו בחקירה חוזרת, לתקנה או להבהירה (וכוונתנו, לכך כי לא הוצגו לה שאלות "ניטראליות", לתגובתה באשר לשוני בין גרסאותיה...).

ג. ולעדויות –

ראשית, כלל לא שוכנענו בטענות התובעת, כשגרסאותיה נשמעו לנו "מוכתבות", "מדוקלמות", לאחר שהתכוננה לטענות, אותן יש להשמיע.

ואגב, "הסבריה" לעדותה של האחראית, ימים טרם ההוכחות – לא הניחו כלל דעתנו, ודאי כך עת הגישה התביעה למל"ל זו כלל לא נזכרה כעדה. חרף כך, משהתביעה למל"ל הוגשה, כך עולה, בייצוג משפטי שונה מזה שבתביעה לביה"ד בהליך, מחד ומההליך שבפסה"ד – כך ניתן להבין את היותה ("לפתע") של האחראית – עדה בפנינו.

גם ביחס לעדותה ובנוסף לאמור לעיל, לא התרשמנו כי עסקינן בתיאור נכון של אופן העבודה – ודאי כך, וניכר היה כמפורט לעיל, כי הוכנה עדותה, כך שתתאים לכל אחת מהתופרות במתפרה (זו שכבר עניינה נדון בפסה"ד, התובעת בענייננו, וככל הנראה, עובדות נוספות...).

גם עדותה של האחראית, שתצהירה כאמור הוא העתק מדויק לזה של התובעת, כשבמהלכה, מצאה להוסיף טיעוני עובדה, שמשום מה "נעלמו" מתצהירה (כאמור, הגם שנחתם רק ימים ספורים טרם הדיון!) – גם עניין זה ממש-ממש לא הוסיף לאמינות הגרסאות החדשות...

ונבהיר – עיון בתביעה לביה"ד, בכתב יד וחתימת התובעת – מלמד לכאורה, כי התביעה למל"ל לא הוגשה בכתב יד התובעת, וספק (רב) אם חתימתה מצויה בכלל ע"ג התביעה. (די אם נשווה החתימה ע"ג התביעה לביה"ד וזו שבתצהיר - לאלה שבנ/1 ובתביעה לביה"ד ! – ומנגד, לא נעלמו מעינינו החתימות שבנ/5).

נתייחס עתה לטענות ביחס לכתפיים, צוואר וגב – סבורים אנו כי נדרש דיון נפרד לאלה:

מחד, טענה התובעת (בתביעה ביחס ליד שמאל) כי לחצה כל הזמן עם בוהן שמאל על המחשב, כך מאות פעמים ביום, 9 שעות מינימום, כשהראש נמצא באופן קבוע כלפי מטה לכיון הבגד ומכונת התפירה, מה שגרם לכאבים עזים בצוואר ובגב, כשהגוף מהבוקר עד הערב בתנוחה לא נוחה ומכופף.

בל נשכח כי כך טענה גם בבי"ח תה"ש (נ/2), כשלא טענה לכאב בכתפיים (ראה אבחון ביַבָּשה/סיכום טיפול).

ומנגד, כאמור, בשמה ומפי ב"כ (נ/3) – מדובר בראש העולה ויורד כלפי מטה, תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות בידיים ובכתפיים (ומעניין לציין: תוך ציטוט התובעת מנ/1 המדברת על ראש הנמצא באופן קבוע כלפי מטה!; ראה גם ס' 7 בנ/3) ושוב נטען מפיה כי הראש מוטה שעות רבות כלפי מטה וכי גם ד"ר אליהו אדר ציין שרוב הבעיות קשורות לתנוחות העבודה....

גרסאות התובעת (והאחראית) אינן קוהרנטיות ואינן ברורות דיין, שהרי ישיבה בתנוחה, כשהראש כל הזמן מוטה כלפי מטה, אינה דומה, כלל ועיקר, להטיית הראש או לראש העולה ויורד כל הזמן...

כך, באשר לכתפיים ולראש – אם ידיה כל הזמן באויר, ע"מ לבדוק הפריט, מאות פעמים ביום, כל היום, בהכרח אין הראש והכתפיים (והידיים) ע"ג מכונת התפירה, קרי: אינה תופרת...

ונבהיר – הוא הדין בהתייחס לטענות בדבר הגומי והקשרים שבו, ודאי כשנדרשת היא לשחררם מהקופסא שעל הרצפה שמאחורי שולחן המכונה (=האחראית), או בגלגלת שעל המוט הגבוה מהתובעת (= התובעת), או באחת מ-2 הגלגלות האחרות (ש"באו לעולם", משום מה, רק בסיפא עדותה של התובעת ...).

הגם ששוכנענו כי התובעת מתארת עבודתה בגירסה המשתנה לפי המקרה/הצורך הרלוונטי – והגם שכלל לא שוכנענו מאמינותה או מאמינות עדותה של האחראית, אנו קובעים כדלקמן:

• התובעת, ילידת 18.10.59, הועסקה כתופרת מ- 1.9.95 עד 25.7.10, 8-9 שעות עם 2 הפסקות (רבע שעה וחצי שעה).
• כדי לתפור, ידיה של התובעת אוחזות בחתיכת הבד שאותה היא תופרת (לאחר שיש להניח, כי הניחה אותה במקום המיועד לכך במכונה), תוך שהיא מכווצת או מותחת את הבד (לפי המקרה).
• מאחר ועבדה על דגמים – מרימה היא כל תפר (כל פריט) כאמור ומותחת הבד ב-2 ידיה, ע"מ לראות שהתפר לא "מתפוצץ".
• התובעת ביצעה עבודתה ביושבה על כיסא רגיל (לא מתכוונן), למעט, ב-2 שנות העבודה האחרונות, מרבית תקופת העבודה, כשהמחשב משמאלה והמכונה מימינה והיא מכוונת הפעולות בידיה, כשהמרחק בינה לבין המחשב שמשמאלה, כחצי מטר.
• אין בפנינו מידע למשקל החלקים השונים שהתובעת תופרת. יובהר כי המוצר השלם הוא בגד ים, מלייקרה, שגם משקלו לא הובהר.
• לא הובהר גם מספר הדגמים (השלמים?!) שהיא עובדת עליהם מדי יום. לפי גרסה אחת כ-100 דגמים(מִקטע של בגד הים)
• התובעת יושבת בתנוחה קבועה של גב כפוף ולדבריה, הראש מוטה כל הזמן למטה (איננו מקבלים גרסתה לפיה, הראש עולה ויורד כל הזמן).
• התובעת קמה מישיבתה מספר פעמים ביום (לא הוכח כמה), ע"מ לשחרר קשרים בגומי עמו היא עובדת (בהושטת הידיים קדימה) כשמרימה היא את ידיה בעבודתה. לא שוכנענו כי מרימה היא אותן מעל גובה הכתפיים.
• התובעת הועסקה כתופרת גם שנים קודם לתקופה הנדונה, אך אין בפנינו מידע לאופי עבודתה.

על בסיס העובדות האלה, המסתברות ממכלול הראיות שבפנינו (הגם שכאמור, העדויות לא הוכחו ולא היו משכנעות) – ימונה מומחה רפואי בהתייחס לליקוי הנטען בכתפיים ובצוואר.

לא יועבר העניין למומחה בהתייחס לגב, משעסקינן בתנוחה קבועה ולא בתנועות חוזרות ונשנות בגב, ומכל מקום לא תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, עפ"נ רצף זמן עבודתה.

כן יובהר למומחה כי הוכרה פגיעה בכף יד שמאל וכי התובעת מלינה אף על פגימה בגב ובברכיים – הנדחות בשלב העובדתי.

לא נוכל שלא להזכיר כי ככל שיש בקביעתנו, הנסמכת על גרסת התובעת, כפי ששוכנענו בה – כדי סתירה לטענות העובדה שבבסיס הכרת הנתבע בתביעה לעניין כף יד שמאל – שומא על הנתבע לפעול עפ"י הדין, אך אין הדבר נצרך להכרעתנו, הגם שגרסת העובדה הרלוונטית – יותר מתמוהה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ו, (26 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ ביום 25.10.15.

קלדנית: ?? + גלית דוד