17 מרץ 2014

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

החלטה

1. בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד על זכויותיו של המבקש, בהתאם להחלטתי מיום 27.6.2013

התשתית העובדתית

2. המבקש שימש כמנהל כספים אצל המשיבות מחודש אוגוסט 2011 ועד ליום 22.5.2013

3. ביום 31.12.2012 הגישו המבקשות תביעה כספית כנגד המשיב על סך למעלה ממליון שקלים, בגין גניבה ומעילת ענק שביצע המבקש לטענתם על פני משך של חודשים רבים. בגין מעילה זו נעצר המבקש בידי משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות של גניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד והפרת אמונים.

4. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה על ידי המשיבות בקשה לעיקול זמני על זכויותיו של המבקש אצל צדדים שלישיים. בהתאם להחלטתי מיום 28.5.2013 לא נעתרתי לבקשה. המשיבות הגישו ביום 29.5.2013 בקשה לעיון חוזר בבקשה ובהתאם להחלטתי מיום 5.6.2013 איפשרתי למשיבות להשלים ראיות בכל הנוגע ליסוד ההכבדה. המשיבות הגישו ביום 23.6.2013 בקשה נוספת למתן צו עיקול זמני לאחר שהשלימו ראיותיהן. בהתאם להחלטתי מיום 27.6.2013 נעתרתי חלקית לבקשת המשיבות וניתן צו עיקול זמני על כספים השייכים למבקש והנמצאים אצל חלק מצומצם מהמחזיקים עד לסכום של 500,000 ₪.

5. ביום 19.8.2013 הגיש המבקש בקשה לביטולו של צו העיקול הזמני.

6. ביום 29.10.2013 התקיים דיון בבקשה לביטול צו העיקול. במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו וכך גם נציג מטעם המשיבות (מר אברהמי); הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

הדין החל

7. תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "תקנות סדר הדין") שעניינן סעדים זמניים, חלות בבית הדין מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

8. על פי תקנות סדר הדין בקשה להטלת עקול זמני יש לבחון על פי שני יסודות, שהם יסודות מצטברים:

ראשית, נדרשות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א) לתקנות).

שנית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות).

מכאן, שעל מנת שבית הדין ייעתר לבקשה להטלת עיקול זמני, במעמד צד אחד, קובעות תקנות סדר הדין דרישה כפולה של "ראיות מהימנות לכאורה", הן לגבי קיומה של עילה והן כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בהקשר זה יובהר, כי ככל שטיבן של הראיות לנוכחותה הלכאורית של עילת התביעה גבוה, הרי שניתן יהיה להסתפק בראיות פחותות להוכחת החשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ולהיפך.

בנוסף, קובעת תקנה 362(ב) שיקולים נוספים שיש לשקול מעצם מהותו של צו העיקול כסעד זמני בהליך: מאזן הנזקים בין הצדדים, שיקולי צדק, תום-לב ומידתיות.

9. להשלמת חלק זה נציין, כי נטל השכנוע בבקשה מסוג זה רובץ על שכמה של המשיבה (מבקשת צו העיקול) ובית המשפט דן בבקשה לצו העיקול כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד. דהיינו: נקודת המוצא של הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן על פי צד אחד אינה כי העיקול הזמני ניתן כדין, אלא - כי יש לבחון מתחילה את השאלה האם יש מקום לעיקול זמני. בקשה לביטול עיקול מהווה למעשה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789).

מן הכלל אל הפרט

10. לאחר עיון בכל החומר הרלבנטי המצוי בתיק, לרבות כתבי הטענות בתיק העיקרי, הבקשה לצו העיקול והבקשה לביטול צו העיקול ותשובת המשיבה לבקשה, וכן חקירת המצהירים כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון מיום 29.10.2013 ולאחר עיון בסיכומי ב"כ הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, כך שצו העיקול הזמני שניתן ישאר על כנו.

להלן אפרט את נימוקי הכרעתי:

יסוד עילת התביעה

11. באשר ליסוד עילת התביעה – המשיבות טוענות, כאמור, כי המבקש ביצע מעשי מעילה חמורים במשך חודשים רבים, תוך שהוא מבצע עבירות פליליות חמורות (לרבות ביצוע מעשי גניבה ורישום כוזב במסמכי תאגיד). לעומת זאת טען המבקש כי לאורך כל תקופת עבודתו היה כפוף למנהל הכספים, רו"ח גדי דיוולד, אשר היה אחראי על המבקש ואישר (או סירב לאשר) כל פעולה שלו. עוד טען המבקש כי כל העברת כספים הייתה נחתמת על ידי מר פטרקצישווילי ועל כן טענת הגניבה היא מופרכת.

12. לטעמי, בשלב מקדמי זה, לא ניתן לשלול על הסף את המעשים המיוחסים למבקש. קביעתי נכונה מכח קל וחומר שעה שפרקליטות מחוז ת"א (פלילי) החליטה לאחרונה להגיש כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו עבירות גניבה וזיוף. הנני נותן משקל רב לעובדה שהוגש כנגד המבקש כתב אישום. ברור כי אין הדבר אומר שבסופו של יום המבקש אכן יורשע, אך העובדה שהוגש כנגד המבקש כתב אישום מצביעה על כך שטענות המשיבות כנגד המבקש (שמן הסתם נבדקו ונחקרו על-ידי המשטרה) הן, על פני הדברים, מבוססות.

13. מכאן, שאני סבור כי המשיבות עמדו בתנאי הקבוע בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין והוכיחו, לכאורה, קיומה של עילת תביעה ברמה לכאורית גבוהה. קביעתי זו הינה קביעה חשובה לצורך בדיקת יסוד ההכבדה: מאחר שטיבן של הראיות לנוכחותה הלכאורית של עילת התביעה, כאמור, גבוהה - אוכל להסתפק בראיות פחותות להוכחת החשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

יסוד ההכבדה

14. באשר ליסוד ההכבדה – בחנתי בכובד ראש את טענות הצדדים ואני סבור שעלה בידי המשיבות להוכיח יסוד זה ברמה המספקת.

15. לטענת המבקש, למעט טענה כללית וסתמית כי קיים חשש ממשי שאם לא ינתן צו העיקול תהא הכבדה על ביצוע פסק הדין, לא נטען דבר המקים את יסוד ההכבדה. המבקש הראה כי הוא אינו נטול נכסים וכן לא ביצע כל פעולה שמכוונת להברחת נכסים. לעומת זאת, המשיבות טענו שיסוד ההכבדה מתקיים וזאת לאור מעשיו הקודמים של המבקש שהתגלה "כמועל סדרתי", לאור העובדה כי למבקש אין כל נכסים בבעלותו ודי בכך כדי להקים את החזקה שבדין שמתקיים יסוד ההכבדה.

16. בענייננו, בית הדין נתן בזמנו את צו העיקול בין היתר לנוכח טענת המשיבות על כך שהמבקש ביצע, לכאורה, מעשים דומים (בחברה בה עבד המבקש לפני עבודתו אצל המשיבה 1) וכן בשים לב לכך שבהתאם לדו"ח חוקר פרטי אין למבקש כל נכסים הרשומים על שמו וחרף טענות המבקש אני סבור שעלה בידי המשיבות להוכיח את יסוד ההכבדה וזאת מהנימוקים הבאים: בית הדין אינו יכול להתעלם מכך שכנגד המבקש הוגש כתב אישום - הן בגין תקופת עבודתו בחברה הקודמת והן בגין תקופת עבודתו במשיבה 1 - ויש חשש כי דפוס פעולה זה, הלכאורי, יהיה בו כדי להכביד על ביצוע פסק הדין. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שסכום העיקול הינו על סכום משמעותי בסך 500,000 ₪ (סכום שאינו מצוי בכיסו של כל אדם פרטי). יודגש, בהקשר זה, כי בצו העיקול הנוכחי "נתפס" סכום בסך 17,400 ₪ בניירות ערך בבנק הפועלים מתוך כלל סכום העיקול והדבר מדבר בעד עצמו. עוד אבהיר, כי צו העיקול נתבקש בסכום של למעלה ממליון ₪ ובית הדין מלכתחילה "קיצץ" את צו העיקול והעמידו על סכום בסך 500,000 ₪ תוך שהוא "משקלל", בין היתר, את איכות יסוד ההכבדה.

17. מכלל הנימוקים שפורטו לעיל ומקל חומר מהצטברותם, אני סבור שיסוד עילת ההכבדה במקרה דנן הוכחה, הגם שאומר בשקיפות הראוייה שיסוד ההכבדה מתקיים במקרה דנן על הצד הנמוך והיא אינה איכותית ומשמעותית, אולם בשים לב לכך שיסוד עילת התביעה מתקיים בצורה גבוהה, אני סבור שניתן להסתפק הראיות הקיימות בתיק להוכחת חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

סוף דבר:

18. הבקשה לביטול צו העיקול – נדחית.

19. לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בעובדה כי הבקשה לביטול צו העיקול נדחתה במלואה ישא המבקש בהוצאות המשיבות בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום ללא שום קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, (17 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.