1. בפניי בקשת מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לפסילת חוות דעתה של דר' שוש ארבל, המומחית בתחום הפסיכיאטרי אשר מונתה מטעם בית המשפט ונתנה חוות דעתה מיום 8/6/17, לאחר שהתקבלה בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל כנכות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"].

רקע כללי וקביעת המל"ל- נכות עבודה

1. ביום 26/01/12 נפגעה התובעת ילידת 13/12/1993 בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב המבוטח אצל הנתבעת (להלן: "התאונה").
2. התובעת אושפזה בבית החולים ושוחררה למחרת התאונה, ביום 27/01/12. בקבלתה אובחנה חבלת ראש עם חתך באורך 5 ס"מ בקרקפת שעבר תפירה במיון וכן קונטוזיה ברגל ימין. CT ראש, צילום חזה ובטן נמצאו תקינים. עוד נרשם כי התובעת בהכרה מלאה אך מבולבלת ואינה זוכרת את פרטי התאונה.
3. תאונת הדרכים ארעה במהלך שירותה של התובעת בשירות לאומי ולפיכך הוכרה התאונה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית מדרג ראשון אשר דנה בעניינה של התובעת, קבעה תחילה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הפרעה הסתגלותית מלווה בתסמינים דיכאוניים חרדתיים.
4. התובעת הגישה ערר על קביעה זו והועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר וקבעה כי היא לוקה בנכות של 30% צמיתה בתחום הנפשי בגין P.T.S.D. קביעה זו מהווה נכות על פי דין כמשמעה בסעיף 6(ב) לחוק. ועדת הרשות המליצה שלא להפעיל תקנה 15 בעניינה של התובעת.
5. בהחלטה מפורטת מיום 5/10/16 נעתרתי לבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מהטעמים המפורטים בה, והוריתי על מינוי מומחה בתחום הנפשי לבדיקת התובעת. במסגרת זו, מונה דר' נוח גונן ואולם ביום 21/11/16 עתרה הנתבעת לפסילתו בטענה להעברת חומר פסול לעיונו על ידי התובעת. בהחלטה מפורטת נוספת מיום 16/1/17 הוריתי על משיכת התיעוד הרפואי הפסול מאסופת המסמכים שהועברו לעיונו של המומחה ואולם הותרתי את החלטת המינוי על כנה.
6. בבקשה נוספת עתרה הנתבעת לפסילתו של דר' גונן בנימוק כי ההחלטה המפורטת מיום 16/1/17 הועברה לעיונו של המומחה ובמסגרתה מפורטת כל השתלשלות העניינים במל"ל בפני הועדות. בהחלטתי מיום 19/1/17 דחיתי הבקשה. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתי זו, במסגרתה הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה תוחלף זהות המומחה בשים בל לעובדה כי טרם החל במלאכתו וכי נחשף לחומר שיצטרך להתעלם ממנו.
7. בנסיבות אלו, הוחלפה זהות המומחה ובהחלטתי מיום 22/2/17 מיניתי את דר' שוש ארבל כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, תחתיו של דר' נח גונן. המומחית בדקה את התובעת ביום 29/3/17 ונתנה חוות דעתה מיום 8/6/2017.
8. כעת עסקינן בבקשה רביעית בסדרה הנוגעת לחוות דעת המומחה הרפואי בתביעה זו, אשר עניינה פסילת חוות דעתה של המומחית. הנתבעת מבססת נימוקיה בטענה כי דר' שוש ארבל הינה מומחית פסיכיאטרית לילדים ונוער בעוד שבמקרה דנן היה צורך למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי עם מומחיות למבוגרים. לדידה, ילדים ונוער הינו לכל היותר גילאי 16-18 בעוד שהתובעת דנן היה בת 23.5 כיום והינה בגירה. במסגרת זו גורסת הנתבעת כי מדובר בתת מומחיות שונה בתחום הפסיכיאטרי וזאת לנוכח מסלול התמחות שונה בין שתי תתי ההתמחויות בהתאם לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973 (להלן: " תקנות הרופאים"). עוד גורסת הנתבעת בבקשתה כי המומחית התבססה בחוות דעתה על סעיף נכות שאינו קיים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " תקנות המל"ל"), אשר תוקנו ועודכנו זה מכבר ואף שיעור הנכות בו נקבה אינו תואם את התקנה הישנה עליה התבססה המומחית (34(ד)).
9. התובעת מתנגדת לבקשה וגורסת כי התנהלותה של הנתבעת גובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט לנוכח העובדה כי מדובר בגלגול רביעי של בקשות בקשר לקביעת דרגת הנכות הרפואית שנותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה, החל מהבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, דרך בקשה לפסילת מסמכים ובהמשך פסילת המומחה הראשון שמונה וכלה בבקשה הנדונה לפסילת המומחית, אשר כבר נתנה חוות דעתה. עוד גורסת התובעת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש בנוגע לטענות העובדתיות הנטענות במסגרתה ואינה כוללת הסבר מדוע הוגשה למעלה מחודשיים לאחר המצאת חוות הדעת לרשות הצדדים ובית המשפט. לגופו של עניין, גורסת התובעת כי אין כל פסול במלאכת הכנת חוות הדעת או בהתאמת מומחיותה של דר' ארבל למקרה הנדון וכי הנימוקים שפרשה הנתבעת בבקשה אין בכוחם כדי לפסול את חוות הדעת. על תגובה זו הוגשה תשובה מטעם הנתבעת במסגרתה, בין היתר, השיבה לטענה בדבר איחור בהגשת הבקשה.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה מקדמת דנא, כי לא בנקל יפסול בית המשפט מינוי מומחה רפואי מטעמו, לא כל שכן, לאחר שכבר נתן חוות דעת שהומצאה לתיק בית המשפט ולעיון הצדדים. בהקשר זה, חזקה על המומחה כי ינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה ופסילתו תעשה רק בנסיבות יוצאות דופן (רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007)).
2. בעניין זה אפנה גם לרע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 13.3.02 (פורסם בנבו), שם נפסק כי פסילת מומחה שנתמנה ע"י בית המשפט תעשה במקרים נדירים בהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב.
3. בבואו של בית המשפט להידרש לבקשה שעניינה פסילת חוות דעת מומחה שכבר ניתנה והומצאה לעיון בית המשפט והצדדים, שומה עליו לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין עד כדי כך שיש בו לגרום לעיוות דין. אפנה לעניין זה להחלטתו של כב' השופט זילברטל ברע"א 7819/16 המאגר הישראלי (הפול) נ' פלוני מיום 25.12.16 (פורסם בנבו) עמ' 5:

"... הלכה היא, כי גם כאשר מתגלים פגמים בחוות דעתו של מומחה, המסקנה לא צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא על בית המשפט לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 7323/11‏ ועקנין נ' המאגר הישראלי ביטוחי רכב (בפול) בע"מ, [פורסם בנבו], פסקה 6 (28.12.2011); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 693-690 (מהדורה רביעית, 2012)). אף אם נפלו פגמים בחוות דעת המומחה, פסילת המומחה וחוות דעתו היא הסנקציה החריפה ביותר שבית המשפט יכול לנקוט בה מבין שורה של צעדים אפשריים, ובית המשפט לא ימהר לעשות כן כשניתן להסתפק בהוראה מתונה יותר (עניין אי.די.איי, בפסקה 12; יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 495-494 (מהדורה רביעית, 2013))..."

1. ומן הכלל אל הפרט; לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בבקשה בתגובה ובתשובה, באתי למסקנה כי ככל שנפל פגם בחוות דעתה של המומחית בשל קביעת שיעור הנכות בהסתמך על סעיף מהנוסח הישן של תקנות המל"ל, להבדיל מזה המעודכן, פגם זה אינו מצדיק פסילתה. ודוק, אי בקיאותה של המומחית בקיומו של נוסח מעודכן לתקנות המל"ל, אין בכוחה לשמוט את הקרקע תחת חוות דעתה. לכל היותר, יש מקום משלוח שאלת הבהרה תוך הפניית תשומת ליבה של המומחית לנוסח המתוקן והעדכני של התקנות, אשר ממילא כולל בחובו את הסעיפים הרלוונטים. בעניין זה די להפנות לפרק רביעי לתקנות המל"ל הנושא כותרת: " מחלות נפש, תגובות והפרעות נפשיות" בהתאם לתיקון מס' 2 תשע"ב-2012 ובמסגרת זו לסעיף 34(ב) העוסק בהפרעה פוסט טראומטית (PTSD) והפרעות הסתגלות.
2. באשר לטענה לפיה לנוכח תת המומחיות של המומחית יש לפסול את חוות דעתה בנימוק כי אינה בעלת מומחיות מתאימה למקרה דנן, באתי למסקנה כי גם טענה זו- דינה להידחות ואנמק בקצרה:
   1. גילה של התובעת: במועד התאונה הייתה התובעת בת 18. גיל זה תואם את הגיל שאף לשיטת הנתבעת רלוונטי לתחום התמחותה של המומחית דנן. אמנם, מאז חלפו 5.5 שנים אשר מתוכן 4 שנים מתנהלת תביעה זו בבית המשפט, ואולם אין בכך כדי לקבוע כי מינוי פסיכיאטרית עם מומחיות ספציפית של הילד והמתבגר אינה מתאימה למקרה דנן. אדרבא, במועד התאונה הייתה התובעת קרובה לטווח הגילאים של הנער והמתבגר. לפיכך דומני כי ניתוח והתייחסות להשלכות התאונה שהותירה את רישומיה דווקא בגיל זה על התובעת, הינן בהחלט בתחום המומחיות של המומחית דנן.
   2. עמידה במומחיות הנדרשת- בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות הרופאים בנוגע להכשרה מקצועית שצריך לעבור רופא פסיכיאטר במהלך שנות ההתמחות, גם מומחיות בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר דורשת שנה אחת (מתוך 4.5) של התמחות במחלקה פסיכיאטרית כללית ומכאן כי אין לומר כי המומחית דנן משוללת הכשרה בתחום זה. מכל מקום, הנתבעת לא הציגה בפניי כל ראיה לכך כי מומחה בתחום הפסיכיאטריה לילד ולמתבגר אינו בר סמכא ואינו כשיר לטפל בעניינו של מטופל בגיר ולא צירפה בעניין עובדתי זה תצהיר תומך לבקשה, כנדרש.
   3. עיתוי הגשת הבקשה: חוות הדעת הייתה ברשות הנתבעת למעלה מחודשיים בטרם הגשת הבקשה לפסילת המומחית, אשר הוגשה ב- 16/8/18, לאחר שהתיק נקבע להגשת תחשיבי נזק ולאחר שהתובעת הגישה את התחשיב מטעמה. הסברה של הנתבעת לפיה הבקשה באה רק לאחר ייעוץ פנימי שנעשה עם מומחה פנימי מטעמה, אין בכוחה לנמק את השיהוי הניכר בהגשתה. אדרבא, נימוק זה וודאי אינו רלוונטי לטענת הנתבעת להיעדר מומחיות מתאימה, שהרי לשם כך אין צורך להמתין לקבלת חוות הדעת אלא שומה היה על הנתבעת לעתור בבקשת הפסילה מיד עם הוצאת כתב המינוי במסגרתו נקבעה זהות המומחית. בעניין זה אפנה לרע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרישנטיין ניתן ביום 3/7/06 (פורסם בנבו):

" ...ברגיל לא יתייחס בית המשפט באהדה לבקשה להמרת מומחה באחר, אם הבקשה באה לאחר שכבר ניתנה חוות הדעת מטעמו של המומחה, מקום בו עשויה התוצאה, שנתגלתה כבר בחוות הדעת, כדי להשפיע על שיקוליו של מי שמבקש לפסול אותה..."

וכן ראה ספרו של ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית (2012) עמ' 690: "הבקשה לפסול חוות דעת לאחר שתוכנה הודע למבקש- ראוי לה, בשל כך, שתיבחן במשנה זהירות".

1. לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעת בסך 3,000 ₪.
2. הצדדים או מי מהם רשאים לשלוח שאלות הבהרה אל המומחית בתוך 30 יום מהיום, בהתאם לאמור בסעיף 14 לעיל.
3. 30 יום לאחר משלח שאלות הבהרה כאמור וקבלת תשובת המומחית, תגיש הנתבעת תחשיב נזק מטעמה.
4. דיון בתחשיבי נזק נקבע ליום 18/2/2018 שעה 09:30.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.