14 פברואר 2017

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1. לפניי בקשת המבקש להורות למשיבות לפנות לבנק פיראוס בקפריסין, שם מתנהל חשבון על שמן, או על שם אחת מהן, ולבקש ממנו העתקים מאושרים של הוראות ההעברה החתומות, אשר בהתאם להן הועברו כספים, מושא מעילתו לכאורה של המבקש.
2. לטענתו, בדיון שהתקיים בבקשה לגילוי מסמכים, הצהיר ב"כ המשיבות כי ימציא לחברו את העתק העברות בנקאיות שהטענה שבגינן בוצעה מעילה וזאת בתוך 45 ימים. חרף האמור לעיל, מסמכים כאלה לא הומצאו עד היום.
3. עוד הוסיף כי המסמכים המבוקשים עומדים בלב המחלוקת בין הצדדים וזאת לאור טענת המשיבות כי המבקש העביר כספים בעצמו מחשבון החברה בקפריסין לחשבונו וכך גנב ממנה כספים, בעוד המבקש טוען כי כל העברת כספים נחתמה בידי בעל השליטה בחברה ונעשתה על פי הוראתו ואישורו. עוד הוסיף המבקש, כי המסמכים מהווים נדבך בלעדיו אין, כהגדרתו, להגנתו.
4. המשיבות הגישו תגובתן וטענו כי העבירו את כל המסמכים שהיו ברשותן, עליהם הורה בית הדין בהחלטתו מיום 14.09.16, לרבות כלל (ההדגשה במקור – א' ש') האסמכתאות המצויות בידיהן בדבר העברת כספים.
5. לפיכך, ככל שלטענת המבקש קיימים מסמכים נוספים, אשר לדבריהן "מעל כשיטה בכספים רבים של המשיבות (ושל צדדים נוספים), הרי שאלה נמצאים או צריכים להימצא ברשותו".
6. עוד הפנו להחלטת בית דין זה, לפיה משהוצהר על ידן כי אין ברשותן או בחזקתן מסמכים נוספים הרלוונטיים לתביעה, מעבר לאלה שהועברו כבר, לא ניתן לחייבן להמציא מסמכים יש מאין. יצוין, כי על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות ערעור, שנכון למועד כתיבת החלטה זו, טרם נדונה.

אשר להכרעתי –

1. נקודת המוצא בהחלטתי הקודמת כמו גם בהחלטה זו, נשענת על ההלכה לפיה אין לחייב בעל דין להמציא מסמכים יש מאין, ומרגע שהוצהר כי אין ברשותו מסמכים נוספים, הרלוונטיים לכתב התביעה, שלא גולו, כל שנותר לצד שכנגד הוא לחקור על כך ולאמת את נותן התצהיר עם הצהרותיו.
2. במקרה דנן, מדובר במסמכים שנוגעים לטענת המשיבות, לפיה המבקש מעל לכאורה בכספיהן, באופן שנתן הוראות תשלום מחשבון הבנק שלהן לחשבונות האישי. ברי, כי הטוען טענה מסוג זה, צריך להתכבד ולהרים את נטל השכנוע ע"י הצגת ראיות שתתמוכנה בטענת הגניבה-המעילה כביכול.

ככל שלא יציג ראיות לכך, הרי שלא הרים את נטל ההוכחה ודין טענותיו להידחות. במובן זה, אין דעתי כדעת המבקש (כאמור בסעיף 8 לבקשה), לפיה המסמכים מהווים נדבל בלעדיו להגנתו, וזאת משום שנטל ההוכחה כלל אינו מוטל עליו, כי אם על המשיבות.

1. לפיכך, משאלה הצהירו כי אין ברשותן מסמכים נוספים מאלה שהומצאו לב"כ המבקש, והואיל והן לא תורשינה לעשות כל שימוש במסמך שהיה ברשותן או בחזקתן, אם זה לא גולה מבעוד מועד לב"כ המבקש, אני דוחה את הבקשה לחייב אותן להמציא מסמכים כלשהם מהבנק – מסמכים, שכאמור, עשויים לתמוך דווקא בטענתן.
2. לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי הן לא העלו כל נימוק ענייני לסירובן, והדבר דווקא מחזק את הנחתי בהחלטה זו, כי חזקה עליהן שאילו נמצאו ברשותן מסמכים מפלילים לכאורה כנגד המבקש, הן לא היו מהססות להציגם בשלב גילוי הראיות, ביודען שלא תוכלנה לעשות שימוש בכל מסמך שלא גולה במועד. בהקשר זה, לא מן המותר להזכיר את ההלכה הנוהגת ביחס לבעל דין שנמנע מלהציג ראיה, שהיה ביכולתו להציגה.
3. לפיכך, ולמען הסר כל ספק, אני מוצא להבהיר, כי לא יותר למי מהצדדים לעשות שימוש כלשהו בכל מסמך, ללא יוצא מן הכלל, שלא גולה לצד שכנגד במסגרת הליך גילוי המסמכים. כמו כן, אין בדעתי לסטות מהכללים שנזכרו לעיל בהחלטתי בנוגע להימנעות מהבאת ראייה שעשויה לתמוך בטענותיושל בעל דין או בכל הקשור לנטל ההוכחה ביחס לטענות שנטענו כלפי הצד שכנגד.
4. בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית, ובנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ז, (14 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.