החלטה

1. התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה בה עתרו למתן סעד שעיקרו 'קביעת זכות לזיקת הנאה ו/או זיקה מכוח שנים לשימוש במקרקעין'.

2. בעקבות קדם-משפט מיום 30.1.2014 נדרשו התובעים לשאלה אם הסעד שנתבע מצוי בסמכות בית-משפט זה או שמא בסמכות בית-המשפט המחוזי. בהודעת התובעים מיום 20.2.2014 לא חלקו התובעים על כך שהסעד נתון לסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי וביקשו להורות על העברת ההליך לבית-המשפט המוסמך. הנתבעים אינם מתנגדים לכך אך מבקשים לחייב את הנתבעים בהוצאות ההליך עד כה כתנאי להעברתו לבית-המשפט המוסמך. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו על כך.

3. אכן, הסעד שהתבקש בכתב-התביעה כפי שהוגש בפתיחת ההליך מצוי בסמכות עניינית יחודית של בית-המשפט המחוזי. דא עקא, התובעים הצהירו על כוונתם לתקן את כתב-התביעה לאחר שההליך יועבר לבית-המשפט המחוזי. על-מנת למנוע מצב בו לאחר העברת ההליך לפי סעיף 79א יתוקן כתב-התביעה באופן שיותאם דווקא לסמכות הדיון של בית-משפט השלום – אלא שלא ניתן יהיה להשיב את ההליך לבית-משפט זה מחמת הכלל 'לא יעבירנו עוד' – אני מורה כלהלן:

(א) התובענה דנן נמחקת מטעמים שבהיעדר סמכות עניניית של בית-משפט זה לדון בה.

(ב) ככל שהתובעים יגישו תובענה חדשה באותו עניין, יעשו כן על-פי כללי הסמכות העניינית הקבועים בדין.

(ג) בשים לב להוצאות שנפסקו בהחלטת כב' השופט קפלן מיום 7.7.2013 איני עושה צו נוסף להוצאות.

4. התובענה נמחקת אפוא ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.