המבקשים עותרים לעיכוב ביצועה של ההחלטה שניתנה ביום 23.5.13 שבגדרה נדחתה בקשתם לצו מניעה זמני ובוטל גם הצו הארעי שניתן ביום 25.4.13 ("ההחלטה").

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחותה.

בתובענה בת"א 47959-04-13 זה עתרו המבקשים בפסק דין הצהרתי שהם זכאים להירשם כבעלים של 2/10 חלקים נוספים בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 37 בגוש 12165 ("הנכס"). לטענתם, שעליה הם חוזרים גם בבקשה זו, הם זכאים לזכויות הנתבעות מכוחו של הסכם שעל פי הטענה נכרת בינם לבין המשיב 1 ("ממ"י") ביום 1.8.76. אשר – וגם את זאת טוענים המבקשים – הוא שימש יסוד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 445/94 שבו נדחתה טענתם שההסכם בוטל. המבקשים טוענים שאם לא יעוכב ביצועה של ההחלטה כי אז קיים חשש ממשי שתסוכל תביעתם וייגרם להם נזק שאינו ניתן לתיקון. עוד הם טוענים כי להחלטה השלכות על חלקות נוספות המצויות במחלוקת בינם לבין ממ"י שכן ניתן להסיק ממנה מתן גושפנקא לממ"י למכור זכויות בחלקות נוספות כאלה לצדדים שלישיים ובכך לסכל את ההסכם שבינם לבין ממ"י.

לטענות המבקשים אין יסוד מספיק לא מצאתי הן בנוגע לנכס והן בנוגע לחלקות אחרות אשר על פי הטענה ההסכם שעליו מסתמכים המבקשים נסב עליהם.

באשר לנכס, כפי שהסתבר מתשובות המשיבים הזכויות ב- 1/10 חלקים הועברו למשיבה 2 ("הימנותא") וזו נרשמה כבעלים בחלקים אלה ואף התקשרה עם המשיב 3 ("המשיב") בהסכם למכור לו חלקים אלה. במצב דברים זה, הסעד הזמני שהתבקש היה לא רק צו מניעה זמני כלפי ממ"י, שתכליתו לשמור על מצב עניינים קיים, כי אם גם סעד זמני המשנה את מצב העניינים היינו מבטל למפרע את העברת הזכויות מממ"י להימנותא וממנה למשיב.

אכן, נפסק כי כאשר הערכאה הדיונית מתבקשת לשקול עיכוב ביצועה של החלטה, קיים ניגוד עניינים מובנה כאשר היא נדרשת להעריך את טיבו וסיכוייו של הערעור (בש"א 6378/06 החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה נ' שיינר מהנדסים יועצים (17.10.96)) וברגיל אכן רצוי להימנע מכך. אלא שהמקרה שבפניי איננו מקרה רגיל שכן המבקשים השתהו למעלה מעשרים וחמש שנים במימוש זכויותיהם הנטענות, וגם מניין שנים זה עושה עמם חסד שכן לפי טענת ממ"י מדובר בהסכמי חליפין משנות השישים אשר המבקשים כפרו בתוקפם ובקיומם. כמסתבר מן הנטען בבקשה לסעד זמני, העברת הזכויות ב- 1/10 חלקים של הנכס להימנותא הושלמה וכאמור, זו כבר התקשרה עם המשיב בהסכם למכור לו זכויות אלה. במצב עניינים זה, על המבקשים להצביע על נימוק כבד משקל שיצדיק פגיעה בזכויותיהם של הימנותא והמשיב והטענה השגרתית משהו, בדבר הפגיעה בזכות הקניין, אינה יכולה לעמוד לזכותו של מי שבמשך למעלה ממחצית יובל שנים נמנע מלאכוף זכויות אלה. כפי שציינתי בהחלטה די בשיהוי כזה כדי לחסום את טענותיהם של המבקשים (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.9.11)).

אשר לטענת המבקשים בדבר ההשלכות לחלקות אחרות, התקשיתי להבין את הטענה נוכח העמדה שהביע ממ"י בתשובה לבקשה לסעד זמני, היינו שהמשיבים יכולים בכל עת לחתום על הסכם החליפין (סעיף ו של פיסקה א לתשובת ממ"י).

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י סיגל