1. המבקשים הם בעלי זכויות בחלקה 28 בגוש 8782 בבקה אל גרבייה ולפי הנטען בבקשה הם בנו על החלקה 9 בתים.

המשיבים כולם או חלקם מחזיקים בחלקה 24 הגובלת בחלקת המבקשים מצידה המזרחי וגובלת ברחוב הראשי מצד אחר.

לטענת המבקשים מזה כ – 50 שנה משמשת אותם חלקת המשיבים כדרך גישה ברוחב של 6 מטר מהכביש הראשי לחלקה שלהם הן למעבר הולכי רגל והן למעבר כלי רכב.

ביום 30.4.13 קיבלו המבקשים מב"כ המשיבה 2 מכתב דרישה לסילוק ידם מהחלקה הואיל והמשיבה מתעתדת להתחיל בבנייה.

לטענת המבקשים בנייה כזו תפגע בזכות המעבר שלהם מהכביש הראשי לחלקתם דרך חלקת המשיבים, זכות שלשיטתם הם רשאים כי תירשם כזיקת הנאה לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969.

ואכן התביעה שבתיק זה היא תביעה לרישום זיקת הנאה, כאמור לעיל.

הבקשה שבפניי היא צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים להמשיך בבנייה וזאת עד למתן פסק דין בתובענה.

2. המשיבים מתנגדים לבקשה. הם טוענים להעדר יריבות, טענה שאין לה על מה לסמוך כי חלק מהמשיבים אכן מחזיקים בחלקה הגובלת בחלקת המבקשים וחלק מהם מתעתדים לבנות וטוב עשו המבקשים שצירפו כל מי שעלול לבנות על החלקה וזאת ע"מ למנוע ריבוי הליכים והדברים נכונים למרות שרוב המשיבים בכלל לא רשומים כבעלים בחלקה, אך אין להוציא מכלל אפשרות שכמחזיקים הם ינסו לבנות עליה בעתיד הקרוב.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה גם לגופה. הם טוענים שלמבקשים ישנם שתי דרכי גישה רשומות, אחת ברוחב 2 מטר ואחת ברוחב 4 מטר, ולכן דרישתם לזכות המעבר בחלקת המשיבים לא תוכר בסופו של דבר כמצדיקה קביעת זיקת הנאה.

עוד נטען ע"י המשיבים כי השימוש שהמבקשים עושים בחלקת המשיבים לצורך מעבר לחלקתם, לא נמשך 50 שנה, ואפילו לא 30 שנה (שזוהי התקופה המינימלית שנקבעה בסעיף 94 הנ"ל) אלא פחות מ- 15 שנה. כך שממילא לא תירשם זיקת הנאה בתום ההליך העיקרי.

4. בדיון שהתקיים בפניי היום, הצהיר ב"כ המשיבים שהוא מסכים כי היה והבקשה לצו מניעה זמני תידחה, הבנייה שיבנו המשיבים לא תהווה שיקול בתיק העיקרי, ולא יהיה בה כדי למנוע רישום זיקת הנאה והחזרת המצב לקדמותו היה ובימ"ש יגיע לתוצאה המצדיקה זאת.

עוד הצהיר ב"כ המשיבים כי את אותה דרך גישה ברוחב 4 מטרים שקיימת היום בצד החלקה, ניתן להרחיב למעשה ל – 5 מטרים תוך צמצום המרחק בין המבנה שיבנו המשיבים לדרך ל – 2 מטר במקום 3 מטר וזוהי למעשה הצעה פרקטית לפתור את הבעייה.

על כך השיב המצהיר מטעם המבקשים בחקירתו כי 4 מטרים לא יספיקו למעבר אוטובוסים בדרך המעבר, 5 מטרים לא יספיקו ואפילו 6 מטרים לא יספיקו.

5. ממילא ברור כי כבר כעת ניתן לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני, שהרי המבקשים עצמם טוענים שרוחב דרך הגישה לה הם זכאים במסגרת אותה זיקת הנאה השנויה במחלוקת אינו עולה על 6 מטרים, המצהיר מטעמם אמר ש – 6 מטרים לא יספיקו להם, כלומר לא יספיקו למעבר אוטובוסים אך כן יספיקו למעבר רכב פרטי או הולכי רגל, דבר שגם דרך הגישה הקיימת בצד אחר של 4 מטרים תיתן לו מענה.

הלבוש המשפטי של הטענה הזו הוא שמאזן הנוחויות אינו נוטה לטובת המבקשים, שהרי הנזק שיגרם למבקשים מאי מתן הצו לעומת מצב שבו כן ניתן הצו, הוא שבמקום לעבור בדרך אחת הם יעברו בדרך אחרת, שאף אחת מהן לא מספיקה למעבר אוטובוסים, בעוד שמנגד הדרך שהם מתעקשים לעבור בה, היא במרכז חלקת המשיבים, מה שחוצה את החלקה לשניים ומונע זכויות בנייה מהמשיבים.

6. בנוסף, לא שוכנעתי בכלל שלמבקשים סיכוי טוב לזכות בתביעה, לא רק שהטענה שהם עושים שימוש בזכות המעבר 50 שנה לא הוכחה אלא נטענה מהשפה לחוץ, הרי שלאור האמור לעיל, הדעת נותנת שגם אם יעלה בידם להוכיח זאת, וגם אם יסבור בימ"ש שהם זכאים לרישום זיקת הנאה, עדיין לפי סעיף 96 לחוק המקרקעין הנ"ל, יהיה רשאי בימ"ש לבטל את זיקת ההנאה ולקבוע כי המשיבים יפצו את המבקשים בפיצוי כספי.

7. בנסיבות אלו, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

הצו הזמני שניתן, מבוטל.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב סיון תשע"ג, 21 מאי 2013, בהעדר הצדדים.