בפניי בקשה שהגישה הנתבעת מס' 2 (להלן: " הנתבעת") להורות על פסילת מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ומינוי מומחה חילופי תחתיו, וזאת בנימוק כי המומחה שמונה, ד"ר נח גונן, נחשף למסמכים רפואיים אסורים בהמצאה אשר נשלחו לעיונו על ידי התובעת. לחילופין, מבקשת הנתבעת להורות על משיכת מסמכים אסורים להמצאה שהועברו על ידי התובעת לעיון המומחה.

אין חולק כי המומחה טרם בדק את התובעת. הבקשה לביטול מינויו נסמכת אך ורק על הנימוק של המצאת תיעוד האסור בהמצאה לעיון המומחה.

רקע כללי וטענות הצדדים

1. ביום 26/01/2012 נפגעה התובעת, ילידת 13/12/1993, בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב המבוטח אצל הנתבעת. התובעת אושפזה בבית החולים ושוחררה למחרת התאונה, ביום 27/01/12 בקבלתה במיון, אובחנה כסובלת מחבלת ראש עם חתך באורך 5 ס"מ בקרקפת שעבר תפירה במיון וכן קונטוזיה ברגל ימין. CT ראש צילום חזה ובטן נמצאו תקינים. עוד נרשם כי התובעת הייתה בהכרה מלאה אך מבולבלת ולא זוכרת את פרטי התאונה.
2. תאונת הדרכים ארעה במהלך שירותה של התובעת בשירות לאומי ולפיכך הוכרה התאונה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הועדה הרפואית מדרג ראשון אשר דנה בעניינה של התובעת קבעה תחילה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הפרעה הסתגלותית מלווה בתסמינים דיכאוניים וחרדתיים.
3. על קביעה זו הגישה התובעת ערר והועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר וקבעה כי היא לוקה בנכות של 30% צמיתה בתחום הנפשי בגין PTSD, קביעה אשר מהווה נכות על פי דין כמשמעה בסעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.
4. הנתבעת עתרה בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, אשר התקבלה בהחלטתי המפורטת מיום 5/10/16. כפועל יוצא הוריתי על מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי מטעם בית המשפט לבדיקת התובעת.
5. במסגרת זו בהחלטתי למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר נוח גונן, קבעתי כי אין להעביר לעיונו של המומחה את תיקה של התובעת במל"ל.
6. הנתבעת הגישה בקשה להבהרת ההחלטה בכל הקשור למהות וזהות המסמכים המותרים להמצאה ובהחלטתי מיום 26/10/2016 קבעתי: "עיון במסמכים שצורפו מעלה כי מדובר בתיעוד רפואי שנערך על ידי בית חולים ברזילי אשקלון ולא בתיעוד שנערך על ידי הועדות הרפואיות של המל"ל. עצם העובדה כי מסמכים אלו הוגשו לתיק המל"ל, אין בה כשלעצמה כדי לפסול אותם ויש לבחון אותם במבחנים הרגילים שנקבעו זה מכבר בפסיקה (ראה : רע"א 3007/12 פסק דינו של כב' השופט זילברטל). במסגרת החלטתי זו, אינני מתייחסת לגופם של המסמכים עצמם, מה גם שאינם קריאים לחלוטין ובעניין זה מתבקשים הצדדים לבוא ביניהם בדברים ולהגיע ישירות להסכמות".
7. יוער כבר עתה כי ראוי היה כי הצדדים יגיעו להסכמות ישירות ביניהם בנוגע למסמכים המותרים בהמצאה למומחה וזאת גם כאמור בהחלטתי מיום 26/10/16. חרף האמור, הצדדים לא השכילו להגיע ביניהם להבנות כאמור, והינה אנו נדרשים להכריע גם בסוגיה זו.
8. המסמכים האסורים בהמצאה למומחה לדידה של הנתבעת, ואשר בעטיים היא עותרת לביטול מינויו, הינם כדלקמן :
9. ארבעה מכתבים של ד"ר פיסרב אסיה, פסיכיאטרית, לוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.
10. סיכום פגישה של הפסיכולוגית עינת רדאי מיום 24/12/15 .
11. מכתבה של ד"ר שרה רפפורט נוירופסיכולוגית מיום 25/8/13 (יצויין כי באשר למסמך זה, לא מבוקשת משיכתו מהתיעוד שהומצא למומחה, אלא הפניית תשומת ליבו כי המדובר במסמך מוזמן שנערך באופן פרטי ביוזמת התובעת ולא במסגרת הרפואית הציבורית).
12. טופס דיווח על תאונת עבודה מיום 26/1/12.
13. כאמור, הנתבעת מבקשת לפסול את המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו, אך ורק בשל תיעוד אסור שהועבר לעיונו, שכן לשיטתה מדובר במסמכים מגמתיים ומוזמנים מראש. כך למשל גורסת הנתבעת כי לד"ר פיסרוב מידע על רקע נפשי קודם אצל אימה של התובעת ואולם עניין זה לא מוזכר, ויש בכך כדי להשליך על סוגיית הקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת לבין התאונה. טענה דומה מעלה כנגד המכתב של הפסיכולוגית עינת רדאי מיום 24/12/15. נטען כי מדובר במסמך מוזמן ע"י התובעת מאת הפסיכולוגית ואין המדובר בטיפול אוטנטי לצרכי טיפול. טענה נוספת מעלה כנגד מכתבה של ד"ר שרה רפפורט בנימוק כי הינו מכתב מוזמן ובהכוונת עורך דינה של התובעת. באשר לטופס הדיווח על תאונת העבודה, גורסת הנתבעת כי מדובר במסמך שאינו רפואי ואינו חלק מהטיפול.
14. התובעת בתגובתה מתנגדת לביטול המינוי ובאשר לתיעוד שהועבר, אישרה כי המסמכים של דר' רפופורט והפסיכולוגית רדאי, אכן נערכו בעקבות פניות יזומות ופרטיות של התובעת ומשכך, מסכימה כי הדברים יצויינו בצורה מפורשת למומחה, הגם שלטענת התובעת, אין במסמך של הפסיכולוגית כל מרכיב של חוות דעת אלא סיכום ביקור בודד בלבד. ביחס למסמכים של ד"ר פיסרב, גורסת התובעת כי הם כוללים תיאורים עובדתיים לגבי מצבה של התובעת שנכתבו על ידי הרופאה המטפלת בה בזמן אמת ובמהלך הטיפול השוטף ועצם העובדה שהם הוצגו לועדות הרפואיות במל"ל, אין בכך כדי למנוע המצאתם לעיון המומחה שכן מדובר בתיעוד אוטנטי לגבי מצבה של התובעת. באשר למסמך בכתב יד צילום בלתי קריא (ראה החלטתי מיום 26/10/2016), מוכנה התובעת לוותר על הצגתו.

דיון והכרעה

1. למעשה, מדובר בשתי בקשות חלופיות: הראשונה והראשית: ביטול מינויו של המומחה והשניה והמשנית: פסילת תיעוד רפואי שהועבר לעיונו. כבר עתה אציין כי הבקשה לביטול מינויו של המומחה, דינה להידחות בעוד שהבקשה למשיכת תיעוד האסור להמצאה מתקבלת בחלקה. ובמה דברים אמורים:

ביטול מינויו של המומחה- האמנם נחוץ?

1. הלכה פסוקה מקדמת דנא, כי לא בנקל יפסול בית המשפט מינוי מומחה רפואי מטעמו, לא כל שכן, בטרם בדיקת התובעת על ידו. משכך, וככל שיתברר כי אכן הועברו מסמכים הנטענים כאסורים להמצאה לעיון המומחה- בית המשפט יסתפק בהוראה מתונה יותר, שיהא בה כדי לתקן את הפגם, ולענייננו- מתן הוראות למומחה להתעלם מהתיעוד הפסול.
2. עצם העובדה כי הובא לידיעתו של המומחה חומר רפואי שלא היה מקום להמצאתו, אינה מביאה בהכרח לפסילתו האוטומטית בשל כך ועל בימ"ש לבחון את נסיבות המקרה, ואם אין סיכון שמא המצאת החומר הרפואי הפסול תפגום בשיקול דעתו העצמאית של המומחה, או כדי לגרום עיוות למי מן הצדדים- אין סיבה לפסול את המומחה או חוות דעתו. ראה לעניין זה ספרו של המלומד ריבלין, תאונות הדרכים, מהדורה רביעית, תשע"ב, עמ' 693 -690. (להלן: "ריבלין").
3. ודוק, משמונה מומחה מטעם בית המשפט הוא משמש כידו הארוכה של בית המשפט בתחום מקצועיותו. ראה רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל, פ"ד נ(3) 214, 217 (1996)):

"... העובדה שהמומחה קיבל לידיו מסמך של רופא אחר הכולל גם חוות דעת לא תפסול את המינוי אם שוכנע בית המשפט שלא נגרם עיוות דין למי מבעלי הדין וכי המומחה שמר על שיקול דעת עצמאי..."

1. עוד נקבע בפסיקה כי חזקה על המומחה כי ינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה ופסילתו תעשה רק בנסיבות יוצאות דופן (רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007)). כפועל יוצא, לא כל שגגה אשר יצאה תחת ידו צריכה להביא לפסילתו, לא כל שכן בענייננו, כאשר התובעת אף טרם נבדקה על ידו ומשכך טרם נגרם נזק כלשהו למי מהצדדים.
2. ובעניין זה נפנה גם לרע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 13.3.02 (פורסם בנבו), שם נפסק כי פסילת מומחה שנתמנה ע"י בית המשפט תעשה במקרים נדירים בהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב. וראה גם בספרו של ריבלין, בעמ' 684.
3. במקרה דנן, גם אם ייקבע כי חלקו של התיעוד שהועבר לעיון המומחה על ידי התובעת הינו פסול בהמצאה, לא הוכח שיהא בכך כדי להטות את דעתו של המומחה, או כי לא יוכל להתעלם ממנו ככל שיידרש לכך. בנסיבות אלו, הבקשה לביטול מינויו של דר' גונן נדחית בזאת.

משיכת תיעוד אסור להמצאה לעיון המומחה

1. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו מוסדרת בתקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז- 1986 בה נקבע איסור להגיש למומחה המתמנה מטעם בימ"ש, חוות דעת רפואית, מעבר למסמכים הרפואיים בדבר טיפול רפואי שניתן לתובע. וכלשון הסעיף:

"8. (א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית." (הדגשה שלי- א.ב)

1. הוראה זו מבטאת את הצורך להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של המומחה, ואת השאיפה לשמור על האובייקטיביות של חוות הדעת. דא עקא, כאשר מדובר במינוי מומחה פסיכיאטרי גישת בתי המשפט הינה ליברלית בכל הנוגע להמצאת מסמכים למומחה ובתי המשפט נוהגים להתיר המצאת מסמכים שאינם מתייחדים אך ורק לטיפול הרפואי שקיבל הנפגע (ראה לעניין זה רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט (4) 865, 870-871 ובספרו של ריבלין בע"מ 686 ).
2. באשר למומחה בתחום הנפשי, הפסיקה התירה להעביר לעיונו תיעוד החורג מעבר לתיעוד רפואי גרידא, ואשר נועד לתת למומחה תמונה רחבה יותר בנוגע למסמכים נוספים כגון מידע על עיסוקיו, הישגיו, מסלול חייו, תכונות אופי והתנהגותו של התובע שבפניו עוד עובר לתאונה וללא קשר אליה, במטרה להתרשם ולהתחקות אחר קווי אישיותו עוד קודם לתאונה. וראה בעניין זה דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 5638/95 מגדל נ' שמור פד"י מט(4) 865, בעמ' 867:

"...לא הרי אורטופד, החי בעיקר מבדיקה קלינית ומצילומי רנטגן, כהרי פסיכיאטר הניזון ממכלול העובדות הרלוונטיות הקשורות באישיותו של הנבדק לפני התאונה ואחריה. מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורטופד יכול מידע על התנהגות האדם, מצבו הנפשי, מאפייני אישיותו, הישג וכישוריו האינטלקטואליים לפני התאונה ואחריה, להוות עבור הפסיכיאטר..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.)

1. במסגרת זו, נקבע כי גם טיפול נפשי על ידי פסיכולוג אף הוא נכנס בגדר "טיפול רפואי" (ראה רע"א 5638/95 מגדל חב' לביטוח נ' שמור לעיל).
2. ומן הכלל אל הפרט;
   1. לאור הסכמת הצדדים לוותר על המצאת מכתבה של ד"ר פיסרב מיום 24/2/2013 ( בכתב יד אינו קריא) הרי שאני קובעת כי אין להעבירו למומחה.
   2. יתר המסמכים של דר' פיסרב הינם מסמכים המותרים להעבירם למומחה, נערכו במהלך הטיפול השוטף בתובעת במסגרת בית חולים ברזילי, ואינם מהווים חוות דעת אסורה בהמצאה כנטען ע"י הנתבעת. על בית המשפט לסמוך ידיו על מלאכתו הנאמנה של המומחה שיבצע אותה בצורה אובייקטיבית. ובכל מקרה, כבר נפסק לא אחת כי כשם ששופט מסוגל להתעלם מחומר ראיות בלתי קביל, כך חזקה שכל אדם בעל רמה מקצועית כשיר לעשות כן וניתן יהא לחקור בבוא העת את המומחה בבית משפט (ראה לעניין זה 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון נו 77 ).
   3. באשר למסמך סיכום פגישה ראשונה מיום 24/12/15 של הפסיכולוגית עינת רדאי - לאור הפסיקה, איני רואה חשש לפגיעה באובייקטיביות של המומחה, מה גם שבמסמך מסייגת הפסיכולוגית באומרה: "יש מקום לביצוע הערכה מעמיקה יותר, כדי לבסס את האבחנה ואת דרכי הטיפול" ומכאן כי המדובר בהתרשמות ראשונית גרידא, בעקבות פגישה בודדת אחת, על כל המשתמע מכך, ולפיכך, אינני רואה כל מניעה בהמצאתה לעיון המומחה.
   4. באשר למסמך של הנוירופסיכולוגית ד"ר שרה רפופורט מיום 25/08/2013 - לנוכח הסכמת הצדדים אני קובעת כי אין חשש להציג את המסמך לעיון המומחה ובסייג כי מדובר במכתב שנערך בעקבות פניה יזומה של התובעת אל הרופאה.
   5. באשר למסמך ההודעה על תאונת עבודה מיום 26/01/2012- עיון במסמך מעלה כי הוא כולל תיאור התאונה מפיה של התובעת, אין המדובר במסמך שניתן לצורך טיפול רפואי ומשכך אכן אין להציגו לעיון המומחה .
3. למען הבהר ספק, המכתב מיום 27/11/13 חתום על ידי אימה של התובעת לדר' פיסרוב, אשר צורף לבקשה- אסור בהמצאה אל המומחה.
4. לאור כל המקובץ דלעיל, הבקשה נדחית בכל הקשור לביטול המינוי ומתקבלת חלקית לגבי פסילת התיעוד הרפואי.
5. המסמכים שפורטו לעיל כאסורים בהמצאה, יימשכו מהתיעוד הרפואי שהועבר לעיון המומחה, ודר' נח גונן מתבקש להתעלם מהם ולהשיבם לב"כ התובעת.
6. המזכירות תעביר החלטה זאת למומחה (דר' נח גונן) ולב"כ הצדדים.
7. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.