ראשיתו של הליך זה בהתנגדות לביצוע שטר ע"ס 54,400 ז.פ 13.2.13 אשר נמשך ע"י הנתבע לפקודת התובע כסכום המע"מ הנדרש במסגרת עסקה לרכישת שופל הימנו ע"פ זכרון דברים מיום 29.1.13.

הרקע למחלוקת – טענת הנתבע לליקויים בשופל בעטיים תבע ביטולה של עסקת הרכישה. מכל מקום, טען לזכותו לקיזוז נזקים.

לאחר קיומו של דיון ביום 31.12.13 ובעקבות זה השכילו הצדדים לשתף פעולה לשם בדיקת השופל ותיקונו וביום 12.2.14 שלחו הודעה מוסכמת לפיה מתייתר בשל כך המשכו של ההליך במצב דברים זה ועת הנתבע נכון לשלם את סכום השטר תוך 30 ימים.

עם זאת, הצדדים נותרו חלוקים בהתייחס להשתת הפרשי ההצמדה והריבית ובאשר להוצאות ולשכר הטירחה הכרוכים בהליך. בענין זה הוסכם כי כל צד יטען טענותיו בכתב וכן עשו הצדדים תוך שאף הסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 . ההסכמות קיבלו תוקף של החלטה ביום 12.2.14.

טענות הצדדים בקליפת אגוז:

טוען התובע מחד כי תיקון השופל לימד כי לא היתה בפועל כל תקלה מהותית שהצדיקה ביטולה של העסקה. נמצא כי מקור התקלה הינו צנרת סתומה וטרמוסטט לא תקין תוך שהומלץ ניקוי פנימי לרדיאטור והחלפת משאבת מים משנמצא כי הכלי עבד ללא נוזל קרור תקופת מה.

התובע דורש לפיכך הפרשי הצמדה וריבית שייעודם שמירת ערך כספו וכן את הוצאות ההליך שהולדתו אך מחמת סרוב הנתבע לאפשר בדיקת הכלי על ידו קודם לכן, קרי – אגרת משפט, כמו גם הוצאות בדיקת השופל ותיקונו – 2,094 שקלים והוצאות הובלתו למוסך - 1,800 שקלים ולצד אלו - שכ"ט עו"ד בגין ההליך המשפטי, לרבות במסגרת ההוצאה לפועל.

הנתבע מאידך טוען כי לא נסתרה טענתו בדבר קיומה של תקלה בשופל שנרכש במחיר בלתי מבוטל. לשיטתו, המחלוקת בין הצדדים נוצרה משעמד על תיקון השופל במוסך מורשה של וולבו כיאה לכלי חדיש ויקר בעוד הנתבע ביקש להסתפק בתיקון ע"י מכונאי מטעמו. רק בעקבות הדיון נאות הנתבע להסכים לבדיקה במוסך וולבו. הנתבע מודה כי הבדיקה העלתה כי בתקלה פשוטה יחסית עסקינן, אלא שלשיטתו עמדתו הנזכרת של הנתבע היא שגררה את הצדדים להליך זה על הוצאותיו ומשכך הוא שראוי שישא באלו, מה גם שלנתבע עצמו נגרמו הפסדים עת נאלץ להשבית את עבודת השופל.

במצב דברים זה, יהא זה בבחינת עיוות דין להעניש את הנתבע בפסיקת החיובים הנוספים הנ"ל מעבר לסכום קרן השטר וראוי כי כל צד ישא בהוצאותיו.

דיון והכרעה

ראשית דבר, בית המשפט מוצא לנכון לשבח הצדדים על כי השכילו לייעל ולקצר הליך משפטי זה, אשר נראה לאור טיבה של המחלוקת, כי ניתן אולי היה להימנע ממנו ולמיצער – להקטין את ההוצאות הכרוכות בניהולו לו היה נלקח השופל, אם בהסכמה אם לאו, למוסך מורשה של וולבו או לגורם מוסמך רלבנטי אחר, אשר היה מציין פשר התקלה וטיבה על רקע התיקון המבוצע בפועל.

אין ספק כי לצדדים שניהם נגרמו הוצאות בניהולו של הליך זה, לרבות בהתייחס להתנגדות שהתקבלה. הנתבע מצידו אף טרח והמציא חוות דעת מומחה, אולם סופו של ההליך והתיקון שנדרש מלמדים כי זו לא הוכחה כמתאימה.

התובע מנגד נדרש אף הוא להוצאות כנ"ל, לרבות אגרה בשיעור של 702 שקלים בתיק ההוצל"פ.

בהינתן האמור ועת ניתנת הדעת לייעודם של הפרשי ההצמדה והריבית הנפסקים ככלל בהתייחס לקרן החוב ולשיעורם בענייננו, כמו גם לסיכוי ולסיכון בנטען מחד ומנגד ומתן הדעת לנטל, ככל המוטל על כל צד, לחובותיו החוקיות של כל צד בעסקה זו ולמסגרת המשפטית בה ניתנת החלטתי, מצאתי מקום להורות על חיובו של הנתבע בתשלום סך של 4,500 שקלים לתובע וזאת תוך 30 ימים.

חיוב זה, למען הסר ספק, נוסף על ההסכמה והחיוב בתשלום סכום קרן השטר.

בכפוף לתשלום קרן השטר והחיוב הנ"ל, ייסגר תיק ההוצאה לפועל הרלבנטי.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.