(בבקשה שנייה למתן צו מניעה זמני)

המבקשים הינם בעלי הזכויות בחלקה 28 בגוש 8782 מאדמות באקה אל-ג'רבייה, עליה הקימו 9 בתי מגורים.

המשיבים מחזיקים בחלקה 24 הגובלת בחלקת המבקשים מצדה המזרחי, וגובלת לרחוב הראשי.

תחילתו של ההליך בבקשה (ראשונה) למתן צו מניעה זמני.

לטענת המבקשים, מאז שנות ה-60 משמשת אותם חלקת המשיבים כדרך גישה ברוחב של כ-6 מ' לחלקה שלהם הן למעבר הולכי רכב והן למעבר רכבים מהכביש הראשי לחלקה.

ביום 30/4/13 קיבלו המבקשים לידיהם מכתב דרישה מבא-כח המשיבה 2 ובו דרישה לסילוק ידם מהחלקה ככל שהמשיבה "מתעתדת בימים הקרובים להתחיל לבנות במגרש".

המשיבים השיבו מיד לפנייה ודרשו מהמשיבה שלא לפגוע בזכות המעבר שלהם (זיקת ההנאה).

לטענת המבקשים, ביום 12/5/13 פנו חלק מהמשיבים למבקש 1 והתריעו בפניו כי בכוונתם להתחיל בעבודות בנייה במהלך חג השבועות וכתוצאה מכך תיסגר דרך הגישה של המבקשים לחלקות שלהם וכי עליהם למצוא דרך גישה חלופית.

עוד טוענים המבקשים, עד לאחרונה המשיבים מעולם לא התנגדו לדרך המעבר וזכות הגישה שניתנה למבקשים.

ביום 14/5/13 ניתן לבקשת המבקשים ובמעמד צד אחד צו זמני ונקבע דיון במעמד הצדדים.

ביום 21/5/13 התקיים דיון בבקשה הראשונה במעמד הצדדים.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו להעדר יריבות, והתנגדו לגופו של עניין וטענו כי למבקשים שתי דרכי גישה, האחת ברוחב 2 מטר והשנייה ברוחב 4 מטר, ולכן לא יזכו בסופו של יום לקביעה כי הם זכאים לזיקת הנאה.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, ניתנה החלטה באותו יום כי לעניין הטענה הראשונה מתקיימת יריבות ואילו לגופו של עניין נקבע כי דין הבקשה למתן צו זמני להידחות מאחר שגם לגישת המצהיר מטעם המבקש זיקת ההנאה השנויה במחלוקת אינה עולה ממילא על 6 מטר וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שהמבקשים חפצים לקבל דרך גישה במרכז חלקת המשיבים דבר שיגרום לחצייתה לשניים וימנע שימוש זכויות בנייה בחלקה.

ביום 24/6/13 הוגשה בקשה שנייה למתן צו מניעה זמני, לבקשה צורפה מפה טופוגראפית והיתרי בנייה ואישורים מהמועצה לגבי חלק מהבתים. העובדות שהוספו בבקשה החדשה, כי לאחר שבקשתם הראשונה של המבקשים נדחתה הם פנו למהנדס שערך עבורם חוות-דעת לבקשתם לפיה בהתאם לשטח החלקה ומיקומה היא אימה ניתנת למימוש זכויות בנייה וכי למשיבים אין היתר להקמת בניין אלא רק היתר לבניית גדר מסביב לחלקתם.

עוד נטען, כי בהתאם לחוות-דעת מהנדס בטיחות דרך הגישה ברוחב 4 מטר עליה הצביעו המשיבים אינה ניתנת למימוש. בנוסף, נטען כי לפי חוות-דעת "איש בטיחות" דרך הגישה האמורה אינה מאפשרת מעבר רכב הצלה וכיבוי אש דבר שיכול לסכן את חייהם של התושבים היה ותוקם הגדר שתמנע את המעבר.

היום התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה השניה למתן צו מניעה זמני.

ב"כ המשיבים, שהגיש גם תגובה בכתב, הסביר כי חוות הדעת שצורפו לבקשה הנוכחית אינן רלוונטיות.

נכון שיש צורך ברדיוס סיבוב של 12 מטר שיאפשר כניסת רכב כיבוי אש, מה שלא קיים במקרה שבפנינו, אבל ממילא חלקת המבקשים רחוקה מהכביש הראשי 14 מטר, ולכן במקרה ספציפי זה אין צורך בגישה ישירה של רכב כיבוי, והזרנוקים של כיבוי האש מצויידים בשרוול של 50 מטר אורך, מה שמאפשר כיבוי אש במקרה של שריפה ללא צורך בדרך גישה מתאימה.

עוד טען ב"כ המשיבים, כי טענת המבקשים לפיה חלקת המשיבים היא פחות משטח מגרש מאושר (500 מ"ר) איננה נכונה משפטית, משום שהגדרת מגרש לבניה מתייחסת לחלקה רשומה/מגרש רשום שאושר בתשריט קרקע לפני אישור התוכנית.

שתי טענות אלו נראות לי נכונות וצודקות, אבל גם אם לא היה בהן ממש, עדיין דין הבקשה היה להידחות.

אין חולק על כך שהמשיבים קיבלו היתר להקמת גדר על החלקה, וממילא ברור שהגדר עומדת בדרישות התכנוניות, כולל הצורך בגישה של רכבי כיבוי והצלה.

נכון שעדיין הם לא קיבלו היתר לבניית בניין, אבל הם גם לא החלו בבנייתה ואינם מתעדים להתחיל בבניית בניין, ודי בגדר עצמה שקיבלה היתר כדי לפגוע ביכולת המעבר של המבקשים במקום, והדבר נעשה על פי דין.

יתרה מזו, למבקשים, כפי שהצבעתי בהחלטה שניתנה בבקשה הראשונה לצו מניעה זמני, ישנה דרך חלופית, שאם היא קוצצה והפכה לצרה יותר, הרי זה בשל בניה שהם עצמם ביצעו, וכעת הם אינם יכולים לגלגל את הבעיה לפתחם של המשיבים.

אפילו נאמר שכל המסקנות הללו מוטעות, עדיין בניית הגדר לא תיצור מצב בלתי הפיך.

גדר איננו בית מגורים שהריסתו איננה מעשית.

גדר ניתן להרוס בכל עת, ואם בסופו של ההליך העיקרי ימצא שיש צורך להרוס את הגדר, שהיא זו שמונעת את הגישה, ניתן יהיה לעשות זאת, כך שצו המניעה אינו דרוש למניעת מצב בלתי הפיך.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 2500 ₪, שישולמו לידי ב"כ המשיבים.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים.