1. המבקש הגיש לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני. במסגרת הבקשה עתר המבקש כי בית המשפט יוציא מלפניו את הצו במעמד צד אחד. הבקשה מתייחסת להסכם למכירת מניות בחברה – המשיבה 1 (להלן: "החברה"), במסגרתו התיימרו המשיבים 3-7 (להלן: "קבוצת לוי") למכור את מניותיהם בחברה למשיב 2 (להלן: "מררי").

2. בבקשה פירט המבקש את ההליכים השונים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, ובכלל זה את ההליכים נושא התביעה דנן, במסגרתה מונה לפני כשנה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון ולחקור "את כל ההיבטים הפיננסים הקשורים לחברה ולספריה, ובכלל זה את אמיתות כרטסות הנהלת החברה והדוחות הכספיים שלה, ואת ההתחשבנות בין בעלי המניות בחברה כתוצאה מכך" (ר' ההחלטה מיום 2.8.2015, נספח 6 לבקשה). המומחה טרם הגיש את חוות הדעת מטעמו לצדדים ולבית המשפט.

3. לגישת המבקש, שלחו אליו המשיבים 3-7 (שיכונו יחד להלן: "קבוצת לוי") מכתב ביום 1.5.2016, אליו צורפה – לגישתו "כביכול" הצעת רכישה (מכתב זה יכונה להלן: "מכתב לוי"). מכתב לוי נשלח אל המבקש מכוח ס' 19(3) לתקנון החברה הקובע זכות סירוב ראשון לבעלי המניות בחברה, למקרה שאחד מבעלי המניות מבקש למכור את מניותיו בחברה למאן דהוא אחר. משהמבקש לא נעתר להצעת הרכישה שצוינה במכתב לוי, הודיעה לו קבוצת לוי ביום 9.6.2016 כי הם רואים בו כמי שאינו מעוניין לרכוש את מניותיהם, וכי הם ימכרו לכן את המניות לרוכש איתו הם הגיעו להסכמה, הוא המשיב 2 – מר דוד מררי (שיכונה להלן: "מר מררי"). ההסכם של קבוצת לוי עם מררי מיום 17.6.2016, כונה על ידי המבקש "ההסכם המפר" והוא יכונה להלן "הסכם לוי– מררי".

4. בבקשה הנוכחית העלה המבקש מספר טענות כנגד הסכם לוי - מררי. כך לטענתו עסקת מכירת המניות מכוח הסכם זה שונה באופן מהותי מהעסקה נושא "הצעת הרכישה" שנמסרה למבקש במכתב לוי. לגישתו, התנאים המסחריים שהוצעו לו במכתב לוי היו שונים וטובים פחות מאלה שניתנו בסופו של דבר למררי. זאת – בניגוד גמור להוראת ס' 19 לתקנון החברה, שמכוחה היה על קבוצת לוי לפנות אל המבקש בהצעת רכישה בתנאים זהים (לפחות) לאלה שניתנו לרוכש האחר. לכן – כך טוען המבקש – מדובר בהסכם המפר את זכות הסירוב שלו, הסכם פסול המנוגד להוראות תקנון החברה, שאין לחברה אפשרות לאשרו כאשר המבקש מתנגד לכך.

5. המבקש הוסיף וטען כי מכתב לוי הוא מכתב פגום, שאינו מהווה "הצעת רכישה". זאת לאור העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט שמונה במסגרת התביעה דנן טרם מסר את חוות דעתו, כך שלא כל הנתונים הפיננסים הקשורים למלון שבבעלות החברה התבררו, ולא ניתן אם כן לטעון כי החברה חייבת לקבוצת לוי סכום כלשהו. קל וחומר שלא ניתן לטעון כי התשלום של 3,248,000 ₪ הנקוב בהצעת הרכישה מהווה החזר חלקי של הלוואות בעלים נטענות. לא ניתן גם במסגרת הצעת הרכישה להביא להחזר הלוואות בעלים נטענות, כאשר יש מחלוקת הן בדבר נכונות הרישום של הלוואות הבעלים בספרי החברה והן בדבר שיעורן העדכני.

המבקש העלה בתביעה גם טענות ביחס להעברת מניות משנת 1999 – העברה מכוחה הועברו 30% מהמניות שהוחזקו על ידי אבי המבקש, מר אהרון גבור ז"ל, לידיו של מררי. המבקש טען כי "קבוצת גיבור"(קרי הוא עצמו ויורשיו של מר אהרון גבור ז"ל) מחזיקה 40% ממניות החברה ולא 10% כפי שעולה לכאורה ממרשם בעלי המניות. המבקש הוסיף כי עמדתה של קבוצת לוי בנושאים הללו היתה כעמדתו, ורק לאחרונה – לאחר הסכם לוי - מררי, היא שינתה את טעמיה.

6. לגישת המבקש, לאור הפגמים במכתב לוי ובהזמנות לאספה הכללית שנועדה להתקיים ביום 7.7.2016, לא ניתן לקיים את האסיפה הכללית המיוחדת ואת אספות הסוג של בעלי המניות בחברה. לגישתו, משרד בא כוחו קבל הזמנות שנועדו ל"עזבון המנוח אהרון גבור", כאשר משרד בא כוחו אינו מייצג ומעולם לא ייצג את העיזבון. לכן, ההזמנות שנשלחו עבור העיזבון כלל לא הגיעו ליעדן, ויש לשלוח אותן ליורשי המנוח אהרון גבור ז"ל. עוד ציין המבקש כי ההזמנות אינן עומדות בתנאים הנדרשים בדין ובתקנון החברה. מטעמים אלה לא ניתן לכנס את האספות במועד הנקוב, ואם יתקיימו האספות, הן תהיינה פסולות ופגומות. עוד ציין המבקש כי להזמנה לאספות צורף הסכם רכישת המניות ללא נספחיו, באופן שאינו מאפשר את בחינתו כדבעי.

7. המבקש טען כי הוא קופח כבעל מניות מיעוט בחברה בהתייחס להסכם לוי – מררי לאור כל האמור לעיל. לכן הוא זכאי לסעד בשל הפרת הקיפוח. הוא הוסיף כי הוא זכאי למתן הצו הזמני המבוקש על ידיו, וזאת משום שהוא הציג ראיות מהימנות לכאורה לטענותיו בבקשה, וכן משום ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לזכותו.

8. המבקש הגיש מלכתחילה בקשה לצו מניעה ארעי שהוא עתר שיינתן במעמד צד אחד. מכוח ההחלטה מיום 6.7.2016, הוצא צו ארעי במעמד צד אחד שתוקפו הותנה בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 50,000 ₪.

תגובת קבוצת לוי לבקשה לצו מניעה זמני

9. קבוצת לוי השיבה לבקשת המבקש.

לטענת קבוצת לוי, המבקש אינו תורם מזה 20 שנה את חלקו בהלוואות בעלים לחברה, ואינו מעמיד ערבויות אישיות לבנקים. כעת מנסה המבקש לנצל לרעה את זכות הסירוב הראשון שלו, בלא שהוא מצהיר כי הוא מעוניין לרכוש את חלקו במניות הנמכרות על ידיהם. קבוצת לוי ציינה כי סכום ההלוואות הכולל שהועמד לחברה עומד על כ – 15 מיליון ₪, וכן הועמדו ערבויות אישיות.

קבוצת לוי ציינה כי החברה מצויה כעת שוב בקושי תזרימי, ונדרש לה מימון. בעלי המניות אף שקלו להגיש בקשה להקפאת הליכים. לכן הוחלט על מכירת המניות מקבוצת לוי למררי כדי שמררי יוכל לממן את החברה ולהבריא אותה.

10. לגישתה של קבוצת לוי, יש לבטל את הצו הארעי – הן משיקולי מאזן הנוחות והן משום שהמבקש הציג מידע מסולף ביחס לעסקה, התנהל בשיהוי כבד ולא גילה דעתו כי הוא מעונין לרכוש את המניות.

11. קבוצת לוי ציינה בתשובתה כי החברה היא חברה ותיקה שיש בה שלושה סוגי מניות. שיעור האחזקות של מררי שנוי במחלוקת המתבררת בין היתר בהליך דנן. אבל החזקתה של המשיבה 7 (להלן: "חברת לוי") ב-45% מהמניות אינה שנויה במחלוקת.

עוד נטען כי מכוח ההסכמים בין הצדדים, ילוו בעלי המניות לחברה כל סכום שיהיה נחוץ לה לפי אחזקותיהם היחסיות במניות הרגילות (כך נקבע בהסכם בעלי המניות מאוקטובר 1996 בס' 6ב' בו). ס' 6ג' להסכם זה קובע כי החזר ההלוואות יהיה גם הוא לפי האחזקות היחסיות (וזאת – לגישת המשיבים – בתנאי שבעלי המניות ילוו לפי חלקם, כאשר המבקש לא עושה כן מאז 1997).

12. קבוצת לוי טענה כי למלון נדרש מימון תמידי של בעלי המניות. המבקש לא הזרים כספים לאורך כל שנות קיומו של המלון. מררי דרש מקבוצת לוי הזרמת כספים נוספת, ואמר שאם היא לא תענה לדרישה, הוא יעמיד את חלקו רק כהלוואה במסגרת בקשה להקפאת הליכים שהוא מבקש להגיש.

קבוצת לוי ומררי נפגשו ביום 8.3.16 במטרה למצוא מתווה שיאפשר את המשך פעילות החברה והמלון. בסופו של דבר הוסכם על מכירת המניות למררי. מכירה זו אינה משנה להליכים נושא התביעה דנן, שכן מדובר במכירה לצד ג' שלא היה מעורב בהליכים עד כה. הצדדים הגיעו להסכמה כוללת על מכירת המניות as is תמורת 3,248,000 ₪ בגין החזר חלקי של הלוואות בעלים שחברת לוי העמידה לחברה במשך השנים. לאור תקנון החברה, נשלחה הודעה למבקש שהזמינה אותו להציע הצעה לרכוש חלק מהמניות תוך 30 יום.

13. המבקש השיב לפנייה שבמכתב קבוצת לוי ביום האפשרי האחרון, והודיע כי תנאי ההצעה אינם מסוימים דיים. ביום 9.6.16 השיבו המשיבים למבקש ודחו את טענותיו. ביום 17.6.2016 התקשרו קבוצת לוי ומררי בהסכם לוי – מררי על פי תנאי המכירה שפורטו בס' 33 לתגובת קבוצת לוי. ביום 29.6.2016 יצאה הודעה לכל בעלי המניות לאסיפת בעלי מניות ליום 7.7.2016, לאישור המכירה. להודעה זו צורף הסכם מכירת המניות על נספחיו. ביום 5.7.2016, יומיים לפני כינוס האסיפה, פנה המבקש במכתבים עם אולטימטום. ביום 6.7.2016 הוא הגיש את הבקשה לצו מניעה זמני.

14. קבוצת לוי טענה – לאור הרקע שלעיל, כי אין ממש בטענות המבקש ביחס לפגמים בהזמנה לאספה הכללית של בעלי המניות. נטען כי תקנון החברה קובע כי הודעה על אסיפה כללית תימסר עד 8 ימים לפני מועד האסיפה, ולכן ההודעה על האסיפה עומדת בדרישה. לפי התקנון לא נדרש פרסום מועד האסיפה בעיתון. עוד נטען כי נוכחות כל בעלי המניות למעט המבקש מקיימת את דרישות המנין החוקי של 85%, משום שמררי וקבוצת לוי יחד מחזיקים 90% ממניות החברה. לגישת קבוצת לוי, זוהי פרשנות סבירה של התקנון, לפיה מי שלא רשאי להצביע – נוכחותו אינה מעלה או מורידה.

לגישתה של קבוצת לוי, החברה אינה חייבת למסור למנוח אהרון גבור ז"ל הודעה על האסיפה, שכן המנוח החזיק 16 מניות נדחות שהן 15% מהמניות הנדחות. לפי פרשנות סבירה של התקנון אין צורך לזמן מי שמחזיק במניות אלה לאסיפה, שכן הוא אינו זכאי להשתתף באסיפה. מעבר לכך, אם בעל מניות לא מסר לחברה מען למשלוח הודעות, היא לא נדרשת לשלוח לו הודעות על זימון לאסיפה הכללית. גם אם נדרשת מסירת הודעה, סביר כי הודעה לב"כ המבקש, יצחק גיבור, שהוא חלק מהיורשים, יש בה כדי להביא לידיעת היורשים את דבר קיומה של האסיפה. לכן לא נפל פגם בהודעת הזימון, ואף אם נפל בה פגם, הוא לא פוסל את הליכי האסיפה הכללית שיש בה כדי לשפר את מצבה של החברה.

15. עוד נטען כי הסכם לוי – מררי תואם בצורה מדויקת את התנאים שפורטו במכתב לוי, והוא כולל את כל המידע הרלוונטי למבקש - לו הוא היה מעונין להצטרף למכירה ולרכוש את חלקו היחסי במניות. תקנון החברה אינו מחייב הכללת הוראות ההסכם אלא רק את מחיר המניה, וזה נכלל מפורשות במכתב. קבוצת לוי אף כללה במכתב לוי הוראות נוספות בדבר עקרונות העסקה כפי שהתגבשה באותה עת בינה לבין מררי. זאת למרות שלא חלה עליהם חובה לעשות כן.

בהתייחס לטענת המבקש לפיה ההסכם שצורף לזימון לאסיפה הכללית הוא חלקי ואינו מאפשר את בחינתו המלאה, נטען כי בפועל מלוא הנתונים היו במסגרת ההסכם. התקנון דורש כי ההודעה על זימון אסיפה תכלול כל ענין מיוחד שעל סדר היום, ולכן לא היה צורך לצרף את ההסכם אלא די היה בפירוט לגביו. מעבר לכך, קבוצת לוי אינה יודעת על פנייה של המבקש לעיין במסמכים הנלווים לעסקת מכירת המניות.

קבוצת לוי טענה כי המבקש המתין לדקה ה-90 ושלח מכתבים ללא שהם קבלו אפשרות ראויה להשיב למכתבים אלה. הוא הטעה את בית המשפט לגבי פגמים לכאורה בזימון, ומכאן שהוא חסר תום לב.

16. לטענת קבוצת לוי כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני, משום שלמבקש אין עילת תביעה הנוגעת למניותיה של קבוצת לוי בחברה. לכן, גם אם התביעה תתקבל במלואה, לא יהיה בכך כדי למנוע את מכירת המניות של קבוצת לוי למררי. המבקש לא עתר לכל סעד ביחס למניות אלה. הסעד הזמני אינו תואם את הסעד העיקרי, והמבקש אף לא הרים את הנטל להראות עילת תביעה לכאורית.

כן יש לדחות את הבקשה מטעמים של מאזן הנוחות. לגישת קבוצת לוי, המבקש הציג מסד נתונים חלקי. הוא קבל גישה לכל נתוני החברה שהועברו גם למומחה מטעם בית המשפט. הוא לא הראה איזה נזק בלתי הפיך ייגרם אם המכירה תתבצע. הוא לא בקש סעד בגין המניות שנמכרות. ביחס לטענה לפיה פירעון חלקי של הלוואות הבעלים שהמשיבים העמידו לחברה מבלי לפרוע את ההלוואות שלו היא קיפוח, הרי המבקש לא העמיד הלוואות בעלים, ולכן לא ייגרם לו נזק.

17. עוד נטען כי הבנקים מסרבים להעמיד לחברה אשראי נוסף. לא עומדות לה עוד אפשרויות מימון למעט הזרמת מימון על ידי בעלי המניות, מימון שקבוצת לוי אינה מעוניינת להמשיך להזרימו. המבקש לא הציע מעולם להזרים כסף לחברה. לאור מצב המלון, הרי שאיתור קונה חלופי למניותיה של קבוצת לוי יהיה קשה או אף בלתי אפשרי. מכירת המניות למררי היא האפשרות היחידה שעומדת לקבוצה.

18. מכירת המניות לא תשפיע על ההליך כאן. מררי והמבקש נותרים בעלי מניות, והחזר הלוואות הבעלים לא ישנה את התוצאה של בדיקת המומחה מטעם בית המשפט ביחס להלוואות שהעמידו בעלי המניות השונים לאורך השנים. עוד נטען כי במסגרת העסקה שבהסכם לוי – מררי, החברה פורעת סכום חלקי בלבד מכלל הלוואות הבעלים שהעמידו המשיבים – 3.2 מיליון מתוך 6.4 מיליון. מניעת המכירה יכולה לייצר מבוי סתום, שיתוק של המלון שללא ההזרמה יהיה "על סף קריסה כלכלית". ללא העסקה לא תתאפשר הזרמת מימון הדרוש למלון בדחיפות להמשך פעולתו התקינה, לרבות לצורך תשלום משכורות לעובדים לחודש יוני כמו גם לספקים.

19. לגישת קבוצת לוי, מכירת האחזקות למררי תצמצם את מסת ההתחייבויות של החברה, ובטווח הארוך היא תיטיב עם המבקש. מנגד - אם החברה תגיע להליכי פירוק, הדבר יפגע גם במבקש. הנזק הוא ממשי ובלתי הפיך. המשיבים מקבוצת לוי הם רק צד פורמלי למחלוקת, ולכן לא ברור מדוע יש לפגוע בזכויותיהם הקנייניות.

20. מעבר לכל אלה, נטען כי המבקש לא פעל בתום לב, בניגוד למשיבים אשר העבירו לו את כל הנתונים והודיעו לו על מכירת המניות עוד ביום 1.5.2016. המבקש השתהה. בזימון לאסיפה הכללית הובהר למבקש כי הכספים שיוזרמו לחברה הם הלוואת בעלים של מררי כך שהטענות להטעיה, קיפוח והסתרה הן חסרות שחר.

תגובת מררי

21. גם מררי השיב לבקשה לצו מניעה זמני. אף הוא טען כי המבקש מפר את חובותיו לחברה במשך 20 שנה ואינו מעמיד לה מימון. מררי הוסיף כי אין כל טעם המעיד על קיפוח המבקש כתוצאה מהסכם לוי – מררי, בעוד שבפועל העסקה היא חבל הצלה יחיד לחברה המצויה היום על סף קריסה כלכלית. החברה זקוקה נואשות למימון נוסף לצורך תשלום חובות לספקים ותשלום משכורות לעובדים, ונוכח סירוב בעלי המניות להמשיך להזרים כספים לקופתה. בזכות העסקה נמנעה בקשה להקפאת הליכים לחברה. לכן מאזן הנוחות נוטה בבירור נגד המבקש. הנזק שלו ניתן לפיצוי כספי, בעוד שסגירת המלון עלולה לגדוע פרנסה של עשרות עובדים בעיר ערד מוכת האבטלה, שם מצוי המלון.

אף מררי טען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר תוך יצירה בהילות מלאכותית, לאחר שהמבקש המתין חודשיים מאז הצעת הרכישה ועד שפנה לבית המשפט.

22. לגישת מררי, מסקנה דומה עולה מבחינת סיכויי התביעה – הטענה בדבר קיפוח נשענת על אדנים פרוצדורליים לפיהם המבקש לא קבל זכות סירוב ראשון. זו טענה מופרכת, שכן לו היה המבקש מעוניין בכנות לממש את הזכות, הוא היה מודיע לקבוצת לוי במהירות, אפילו במסגרת הבקשה דנן, כי הוא מבקש לעשות כן. כלומר אין למבקש כל כוונה לממש את הזכות ולהכניס כסף לחברה. הוא לא עשה כן במשך 20 שנה. הוא דורש כי יוחזרו לו הלוואות הבעלים כשהוא יודע שאין כל הלוואת בעלים שרשומה על שמו בחברה.

23. גם מררי הפנה לס' 6 להסכם מאוקטובר 96, וציין כי החזר ההלוואות מותנה בכך שבעלי המניות יעמידו את חלקם במימון הדרוש לחברה, כשהמבקש לא העמיד מימון כזה. לגישתו של מררי, מיום שהוא קבל 30% נוספים במניות החברה, הוא השקיע בה למעלה מ-12 מיליון ₪. אם העברת המניות לידיו בוצעה לא כדין כפי שהמבקש טוען, על המבקש להשיב למררי את ההשקעות העודפות שלו – כ-6.6. מיליון ₪ בערכים ריאליים. לגישת מררי, המבקש אינו מחזיק בהלוואות בעלים, ואלה שנתן לחברה באופן היסטורי הומרו - כמו יתר הלוואות הבעלים - לפרמיות (זכויות פירעון נדחות) בסך 663,290 ₪.

24. מררי הדגיש את ההכרח בביצוע מיידי של הסכם לוי – מררי. לגישתו, הזרמת הכספים לחברה צריכה להיות לפי חלקם היחסי של הצדדים במניות. מררי הזרים למעלה מ-12 מיליון ₪, קבוצת לוי – כ-10 מיליון ₪. כיום נוצר קיפאון בין בעלי המניות, וקופת החברה על סף קריסה. מררי השקיע בתקופה האחרונה בחברה, ללא שקבוצת לוי השקיעה אותם סכומים. מררי הודיע כי לא יזרים כספים נוספים, והכין בקשה להקפאת הליכים. יום אחד לפני הגשתה, הגיעו הוא וקבוצת לוי להסכמה על מכירת המניות כדי להציל את החברה מחדלות פירעון. ללא העסקה - החברה עומדת לפני קריסה טוטאלית. היא חרגה מגבול תקרת האשראי שלה בבנק הפועלים. ללא הזרמה היא לא תוכל לעמוד בתשלום משכורות יוני 2016. מררי חתום לבדו על ערבות אישית לבנק הפועלים באשר לסכום החריגה ממסגרת האשראי באופן שאיפשר תשלום מקדמה של 30% לעובדי החברה.

לפי דוח תזרים המזומנים של החברה – עד סוף יולי 2016 יתרת החוב תעמוד על 1,056,326 ₪. החברה מיצתה את מלוא האשראי הבנקאי ואף חרגה ממנו. לכן ללא שינוי יהיה צורך לסגור את המלון מיידית ולפרק את החברה.

25. מררי פירט את מסגרת האשראי של החברה בבנק הפועלים. הוא שכנע לגישתו את הבנק הבינלאומי לתת הלוואה לחברה בערבות אישית שלו ושל מר יהודה לוי בסכום של 500,000 ₪. סכום זה הושקע בחברה. עם מכירת המניות של קבוצת לוי מכוח ההסכם, לקח מררי על עצמו את ההתחייבויות להיות ערב לחוב זה העומד על 511,000 ₪. מררי ציין כי הוא שומר על זכותו לתבוע את גיבור על הנזקים שגרם לחברה בגין תשלום שכר העובדים במועד החוקי והתסיסה שהחלה עקב כך, וכן עקב עיכוב התשלום לספקים וכל נזק אחר.

26. לגישת מררי, המבקש נהג בחוסר תום לב בהגשת הבקשה. למבקש נשלחה הצעה כדין מכוח זכות הסירוב הראשון. המבקש המתין והשיב לפנייה (שבמכתב לוי) ביום האחרון שהוא היה רשאי לעשות כן. הוא לא התייחס לגופו של ענין ואף לא ניהל הידברות או מו"מ. הוא לא מצא לנכון להעלות טענתו כאילו יש להציע את המניות גם למנהל העיזבון, אף שלעיזבון אין זכות לרכוש מניות נוספות במלון במסגרת זכות הסירוב, וההודעה אליו נעשתה רק כדי ליידע אותו.

מכירת המניות היא כנגד הלוואת בעלים של מררי בסכום של 3.2 מיליון ₪ כדי לבצע החזר חלקי של ההלוואה לקבוצת לוי. יתרת ההלוואה של קבוצת לוי תומחה למררי. כך יוכל מררי לאחר השלמת העסקה לפעול להבראת החברה ולהזרים כספים נוספים הדרושים כדי לייצב את מצב המלון. המימון לרכישת הזכויות של קבוצת לוי הוא מכיסו של מררי, שאמור להפוך כך לבעל השליטה בחברה באופן שיפתור את הקיפאון בה. המבקש לא הביע רצון להצטרף לעסקה. הוא לא עושה זאת גם במסגרת הבקשה – אלא הוא רק רוצה לחבל בה.

לו היה המבקש מעונין להצטרף לעסקה לפי חלקו היחסי, היה עליו להעמיד לחברה את הסכומים הדרושים כדי לאזן את הלוואות הבעלים שהעמידו המשיבים לחברה כפי חלקו היחסי בהון המניות – בהתאם להתחייבויות שהוא הפר מזה 20 שנה.

27. עוד טען מררי כי העסקה נושא הסכם לוי – מררי אינה מקפחת את המבקש. לגישתו זו עסקה בין בעלי המניות שאינה משפיעה בשום אופן על פעילות החברה, היא אינה משנה את ההליכים ואינה מקפחת מאן דהוא. בהסכם צוין כי הרוכש יודע כי התחייבות החברה להחזר חלקי של הלוואות חלה על החברה ועל הרוכש, ואין בכך כדי לגרוע מחובת הרוכש לשלם לחברת לוי את סכום ההחזר החלקי. אין חולק כי קבוצת לוי רשאית להמחות את זכויותיה בחברה לצד ג', ולכן היא יכולה לעשות זאת גם לבעל מניות אחר בחברה.

28. לגישת מררי, המבקש קבל את כל המידע בדבר העסקה, כאשר אין חובה לפרסם את ההסכם עצמו אלא רק את עיקריו. טענות המבקש במכתבו לפיהן יש למנוע את כינוס האסיפה משום שהוא לא קבל את הנספחים להסכם, מעידות על חוסר תום לבו, שכן חלק מהמסמכים הללו ידועים למבקש. הטענות ביחס לפגמים בזימון האסיפה מופרכות והמבקש לא חזר על מרביתן בבקשה.

המבקש טען כי הוא אינו מייצג את המנוח הארון גבור ז"ל, אולם הוא גם טען גם שלא ניתן לכנס את האסיפה שכן המנוח לא קבל זימון. קבוצת לוי ומררי מחזיקים יחד בכמות מניות הנדרשת כקוורום לפתיחת האסיפה, ויש להם הרוב הדרוש לאישור כל ההחלטות שעל סדר היום אף אם כל יתר בעלי המניות יצביעו נגדן.

29. עוד טען מררי כי הסעדים נושא התביעה הם שונים מאלה שמבוקשים בבקשה. כך בתביעה מבוקשת הצהרה כי 30% מהמניות שרשומות על שם מררי, יירשמו על שם גיבור. כן עתר המבקש להורות על המצאת דוחות ומסמכים שונים לידיו. הוא אף בקש פרטים על הליך הבוררות בין מררי לקבוצת לוי. סעדים אלה שונים מהסעדים בבקשה. המבקש לא הגיש בקשה לתיקון התביעה ועשה שימוש לרעה בהליכים.

מררי הוסיף כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא נגד המבקש. לגישתו, עילת התביעה של המבקש בתובענה היא מופרכת וסיכוייה אפסיים לאור התיישנותה, ומשום שהמבקש היה מודע לשינוי הרישומים במניות 16 שנים לפני הגשת התביעה. גם הבקשה דנן הוגשה בשיהוי ניכר – חודשיים לאחר קבלת ההצעה. מבחינת מאזן הנוחות, הרי על כפות המאזניים עומדים – מהצד האחד, גורל החברה ופגיעה בעובדים עם נזק כספי אפשרי למבקש, ומצד שני – המבקש לא הראה שייגרם לו נזק בלתי הפיך. המבקש אף לא שילם את שכ"ט המומחה שהוא טוען שהוא מצפה לתוצאות הבדיקה שלו.

התשובה לתגובה

30. המבקש השיב לתגובות המשיבים. לגישתו, העסקה נושא הסכם לוי – מררי שונה באופן מהותי מזו שפורטה במכתב לוי. התנאים בה הם עדיפים באופן משמעותי לרוכש. לכן היה על קבוצת לוי לשלוח אליו הצעת רכישה חדשה לגביה. הוא הוסיף כי למשיבים אין מענה לטענה לפיה לשם מכירת המניות על החברה לשלם לקבוצת לוי החזר חלקי של הלוואות הבעלים – תניה החותרת תחת בדיקת המומחה שמונה לאור אי הסדרים ברישומי החברה.

31. בהתייחס לטענה לפיה החברה עומדת לפני קריסה, טען המבקש כי הסכם לוי – מררי אינו הפתרון היחיד לענין זה, שיש לו שלל פתרונות אחרים. כך, החברה היא בעלים של נכס מקרקעין שמררי טען שהוא מעריך אותו ב-10 מיליון ₪ והמבקש ב – 15 מיליון ₪. את הנכס הזה אפשר לשעבד, לאור הסכום הכולל של התחייבויות של החברה – העומד על 1.8 מיליון ₪ (וכל היתר הן הלוואות בעלים). מעבר לכך, אפשר להקצות מניות לבעלים קיימים או חדשים, ולפנות לכלל בעלי המניות שיעמידו הלוואות בעלים.

המשיבים והחברה לא פנו למבקש ובקשו שיזרים לה כספים, ולא טענו כי החברה בקריסה. לא זומנה אסיפת בעלי מניות בנושא בהול זה, והמבקש לא עודכן אודותיו בכל דרך אחרת. החברה לא ניסתה לגייס הון בדרכים אחרות, ומכאן כי טענות ההפחדה הן טענות סרק. זו היתה גם עמדת לוי בבוררות ביחס לטענות ההפחדה והלחץ המדומה של מררי.

32. מעבר לכך נטען כי ההסכמה בין קבוצת לוי לבין מררי על מכירת המניות היא מיום 8.3.16. חרף זאת, רק ביום 1.5.16 פנתה קבוצת לוי למבקש, רק ביום 17.6.16 נחתם הסכם לוי – מררי, ורק ביום 30.6.16 הוצאו הזמנות לאסיפה הכללית. התנהלות זו אינה מעידה על דחיפות מיוחדת.

לגישת המבקש, קבוצת לוי מכרה למררי את שיתוף הפעולה שלה בהליך – וכתוצאה מכך היא שינתה את עמדותיה מהקצה אל הקצה. בעבר טענה קבוצת לוי, כמו המבקש, כי ההלוואות שהעמידו המבקש ואביו לחברה בהיקפים אדירים הם מטעם "קבוצת גיבור", ואלה ההלוואות שבהמשך הועברו על שם מררי. לכן הצדדים הופנו למומחה שיברר את כל העברות הכספים שנעשו בחברה. ביחס להזרמות שמררי טוען שביצע מכיסו (12 מיליון ₪), הרי בבית המשפט לענייני משפחה הוא העיד כי הוציא רק 6 מיליון ₪.

33. בהתייחס לטענה בדבר הקריסה הצפויה של החברה, טען המבקש כי זו לא טענה נכונה. הסכם לוי – מררי הוא הסכם בין בעלי המניות שלא כולל הזרמת כספים לחברה. למעשה ההסכם כולל התחייבות להוציא כספים מהחברה, ולשלם לקבוצת לוי החזר חלקי של הלוואות הבעלים המוכחשות. המשיבים לא פנו למבקש ולא ניסו להשיג מימון בכל דרך אחרת. הם החליטו בינם לבין עצמם שהם לא מעוניינים יותר להזרים כספים לחברה, וכרתו את ההסכם בו מררי משתלט על החברה וקונה את קבוצת לוי החוצה תוך פגיעה בזכויות המבקש. אין ממש בטענה לפיה החברה היא "על סף תהום" – מדובר בחברה המפעילה מלון תפעולי, היא הבעלים של הקרקע ושל המלון, והיקף התחייבויותיה הוא בשיעור של 1.8 מיליון ₪.

34. עוד נטען כי קבוצת לוי מושתקת בהשתק שיפוטי מלכפור בטענות שהועלו על ידיה במסגרת הבוררות – שם טענה קבוצת לוי -

• כי קבוצת גיבור מחזיקה ב-40% ממניות החברה ולא ב-10% בלבד (ומניות מר גבור המנוח לא הועברו לידי מררי אלא נותרו בחזקת קבוצת גיבור כל העת);
• כי ספרי החברה אינם משקפים נכונה את הלוואת הבעלים (וקבוצת לוי אף הגישה בהקשר זה חוו"ד מומחה מטעמה). בתביעה דנן מונה לשם כך רו"ח מטעם בית המשפט;
• וכי המבקש (וקבוצת גיבור) העמידו את חלקם בהלוואות הבעלים. נטען כי כל הכספים שהוזרמו לחברה על ידי המבקש או אביו המנוח מהווים הזרמה של קבוצת גיבור, ולא של מי מהם באופן ספציפי.

35. לאור העובדה שלקבוצת גיבור יש 40% מהמניות, אם קבוצת לוי רוצה למכור את מניותיה, עליה לשלוח הצעת רכישה מתאימה לבעלי המניות אחרים על פי חלקם היחסי – 40:15 לטובת קבוצת גיבור. המבקש הוסיף וציין כי גם הטענה כי המבקש לא העמיד ערבויות לחברה היא טענת סרק.

36. המבקש התייחס לפגמים המהותיים שנפלו לגישתו במכתב לוי ובהזמנות לאסיפה הכללית מיום 30.6.16. לגישתו מדובר במספר פגמים ובין היתר -

• עסקת המכירה בהסכם לוי - מררי שונה מהותית מהעסקה שפורטה במכתב לוי. כך, הממכר כולל לא רק מניות של קבוצת לוי אלא גם את כל הלוואות הבעלים פרמיות ושטרי הון, שלא נזכרו במכתב;
• עסקת מכירת המניות חותרת תחת בדיקת המומחה שמונה בתביעה הנוכחית, וכורכת ביחד עם מכירת המניות, התחייבות של החברה להחזר חלקי של 3.2 מיליון ₪ ללוי. על שיעורן של הלוואות אלה יש מחלוקת;
• העסקה כוללת כוונה של החברה לקבל הלוואה ממררי בסכום 3.2 מיליון ₪ כדי להשיב הלוואה ללוי. לחברה אין צורך בהלוואה זו;
• העסקה כוללת כוונה להעביר יתרות זכות בספרי החברה וזכויות אחרות של קבוצת לוי למררי, כשמהימנות ספרי החברה שנויה במחלוקת;
• באשר להזמנות ליורשי המנוח אהרון גבור ז"ל, נטען כי קבוצת גבור החזיקה 40% ממניות החברה. לכן היורשים זכאים להיות מוזמנים לאספות ככל בעל מניה. עוה"ד של המבקש לא מייצגים את עזבון המנוח, ולא עשו כן מעולם.
• אין ממש בטענה כי למבקש גישה מלאה לספרי החברה.

ישיבת יום 18.7.2016

37. לאחר שהוגשו הבקשה והתגובות, התקיימה ביום 18.7.2016 ישיבה במעמד באי כוח הצדדים. לאור שביתת הקלדניות שחלה במועד זה, לא ניתן היה לקיים חקירות נגדיות של המצהירים מטעם הצדדים, ובמהלך הישיבה התאפשר לצדדים להשלים את טענותיהם, ולהשיב לשאלות בית המשפט. בתום הישיבה בקש ב"כ המבקש כי בית המשפט יקבע לאחר הפגרה, במועד בו תסתיים שביתת הקלדניות, ישיבה נוספת בה יתאפשר לו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים, וזאת לאור סתירות שנפלו לגישתו בטענות המשיבים, בין היתר לגבי האפשרות של החברה לקבל אשראי נוסף מהבנק.

כן נדונו באותה ישיבה מספר אפשרויות כגון האפשרות לפיה המבקש יקבל על עצמו התחייבות לאשראי שהחברה זקוקה לו לתפעול השוטף שלה – הצעה שבסופו של דבר נדחתה על ידי המבקש. ב"כ המבקש אף נשאל ביחס לאפשרות כי המבקש יחליט מכוח זכות הסירוב הראשון שנתונה לו לקבל את ההצעה שהוצעה על ידי קבוצת לוי למררי, ולהיכנס לנעליו של מררי. ב"כ המבקש ציין כי הוא מעוניין בעסקה בהנחה שחלקו של המבקש במניות החברה הוא כפי שהוא טוען – קרי 40% מהמניות. לדברים אלה השיבה ב"כ קבוצת לוי כי היא "אדישה" באשר לשאלה מי יהיה זה שירכוש ממנה את המניות, אך ציינה כי המבקש אינו יכול לכפור במירשם בעלי המניות בחברה כפי שהוא משנת 1999, שעל פיו הוא מחזיק רק ב-10% ממניות החברה.

דיון

38. לצורך הכרעה בבקשה הנוכחית – כמו לצורך הכרעה בכל בקשה לסעד זמני, על בית המשפט לבחון את שאלת הסיכויים לכאורה לכך שטענות המבקש יתקבלו, ואת שאלת מאזן הנוחות. בין שני הרכיבים הללו מתקיימת "מקבילית כוחות" כך שככל שכוחו של אחד מהם גובר, יכול כוחו של האחר "להיחלש" ולהיפך.

39. בבחינת הסיכויים לכאורה, יש להביא בחשבון את הסיכוי שטענות המבקש לגבי הסכם לוי – מררי יתקבלו, וההשלכה של קביעה כזו על התביעה לגופה. בהתייחס לטענות המבקש לגבי הסכם לוי – מררי, יש לבחון הן את הטענות לגבי זכות הסירוב הראשון של המבקש - שלגישתו לא ניתנה לו כנדרש לאור האופן בו בוצעה העסקה; והן את הטענות לפיהן כלל לא ניתן לבצע את העסקה לאור הההליך המתנהל בתביעה דנן, במסגרתו נדרש בית המשפט באמצעות המומחה שמינה מטעמו לבחון את רישומי החברה ובכלל זה את שיעור הלוואות הבעלים, בין היתר אלה של קבוצת לוי.

בהתייחס לשאלת מאזן הנוחות, יהיה מקום לבחון את הנזקים האפשריים שייגרמו לצדדים אם הצו יינתן או אם הבקשה תידחה, ובכלל זה את טענות המשיבים ביחס למצבה של החברה, להתחייבויות שלה שהיא אינה עומדת בהן, ולסכנה כי החברה תקרוס ותגיע לחדלות פירעון.

עניינים אלה ייבחנו להלן.

סיכויי התביעה

40. בהתייחס לסיכויי התביעה בנוגע לבקשה הנוכחית, יש להפריד בין שניים – סיכויי התביעה לגופה, והסיכויים שהטענות של המבקש בבקשה הנוכחית לגבי הסכם לוי – מררי יתקבלו.

אני סבורה כי במסגרת הבקשה הנוכחית אין מקום לדון בסיכויי התביעה לגופה. מדובר בתביעה שהוגשה לפני מספר שנים, היא עתידה להתברר לגופה לאחר שהמומחה שמונה מטעם בית המשפט ימסור את חוות דעתו, היא מעלה מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות, ולא ניתן לכן במסגרת הדיון הנקודתי בבקשה דנן, לקבוע מסמרות ביחס לסיכוי שטענות הצדדים – כולן או חלקן, יתקבלו. לכן, בהקשר של התביעה לגופה, יהיה מקום להביא בחשבון כי מדובר בתביעה שטרם הובררה, ושהתוצאה שלה יכולה להיות כי הטענות יתקבלו – כולן או חלקן, או שהן יידחו.

41. הדברים שונים במקצת בהתייחס לטענות הספציפיות הנוגעות לבקשה הנוכחית, קרי הטענות לגבי מכתב לוי והסכם לוי – מררי. בהקשר זה הועלו על ידי המבקש כאמור טענות משני סוגים עיקריים – סוג אחד התייחס לזכות הסירוב הראשון של המבקש ולאופן זימון האסיפה הכללית לאישור העסקה; וסוג שני התייחס לעסקה לגופה, במסגרתה מתיימרים הצדדים לה להסדיר בין היתר את הלוואות הבעלים של קבוצת לוי לחברה – כאשר, כך טוען המבקש, בהליך דנן מונה מומחה כדי לבחון נושא זה, חוות דעתו טרם נמסרה ובית המשפט טרם הכריע בנושא. בניגוד לטענות מהסוג הראשון – שהצדדים להסכם היו יכולים לכאורה לפתור אותן באמצעות פנייה חדשה נוספת למבקש ומתן זכות סירוב ראשון חדשה - קבלת הטענות מהסוג האחרון פירושה כי הצדדים כלל אינם יכולים להתקשר בהסכם מסוג ההסכם בו הם ביקשו להתקשר, כל עוד הדיון בתביעה לא הסתיים.

נתייחס אם כן לטענות משני הסוגים.

האם יכולה קבוצת לוי להתקשר בהסכם מסוגו של הסכם לוי –מררי לאור ההליך דנן?

42. נקדים ונדון בטענות אלה – הנוגעות לעצם האפשרות של קבוצת לוי ומררי להתקשר בהסכם שתנאיו הם כפי שסוכמו ביניהם. כאמור, הסכם לוי – מררי הוא הסכם למכירת מניותיה של קבוצת לוי. קבוצת לוי טענה – ובצדק, כי בניגוד למצב ביחס לאחזקתם של בעלי המניות האחרים (קבוצת גבור ומררי) השנויה במחלוקת (ביחס ל-30% ממניות החברה) – הרי לגבי חברת לוי אין מחלוקת כי היא מחזיקה ב-40% מהמניות הרגילות של החברה. לגישת מררי, רכישת מניות אלה תביא אותו לכן להחזיק ב-90% מהמניות (שכן לטענתו הוא מחזיק ב-40% ממניות החברה בעוד שהמבקש מחזיק ב-10%. המבקש טוען כאמור כי הוא מחזיק ב-40% מהמניות ומררי – ב-10%).

לכאורה – אין ולא צריכה להיות מניעה כי קבוצת לוי תמכור את מניותיה, חרף הסכסוך נושא התובענה, מאחר שכאמור שיעור המניות בו היא מחזיקה אינו שנוי במחלוקת. אין מניעה למכירה כל עוד תאפשר קבוצת לוי למבקש לממש את זכות הסירוב הראשון שלו.

43. כפי שהובהר לעיל, הסכם לוי – מררי כולל גם הסדר הנוגע להלוואות הבעלים שקבוצת לוי העמידה לחברה. מכוח ההסכם, מוכרת קבוצת לוי את מניותיה כנגד השבה חלקית של הלוואת הבעלים שהיא העמידה לחברה. ההלוואה שעמדה על סכום של 6.4 מיליון ₪, תומר בתשלום של 3.2 מיליון ₪ מהחברה לקבוצת לוי. התשלום יבוצע על ידי הזרמה של מררי את הסכום האמור לחברה, והמחאה של יתרת ההלוואות של קבוצת לוי למררי.

כלומר, לאחר השלמת העסקה נושא הסכם לוי – מררי, סך כל הלוואות הבעלים הרשומות של בעלי המניות בחברה תיוותר בעינה, אלא שהחלוקה הפנימית תשתנה, ובמקום קבוצת לוי יעמוד מררי. מבחינה זו, ההזרמה של הסכום של 3.2 מיליון ₪ על ידי מררי לא תועיל לחברה, משום שהסכום הזה יעבור לידי קבוצת לוי. יחד עם זאת ומאותו טעם עצמו, לחברה גם לא ייגרם נזק.

44. המבקש טען כי הסכם לוי – מררי חותר תחת ההליך דנן – משום שנכרכים בו מכירת המניות עם התחייבות החברה להשיב לקבוצת לוי חלק מהלוואת הבעלים שלה, בסכום של 3.2 מיליון ₪, כאשר ישנה מחלוקת על שיעור ההלוואות. הוא הוסיף כי העסקה כוללת כוונה של החברה לקבל הלוואה ממררי, הלוואה שהיא אינה זקוקה לה, וכן כי העסקה כוללת כוונה להעביר יתרות זכות בספרי החברה וזכויות אחרות של קבוצת לוי למררי, כאשר כאמור מהימנות ספרי החברה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענות המבקש בהקשר זה. כך, כפי שאין מניעה כי קבוצת לוי תמכור את מניותיה בחברה, אין גם מניעה כי היא תמחה את זכויותיה להשבתה של הלוואת הבעלים שהיא הלוותה לגישתה לחברה. זאת – כל עוד הנמחה מודע למחלוקת שיש בין בעלי המניות בחברה ביחס לרישומים הנוגעים להלוואות אלה, מחלוקת שעתידה להיפתר עם הגשתה של חוות דעתו של המומחה, או לכל המאוחר כאשר יינתן פסק דין בתביעה. צד ג' שהיה מבקש להיכנס לנעליה של קבוצת לוי בהתייחס לזכויותיה כלפי החברה, היה רשאי לעשות כן, ובלבד שהחברה לא היתה חייבת לשלם לו יותר מאשר היא היתה חייבת לשלם לקבוצת לוי, אלמלא ההמחאה.

לכן, אין גם מניעה שקבוצת לוי תמחה את זכויותיה להשבת הלוואות הבעלים שלה למררי. מררי לוקח על עצמו את הסיכון כי בסופו של דבר ייקבע כי שיעור ההלוואות של קבוצת לוי לחברה הוא שונה מזה שקבוצת לוי טענה לו – אולם כאמור מררי נכנס לנעליה של קבוצת לוי, ולכן הוא יהיה זכאי להשבת הלוואת הבעלים שלה כפי ששיעורה ייקבע בסופו של דבר על ידי בית המשפט.

45. העובדה שהעסקה כוללת כוונה של החברה לקבל הלוואה ממררי, אף היא אינה משנה את מצב החברה או מצבם של בעלי המניות, שכן כפי שהובהר לעיל, השיעור הכולל של הלוואות הבעלים הרשומות בחברה לזכות בעלי המניות ייוותר בעינו גם לאחר העסקה, מחד גיסא, ומאידך גיסא, משום שממילא השיעור המדויק של ההלוואות של כל אחד מבעלי המניות יתברר סופית רק בתום ההליך דנן, כשמררי ייכנס בהקשר זה לנעליה של קבוצת לוי.

46. סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי אין מניעה (בכפוף למימוש זכות הסירוב הראשון של המבקש) כי קבוצת לוי תבצע עסקאות במניותיה גם בטרם הסתיים הדיון בתביעה דנן, וזאת בכפוף לכך שעסקאות כאלה לא יפגעו בזכויותיו האפשריות של המבקש גם אם טענותיו יתקבלו. על פני הדברים, הסכם לוי – מררי אינו פוגע במבקש, שכן מררי נכנס לנעליה של קבוצת לוי בהתייחס לגובה החוב של החברה כלפיה (ולכן שיעורו של חוב זה לא ישתנה, והוא ייקבע בהמשך בהליך דנן), ומררי רוכש את חבילת המניות של קבוצת לוי כאשר אין מחלוקת לגבי שיעור אחזקותיה של קבוצת לוי בחברה.

זכות הסירוב הראשון

47. כפי שהובהר לעיל, אף שאין מניעה כי קבוצת לוי תמכור את מניותיה ותמחה את זכותה להשבת ההלוואה מהחברה, יהיה שווי זכות זו אשר יהיה, אין חולק כי קבוצת לוי חייבת לפעול בהקשר זה בהתאם לתקנון החברה, ולאפשר למבקש זכות סירוב ראשון להיכנס לנעליו של הרוכש, מררי, בעסקה.

בפועל, בהקשר זה נראה כי קבוצת לוי לא פעלה בהתאם לנדרש, באשר מכתב לוי בו פורטו תנאי העסקה – לא עלה בקנה אחד עם העסקה כפי שהיא בוצעה בסופו של דבר. זאת משום שהממכר כלל בסופו של דבר לא רק מניות של קבוצת לוי, אלא גם את כל הלוואות הבעלים, פרמיות ושטרי הון – שלא נזכרו במכתב.

48. אכן, יש ממש בטענת המבקש בהקשר זה. כאשר ניתנת למאן דהוא זכות סירוב ראשון, ההצעה המועברת לו צריכה להיות זהה לזו שמוצעת לרוכש האחר.

כך עולה מהוראת ס' 19(3) לתקנון החברה הקובע כי –

"אם יהיה ברצון אחד מבעלי המניות (להלן: 'המוכר') למכור את מניותיו, יחולו הכללים הבאים:

1. המניות יוצעו תחילה לבעלי המניות האחרים (להלן: 'הקונים') במחיר אותו ניתן לקבל עבורן במכירה חופשית של מוכר מרצון לקונה מרצון.

הקונים יהיו רשאים תוך 30 יום מקבלת ההצעה לרכוש מניות כל אחד לפי חלקו היחסי בחברה ובמידה ואם אחד או יותר מהם לא יחפוץ לרכוש יתחלק חלקו או חלקם בין הקונים החפצים ברכישה, יחסית לאחזקתם בחברה.

1. אם במשך 30 הימים לא קנו הקונים את המניות שהוצעו להם, רשאי המוכר למכרן לכל המרבה במחיר, אולם לא במחיר הנמוך מזה שהוצע לקונים.
2. אם יחליט המוכר למכור המניות במחיר הנמוך יותר מזה שהוצע לקונים, יחזור ההליך המפורט בסעיפים א' וב' לעיל לפי המחיר ה נמוך יותר וחוזר חלילה"

49. העולה מהסעיף האמור הוא כי המוכר – קרי בעל המניות המבקש למכור את מניותיו, אינו רשאי, לאחר שפנה בהצעה ליתר בעלי המניות, למכור אותן לאחר במחיר נמוך יותר מזה שהוצע לקונים. כאשר חל שינוי באופי הממכר שהוצע מלכתחילה ל"קונים" (קרי למבקש) – משום שהממכר המוצע כולל יותר מאשר הממכר שהוצע מלכתחילה לבעלי המניות, פירוש הדבר שהמחיר תמורת ה"חבילה" כולה הוא נמוך יותר מזה שהוצע. כאמור כך קרה במקרה דנן בו ה"ממכר" השתנה וכלל – שלא כפי שצוין במכתב לוי, זכויות נוספות בלא שהמחיר השתנה. מכאן שלפי הוראות התקנון (ס"ק (ג) לעיל) על המוכר לחזור על התהליך פעם נוספת, קרי להציע את המניות במחיר הנמוך יותר לקונים.

המשיבים לא פעלו באופן זה – קבוצת לוי לא פנתה באופן פורמלי פעם נוספת למבקש בהצעה כי הוא ירכוש את המניות שלה בתנאים שהוסכמו בסופו של דבר בהסכם לוי – מררי. מבחינה זו, קבוצת לוי לא פעלה בהתאם להתחייבותה בתקנון החברה. בפרק הבא נבחן את ההשלכה של קביעה זו על ההכרעה בבקשה.

50. סיכומה של נקודה זו – אין מניעה כי קבוצת לוי תבצע עסקה כדוגמת הסכם לוי – מררי, בכפוף למתן זכות סירוב ראשון למבקש, ובכפוף לכך שזכויות המבקש לא ייפגעו (קרי מררי ייכנסו לנעלי קבוצת לוי בכל הנוגע לגובה ההלוואה של קבוצת לוי לחברה, ללא קשר להסכמות בין מררי לקבוצת לוי בהקשר זה). יחד עם זאת, נפל לכאורה פגם במימוש זכות הסירוב הראשון של המבקש, באשר מכתב לוי לא כלל את מכלול הזכויות שהועברו למררי מכוח הסכם לוי – מררי.

מאזן הנוחות

51. לאחר שנדונו סיכויי הצדדים בבקשה דנן, יש לבחון גם את טענותיהם ביחס למאזן הנוחות.

המבקש טען כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לזכותו. לגישתו – אם תבוצע העסקה נושא הסכם לוי – מררי, יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיו מכוח זכות הסירוב הראשון, ובלא שניתנה לו האפשרות לממש זכויות אלה. עוד נטען כי מכוח הסכם זה ייפרעו הלוואות הבעלים של קבוצת לוי ללא שייפרעו הלוואות הבעלים של קבוצת גבור על פי חלקם היחסי. זה ייצור קיפוח מובהק ובלתי צודק של המבקש ושל יורשי אביו.

52. מנגד, טענו המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לזכותם. ראשית, הם טענו כי החברה מצויה על סף קריסה, משום שאין לה די משאבים כדי לממן את הפעילות השוטפת שלה. לגישתם, עד שלב מסוים, מימנו הן קבוצת לוי והן מררי את פעילות החברה. אולם לאחרונה קבוצת לוי אינה מעוניינת עוד להוסיף ולהשקיע כספים בחברה. לכן היא בקשה יחד עם מררי למצוא פתרון לבעיית הנזילות של החברה ופתרון זה נמצא בהסכם לוי- מררי. לגישת המשיבים, לאחר שהסכם זה ייצא לפועל, מררי יהיה בעלים של 90% ממניות החברה (הנחה שהמבקש כאמור חולק עליה) וכבעל השליטה בחברה, הוא יוכל לממן את פעילותה ולהציל אותה מקריסה וחדלות פירעון.

המשיבים הדגישו כי לחברה לא היו די משאבים כדי לעמוד בהתחייבויותיה לחודש יולי 2016 ובכלל זה כדי לשלם שכר לעובדים וכדי לשלם לספקים. סכום ההתחייבויות הכולל בהקשר זה עומד – כך נטען – על כ-690,000 ₪ מתוכם הסכום שהחברה צריכה לשלם לעובדים עומד על סכום של 292,487 ₪ ברוטו, 247,132 ₪ נטו, ועלות שכר לחברה של 341,579 ₪ (ר' ס' 34 לתשובת מררי, ונספחים 6א2 ו-6ב2 לתשובה).

53. מררי טען כי כדי למנוע קריסה מיידית של החברה, חתם מררי לבדו על ערבות אישית לבנק הפועלים בע"מ באשר לסכום החריגה של החברה מתקרת האשראי שלה, באופן שאיפשר תשלום של מקדמה לעובדי החברה סכום של 30% משכרם. סכום זה שולם ביום 7.7.2016. העתק כתב הערבות צורף לתגובת מררי כנספחים 2א' ו-2ב'.

עוד טען מררי כי לפי דוח תזרים המזומנים שהוכן עבור החברה עד לסוף חודש יולי 2016 והממוין לפי תאריכי פירעון, אמורה יתרת החוב של החברה לעמוד ביום 31.7.2016 על סך של 1,056,326 ₪ וזאת בהתחשב בתשלומים אותם חייבת החברה לעובדים, ספקים ונותני שירותים בהתאם לתנאי התשלום עמם (נספחים 3א' ו-3ב' לתגובת מררי).

מררי הדגיש בתשובתו כי "החברה מצויה במצב בו מיצתה את מלוא האשראים הבנקאיים שניתנו לה ואף חרגה מהם, ואין לה כספים לצורך תשלום המשכורות לעובדים ותשלום לספקים וכל נותני השירותים האחרים לחברה. אם לא יהא שינוי מיידי במצב זה, יהא צורך לסגור את המלון מיידית ולפרק את החברה" (ר' ס' 30 לתשובת מררי).

54. המבקש כפר בעמדת המשיבים בהקשר זה. הוא טען כי גם בעבר נקט מררי בשיטה זו של איומי סרק והפחדות שאין להם בסיס. הוא טען כי החברה אינה עומדת לפני קריסה, וכי גם אם החברה זקוקה לאשראי, הדרך שננקטה על ידי מררי וקבוצת לוי אינה הדרך היחידה לפעול לצורך השגת האשראי שנדרש לחברה.

כך, לגישתו, החברה יכולה לשעבד את הנכס שבבעלותה, ששוויו הוא 10 מיליון ₪ לגישת מררי (ו-15 מיליון ₪ לגישת המבקש). המבקש ציין כי ניתן לשעבד את הנכס הזה להבטחת התחייבויות החברה העומדות על סכום של 1.8 מיליון ₪ בלבד. כן צוין כי מדובר בחברה המפעילה מלון תפעולי, שהיא הבעלים של הקרקע ושל המלון, ולכן אין מניעה כי תקבל אשראי בסכום הנחוץ לה. המבקש הוסיף כי המשיבים לא פנו אליו מעולם בבקשה שיזרים כספים לחברה, ולא ניסו להשיג מימון בכל דרך אחרת שהיא. הם אף לא בקשו לכנס אסיפה של בעלי המניות בנושא בהול זה.

55. בישיבת יום 18.7.2016, כפרו המשיבים בטענת המבקש וטענו כי הם ניסו להשיג אשראי בנקאי, אולם אף אחד מהבנקים לא נעתר להם. יחד עם זאת, טענה זו לא נסמכה על ראיות כתובות. מנגד, לשאלת בית המשפט האם המבקש יהיה מוכן לקבל על עצמו התחייבות לשאת בחובות הדחופים של החברה לעובדים ולספקים כדי להבטיח את המשך קיומה, השיב ב"כ המבקש –

"אנו לא יודעים שלא משולמים חובות לעובדים. אין כאן התייצבות של החברה. בהנחה שזה נכון, מררי ולוי מתכננים את העסקה מחודש מרץ לטענתם. הם אלה שיצרו את הקושי התזרימי. הם מחזיקים כבני ערובה את העובדים ואת המבקש. אנו לא רואים סיבה לעשות זאת. המבקש לא יכול להעמיד את הכספים מכיסו האישי. אין קושי לפנות לבנק ולבקש הלוואה. אני יכול להסכים לעשות זאת בהנחה שזה לא יסוכל" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.).

טענתו של המבקש היא אם כן כי גם אם אכן ישנם חובות של החברה לעובדים, מי שגרם למצב זה הם קבוצת לוי ומררי, ולכן אין מקום לקבל את עמדתם. יחד עם זאת, המבקש ציין כאמור כי הוא עצמו אינו יכול – ולו לתקופת ביניים, להעמיד את הכספים שנחוצים לחברה מכיסו האישי.

56. מכלול האמור לעיל מעלה כי ישנו סיכוי לכאורי שיש ממש בטענת המשיבים לפיה החברה זקוקה באופן דחוף לסכום של כ-690,000 ₪ כדי לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות לחודש יולי. בהחלט יתכן כי יידרשו לה סכומים דומים גם בחודשים הבאים. ללא קשר לשאלה מי גרם למצב זה, והאם ניתן היה למנוע אותו באמצעות קבלת אשראי בנקאי או אשראי אחר – הרי אין ספק שאם זהו אכן מצבה של החברה, אין זה מן הנמנע שאם הסכום האמור לא יוזרם אליה בהקדם, יתחיל תהליך שעלול להביא לקריסתה. בכלל זה אין זה מן הנמנע – כפי שציינו באי כוח המשיבים בישיבת יום 18.7.2016, כי העובדים שטרם קבלו את שכרם לא יתייצבו לעבודה במלון, או כי העובדים או הספקים יגישו לבית המשפט בקשות לפירוק החברה.

מובן כי אם אחד מהתרחישים שלעיל יתממש, הדבר יפגע בחברה וכתוצאה מכך ייפגעו באופן חמור זכויותיהם של כל בעלי המניות בה – הן המבקש, הן מררי והן קבוצת לוי. תוצאה כזו היא אם כן תוצאה לא רצויה.

57. מנגד, האפשרות שמוצעת על ידי המשיבים, היא אפשרות גרועה פחות. אכן, מלכתחילה היא אינה כוללת התחייבות של מררי להזרים כספים לחברה אלא רק עסקה למכירת מניות קבוצת לוי למררי. יחד עם זאת, יש סבירות גבוהה לכך שמררי – שיראה את עצמו כבעלים של 90% מהחברה, ושעומד להשקיע בה סכום של כ-3.2 מיליון ₪, יהיה מעונין להציל את החברה מקריסה וכי לכן הוא יעמיד – כפי שהתחייב – את הכספים הדרושים לה לצורך הישרדותה, קרי – הסכומים שנדרשים לתשלום לעובדים ולספקים.

במילים אחרות – אם בקשתו של המבקש תידחה, והסכם לוי – מררי ייצא לפועל, התוצאה הסבירה של המהלך הזה תהיה כזו – מניות קבוצת לוי יעברו לידי מררי; הלוואות הבעלים של קבוצת לוי יירשמו על שמו של מררי בלא שסכום ההלוואות הכולל שהחברה חבה בהם לבעלי המניות ישתנה; סביר להניח כי מררי יירתם להצלת החברה וישלם את חובותיה לעובדים ולספקים; ומררי יהיה כפוף לאפשרות שבית המשפט יקבע כי קבוצת גבור היא בעלים של 40% ממניות החברה, וכי יש לעדכן את סכומי הלוואות הבעלים שהועמדו על ידי בעלי המניות לחברה – בהתאם למסקנותיו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. לכן, הפגיעה במבקש כתוצאה מהמהלך הזה לא תהיה משמעותית, ומנגד – תימנע פגיעה אפשרית ומשמעותית במבקש כמו גם ביתר בעלי המניות של החברה ובעובדיה וספקיה.

58. כפי שציינתי לעיל, מבין הטענות שהעלו הצדדים לגוף הבקשה, מצאתי כי יש ממש בטענות המבקש לגבי ההודעה שנמסרה לו אודות זכות הסירוב הראשון שניתנה לו על ידי קבוצת לוי. אני סבורה כי חרף הסיכוי כי טענות המבקש בהקשר זה היו מתקבלות, אין בכך כדי לשנות את התוצאה לפיה דין בקשת המבקש להידחות. כפי שהבהרתי בראשית הדברים, השיקול של סיכויי התביעה והשיקול של מאזן הנוחות פועלים במעין מקבילית כוחות. מאחר שמאזן הנוחות נוטה לזכות המשיבים, יש בכך כדי להקהות במידה רבה את השיקול של הסיכויים של טענת המבקש להתקבל ביחס לזכות הסירוב הראשון.

59. זאת ועוד – חשוב להדגיש בהקשר זה כי המבקש לא טען – לא בבקשה המקורית שהוא הגיש ואף לא בתשובה לתגובה, כי הוא מבקש להיכנס לנעליו של מררי ולהיות צד להסכם לוי – מררי כפי שתוכנו נודע לו בסופו של דבר. אכן, בין הצדדים ישנה מחלוקת ביחס לשיעור האחזקות של המבקש (או של קבוצת גבור) והאם מדובר ב-10% או ב-40%. אולם המבקש לא פנה – גם בהתאם לשיטתו, ובקש לממש את זכותו ביחס לשיעור אחזקותיו כפי שהוא טוען להן (ואף לא ביחס לשיעור האחזקות שלו כפי שהוא נטען על ידי המשיבים).

כך, גם לגישת המבקש – הרי לכל המאוחר מיום 17.6.2016 נודע לו תוכן ההסכם שבו התקשרו מררי וקבוצת לוי. לו היה המבקש סבור כי הוא מבקש לממש זכות סירוב ראשון ביחס להסכם זה על תנאיו, היה עליו ליידע את הצדדים להסכם כמו גם את בית המשפט כי זוהי עמדתו. מאז יום 17.6.2016 חלפה תקופה של למעלה מ-30 ימים – היא התקופה נושא ס' 19(3) לתקנון החברה. המבקש לא פעל במהלך תקופה זו – לא כדי להודיע על רצונו להיות צד להסכם, ואף לא על האופן בו הוא מבקש לממש את רצונו זה. לכן, אני סבורה כי הפגיעה הנטענת בזכותו של המבקש להיות צד להסכם לוי – מררי במקומו של מררי, איננה פגיעה משמעותית, וזאת גם לגישתו של המבקש עצמו, כפי שהיא נובעת מהתנהלותו הכוללת בהתייחס לבקשה דנן.

זאת ועוד , כפי שיובהר להלן בס' 63 להחלטה זו, מררי הודיע לבית המשפט לפני חתימת ההחלטה כי הוא מסכים לאפשר למבקש "להיכנס" לעסקה נושא הסכם לוי מררי כפי שהצדדים לו התקשרו בו, גם בשלב הנוכחי, וזאת – בהתאם לשיעור האחזקות של המבקש בחברה כפי שהמבקש טוען לו. אם המבקש אכן מעוניין לקבל את ההצעה (כפי שעולה מדברי בא כוחו בישיבת יום 18.7.2016) – הוא יוכל לעשות זאת.

טענות השיהוי

60. הצדדים העלו זה כנגד זה טענות שיהוי. אני סבורה כי יש ממש בטענותיהם של כל הצדדים בהקשר זה. באשר למבקש – הוא אכן לא נחפז להודיע למשיבים אודות הטענות שהיו לו כנגד מכתב לוי (הוא השיב למכתב רק ביום האחרון בו התאפשר לו לעשות זאת). הוא אף לא הזדרז לפנות למשיבים לאחר שנודע לו תוכנו של הסכם לוי – מררי.

מנגד, גם המשיבים לא נחפזו לפעול – הם הסכימו להתקשר בהסכם עוד בחודש מרץ 2016, ולמרות זאת מכתב לוי הופנה למבקש רק ביום 1.5.2016, רק ביום 9.6.2016 הודיעה קבוצת לוי למבקש כי היא רואה בו כמי שהשיב בשלילה לזכות הסירוב הראשון, ורק ביום 17.6.2016 נחתם הסכם לוי – מררי.

מאחר ששני הצדדים לא פעלו במהירות כנדרש, אינני מייחסת לנושא זה כל חשיבות.

טענות נוספות של המבקש

61. המבקש העלה מספר טענות נוספות שנתייחס אליהן בקצרה. המבקש העלה טענות ביחס להזמנה לאספת בעלי המניות ולפגמים בהזמנה זו. בסופו של דבר האסיפה שנועדה להתקיים ביום 7.7.2016, לא התקיימה – לאור הצו הארעי שהוצא ערב קודם לכן על ידי בית המשפט. לכן, על המשיבים לזמן אסיפת בעלי מניות נוספת, בה יועמד לדיון אישורו של הסכם לוי – מררי. מאחר שכך, לפגמים הנטענים בהתייחס להזמנה הקודמת, אין עוד רלוונטיות, ויש לקוות כי המשיבים יפעלו כדין ובהתאם לנדרש בהזמנה החדשה.

62. עוד יצוין – כפי שהובהר לעיל, כי בין הצדדים ישנה מחלוקת ביחס לשיעורי האחזקות במניות הן של המבקש והן של מררי. מררי לוקח על עצמו סיכון גם בהקשר זה, כי בסופו של ההליך הנוכחי יתקבלו טענות המבקש, ושאז שיעור האחזקות הכולל של מררי לאחר רכישת מניות קבוצת לוי יהיה 70% ולא 90% ממניות החברה. כפי שהבהרתי בראשית ההחלטה, אינני מחווה דעה לגופו של ענין ביחס לסיכויים של מי מהצדדים בהקשר זה או בהקשר ליתר הטענות שייבחנו ויידונו בעת הדיון בתביעה לגופה.

ההצעה נושא הודעת מררי

63. בטרם חתימת ההחלטה – הוגשה לתיק בית המשפט הודעה מטעמו של מררי. בהודעה ציין מררי כי הוא מבקש לקיים את עסקת המכר לרכישת מניות קבוצת לוי בהתאם להסכם לוי – מררי, וזאת כדי למנוע את קריסת המלון. מררי הוסיף כי הוא שומר על זכותו להודיע על ביטול העסקה אם יחול עיכוב נוסף בהשלמתה, וציין גם כי אין בהודעתו משום נכונות להזרים כספים נוספים כלשהם לקופת החברה.

מררי ציין כי לאור סד הזמנים הלוחץ והצורך לשלם משכורות לעובדים ולשלם לספקי החברה, ולאור סירובו הנטען של המבקש להעמיד לחברה הלוואת בעלים לפי הצעת בית המשפט (כך נטען) – מציע מררי לפנים משורת הדין את ההצעה הבאה:

בשלב זה ובטרם ההכרעה בתובענה לגופה תינתן לכל צד האפשרות לרכוש את האחזקות של קבוצת לוי בחברה וזאת לפי חלקו הנטען לשיטתו במניות החברה ובלא שהדבר יהווה הודאה מצד מררי ביחס לטענות המבקש.

כלומר, המבקש ירכוש לפי חלקו הנטען היחסי 16% ממניות החברה כנגד העמדת הלוואת בעלים לחברה בסך של 1.17 מיליון ₪ ואילו מררי ירכוש לפי חלקו היחסי שהוא 45% ממניות החברה כנגד העמדת הלוואת בעלים לחברה בסכום של 3.28 מיליון ₪. לאחר ההכרעה בתובענה ייערך תיקון ואיזון גם ביחס למניות אלה לרבות הזכאות להחזר הלוואות הבעלים הללו שהועמדו לחברה. סכומים אלה יופקדו בחשבון החברה וייעשה בהם שימוש לרכישת אחזקותיה של קבוצת לוי ותשלום "סכום ההחזר החלקי" לקבוצת לוי באופן מיידי. עם ההכרעה בתיק העיקרי, החברה תשיב את הסכום העודף למי מהצדדים שהשקיע ביתר.

64. אני מאפשרת למבקש להיענות להצעה זו של מררי וזאת תוך 48 שעות ממתן ההחלטה דנן. אם תתקבל ההצעה כלשונה – יפעלו הצדדים בהתאם לאמור בה, כאשר התשלום של הסכומים נושא ההחלטה יבוצע על ידי הצדדים תוך 48 שעות מרגע ההודעה על המבקש על קבלת ההצעה. אם המבקש לא יודיע תוך פרק הזמן האמור כי הוא מקבל את ההצעה, תעמוד ההחלטה שלעיל על מכונה.

65. סוף דבר - בכפוף לאמור בס' 63 – 64 לעיל, אני מבטלת את הצו הארעי ודוחה בשלב זה את הבקשה לצו מניעה זמני. תוקפה של החלטה זו ייכנס לתוקף תוך 4 ימים מהיום, ורק אם המבקש לא ייעתר להצעת מררי כפי שהיא הועלתה בהודעה מטעמו.

ככל שהמבקש יעמוד על כך – ניתן יהיה לקיים דיון נוסף בבקשה לאחר הפגרה תוך מתן הזדמנות למבקש לחקור את המצהירים מטעם המשיבים בחקירה נגדית.

בשלב זה אינני עושה צו להוצאות.

סכום הערבות נושא הצו הארעי יושב למבקש.

התיק נקבע לישיבת קדם משפט נוספת ביום 22.9.2016 בשעה 08:30.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ו, 18 יולי 2016, בהעדר הצדדים.