1. בדיון שהתקיים ביום 07.11.13 נדונה בקשה לפסלות שופט שהוגשה בערבו של יום קודם לכן.

2. בסופו של הדיון, המבקש הודיע כי הוא מושך את בקשת הפסילה.

3. ב"כ המשיב הודיע על אתר, שגם נוכח משיכת הבקשה, הוא עומד על כך, שיפסקו הוצאות למרשו. הודעה זו נומקה בכך, שיפסקו הוצאות למרשו. הודעה זו נומקה בכך, שהיה עליו להערך לדיון תוך התראה קצרה וגם בכך, שעצם קיום הדיון שנמשך שעה ארוכה ויותר – מצדיק פסיקת הוצאות.

4. פסק הדין המנחה בענין פסיקת הוצאות בסיטואציה דומה, הוא פסק דינו של כב' הרשם י. מרזל (כתוארו אז) שניתן בדיון מאוחד שהתקיים בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא במשרד התעשיה ואח' וכן בע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת עילית ואח'.

המשותף לשני ההליכים האלה, שכאמור נדונו במאוחד, היה, שאחד הצדדים נקט בהליך ומאוחר יותר, ביקש "למשוך" את ההליך. הצד שכנגד עמד על פסיקת הוצאות.

בית המשפט דן בשאלה של אמת המידה לפיה יוכרע שיעורן של ההוצאות. האם הוצאות "ריאליות", או שמא אמת מידה אחרת, כגון הוצאות סבירות, או הוצאות מינימליות.

נפסק, בין השאר ש:

אחת – הדין החל הוא שבעל דין שהפסיד בהליך המשפטי, יחויב בהוצאותיו של בעל הדין שזכה בו. החיוב בהוצאות הוא חיוב מיוחד באופיו, "היברידי" בטיבו – אין הוא חיוב נזיקי מובהק ואין הוא חיוב עונשי, אלא חיוב מכח הדין המקנה לבית המשפט שיקול דעת.

שתיים – ככלל, ובאופן עקרוני, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו, הוצאות ריאליות. עם זאת, על השופט להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, ולבחון את שיעור ההוצאות ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות , מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות הענין.

שלוש- בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול. התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה, דרך ניהול ההליך, הסעד המבוקש, מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו וחשיבות הענין עבור בעלי הדין.

עם זאת, אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

5. בשקלול כל השיקולים, ובכלל זה, הסבירות של הגשת הבקשה, העיתוי של הגשתה והתשומות שנדרשו לבירורה – אני מחייב את המבקש (הנתבע) בהוצאות לטובת התובע (המשיב) בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.