תובעת:

1. בפניי בקשת מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, המהווה נכות על פי דין על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"].

רקע כללי וקביעת המל"ל- נכות עבודה

1. ביום 26/01/12 נפגעה התובעת ילידת 13/12/1993 בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב המבוטח אצל הנתבעת (להלן: "התאונה").
2. התובעת אושפזה בבית החולים ושוחררה למחרת התאונה, ביום 27/01/12. בקבלתה אובחנה חבלת ראש עם חתך באורך 5 ס"מ בקרקפת שעבר תפירה במיון וכן קונטוזיה ברגל ימין. CT ראש, צילום חזה ובטן נמצאו תקינים. עוד נרשם כי התובעת בהכרה מלאה אך מבולבלת ואינה זוכרת את פרטי התאונה.
3. תאונת הדרכים ארעה במהלך שירותה של התובעת בשירות לאומי ולפיכך הוכרה התאונה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית מדרג ראשון אשר דנה בעניינה של התובעת, קבעה תחילה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הפרעה הסתגלותית מלווה בתסמינים דכאוניים חרדתיים.
4. התובעת הגישה ערר על קביעה זו והועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר וקבעה כי היא לוקה בנכות של 30% צמיתה בתחום הנפשי בגין P.T.S.D. קביעה זו מהווה נכות על פי דין כמשמעה בסעיף 6(ב) לחוק. ועדת הרשות המליצה שלא להפעיל תקנה 15 בעניינה של התובעת.

המסגרת הנורמטיבית בנוגע להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין

1. סעיף 6 ב לחוק קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה, ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעלי הדין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

1. ההלכה הנוהגת בסוגיה זו מקדמת דנא היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, יינתן במשורה ובמקרים מיוחדים וחריגים (אליעזר ריבלין תאונות הדרכים –סדרי דין וחישוב הפיצויים, 774 (מהדורה רביעית, 2011).
2. באשר לטעמים המיוחדים אשר בהתקיימם מוצדק להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, ראה: רע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו: 06.12.85)

"... הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:

(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי);

(ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן..."

1. בנוסף, מטרתו המרכזית של סעיף 6ב לחוק, נועדה לפטור את בית המשפט מהליכים מתמשכים ומסובכים לצורך קביעת דרגת הנכות של הנפגע. במסגרת זו, החלת דרגת הנכות שכבר נקבעה בוועדות המל"ל תורמות לאחידות ראייתית ועובדתית. ראה בעניין זה רע"א 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ ואח' ,סעיף 4 להחלטת כב' השופט ריבלין (פורסם בנבו: 19.9.06)

"...סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית..."

דיון והכרעה בהתייחס לטענות הנתבעת על פי סדרן

1. ומן הכלל אל הפרט; בענייננו, עותרת הנתבעת בבקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. במסגרת זו, מעלה הנתבעת מספר טרוניות כנגד סתירות העולות, כביכול, מהתיעוד הרפואי הגולמי שהועמד לעיון הועדה ואשר על פיהן נקבעה הנכות. כך למשל, גורסת הנתבעת כי קיימת חוסר עקביות מגמתית בדיווחיה של הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת מטעם התובעת למוסדות השונים בנוגע למצבה הרפואי: מחד, הרופאה מציינת בתיקה האישי של התובעת כי היא סובלת מהתעלפויות, פחד מדרכים וממעברי חצייה ועייפות. מאידך, "באותה נשימה" כותבת מכתב למשרד הרישוי לצורך לימודי נהיגה, ומציינת כי ללא כל ספק או סייג, ביכולתה ללמוד לרישיון נהיגה.
2. עוד טוענת הנתבעת כי אמה של התובעת סובלת אף היא מרקע נפשי אשר לא הוצג בפני אף אחת מהוועדות ולא מן הנמנע כי מצבה של התובעת הינו תוצאה של תורשה גנטית וללא קשר לתאונה, עניין שהועדה הרפואית של המל"ל לא נתנה עליו את הדעת.
3. בנוסף, מלינה הנתבעת כנגד העובדה כי מחד, התובעת גרסה כי אינה זוכרת דבר מהתאונה אך בד בבד מציינת הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת בה ברישומיה כי היא סובלת "מפלאשבקים" אודותיה. בנסיבות אלו, גורסת הנתבעת כי קיים חשש ממשי שמא הוועדה הרפואית, כלל לא בחנה את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות הנפשית שקבעה כי נותרה לתובעת.
4. אציין כבר עתה כי אין בכוחן של כל התהיות או החששות שהעלתה הנתבעת כפי שצויין בסעיפים 10-12 לעיל, כדי להצדיק היעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור. כידוע, הפסיקה קבעה קריטריונים ברורים ותחומים למדי של הטעמים בעטים יטו בתי המשפט להיעתר לבקשות כאמור, בעוד שהטרוניות אותן העלתה הנתבעת, הנוגעות לניתוח הפרשני שלה בקשר לתיעוד הרפואי הגולמי שהועמד לעיון הועדה, אינן נמנות עימם. מקום בו הונח בפני מומחי הועדה שישבה על המדוכה כל התיעוד הרפואי האוטנטי והמלא בקשר למצבה של התובעת, אזי הפרשנות והניתוח של הנתבעת בקשר לתיעוד זה, ככל שאינו מתיישב עם הניתוח או מידת ההתייחסות של מומחי הועדה לתיעוד הנ"ל, אין בכוחו כדי לשמש נימוק בר תוקף להבאת ראיות לסתור נכות על פי דין. כידוע, הסכמה או אי הסכמה עם ממצאי הועדה הרפואית של המל"ל, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור שאם לא תאמר כן, תרוקן מתוכן כל המשמעות של קביעת נכות על פי דין. למעלה מן הצורך אציין כי אף לא התרשמתי מהפרזה בולטת ובלתי מידתית בין המסמכים הרפואיים השונים, מה גם שהנתבעת לא הצביעה על קביעה או ממצא כלשהו מהתיעוד הרפואי שהיה בו כדי להשפיע על שיקול דעתה של הועדה הרפואית. אדרבא, בסופו של יום התבססה הועדה בצורה בלתי אמצעית בעיקר על ממצאי המומחים הפנימיים מטעמה אשר בדקו את התובעת כפי שידון בהמשך.
5. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת כתימוכין לבקשתה, היא העובדה שהתובעת הגישה לעיון הוועדות חוות דעת רפואית פרטית מטעמה, של דר' טוביה יצחקי ודי בה כשלעצמה על מנת להצדיק הבאת ראיות לסתור. הגם שכלל יש ממש בטענה זו, אזי שבמקרה דנן- טענה זו כקודמותיה, יש לדחות. עיון בפרוטוקולי הועדות הרפואיות של המל"ל מעלה כי אכן התובעת הגישה חוות דעת פרטית לעיון הועדה (אשר קבעה 50% נכות נפשית) ואולם הועדה לא זו בלבד שלא אימצה אותה, אלא דחתה אותה בצורה מפורשת. ראה פרוטוקול הועדה מיום 25/1/2015 שם צויין: " הועדה עיינה בחוות הדעת של דר' טוביה מיום 10/12/2013 ואינה מקבלת את חוות דעתו מאחר וממצאי בדיקת הועדה שונים ממצאי בדיקתו". ודוק, רק מקום בו הוצגה חוות דעת פרטית והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי סמכה את ידה עליה, עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור (אליעזר ריבלין תאונות הדרכים –סדרי דין וחישוב הפיצויים 785 (מהדורה רביעית, 2011). משכך, טיעון זה מוטב שלא היה מועלה כלל מאחר ואינו רלוונטי לענייננו.
6. הטענה היחידה שהעלתה הנתבעת ואשר יש בה ממש היא הטענה לפיה הוועדה התעלמה מקביעתו של ד"ר גאגין, המומחה אליו הפנתה הועדה של המל"ל את ביצוע האבחון הנוירופסיכולוגי אשר קבע בחוות דעתו מיום 15/12/2014 כי מדובר במצב זמני אותו העריך למשך שנה מיום האבחון, בעוד שהוועדה הרפואית בחרה חרף המלצה זו, לקבוע את אחוזי הנכות לצמיתות. כאמור, בפרוטוקול מיום 29/9/2013 קבעה הועדה הרפואית של המל"ל כי המצב נראה כמצב זמני עם מגמת שיפור ומטעם זה, בין היתר, לא אימצה בשעתו את קביעתו של דר' יצחקי מטעם התובעת. כפועל יוצא, הפנתה הועדה את התובעת לביצוע אבחון נוירופסיכולוגי כעולה מפרוטוקול הועדה מיום 2/11/2014 שם צויין: " הועדה מבקשת אבחון נוירופסיכולוגי עדכני כי הייתה פגיעת ראש בתאונה אך לא נותרו אחוזי נכות נוירולוגית ונשארה רק נכות פסיכיאטרית. לסיכום ללא נוכחות". ואכן, התובעת ביצעה את האבחון על פי הפניית המל"ל בפני הנוירופסיכולוג דר' רון גאגין אשר בסייפא לחוות דעתו ציין בזו הלשון: " להערכתי זקוקה לטיפול שיקומי אינטנסיבי יותר מכפי שמקבלת כיום, רצוי במסגרת יום או אשפוז במסגרת פתוחה שם תוכל לקבל מענה לצרכיה הרגשיים וכן שיקום לקשייה התפקודיים. נוכח גילה הצעיר ובמידה ותטופל כמומלץ, יש להערכתי אפשרות לשיפור במצבה ולפיכך אני ממליץ לראות במצבה עדיין זמני למשך כשנה מתאריך האבחון הנוכחי".
7. דא עקא, הועדה שהתכנסה ביום 25/1/2015, פחות מחודשיים לאחר האבחון, קבעה לתובעת 30% נכות לצמיתה. בסיכום ומסקנות הוועדה נכתב כי: " הוועדה עיינה באבחון נוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין, המבחנים מעידים על ליקוי משמעותי בפונקציות של זיכרון, ריכוז וקשב וגם בתפקודים ניהוליים". ובהמשך הוסיפה: " ...לאור הבדיקה הקלינית, וחוסר ההתקדמות בטיפול, ולאור הזמן שחלף ממועד התאונה, הוועדה קובעת נכות בשיעור 30%..."
8. דומני כי מקום בו מיהרה הועדה הרפואית של המל"ל לקבע את מצבה של התובעת כמצב סופי וצמית, וזאת בניגוד גמור להמלצת המומחה מטעמה אליו הפנתה את התובעת לביצוע האבחון, הגם שניתן היה להאריך את תקופת הנכות הזמנית למשך שנה נוספת על מנת לאפשר את הטיפול עליו המליץ המאבחן, או למצער טיפול נפשי אמבולטורי או פרטי אחר במימון המל"ל, הגם אם אינו כרוך באשפוז יום, ולו על מנת למצות את מגמת השיפור אותה העריך המומחה, מעורר קושי. ודוק, בוועדה זו מיום 25/1/2015, לא נבדקה התובעת על ידי הרופאה הפסיכיאטרית שישבה בועדה וחתמה את הדיון (דר' יאנינה יגורובסקי), אלא עניינה נדון ללא נוכחות התובעת רק לצורך סיכום על בסיס האבחון. אין זאת אלא כי מדובר במצב בו נעשה סיכום סופי ללא בדיקה בלתי אמצעית של התובעת על ידי הועדה ובניגוד להמלצת המאבחן, מקום בו הועדה הרפואית הקודמת מיום 29/9/13 אשר בדקה בדיקה קלינית את התובעת, התרשמה ממגמת שיפור וציינה כי אין המדובר בממצאים קליניים קבועים ובשל כך אכן האריכה את הנכות הזמנית.
9. עניין זה, קביעה סופית ללא בדיקה עצמאית ובלתי אמצעית של התובעת בפני הועדה, בהצטרף להתעלמות מהמלצת המאבחן, מעורר קושי של ממש שמא הבירור הרפואי לצורך קביעת הנכות על ידי הועדה הרפואית לא היה שלם ולא מוצה עד תום, וייתכן והקביעה הצמיתה במועד בו המצב היה עודנו זמני, אינה משקפת נכונה את מצבה הרפואי של התובעת לאשורו.
10. ראה בעניין זה רע"א 3233/94 קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים נ' טלבינסקי פסק דינו של כב' השופט אור מיום 28/8/1994 שם דובר על מקרה בו נקבעה נכות צמיתה על פי דין חרף המלצת הועדה הרפואית של המל"ל לעבור ניתוח שגרתי ושכיח שעשוי היה להקטין את שיעור הנכות. וכך נקבע בזו הלשון:

"... בין המקרים המצדיקים הבאת ראיות לסתור נכלל מקרה בו, על פי האמור בדו"ח הועדה הרפואית עצמו, המוגש כראיה על פי סעיף 6ב' הנ"ל, עולה שהבירור הרפואי לצורך קביעת הנכות על ידי הועדה הרפואית לא היה שלם ויתכן גם יתכן שאין הוא משקף את המצב הרפואי לאשורו. כזה המקרה שבפנינו. מדו"ח הועדה הרפואית עולה, לכאורה, שניתוח, עליו הומלץ על ידי הועדה, עשוי לשפר את מצבו של המשיב....יוצא, שהונחה תשתית לכאורה בפני בית המשפט, על פיה בניתוח קל יחסית ישתפר מצבו של המשיב ונכותו תפחת..."

ובהמשך נאמר:

"...וראוי להדגיש :ו אין אנו עוסקים במקרה בו נקבעה דרגת נכות על ידי הועדה הרפואית, ולדעת רופא מטעם הנתבע, בשונה מדעתה של הועדה הרפואית, יש צורך בניתוח העלול להקטין את הנכות. לו ניתן היה לפרש את החלטת הועדה הרפואית כך שאין היא ממליצה על ניתוח כזה והייתה מחלוקת בין דעת הועדה לדעת רופא מטעם הנתבע, כבר נקבע לא אחת בפסיקה שעצם קיומה של חוות דעת רפואית שונה מטעם רופא של מי מהצדדים, אין בה הצדקה להתיר ראיות לסתור את מסקנות הועדה הרפואית. בענייננו, מתוך מסקנות הועדה הרפואית עצמה, עולה הצורך בניתוח והקביעה שראוי שזה יבוצע. הנסיבות הן, איפוא, כאלה, שעל פי האמור בדו"ח הועדה הרפואית, קביעתה אינה, למעשה, סופית, ודרגת הנכות נקבעה רק בשל כך שהמשיב מסרב לעבור את הניתוח בנסיבות, ולו לכאורה, שאין להן הצדקה. בנסיבות אלה, היה על בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור, לקבוע שלכאורה נסתרה דרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, ולמנות מומחה רפואי, כבקשת המבקשת, על מנת שיקבע את המצב הרפואי לאשורו, לרבות הצורך בניתוח ומידת הסיכון שבו וכן את נכותו של המשיב לאחר שיעבור ניתוח כזה, בין אם יעבור ניתוח זה בפועל ובין אם לאו..."

1. הוא הדין בענייננו ואף על דרך קל וחומר: במקרה של התובעת דנן ההמלצה לעבור טיפול נפשי שיקומי לנוכח השיפור הצפוי בהתחשב בגילה הצעיר כפי שהעריך המאבחן, שקול לאותה המלצה על מעבר ניתוח מתקן. כאמור, חרף המלצת יועץ הועדה, פסקה הועדה נכות צמיתה וזה כשלעצמו מהווה טעם מיוחד להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.
2. לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי אכן יש מקום להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל וכפועל יוצא, הריני ממנה בזאת מומחה בתחום הנפשי לבדיקת התובעת.
3. כתב מינוי יוצא בנפרד.
4. בנסיבות האמורות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.