1. תביעת שכר טרחה שהגיש התובע עו"ד גואל שמחי כנגד הנתבעת ולף שעיבי רויטל, בסך של 95,215 ₪ הנוגעת לטיפול משפטי שביצע עבורה אשר תמורתו לא שולמה. לאחר מכן ביקש התובע להגדיל סכום התביעה לסך של 268,800 ₪.

2. הנתבעת בכתב הגנתה טענה ששילמה לתובע כל המגיע לו. כן טענה שלא עשה דבר בעניינה וכי בסופו של יום נאלצה לפנות לעורך דין אחר על מנת שיטפל באותם עניננים שנמסרו לתובע.

3. לאחר שהצדדים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם הוסכם בדיון שיסכמו טענותיהם בהסתמך על כל החומר המצוי בתיק בית המשפט. התובע הגיש סיכומים מאוחדים בתיק זה ובתיק 12014-05-13,לבקשתו, שכן בתיק הנוסף הנתבעים הם הוריה של הנתבעת אשר נתבעים אף הם בתשלום שכר טרחה בגין עבודתו.

4. דיון משפטי:

התובע מצרף לכתב תביעתו הסכם שכר טרחה מיום 30.12.01 עליו חתומה הנתבעת. ההסכם נוסח על ידי התובע ומצוין בו ששכר טרחת התובע יעמוד בגובה 175 דולר וכן בהליך אזרחי לפי 15% מסכום התביעה או מהסכום שייפסק וכן סך של 150 דולר לכל ישיבה החל מהישיבה השלישית. התובע מצרף רשימת פעולות שערך עבור הנתבעת. כן מצרף פרוטוקול דיון אחד בו נכח – דיון מיום 26.1.09.

5. ההסכם הינו ברור ומאחר ונוסח על ידי התובע יש ללכת לאורו.

6. ראשית טוענים הנתבעים להתיישנות התביעה שכן התביעות מתבססות על הסכמי שכר טרחה. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות, כאשר החלטת השופט ניר מיום 6.10.13 בתיק 12210-05-13 קבעה שלא ניתן לדחות התביעה על הסף שכן מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים בין היתר באשר למועד סיום הטיפול בתיקים וכן הודאה נטענת בחוב.

התובע שהיה מודע להחלטה זו אינו מפרט כלל בסיכומיו מהו המועד שנקבע לתשלום כאשר הסכמי שכר הטרחה כלל אינם נוקבים במועד.

כן אינו מפרט אילו תשלומים שולמו על ידי הנתבעת לאחר שנת 2006, אם בכלל, ובהקשר לאיזה הסכם שכ"ט שולמו תשלומים, אם אכן שולמו. הוא אף אינו מציין מתי הסתיים הטיפול בתיקים. משכך סבורני שיש מקום לקבל טענת ההתיישנות לאור העובדה שההסכם האחרון הינו משנת 2005 והתביעה הוגשה בשנת 2013 . כן הנתבעת מפרטת בסיכומיה שלאחר שנת 2005 העבירה את הטפול לעו"ד אחר ועל כן כלל לא הוכח על ידי התובע שפעל משנת 2006 ואילך.

7. עם זאת ולמרות קביעתי לעיל סבורני שאף לגופו של ענין יש מקום לדחות התביעה כפי שאפרט להלן:

8. התובע בסיכומיו טוען שיש לפסוק לו סכומים אף שלא בהתאם להסכם. איני סבורה כך משגמרו הצדדים בדעתם וחתמו על הסכם שכר טרחה אשר נוסח על ידי התובע זוהי הסכמתם ואין כל מקום לחייב הנתבעת בסכומים מעבר לאלה שלגביהם הוסכם בין הצדדים. יתר על כן בכתב תביעתו מסתמך התובע על הסכם שכר הטרחה בלבד. משכך טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית אסורה. כן התובע לא הוכיח כלל ועיקר שלקח חלק כלשהו בהסדר שהושג בסופו של יום עם הנתבעת.

כעולה מסיכומי הנתבעת לא הוצגו על ידי התובע כל ראיות באשר לפעולות שבוצעו על ידו, כאשר יש פעולות רבות שפורטו על ידו בנספח לכתב התביעה אשר לא בוצעו על ידו אלא ע"י אחרים ו/או בית משפט .

9. הנתבעת בתצהירה הצהירה ששילמה לתובע עבור עבודתו. אף התובע בכתב תביעתו מודה שהנתבעת שילמה לו סך של 7800 ₪.

כן מצהירה הנתבעת שנאלצה להעביר את הטיפול בתיק לעו"ד אחר, עו"ד איל בר לב ובסופו של יום בשנת 2012 הסתיים התיק בהסדר פשרה בעקבות טיפולו בתיק.

10. התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת אשר בעטיה נשכרו שירותיו הינה תביעה בגין הלוואה שהוגשה על ידי בנק לאומי למשכנתאות על סך 405,056 ₪. (צורפה כנספח לכתב התביעה). האם יש מקום לחייב הנתבעת ב- 15% מסכום התביעה כמפורט בהסכם שכר הטרחה? איני סבורה כך. התובע מטעמיו בחר שלא להציג פרוטוקולי דיונים נוספים בהם נכח. כן לא הציג כתב בית דין אחר שהכין בשמה של הנתבעת במסגרת ניהול תיק זה. כל שצירף הינו רשימה של פעולות שעשה בענינינה וכן מספר מצומם של מסמכים שהכין מטעמה אולם עדיין לא הוכיח שניהל הגנתה מפני התביעה, הופיע בהליך הוכחות והגיע להסדר.

לא קיבלתי ממנו כל הסבר מספק מדוע לא הוגשו כבר עם התביעה ו/או עם תצהירו פרוטוקולי דיונים המעידים על דיונים בהם נכח ו/או כתבי בית דין שהגיש בשמה.

11. מנגד לא נסתרה גרסת הנתבעת לפיה עו"ד אחר ששכרה הוא שהגיע בסופו של יום להסדר פשרה עם הבנק וסיים המחלוקת שבינה לבין הבנק. למעשה ממכתב התובע מיום 13.2.08 שצורף לכתב התביעה עולה שביום 13.2.08 הוא שהפסיק את הייצוג המשפטי בעניניה של הנתבעת.

12. לאור האמור לעיל סבורני שהתובע לא הוכיח כלל שביצע עבודה משפטית המצדיקה תשלום שכר טרחה בגובה 15% מסכום התיק. מאחר וכאמור לעיל שולם לו על ידי הנתבעת סכום שאינו מבוטל, וכאשר ההסכם מדבר על תשלום סך של 175 דולר בלבד איני סבורה שהתובע הרים נטל ההוכחה להוכחת תביעתו זו באשר לסכומים נוספים המגיעים לו מהנתבעת.

13. התביעות נדחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.