1. המבקשת עותרת למחיקת או דחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה. עסקינן בתביעה בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו מאחר ורכש בית ובו ליקויי בניה מהותיים. לטענת התובע, מוכרת הבית הציגה כלפיו מצג שווא בדבר מצב הבית והמבקשת, שמאית מקרקעין, התרשלה כלפיו עת לא גילתה הליקויים בחוות דעתה.

לטענת המבקשת, חוות הדעת נערכה לאחר הסכם הרכישה ולכן אין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזקים הנתבעים. עוד נטען כי חוות הדעת אינה מופנית לתובע ולא הסתמך הוא עליה עת רכש את הבית. לפיכך טוענת המבקשת כי אין התביעה מגלה עילה.

2. לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות עולה כי דין הבקשה להדחות. כתב התביעה מפרט את הרשלנות הנטענת בעריכת חוות הדעת אשר לא זיהתה את מצבו האמיתי של הנכס. בשלב דיוני זה לא ניתן לקבוע כי אין זה מתפקיד שמאי מקרקעין לבחון ולזהות כשל אפשרי במצב הבית ולא ניתן לקבוע כי אין אחריות מושגית.

העובדה כי חוות הדעת מופנית לבנק המממן אינה גורעת מהאפשרות כי הלקוח, נוטל ההלוואה ומזמין השומה, יסתמך על ממצאיה. הכיתוב בחוות הדעת כי אין לעשות בה שימוש ללא הסכמת עורך השומה לא נועד למנוע אחריות ברשלנות ואין באפשרות כיתוב כאמור כדי לזכות בחסינות מעין זו. נראה כי הכיתוב נועד לתכלית אחרת.

אף הטענה להעדר קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזק, אין מקומה בבקשה לסילוק על הסף. לטענת המשיב, לו חוות הדעת היתה מכלה את הליקויים בבית יתכן ולא היה נוטל הלוואה ומשלים את עסקת המכר או נוקט בצעדים אחרים. אמנם החוזה נכרת קודם לחוות הדעת אולם חלק נכבד מהתשלום ניתן בעקבות מתן חוות הדעת ויכול וממצאים בה היו מובילים לביטול החוזה או לשינויו.

הטענה להעדר קשר בין הסעדים בכתב התביעה לרשלנות הנטענת נטענה במפורש רק בתשובה ודי בטעם זה כדי להתעלם מהטענה. אמנם יש קושי מסויים בסעדים הנובעים מקיום החוזה, שעה שנטען כי חוות דעת אשר היתה מפרטת את מצב הבית לאשורו, היתה מאפשרת לתובע לשקול צעדיו. יחד עם זאת, עצם ניסוח הסעד אינו מונע את האפשרות להכיר ולו בחלק מהסעדים הנתבעים כנובעים מהרשלנות הנטענת. המחיר אותו שילם התובע עבור הנכס היה בהנחה כי מצבו תקין וחוות דעת אחרת, יכול והיתה חוסכת לתובע עלויות כספיות.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינה האפשרות כי בית המשפט ימצא כי יש לחלק אחריות בין המעוולים, במידה ויוצא אחד מהמעוולים האפשריים מגדר הנתבעים ישאר התובע ללא סעד בגין נזק שיוכח.

אשר על כן הבקשה נדחית. מאחר וכתב התביעה אינו מנוסח באופן המבהיר כנדרש את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזק, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ג, 16 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.